אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ. המשרד לאיכות הסביבה תל אביב מדור תביעות

6 בבית המשפט העליון עפס"פ 70693-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ 2. דוד אולניק 3. עלי ערביד 4. אמיר רונן 5. לואי עלי נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה 2. נ.ע.ל הובלות כלליות בע"מ 3. בשיר עבד אלקאדר 4. אחמד עבד אלקאדר 5. עבד אל טליף אקעיק 6. סעיד עבד אלקאדר ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ג' גבאי) בת"פ 3626-09-23 מיום 18.2.2026 בשם המערערים: עו"ד דן צפריר פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (השופט ג' גבאי) בת"פ 3626-09-23 מיום 18.2.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. עניינו של ההליך מושא ערעור הפסלות שלפניי בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המערערים ונגד חמישה נאשמים אחרים, המייחס להם עבירות סביבתיות הכוללות בין השאר עבירות של השלכת פסולת בניין ברשות הרבים ופינוי פסולת לאתר שלא נקבע לכך (עבירות לפי חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984). המערערת 1, אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ, היא חברה שעיקר עיסוקה בעבודות עפר ופיתוח תשתיות (להלן: החברה); המערער 2, דוד אולניק, הוא בעל מניות ומנהל בחברה; המערער 3, עלי ערביד, שימש בתור מנהל עבודה ותשתיות בחברה; המערער 4, אמיר רונן, שימש כנהג משאית בחברה; המערער 5, לואי עלי, שימש כמפעיל שופל בחברה (להלן: המערער); המשיב 6, סעיד עבד אלקאדר, הוא הבעלים של שטח חקלאי במזרח העיר טייבה, והוא נאשם 10 בכתב האישום (להלן: המשיב). 2. במסגרת ההליך התעוררה מחלוקת בין מספר נאשמים ובין המשיבה 1, המאשימה בהליך (להלן: המאשימה), באשר לשאלה אם מקום ביצוע העבירות מושא כתב האישום, קרי האזור שבו הושלכה הפסולת והוטמנה, מצוי בשטח השיפוט של מדינת ישראל. בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישה המאשימה ביום 19.10.2025 מפה שממנה עולה כי לשיטתה האזור שבו הושלכה הפסולת והוטמנה מצוי בשטח השיפוט של המדינה. 3. לאחר שהתקיים דיון הוכחות בהליך, הגישה המאשימה ביום 4.1.2026 בקשה לתיקון כתב האישום על דרך של צמצום עובדות ואישומים הנוגעים להפעלת אתר הפסולת שבמוקד ההליך. בהמשך, בדיון שהתקיים ביום 13.1.2026 הסביר בא-כוח המאשימה כי התיקון נובע בין השאר מבחינה נוספת של האזור שבו הושלכה הפסולת, ממנה עלה כי אתר ההשלכה מצוי בחלקו הגדול מחוץ לתחום השיפוט של המדינה. בתוך כך התעוררה מחלוקת בין הצדדים באשר למשמעותו של תיקון כתב האישום על המשיב ועל המערער. כך, בכל הנוגע למשיב, התיקון כלל מחיקה של רוב העבירות שיוחסו לו, ובא-כוחו הסכים למחיקת האישום נגדו לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). בכל הנוגע למערער, בא-כוחו טען כי תיקון כתב האישום בדרך שנתבקשה מחייב את זיכויו לפי סעיף 94(א) לחסד"פ. בתוך כך בית המשפט העיר במהלך הדיון כי סוגיית תיקון כתב האישום תידון בנוכחות המערער. עם זאת, בסופו של הדיון, אישר בית המשפט את תיקון כתב האישום תוך שנימק את קביעתו בכך שהוא מקל עם הנאשמים. עוד נקבע כי השלכות התיקון יידונו בדיון הבא. 4. בסמוך לכך התקיים דיון הוכחות נוסף, ביום 19.1.2026, במהלכו לא נדונה סוגיית השלכות תיקון כתב האישום. בתום הדיון הבהיר בית המשפט כי על כלל הנאשמים להתייצב לדיונים הבאים, וכי יוּצא צו הבאה כנגד כל נאשם שלא יתייצב. 