מובילי הר הנגב בע"מ נ. מדינת ישראל

4 בבית המשפט העליון עפס"פ 22652-10-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. מובילי הר הנגב בע"מ 2. דני אלקרנאווי 3. חביב אלקרנאווי 4. אסתר נגדי 5. הנגב הירוק למען הסביבה בע"מ 6. אימן אלקרנאווי 7. יוסף אבד אל רג'וב 8. איאד אדעיס נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה בת"פ 20609-01-21 מיום 9.10.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת ר' פרסון בשם המערערים: עו"ד דן צפריר פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ר' פרסון; להלן: המותב) בת"פ 20609-01-21 מיום 9.10.2025 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. עניינו של ההליך בכתב אישום שהוגש נגד המערערים המייחס להם, בין היתר, עבירות של ניהול עסק ללא רישיון, הפעלת אתר לסילוק פסולת שלא כדין והשלכת פסולת ברשות הרבים. ההליך התנהל תחילה לפני מותב אחר, ובמסגרתו הגיעו הצדדים ביום 13.2.2024 להסדר טיעון. על יסוד ההסדר, הודו והורשעו המערערים – למעט המערערת 4 (להלן: המערערת) – וסוכם, בין היתר, כי המערערים יבצעו פרויקט ניקיון רחב היקף שיהווה גורם משמעותי בקביעת טווח הענישה שאליו תעתור המשיבה, וכי המשיבה תבחן את מחיקתה של המערערת מכתב האישום. בהתאם, נקבע מועד לשמיעת טיעונים לעונש לחודש יולי 2024, תוך שבית המשפט ציין כי ייעתר לבקשות דחייה ככל שיידרשו לשם השלמת פרויקט הניקיון. 2. בחודש אפריל 2024 הועבר ההליך לטיפולו של המותב; בקשת המערערים שההליך יוסיף להתברר לפני המותב הקודם נדחתה על ידי סגנית הנשיאה תדמור-זמיר. הדיון שנקבע לחודש יולי 2024 נדחה מטעמי בית המשפט ליום 16.9.2024 – ובקשת המערערים לדחייה נוספת של הדיון נדחתה. במהלך דיון זה, ציין המערער 2 את תחושתו הסובייקטיבית כי בית המשפט עוין כלפי המערערים. בהחלטתו בתום הדיון קבע המותב כי תחושה זו "אינה ברורה", והוסיף וציין כי טרם נעשתה כל פעולת ניקיון בהתאם להסדר שעליו הוסכם. בהמשך, בדיון נוסף שנערך ביום 12.12.2024 שנסב על התקדמות פרויקט הניקיון בא-כוח המערערים ציין לפרוטוקול כי לאחר שהמשיבה תיארה את חוסר ההתקדמות בביצוע הפרויקט "ציין ביהמ"ש הנכבד 'כלומר הם מסתלבטים עלינו'" (פרוטוקול הדיון מיום 12.12.2024, עמ' 35, ש' 11). ההליך הוסיף להתנהל והתקיימו מספר דיונים נוספים שעסקו בהתקדמות פרויקט הניקיון, כאשר לבסוף ביום 30.6.2025 הגישו המערערים הודעת עדכון שלפיה השלימו את פרויקט הניקיון במלואו. המותב קבע דיון ליום 17.7.2025 לעניין טיעונים לעונש ולעניינה של המערערת. למען שלמות התמונה יצוין, כי המערערת לא התייצבה למספר דיונים בהליך שהתקיימו בחודשים מרץ ומאי 2025, אך בשל התחייבותה להתייצב לדיון שנקבע ליום 17.7.2025 נמנע המותב מלהוציא צו הבאה נגדה. חרף התחייבותה, המערערת לא התייצבה אף לדיון זה. בדיון, בא-כוחה טען כי היעדרותה נבעה ממחלתו של בנה. המותב הביע ביקורת על התנהלותה וציין כי אי-התייצבותה לדיון הבא תוביל להוצאת צו הבאה נגדה, והדיון בעניינה נדחה ליום 7.9.2025. 