אליהו אהרוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 60029-03-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אליהו אהרוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום באשקלון בה"ת 8441-11-24 מיום 20.3.2025 שניתנה על ידי כב' השופט רפאל ימיני בשם המערער: עו"ד חן הולנדר בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר-סקופסקי פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ר' ימיני) מיום 20.3.2025 בה"ת 8441-11-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך מושא הערעור שלפניי בבקשת המשיבה להאריך את תוקף החזקתם של תפוסים השייכים למערער ב-180 ימים נוספים, מכוח סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפסד"פ). הבקשה הוגשה ביום 10.3.2025 ובאותו היום ניתנה החלטת המותב לפיה "לאור האמור בבקשה ומנימוקיה, מורה כמבוקש". ביום 19.3.2025 הגיש המערער בקשה דחופה לביטול ההחלטה מכיוון שהיא ניתנה ללא שהתבקשה עמדת המערער, במעמד צד אחד ומבלי שהתקיים דיון בעל-פה בבקשה בניגוד לסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). ביום 20.3.2025 ניתנה החלטת המותב שבה נקבע כי הבקשה להארכת ההחזקה בתפוסים הוגשה מכוח הפסד"פ ולא מכוח החסד"פ ולכן אין חובה לקיים דיון פרונטאלי ולא מדובר בהחלטה שהתקבלה בחוסר סמכות; וכי לפנים משורת הדין, המערער יוכל להגיש את עמדתו לבקשה עד ליום 27.3.2025. 2. באותו היום, 20.3.2025, הגיש המערער תגובה להחלטת המותב וביקש לראות בה גם כבקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. נטען כי אין באפשרותו של המערער לפרט את הנימוקים להתנגדותו להמשך התפיסה משום שבקשת המשיבה נעדרת גם היא כל נימוק או פירוט למעט העובדה כי עדיין מתקיימת חקירה; כי הוראת סעיף 126 לחסד"פ חולשת על כל הליך פלילי באשר הוא ולכן נדרש היה לקיים דיון בעל-פה; וכי בהינתן שהמותב הביע את עמדתו והכריע בבקשה במעמד צד אחד, יש להעביר את הדיון בה למותב אחר. בהמשך היום ניתנה החלטת המותב. המותב עמד על כך שאפשר למערער להגיש את עמדתו בכתב וככל שהמותב היה משתכנע כי יש מקום לקיים דיון פרונטאלי, הוא היה מורה על כך, ואולם "אצה [למערער] הדרך להכריז על בקשת פסלות". לגופה של בקשה, נקבע כי לא מתקיימת כל עילה לפסילת המותב וכי עצם העובדה שהמותב התיר למערער לפרט את טענותיו בכתב מעידה על כך שלא "ננעלה" דעתו. לפיכך, בקשת הפסלות נדחתה. 3. מכאן הערעור שלפניי, שבו טוען המערער כי המותב הביע את עמדתו הברורה והנחרצת באשר לבקשה להארכת תוקף ההחזקה בתפוסים, ללא שנדרש לעמדת המערער ועל בסיס בקשה נעדרת נימוקים, ודי בכך כדי להצדיק את פסילתו. המערער הבהיר כי השאלה אם הדיון בבקשה להארכת תוקף החזקה בתפוסים צריך להיערך בכתב או בעל-פה לא רלוונטית לבקשת הפסלות. עוד יצוין כי ביום 7.4.2025 הגיש המערער בקשה לקביעת הערעור שלפניי לדיון. 4. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. ראשית, יצוין כי לא מצאתי מקום להיענות לבקשת המערער לקביעת הערעור לדיון בעל-פה. כפי שנקבע לא אחת, "אין חובה לקיים דיון על פה בערעור פסלות, אף כאשר ההליך העיקרי הוא הליך פלילי, וניתן להכריע בערעור בהתבסס על טיעונים בכתב בלבד" (ע"פ 2966/15 אסילקו לעבודות בנייה וחקלאות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (30.4.2015)). 5. ועתה לגופו של עניין. אמת המידה הקבועה בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מורה כי שופט לא ישב בדין אם "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לא מצאתי כי נסיבות כאמור מתקיימות בענייננו. טענתו העיקרית של המערער היא כי משעה שהמותב הכריע זה מכבר בבקשה להארכת ההחזקה בתפוסים, דעתו "ננעלה" ואין באפשרותו לסטות ממנה גם אם תוגש עמדת המערער. כפי שנפסק בעבר, "עצם העובדה ששופט נתן החלטה אשר נדרשת בחינתה מחדש, למשל עקב החזרת הדיון מערכאת הערעור, איננה פוסלת אותו בהכרח מלשבת בדין [...] יש לבחון אם נתוני המקרה הקונקרטי מלמדים כי דעתו של בית המשפט ננעלה, כך שלא יוכל לבחון את החלטתו בנפש חפצה במסגרת דיון מחדש" (הדגשות הוספו – י"ע; ע"פ 7700/14 אהרן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה, פסקה 8 (21.11.2014)). בענייננו, המותב התיר למערער להגיש את טיעוניו ואף ציין כי ייתכן והיה מקיים דיון בעל-פה אם המערער היה עומד על כך – בשים לב לנסיבות העניין, איני סבור כי יש להטיל ספק ביכולתו של המותב לבחון את מכלול השיקולים באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים (ראו והשוו: ע"א 8777/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 15 (8.2.2023); ע"פ 1871/20 זלצמן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (29.3.2020)). מכל מקום, ככל שהמערער סבור או יסבור כי נפלה שגגה בהחלטת המותב, הרי שהדרך המתאימה להשיג על כך היא בהליכי ערעור הקבועים בחוק ולא באמצעות בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין (ראו, למשל, ע"פ 5133/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (12.7.2023); ע"פ 687/23 בר אל נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (15.2.2023)). 6. סוף דבר, שהערעור נדחה. ניתן היום, ב' אייר תשפ"ה (30 אפריל 2025). יצחק עמית נשיא