5. על רקע דברים אלה, הגישו המערערים ביום 12.2.2026 את בקשת הפסלות שבמוקד הערעור שלפניי. בבקשתם, טענו המערערים כי נודע להם שהמותב הסתיר כי הוא מצוי ביחסי ידידות קרובה עם בא-כוח המשיב, וכי המותב מבקש לסייע לו בכל דרך. לטענתם, המותב ובא-כוח המשיב בעלי היכרות רבת שנים, במהלכן אף היו שותפים בייצוג אותם נאשמים וניהלו יחד תיקים בעת שהמותב שימש כסניגור. המערערים הדגישו את חשיבותו המרכזית של המשיב בהליך, בהיותו בעל השטח שבו בוצעה השלכת הפסולת הנטענת. עוד ציינו המערערים כי המשיב הזמין את שירותיהם, לצורך ביצוע עבודות מילוי אדמה בשטחו, ואף השיג אישור מעיריית טייבה לעבודות אלה. מכאן טענו המערערים כי סוגיית מיקום ההשלכה, קרי האם הוא בתחום השיפוט של מדינת ישראל, מהווה ליבת ההכרעה בהליך, שכן אילו ייקבע שהדבר נעשה בתחום השיפוט של המדינה, הרי שהדבר נעשה בהתאם לאישור עיריית טייבה. המערערים פירטו כי במהלך דיוני ההוכחות, המותב לחץ על המאשימה לסגת מהטענה שהשלכות הפסולת בוצעו בתחום השיפוט של המדינה, באופן שהיטיב עם המשיב ופגע ביתר הנאשמים, וזאת מבלי שדברי הלחץ תועדו בפרוטוקול. עוד טענו המערערים כי דעתו של המותב ננעלה באשר לשאלת מיקום ההשלכה, באופן המשליך על ההחלטה הסופית בהליך כולו. עוד טענו המערערים כי המותב גילה עוינות כלפי בא-כוחם. מעבר לכך, המערערים הצביעו על כך שהמותב נמנע מלפעול בהתאם לסעיף 94(א) לחסד"פ ולזכות את המערער, תוך התעלמות מראיות שונות המחייבות זיכוי מוחלט שלו, ובמקום זאת פעל ללחוץ על המערער להסכים למחיקה חלף זיכוי. על כן, בהינתן קשריו של המותב עם בא-כוח המשיב ובשים לב לכך שלא ניתן גילוי נאות בנדון, טענו המערערים כי ישנו חשש ממשי למשוא פנים. 6. יתר הצדדים בהליך התנגדו לבקשת הפסלות. בתגובתו של המשיב הבהיר בא-כוחו כי האמור בבקשה אינו מדויק וכי הוא דוחה את האמור בה. עוד הדגיש בא-כוח המשיב כי אין לו היכרות חברית עם המותב, אלא רק היכרות מקצועית קודמת, ולא בכדי הוא אינו מצוי ברשימת המניעויות של המותב. ביום 17.2.2026 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשת הפסלות, במהלכו ביקש בא-כוח המערערים לטעון מחוץ לפרוטוקול ובמעמד צד אחד. בא-כוח המערערים נימק את בקשתו בכך שטיעונו יחשוף את קווי הגנתם של המערערים, וכי "אנחנו מעוניינים להבין את הכיוון של בית המשפט כדי לשקול האם אנחנו נשארים עם בקשת הפסלות או לא. וחלק מהעניין הזה זה חשיפת קווי ההגנה שלנו". מהקלטת הדיון עולה כי משלא ניתנה רשות לבא-כוח המערערים לטעון במעמד צד אחד, הלה השיב כי "אם בית המשפט לא מתיר לי אז אני נשאר בבקשתי". 