3. ביום 2.9.2025 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, ובה טענו כי התנהלות המותב, החלטותיו והתבטאויותיו מלמדות על נעילת דעתו כנגדם. כך, נטען כי החלטת המותב לדחות את בקשתם לדחיית הדיון שנקבע ליום 16.9.2024 מלמדת על נעילת דעתו, שכן כנטען היא סתרה את החלטת המותב הקודם שלפיה דיון בעניין הטיעונים לעונש יתקיים רק לאחר סיום פרויקט הניקיון. בנוסף, הלינו המערערים על כך שהמותב התבטא באופן שמלמד על נעילת דעתו, ובפרט הפנו לאמירתו במהלך הדיון ביום 12.12.2024 לפיה המערערים "מסתלבטים עלינו". עוד טענו המערערים שהמותב "מאיים" על המערערת שיוציא נגדה צו הבאה באופן שמלמד אף הוא על משוא פנים. נטען, כי צבר נסיבות זה מבסס קיומה של חשש ממשי למשוא פנים. 4. בהחלטתו מיום 9.10.2025 דחה המותב את בקשת הפסלות. תחילה קבע המותב כי דין הבקשה להידחות בשל השיהוי שנפל בהגשתה, שכן היא התבססה על החלטות שניתנו והתבטאויות שנאמרו זמן רב לפני שהוגשה. לגופם של דברים, ציין המותב כי המבחן לפסלות שופט הוא אובייקטיבי, וכי אין די בתחושותיהם הסובייקטיביות של המערערים כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. המותב ציין כי הבעת ביקורת על בעל דין אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות, כל עוד אינה מלמדת כי דעתו של בית המשפט "ננעלה". בהקשר זה, הדגיש המותב כי נעתר פעמים רבות לבקשות דחייה מטעם המערערים, על מנת לאפשר להם להשלים את פרויקט הניקיון. אשר למערערת, המותב הדגיש כי נהג כלפיה באורך רוח ואף לא הוציא נגדה צו הבאה חרף העובדה שלא התייצבה למספר דיונים מבלי שהציגה אסמכתאות שיש בהן להצדיק את היעדרותה. המותב קבע כי טענות רבות של המערערים מכוונות כלפי החלטות דיוניות – ובכללן החלטותיו בעניין מועדי דיונים, סדרי הגשת ראיות והוצאת צווי הבאה – שאינן מקימות עילת פסלות. 5. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו שבים המערערים על עיקר טענותיהם בבקשת הפסלות. בתוך כך, מדגישים המערערים את טענתם בדבר התבטאות המותב בדיון מיום 12.12.2024, ולפיה המערערים "מסתלבטים עלינו". לטענתם, העובדה שבית המשפט לא הכחיש בהחלטת הפסלות שאמר את הדברים מלמדת כי הדברים נאמרו, כי הוא שם עצמו בצד אחד יחד עם המשיבה נגד המערערים, וכי דעתו נעולה כלפיהם. מעבר לכך, נטען כי התנהלותו הדיונית של המותב – שלפי הטענה התיר למשיבה להגיש ראיות בסמוך לדיונים וכן דרש את התייצבותה של המערערת חרף נסיבותיה האישיות הנטענות – מלמדת אף היא על נעילת דעתו. עוד נטען, כי המותב "נפגע" מבקשת המערערים שההליך יוסיף להתנהל לפני המותב הקודם. משקלן המצטבר של נסיבות אלו, כך נטען, מקים חשש ממשי למשוא פנים. 6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, אמת המידה לפסלות שופט היא קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). איני סבור כי חשש כאמור מתעורר בנסיבות המקרה דנן. ראשית, וכפי שציין המותב בצדק, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר ובניגוד לסעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שלפיו בעל דין נדרש להעלות טענת פסלות "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". ההתבטאות העיקרית שעליה מלינים המערערים נאמרה, לשיטתם, בדיון שנערך בחודש דצמבר 2024, אולם בקשת הפסלות הוגשה רק בחלוף כתשעה חודשים. די בשיהוי זה כשלעצמו כדי להביא לדחיית טענות המערערים בעניין, שכן טענת פסלות אינה "נשק סודי" שניתן לשמור לעת הצורך (עפס"פ 61948-07-25 