אור ביטון נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 25871-02-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אור ביטון נגד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. פרקליטות מחוז מרכז ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בתתע"א 5352-08-24 מיום 6.2.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת מגי כהן בשם המערער: עו"ד אליאס סיילס פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת מ' כהן) מיום 6.2.2025 בתתע"א 5352-08-24 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות. לאחר שמספר מועדי דיון נדחו בהתאם לבקשותיו, ביום 2.9.2024 התקיים דיון בהיעדרו. במסגרת הדיון, הגישה המשיבה את רישומו התעבורתי של המערער וניתן פסק דין בו הורשע במיוחס לו. עוד באותו היום, הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 7.10.2024. בהחלטה זו קבע המותב, בין השאר, כי "הסיכוי לשינוי תוצאת פסק הדין קלושה" (כך במקור). על החלטה זו ערער המערער (עפ"ת (מחוזי י-ם) 11418-10-24; כב' השופט העמית א' סטולר), ובהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.11.2024 נקבע כי בהסכמת הצדדים, התיק יוחזר לשמיעה מחדש בבית משפט השלום. ביום 28.1.2025 התקיים דיון בבית משפט השלום, אליו לא התייצב המערער, ובמהלכו ביקש בא-כוחו לדחות את הדיון לשם צילום חומר הראיות בתיק. בסיום הדיון, קבע המותב מועד להקראה מחדש של כתב האישום. ביום 29.1.2025 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, וביום 6.2.2025 היא נדחתה. בהחלטת הדחייה, הדגיש המותב כי התייחסותו לסיכוי לשנות את תוצאות פסק הדין בוצע כחלק מבחינת העילות לביטולו, וכי הדיון יישמע מחדש בבית משפט השלום באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. 2. מכאן הערעור שלפניי, שבו נטען, בעיקרם של דברים, כי דעת המותב ננעלה זה מכבר וכי המותב נחשף לעברו הפלילי של המערער. 3. לאחר שעיינתי בטענות המערער, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט הוא אובייקטיבי, ועניינו בשאלת קיומן של נסיבות שמקימות "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט); ראו, מני רבים, עפס"פ 12039-01-25 מאק נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (8.1.2025)). 4. באשר לטענת המערער כי לא ניתן להשיב את התיק לשמיעה מחדש בפני המותב שקבע כי הסיכוי לשנות את תוצאות פסק הדין קלוש – דינה להידחות. ברירת המחדל היא כי מותב שדן בעבר בעניינו של בעל דין אינה פוסלת אותו מלשוב ולהידרש לעניינו לאחר שערכאת הערעור התערבה (ראו למשל: ע"פ 6119/20 בושרי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.9.2020)). הרציונל העומד בבסיס ברירת מחדל זו היא הנחת המוצא בדבר המקצועיות השיפוטית של השופט היושב בדין (ראו והשוו: ע"א 2450/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (9.5.2021)). במקרה דנן, המותב ביטא עמדתו באשר לסיכוי לשנות את תוצאת פסק הדין כחלק מבחינת העילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה. אין מחלוקת, וכך גם הודגש בהחלטת המותב בבקשת הפסלות, כי המותב ידון מחדש בעניינו של המערער בלב פתוח ובנפש חפצה (ראו, למשל, ע"פ 1970/23 עלי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (20.4.2023)). 5. גם דינה של הטענה בדבר חשיפתו של המותב לעברו הפלילי של המערער להידחות. כידוע, אין בעצם החשיפה למידע בלתי-קביל כדי להצדיק פסילתו של מותב, שכן השאלה הרלוונטית לעניין פסלות היא אם יש במידע אליו נחשף בית המשפט כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 10826/08 בבייב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (26.1.2009)). בענייננו, נקל לקבוע שהמותב יתבסס אך ורק על החומרים הקבילים שיונחו בפניו כחלק משמיעת התיק מחדש וידון בעניינו של המערער באובייקטיביות (וראו, למשל, ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (3.7.2003). 6. סוף דבר, שאיני סבור כי נסיבות המקרה מקימות עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ה (16 פברואר 2025). יצחק עמית נשיא