7. למחרת, ביום 18.2.2026 דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב הבהיר כי הוא מנהל את ההליך משיקולים ענייניים בלבד, ביחס לכלל הנאשמים, ללא העדפת מי מהם, ללא משוא פנים ומבלי שדעתו ננעלה בעניין כלשהו. המותב קבע כי עצם העובדה שהמערערים היו נכונים לחשוף קווי הגנה במעמד צד אחד, שלא לפרוטוקול, על מנת לבחון את המשך ניהול ההליך על ידי המותב, מלמדת כי גם הם אינם סבורים שמתקיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. המותב הדגיש כי מבחן משוא הפנים הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, ועמד על כך שישנם ארבעה באי-כוח נוספים מטעם נאשמים נוספים והמאשימה, ואלו בחרו שלא להצטרף לבקשת הפסלות. עוד נקבע כי הבקשה לוקה בשיהוי משמעותי, שכן היא הוגשה כשלושה שבועות לאחר הדיון האחרון, וכי שיהוי זה לבדו מצדיק את דחיית הבקשה. לגופם של דברים, המותב דחה את הטענה לקיומם של יחסי קרבה ממשית בינו ובין בא-כוח המשיב, והדגיש כי היכרותם מתמצה ב"יחסי עבודה קולגיאליים בעבר" עת שימש המותב כסניגור, בעיקר מטעם הסניגוריה הציבורית. יחסים אלה, כך המותב, הסתיימו לפני כארבע שנים, והם אינם מקימים חשש ממשי למשוא פנים או חובת גילוי נאות. עוד הודגש בהקשר זה כי היעדר גילוי נאות אינו מהווה בסיס לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים. באשר לטענות המערערים כנגד התנהלות, התבטאויות והחלטות המותב, נקבע כי טענות בנוגע לעשייה השיפוטית אינן מקימות עילת פסלות, ומקומן בהליכי ערעור מתאימים. בתוך כך נדחתה הטענה כי המותב פעל לטובת המשיב או שהופעל לחץ על המאשימה לתקן את כתב האישום, וצוין כי הנאשמים עצמם, ובכללם המערערים, הם שהעלו את הטענה ביחס למיקום ביצוע העבירה מחוץ לשטח ישראל. עוד הודגש בעניין זה כי בקשת המאשימה לתיקון כתב האישום התקבלה לאחר שבא-כוח המערערים לא התנגד לה, למעט הסתייגות לגבי המערער. המותב הוסיף כי טענות המערערים כי התיקון מרע עמם עלו לראשונה בבקשת הפסלות, וכי בקשת פסלות אינה מקום לביצוע "מקצה שיפורים" בסוגיות הנוגעות לניהול ההליך. לבסוף, דחה המותב את טענת המערערים כי גילה עוינות כלפי בא-כוחם, וקבע כי במהלך דיון ההוכחות בא-כוחם חקר ללא הפרעה, למעט אירוע בודד בו הציג שאלה באופן שהיה עשוי להטעות ולגביה התערב המותב. המותב סיכם כי המערערים לא הצביעו על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו. 8. מכאן הערעור שלפניי, בו המערערים שבים על עיקר טענותיהם מבקשת הפסלות, ומוסיפים כי החלטת המותב מחזקת את החשש הממשי למשוא פנים. המערערים מדגישים כי המידע בדבר הקשר בין המותב ובין בא-כוח המשיב נודע להם רק לאחרונה, ועל כן בקשתם לא הוגשה בשיהוי. כמו כן, המערערים מלינים על כך שהמותב העביר את בקשת הפסלות לעמדת יתר הצדדים, זאת בניגוד לדין לטענתם, וממילא אין משמעות בנסיבות לעמדות יתר הצדדים. המערערים שבים וטוענים כי המותב לא גילה את טיב היכרותו עם בא-כוח המשיב, הכוללת ייצוג משותף במשך למעלה מ-15 שנה, וכי חיפוש באינטרנט מעלה חשד שכתובת משרדו של המותב כעו"ד הייתה זהה לזו של בא-כוח המשיב. המערערים מדגישים כי טענת המותב שהיכרותו "קולגיאלית במהותה" אינה מדויקת, ולטענתם אין משמעות לטענת בא-כוח המשיב כי אינו מופיע ברשימת המניעויות של המותב, שכן למותב אין רשימה כזו באתר נט המשפט. בהקשר זה מפנים המערערים למספר הליכים בהם לטענתם ייצג המותב במשותף עם בא-כוח המשיב, וכן צירפו כתבה משנת 2020 המדווחת על ייצוג משותף של השניים. כמו כן, המערערים טוענים כי המותב נמנע מלהתייחס לטענות רבות שהועלו בבקשת הפסלות, לרבות התנהלותו בניגוד לדין בעניין המערער וסעיף 94(א) לחסד"פ, וכי הוא חרג מסמכותו בכך שלא זיכה את המערער למרות הראיות הברורות, ובמקום זאת לחץ להביאו לדיון. מכאן טוענים המערערים כי מכלול התנהלות המותב, הלחץ שהפעיל על המאשימה, החלטותיו השגויות, ופגיעתו בנאשמים האחרים – כל זאת כדי לסייע לבא-כוח המשיב – מקימים חשש ממשי למשוא פנים והופכים את ההליך ל"משחק מכור". 9. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף בלא צורך בתשובה. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. כפי שאפרט בהמשך, לא שוכנעתי כי בענייננו הוכח חשש מעין זה. לצד זאת, סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט מונה שורה של מקרים המקימים חזקה חלוטה, אשר בהתקיימה לא יישב שופט בדין (ע"פ 3512/14 דג'לדטי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 ‏(20.5.2014‏)‏‏‏). מקרים אלה מתבססים בין היתר על "קרבה ממשית" של השופט לאחד הצדדים או לבא-כוחו, על עניין אישי של המותב בהליך או על מעורבות קודמת בעניין הנדון. במקרים אלה ההנחה היא כי גם אם אין לשופט עניין ישיר בהליך, קרבתו לאחד מבעלי הדין או לבאי-כוחם עלולה לפגום ביכולתו להכריע באופן אובייקטיבי. עם זאת, קביעה כי מתקיימת "קרבה ממשית" המצדיקה פסילה מחייבת בחינה של כלל נסיבות המקרה. בכלל זה יש לבחון את טיב ההיכרות ומסגרתה, את משכה, את הזמן שחלף מאז ההיכרות ואת מידת הרלוונטיות שלה לסכסוך הנדון (עפס"פ 19078-09-25 אהרוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ‏(‏14.9.2025‏)‏‏; ע"פ 8698/16 כץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה הגליל, פסקה 6 ‏(‏30.11.2016‏)‏; ע"פ 4353/13 חרחש נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (24.6.2013)). כפי שנפסק, עצם קיומה של היכרות מקצועית בין שופט ובין עד מטעם אחד הצדדים להליך או בא-כוחם אין בה כדי ללמד, כשלעצמה, על קיומה של "קרבה ממשית" במשמעות סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט המצדיקה את פסילת המותב (ע"פ 7651/18 זקן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(‏8.11.2018‏);‏‏ ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)). כך, למשל, במקרה אחד נדחה ערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו, על אף שהשופטת עבדה בעבר במשותף עם אחת מעורכות הדין שהופיעו בפניה (ע"א 6433/00 תחנת תדלוק קדימה בע"מ (בפירוק מרצון) נ' פקיד שומה – איזור נתניה, פסקה 4 (30.11.2000); ראו גם: ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ, פסקה 8 ‏(5.6.2005‏)). 