גבע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(25.9.2025‏); ע"פ 4367/22 בוקובזה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ‏(27.7.2022)‏). למעלה מן הצורך, ולגופם של דברים, אף אם המותב התבטא כפי שהמערערים טוענים – אין בכך כדי להקים עילת פסלות. כידוע, הבעת ביקורת על בעל דין או על התנהלותו הדיונית אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות ורק במקרים חריגים ונדירים שבהם התבטאות המותב מלמדת על נעילת דעתו תקום עילת פסלות (עפס"פ 59305-04-25 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 9 ‏(20.5.2025‏)‏; עפס"פ 76027-01-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 ‏(‏10.2.2025‏)). בענייננו, גם אם אקבל את טענת המערערים שהמותב אמר את שמיוחס לו, התבטאות זו משקפת לכל היותר את מורת רוחו של המותב מהתנהלותם של המערערים אך אין בה ללמד כי דעתו ננעלה בעניינם באופן כללי או כי ניתן לראות בהליך כ"משחק מכור" (ראו והשוו: עפס"פ 27476-02-25 עואודי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 ‏(26.3.2025‏); ‏‏ע"פ 1823/20 אהרן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראש העין, פסקה 9 ‏(2.4.2020)‏)‏‏. ובכלל, לא כל אמירה ביקורתית מצד בית המשפט, גם אם ניתן היה לנסחה באופן מוצלח יותר, מקימה עילת פסלות (ע"א 667/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 ‏(5.2.2024‏); ע"א 2877/08 נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ' מוסך איציק יהוד ‏(‏1988‏)‏ בע"מ, פסקה 8 ‏(‏13.7.2008‏)‏‏; ע"א 473/00 משלי נ' משלי, פסקה 6 ‏(‏7.3.2000‏)). 7. אשר ליתר טענות המערערים, הרי שאלו מכוונות כלפי הפעילות השיפוטית עצמה. ברם, הלכה מושרשת היא כי הפעילות השיפוטית עצמה תקים עילת פסלות אך במקרים חריגים ונדירים, כאשר ניתן ללמוד ממנה, כשלעצמה, על נעילת דעתו של המותב (עפס"פ 39518-11-25 סולב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 ‏(18.12.2025‏); ע"פ 2054/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 ‏(19.3.2024)‏)‏‏‏‏. בענייננו, טענות המערערים מופנות כלפי שורת החלטות דיוניות הנוגעות לניהולו של ההליך – לרבות קביעת מועדי דיונים, סדרי קבלת ראיות, והתראה לפני הוצאת צו הבאה. כידוע, החלטות דיוניות שכאלו אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת המותב, גם כאשר אינן לרוחו של בעל דין (עפס"פ 42681-05-25 צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(12.10.2025); ע"פ 2625/23 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 ‏(30.4.2023‏); ע"פ 2153/22 בנימין נ' מדינת ישראל, פסקה 10 ‏(30.3.2022‏)).‏‏ לבסוף, טענות המערערים שלפיהן המותב סטה מהסדר הטיעון או מהחלטות המותב הקודם הן טענות "ערעוריות" במהותן וכידוע הדרך להשיג עליהן אינה בבקשת פסלות אלא בהליכי ההשגה הקבועים בדין (עפס"פ 49901-12-25 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 ‏(21.12.2025‏); ‏‏עפס"פ 14681-10-24 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(3.12.2024‏))‏‏. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ט' אדר תשפ"ו (26 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא