פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 74242-05-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: פלונית נגד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בתמ"ש 54891-01-25 מיום 26.5.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת שני כ"ץ בשם המערערת: עו"ד רוני אלוני סדובניק פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופטת ש' כ"ץ) מיום 26.5.2025 בתמ"ש 54891-01-25 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. המערערת היא בתו המאומצת של המשיב 1 ואחותו של המשיב 2, בנו הביולוגי של המשיב 1 (להלן: האב ו-האח, בהתאמה; ויחדיו: המשיבים). בשנת 2022 הגישה המערערת תביעה נזיקית לבית המשפט לענייני משפחה כנגד האח, במסגרתה עתרה לפיצויים בגין עבירות מין שלטענתה ביצע בה (תמ"ש 47842-04-22) (להלן: התביעה הנזיקית). התביעה הנזיקית התנהלה לפני המותב שפסילתו מבוקשת כעת, ובסופה הצדדים לה הגיעו להסכם פשרה שאושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.6.2022 (להלן: הסכם הפשרה או ההסכם). הסכם הפשרה נחתם גם על ידי האב, והוא נועד "להשכין שלום בין האחים" וכולל התחייבות של האב להעביר למערערת כספי ירושה השמורים אצלו לטובת ילדיו. הוסכם כי בסופו של דבר האב יעביר לטובת המערערת 280,000 ש"ח וכי האח יעביר לזכותה 20,000 ש"ח. בתוך כך הובהר בהסכם הפשרה כי האח מכחיש את טענות המערערת בדבר מעשים כלשהם בעלי אופי מיני, וכחלק מההסכם הצדדים הצהירו כי הם מוותרים על כל טענה, דרישה או תביעה עתידית זה כלפי זה. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי במקרה של הפרתו, המפר ישלם פיצוי מוסכם לצד השני, וכי הפרה מצד המערערת תגרור גם השבה של כל סכום שקיבלה לפי ההסכם. 2. בחלוף מספר שנים, ביום 21.1.2025, הגישה המערערת תביעה נזיקית נוספת, הפעם נגד המשיבים, לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תמ"ש 54891-01-25; להלן: ההליך). במסגרת תביעתה טענה המערערת כי המשיבים הפרו את הסכם הפשרה, בין השאר בכך שלא השיבו אותה לחיק המשפחה, ובכך שהאח פנה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה לקבלת צו הגנה נגדה (ה"ט 40926-03-24). בסמוך לכך, ביום 28.1.2025, ובהתאם לתקנה 6(ד) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 העביר בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת ע' בן-דב ג'וליאן) את הדיון בהליך לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, תוך שצוין כי תביעת האח לצו ההגנה שהוגשה אינה מקנה סמכות מקומית לדון בהליך. כעבור יומיים, בהחלטה מיום 30.1.2025 (סגנית הנשיא ר' קודלר עיאש) ההליך הועבר לטיפול המותב, בהמשך לכך ניתנו על ידי המותב החלטות בבקשות שונות, לרבות בקשות מוסכמות בדבר מועדי הגשת כתבי טענות. 3. לאחר מכן, ביום 18.5.2025 הגישה המערערת את בקשת הפסלות שבמוקד הערעור שלפניי. לטענת המערערת, הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין במסגרת התביעה הנזיקית הוא אינו חוקי, ומאחר שחוקיותו נבחנת במסגרת ההליך, אין זה ראוי והגון שאותו מותב שאישר את ההסכם ידון בשאלת חוקיותו. בהקשר זה טענה המערערת כי בנסיבות אלה קיים למותב עניין ממשי בתוצאות ההליך, שכן אלו בעלות השפעה ישירה עליו. ומכאן טענה המערערת שהמותב לא יוכל לדון בהליך באובייקטיביות הנדרשת. מעבר לכך, המערערת הסבירה שמתוך כבוד למותב, כדי שלא יצטרך לדון בהליך, לכתחילה הגישה את תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. זאת, על מנת שלא להעמיד את המותב במצב שבו יידרש לדון בחוקיות ההסכם אותו אישר. עוד טענה המערערת כי עד כה התקבלו בהליך החלטות הנוטות לטובת המשיבים באופן המעורר חשש ממשי למשוא פנים. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 26.5.2025. בפתח החלטתו, בית המשפט עמד על כך שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, בחלוף כשלושה חודשים ומחצה ממועד ההחלטה בדבר העברת מקום הדיון וניתובה למותב. לגופם של דברים נקבע כי הטענות בבקשת הפסלות הועלו באופן סתמי ולקוני, מבלי שהונחה תשתית עובדתית ומשפטית המוכיחה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים. בהקשר זה בית המשפט הדגיש כי אין באישור הסכם הפשרה בתביעה הנזיקית, כשלעצמו, כדי להקים עילת פסלות. בתוך כך, הבהיר כי במסגרת התביעה הנזיקית בית המשפט לא דן בעניינה של המערערת, לא הביע כל עמדה מוקדמת, לא שמע ראיות ולא נדרש לכל הכרעה שיפוטית מלבד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. עוד הוסיף בית המשפט כי דעתו לא ננעלה ואין לו עניין ממשי בתוצאות ההליך. לבסוף, נקבע כי ההחלטות שנתינו עד כה בהליך הן החלטות דיוניות שאינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. 5. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו שבה המערערת על עיקר טענותיה בבקשת הפסלות. לדבריה, נסיבות ההליך מלמדות על ניגוד עניינים לכאורה שעלול להשפיע על ההכרעה בשאלת חוקיות הסכם הפשרה. לשיטתה, אין המדובר בדעה קדומה המיוחסת למותב, אלא בדרישה לא סבירה ממותב שיהפוך את החלטתו שלו, וינמק מדוע שגה כשלכתחילה אישר הסכם שאינו חוקי. המערערת מוסיפה בהקשר זה כי במסגרת החלטת הפסלות עמד בית המשפט על כך שבמועד אישור הסכם הפשרה הוא נוכח שהצדדים הבינו את תוכנו. ואולם, אין בפרוטוקול הדיון באישור ההסכם ראיה לכך. עוד טוענת המערערת כי עילת הפסלות התגבשה רק לאחר שניתנו מספר החלטות לטובת המשיבים, ובהן חויבה בהוצאות והוראה להפקיד ערבון. לכך מצטרף, לטענתה, "הכעס הניכר כלפי המערערת", וכי מכלול זה יצר מסה קריטית, כך שלמעשה בקשת הפסלות הוגשה בהזדמנות הראשונה. המערערת מצביעה על כך שבית המשפט מתח ביקורת על הגשת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בעוד שלא התייחס כלל לתביעה למתן צו הגנה שהגיש האח לאותו בית משפט. לטענתה, נתון זה מעיד על חשש אובייקטיבי למשוא פנים. 6. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו הגעתי למסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות אובייקטיביות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב באופן שמצדיק את פסילתו מלשבת בדין (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). תחילה, וכפי שגם צוין בהחלטת הפסלות, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי בניגוד לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת כי יש להגיש את בקשת הפסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". הבקשה הוגשה כשלושה וחצי חודשים לאחר שההליך הועבר למותב. כזכור, בהחלטה מיום 30.1.2025 הועבר ההליך לטיפולו, אלא שבענייננו טענתה המרכזית של המערערת כי המותב פסול מלדון בהליך מאחר שאישר את הסכם הפשרה. במצב דברים זה, היה על המערערת להגיש את בקשת הפסלות מיד לאחר שההליך הועבר לטיפול המותב. בהקשר זה אין לקבל את הסברה של המערערת, שלפיו ההחלטות שהתקבלו בהליך גרמו להצטברות נסיבות המעידות על חשש ממשי למשוא פנים. הלכה פסוקה היא כי לא ניתן "לצבור" עילות פסלות, ואם בעל דין סבור כי קיימת עילת פסילה, הרי שעליו להגיש בקשה בעניין זה מיד, כך שטענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שניתן לשמור לעת הצורך (ראו מני רבים: עפ"ס 45090-04-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (30.7.2025); עפ"ס 55943-03-25 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 11 (24.6.2025); עפ"ס 4666-02-25 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (20.5.2025)). די באמור עד כה כדי להורות על דחיית הערעור על הסף. 7. אף לגופן של הטענות, לא מצאתי כי הן מקימות עילה לפסילת המותב מלשבת בדין. כאמור, עיקר טענות המערערת מתמקד בכך שהמותב מנוע מלשבת בדין מכיוון שאישר את הסכם הפשרה. ואולם, כפי שנפסק לא אחת, העובדה שמותב דן בעניינם של הצדדים בעבר, אפילו שמדובר באותה פרשה עובדתית, אינה פוסלת אותו מלדון שוב בעניינם של הצדדים, בפרט בהליכי משפחה, שם נוהג הכלל של "משפחה אחת – שופט אחד" (עפ"ס 71951-02-25 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 )28.5.2025(; עפ"ס 18924-01-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 )13.3.2025)). זאת, אף במצב בו נדרש המותב לדון בתביעה לביטול פסק דין שהוא עצמו נתן (עפ"ס 5330/24 פלוני נ' עמותת ישיבת נחלת יצחק ע"ש הרב יצחק כדורי זצוק"ל, פסקה 4 (1.4.2025); עפ"ס 46141-01-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (19.1.2025)). נתון זה כשלעצמו אינו מקים עילת פסלות אוטומטית. בהתאם, נפסק כי יש לבחון בכל מקרה לגופו האם קיימות נסיבות המעידות על חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"א 3049/24 קפלן נ' אילני, פסקה 7 (10.6.2024); ע"א 5811/23 לוי נ' מלמד, פסקה 12 (15.8.2023); ע"א 7349/06 בן שטרית נ' פריאל, פסקה 6 (3.6.2007)). בענייננו, לא הובאה כל הוכחה לכך שהמותב אינו יכול לדון באופן אובייקטיבי בהליך, ובשים לב להבהרת המותב לפיה לא ננעלה דעתו, חזקה עליו שימשיך לדון בעניינם של הצדדים בלב פתוח ונפש חפצה. מעבר לכך, טענות המערערת ביחס להחלטות המותב עד כה לוקות בכלליות, וממילא מדובר בהחלטות דיוניות מובהקות, למשל החלטות בדבר מועדי הגשה שניתנו על ידי המותב, ועניינים הנוגעים להפקדת ערבון – שאף לא ניתנו כלל על ידי המותב שפסילתו מתבקשת. כידוע, החלטות מעין אלה מסורות לשיקול דעתו הנרחב של המותב והן אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות (עפ"ס 42977-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (2.7.2025); עפ"ס 19645-04-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (4.5.2025)). המסגרת הדיונית הראויה להשגה על החלטות אלו היא בהליכי ערעור מתאימים, ולא כחלק מערעור פסלות. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. לא ראיתי להתערב בהוצאות שהושתו על המערערת בערכאה קמא. ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ה (17 ספטמבר 2025). יצחק עמית נשיא