10. יישום עקרונות אלה על ענייננו מוביל למסקנה כי אין עילה לפסילת המותב. כפי שצוין הן בהחלטת הפסלות הן בתגובת בא-כוח המשיב, המדובר בהיכרות מקצועית מתקופת עבודתו של המותב כסנגור, אשר הסתיימה לפני כארבע שנים עם מינויו של המותב לשיפוט‏‏. היכרות מעין זו כפי שהוצגה בפניי אינה מצביעה על קרבה ממשית המצדיקה את פסילת המותב. עיינתי במערכת "נט המשפט" בהליכים אליהם מפנים המערערים, וכן בכתבה שצורפה לערעור (פסקאות 40-39 לערעור הפסלות). לא התרשמתי כי יש בהליכים אלה כדי ללמד על קרבה ממשית בין בא-כוח המשיב ובין המותב. דומה כי אין מדובר בהליכים שבהם ייצגו במשותף, אלא בהליכים שבהם כל אחד מהם ייצג נאשם אחר בנפרד, במסגרת מינוי מטעם הסניגוריה הציבורית, וככל שבאחד מההליכים המאוזכרים מדובר בייצוג משותף, הדבר נעשה במסגרת מינוי מטעם הסניגוריה הציבורית ולפני למעלה מחמש עשרה שנים. בהקשר זה יצוין כי היעדר הגילוי מטעם המותב בדבר היכרותו עם בא-כוח המשיב אינו כשלעצמו מהווה עילה לפסילת המותב בנסיבות העניין. כן יצוין כי הטענה שמתעורר "חשד" כי משרדו של המותב היה ממוקם "בכתובת הזהה" למשרדו של בא-כוח המשיב הועלתה לראשונה בערעור, ומשכך המותב לא קיבל הזדמנות להתייחס אליה, ואין מקום להידרש לה בנסיבות אלה (ע"א 1168/23 חוות מוריה בע"מ נ' פוטירו גן פו בע"מ, פסקה 13 ‏(‏15.3.2023‏)‏‏). עם זאת, אוסיף כי הנספח שנוסף בהקשר זה אינו מלמד דבר, ומובן שאין די בכתובת זהה כדי להצדיק את פסילת המותב מלשבת בדין. 11. יתר טענות המערערים מכוונות כלפי האופן שבו מנהל המותב את ההליך. עם זאת, נקודת המוצא היא שהפעילות השיפוטית עצמה תקים עילת פסלות רק במקרים חריגים ונדירים, כאשר ניתן ללמוד ממנה, כשלעצמה, על נעילת דעתו של המותב (עפס"פ 22652-10-25 מובילי הר הנגב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(‏26.2.2026‏)‏‏). בענייננו, טענות המערערים מכוונות כלפי שורה של החלטות דיוניות – ובפרט בעניין אי-זיכויו של המערער, שאלת מיקום השלכת הפסולת והתראה לפני הוצאת צו הבאה – אך החלטות שכאלה אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת המותב, גם כאשר הן אינן לרוחו של בעלי הדין, והדרך המתאימה להשיג עליהן אינה במסגרת הליכי פסלות (עפס"פ 42681-05-25 צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(12.10.2025)). באופן דומה יש לדחות את טענות המערערים ביחס לאופן שבו הדיונים תועדו בפרוטוקול, ולכך ש"לחצי" המותב (לכאורה) לא מופיעים בהם כראוי. ככל שסבורים המערערים כי נפל פגם בתיעוד מהלך הדיונים, היה עליהם להגיש בקשה מתאימה לתיקון פרוטוקול הדיון, דבר שלא נעשה על ידם (עפס"פ 44096-02-26 אבו עראר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 ‏(‏8.3.2026‏)‏‏). אשר על כן, הערעור נדחה. 12. בשולי הדברים. הנימוקים שהובאו לעיל לדחיית בקשת הפסילה, הם חלק מ"עשרת הדיברות" של כללי פסלות שופט, וליתר דיוק, של אי-פסלות שופט (ראו עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)). אך עוד לפני יישומם של כללים אלה, בראש ובראשונה – בקשת פסלות וערעור פסלות אמורים להיות מוגשים בכובד ראש, ולא במקלדת קלה על ההדק או חלילה כשיטה, ובוודאי שלא בדרך של "בקשה מותנית" על מנת "להבין את הכיוון של בית המשפט". ניתן היום, כ"ב אדר תשפ"ו (11 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא