בועז חיון נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 53242-01-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: בועז חיון נגד המשיבה: מדינת ישראל – הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה (כב' השופט מ' סרוגוביץ) בבצה"ם 60418-11-25 מיום 15.1.2026 בשם המערער: עו"ד רונן בר-און; עו"ד יובל הר אבן פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה (השופט מ' סרוגוביץ) בבצה"ם 60418-11-25 מיום 15.1.2026 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך מושא הערעור בבקשה לביטול ולעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי שניתן נגד תורן שהוקם על ידי המערער ללא היתר במקרקעין שבבעלותו (להלן: המקרקעין). ביום 23.5.2024 הנפיקה המשיבה צו הריסה מנהלי נגד תורן בגובה 30 מטרים שהוקם במקרקעין, כאמור. המערער הגיש בקשה לביטול צו ההריסה ולעיכוב ביצועו (בצה"ם 8774-06-24; להלן: ההליך הקודם). ביום 9.10.2024, על יסוד הסכמת הצדדים, הורה המותב על אישור צו ההריסה המנהלי בכפוף לעיכוב ביצועו עד ליום 9.1.2025. זאת, על מנת לאפשר למבקש לפעול להכשיר את התורן ולקבל עבורו היתר בדיעבד. משהליכי ההכשרה נכשלו, הגיש המערער בקשות נוספות לעיכוב ביצוע צו ההריסה שנדחו על ידי המותב. בהמשך לכך, הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ולאחר דיון בבקשה, הצדדים הסכימו כי המשיבה לא תבצע את הצו עד ליום 25.5.2025, והתיק הוחזר לדיון בפני המותב (עתפ"ב 12642-03-25). לאחר מכן, המותב עיכב את ביצועו של הצו פעם נוספת עד ליום 15.6.2025. לבסוף, הודיע המערער כי ביום 12.6.2025 הסיר את התורן בעצמו. 2. חרף האמור, ביום 7.8.2025 הודיעה המשיבה כי בניגוד להודעת המערער – צו ההריסה לא בוצע, והתורן לא הוסר. כעולה מהחלטת המותב מיום 14.8.2025, חלף הסרת התורן, המערער הנמיך אותו לגובה של 9 מטרים. ביום 14.8.2025, לאחר שנדחתה בקשה נוספת מטעם המערער לעיכוב ביצוע צו ההריסה, וכן נדחתה טענת המערער כי מדובר בבנייה חדשה אשר הריסתה מותנית בהמצאת צו הריסה חדש, ביצעה המשיבה את צו ההריסה והסירה את התורן המונמך. 3. משהתורן הוקם מחדש במקרקעין, הפעם על גבי נגרר – הורתה המשיבה על החלת צו ההריסה עליו, בהתאם להוראת סעיף 223 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). ביום 23.11.2025 נפתח ההליך מושא הערעור דנן, שעניינו בעתירה נוספת שהגיש המערער לביטול ולעיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי (בצה"ם 60418-11-25; להלן: ההליך). הפעם, טען המערער כי מכיוון שהתורן הוקם על גבי נגרר, אין מדובר בבנייה "קבועה" הטעונה היתר לפי חוק התכנון והבניה. במסגרת החלטה מיום 26.11.2025 נעתר בית המשפט לבקשת עיכוב הביצוע, בכפוף להפקדת ערובה בסך 175,000 ש"ח, סכום שנקבע נוכח העלויות הגבוהות הכרוכות בביצוע ובתיאום מחודש של ההריסה. לאחר שנדחתה בקשתו להפחתת גובה הערובה לסך של 20,000 ש"ח, המערער לא הפקיד ערובה כנדרש ובהתאם לא ניתן צו עיכוב ביצוע. כאשר הגיעו גורמי המשיבה למקרקעין לצורך ביצוע הצו – הם גילו שהתורן הוסר. 4. ביום 15.12.2025 התברר כי המערער הציב פעם נוספת תורן של 30 מטרים על גבי נגרר שהוצב במקרקעין. המשיבה הוציאה צו הריסה מנהלי נוסף נגד התורן. עוד הפעם ביקש המערער לבטל את צו ההריסה ולעכב ביצועו, תוך שהוא שב על הטענה שאין מדובר בבנייה "קבועה" הטעונה היתר לפי חוק התכנון והבניה, מאחר שהתורן הוקם על נגרר נייד. 5. בהחלטתו מיום 4.1.2026, סקר בית המשפט את השתלשלות העניינים שתוארה לעיל. המותב ציין כי "לא מדובר במי שבטעות בתום לב או בחוסר ידע הקדים בנייה להיתר, אלא מדובר במי שבכוונת מכוון ברורה, בונה ללא היתר בנייה" וכי "מדובר במבקש [מערער – י"ע] שאינו תם לב בעליל ובמבקש [מערער – י"ע] שלהתרשמותי מנצל לרעה הליכי משפט כדי לעכב ולסכל את פעילות האכיפה המנהלית". המותב קבע כי נוכח האמור, ולאחר שבחן באופן ראשוני את סיכויי הבקשה, ועל רקע תכליתם של צווי ההריסה המנהליים – אין מקום להיעתר לבקשה ללא ערבות משמעותית של 200,000 ש"ח (להלן: ההחלטה מיום 4.1.2026). למען שלמות התמונה, יצוין כי בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 22.3.2026 (רעמפ"ק 47767-02-26). 6. על רקע זה, הגיש המערער ביום 6.1.2026 בקשה לפסילת המותב. בבקשה נטען שההחלטה מיום 4.1.2026 מלמדת שהמותב גיבש דעה שלילית מוצקה בעניין המערער, וזאת בהתבסס על המידע שנחשף אליו בהליכים הקודמים שהתנהלו בעניינו בפניו – באופן שמלמד כי דעתו ננעלה. כן נטען שנעילת דעתו של המותב מתבטאת ב"קביעות השיפוטיות הקשות" כלפי המערער, המלמדות על התרשמותו השלילית של המותב מהמערער ומהתנהלותו, כבר בשלב מקדמי של ההליך. 7. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות, וציינה את הכלל שלפיו אין בעובדה שמותב הכריע בעבר בעניינו של בעל דין כדי להקים, כשלעצמה, עילת פסלות. המשיבה הדגישה כי המותב לא נחשף לעברו הפלילי של המערער, ולא נוהלו הליכי הוכחות בתיקים שהתנהלו בפניו. עוד נטען, כי בשים לב לכך שההליך נוגע לצו הריסה שהוצא נגד בנייה שכבר נדונה בעבר, קמה הצדקה לפירוט העובדתי של הרקע להליך. 8. בהחלטתו מיום 15.1.2026 דחה המותב את בקשת הפסלות. ראשית, ציין המותב כי ההחלטה מיום 4.1.2026 היא החלטה דיונית, וככזו, אין בה להקים עילת פסלות. בנוסף, המותב הזכיר את ההלכה לפיה אין בהתבטאות ביקורתית של מותב כלפי בעל דין להקים עילת פסלות באופן אוטומטי. מעבר לכך, המותב ציין כי אין בעצם העובדה שדן בעבר בעניינם של הצדדים, ואפילו באותה פרשה עובדתית, להקים כלפיו עילת פסלות. זאת, במיוחד כאשר מדובר בבית משפט לעניינים מקומיים שמטבעו דן לעיתים קרובות בעניינם של אותם המתדיינים, וזאת ביתר שאת כאשר מכהן שופט יחיד בבית המשפט – כבמקרה זה. אשר לתיאור התנהלותו הדיונית של המערער בהליכים הקודמים שנדונו לפני המותב, צוין כי יש לכך משקל בהכרעה האם עיכוב ביצוע הצו מוצדק בנסיבות העניין, ואם כן – באילו תנאים. בנוסף, קבע המותב כי אין בהחלטה מיום 4.1.2026 ללמד כי דעתו נעולה לגבי צו ההריסה עצמו, שכן אין בהחלטה כל דיון לגופו של עניין בצו או הבעת עמדה לגבי העילות המהותיות לביטול צו הריסה מנהלי. לבסוף, המותב הדגיש כי יבחן את טענות הצדדים בלב פתוח ובנפש חפצה. 9. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו שב המערער על עיקרי טענותיו בבקשת הפסלות. מוסיף המערער וטוען, כי ניתן ללמוד על נעילת דעתו של המותב נגדו בשל ההליכים הקודמים שניהל בעניינו מהחלטת הפסלות עצמה, שבה צוין כי הטלת הערבויות הגבוהות התבססה על התנהלותו במסגרת ההליך הקודם. עוד טוען המערער שבנסיבות אלה, אין מדובר אך בהבעת "עמדה לכאורית" אלא בהתניית עיכוב ביצוע הצו בהפקדת ערובה ב"סכום חסר תקדים" שמהווה בפועל הכרעה בגוף הסכסוך. לבסוף, נטען כי ההיכרות המוקדמת של המותב עמו השפיעה על תוכן ההחלטה מיום 4.1.2026 גם בכך שהחלטה זו ניתנה מבלי שהתקיים דיון, בניגוד להלכה הפסוקה ולהוראת תקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010. 10. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות אף ללא צורך בתשובה. המבחן לפסילת שופט הוא אובייקטיבי, ועניינו בשאלת קיומן של נסיבות שמקימות "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ראו, מני רבים, עפס"פ 25871-02-25 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (16.2.2025)). לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות כאמור בענייננו. כפי שנקבע לא אחת, הפעילות השיפוטית עצמה "תקים עילת פסלות רק במקרים חריגים ונדירים, כאשר ניתן ללמוד ממנה, כשלעצמה, על נעילת דעתו של המותב" (עפס"פ 70693-02-26 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה, פסקה 11 (11.3.2026)). מעבר לכך, אין בעצם העובדה שמותב דן בעבר בעניינו של בעל דין כדי להקים כלפיו עילת פסלות, כאשר בבסיס כלל זה ניצבת חזקת המקצועיות של השופט היושב בדין (ראו למשל: ע"פ 6119/20 בושרי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.9.2020)). בהחלטה מיום 4.1.2026, הורה המותב על קבלת בקשת עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, בכפוף להפקדת ערבויות משמעותיות מצד המערער. יצוין תחילה, כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות מובהקות, המסורות לשיקול דעתו הרחב של המותב. ככאלה, אין בהן כדי להקים, מניה וביה, עילה לפסילתו, אף אם אינן לרוחו של בעל הדין (ראו והשוו: עפ"ס 74242-05-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (17.9.2025); עפ"ס 71840-12-24 ברץ נ' עיריית ירושלים, פסקה 3 (23.3.2025)). סקירת השתלשלות העניינים והתנהלותו הדיונית של המערער בהחלטה זו נועדה לספק את הרקע העובדתי הנדרש להכרעה בבקשה. יש לבחון את התייחסותו של המותב להתנהלות המערער על רקע מספר גורמים: אופייה הדיוני של ההחלטה הנוגעת לערובה (ולא לסכסוך לגופו); הקרבה הנושאית שבין ההליכים; וטיב ההיכרות של המותב עם נסיבות העניין הייחודיות שתוארו לעיל. בשים לב להקשרם המלא של הדברים, לא שוכנעתי כי קם חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו: עפ"ס 70523-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (28.5.2025) (להלן: עניין פלוני); עפ"ס 27451-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (29.3.2025‏))‏‏. גם טענת המערער בנוגע לכך שהמותב לא קיים דיון בבקשתו לעיכוב ביצוע מופנית כלפי החלטה דיונית, ומשכך אין בה להקים עילת פסלות, וממילא הדרך המתאימה להעלאת השגות לגביה היא במסגרת הליכי ערעור מתאימים (ראו: עפס"פ 60029-03-25 אהרוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.4.2025)). 11. אשר לטענת המערער ביחס להתבטאויות המותב, הרי שכידוע הבעת ביקורת מצד המותב על התנהלות דיונית של בעל דין אין בה כדי להקים עילת פסלות אוטומטית (עפס"פ 22652-10-25 מובילי הר הנגב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (26.2.2026) (להלן: עניין מובילי הר הנגב). בענייננו, על רקע התנהלות המערער והזיקה ההדוקה להליך הקודם, ונוכח אופייה הדיוני של ההחלטה מיום 4.1.2026, לא שוכנעתי שיש בדברי המותב כדי לבסס עילת פסלות (ראו והשוו: עפס"פ 32634-01-26 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.3.2026); עניין מובילי הר הנגב, פסקה 6; ע"א 1142/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 ‏(5.6.2024‏); ע"א 264/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 15 ‏(31.1.2023‏)‏).‏‏‏ אכן, מוטב היה לו התבטא המותב בצורה זהירה יותר בגדרי ההחלטה מיום 4.1.2026. ואולם, בשים לב להקשרם המלא של הדברים – לא שוכנעתי שיש באמירות אלו להקים עילה לפסילתו או להעיד על נעילת דעתו של המותב בנוגע לסוגיות המהותיות שעומדות להכרעה בגדר ההליך. זאת בפרט בשים לב להבהרתו של המותב לפיה "דעתי לא ננעלה בשום צורה לגבי בקשתו של המבקש לביטול הצו לגופה. אני נותר פתוח לשמוע ולהשתכנע לגבי טענותיו של המבקש לביטול צו ההריסה המנהלי" - וחזקה עליו כי כך יפעל (ראו והשוו: עניין פלוני, פסקה 7; עפס"פ 2880-01-25 טל נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב, פסקה 4 (4.2.2025)). אשר על כן, לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ו (20 מאי 2026). יצחק עמית נשיא