פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 27451-02-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 13617-02-24 מיום 28.1.2025 שניתנה על ידי כב' השופט אהרן אורנשטיין בשם המערער: עו"ד יונתן אבישר פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' אורנשטיין) מיום 28.1.2025 בת"א 13617-02-24, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המשיבה היא חברת עורכי דין הנותנת שירותים משפטיים ומתמחה במיסוי בינלאומי. המערער, שחקן כדורגל ישראלי ששיחק בקבוצה זרה, ביקש את שירותיה של המשיבה בייצוגו מול רשויות מס הכנסה, ובין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה. כעולה מההחלטה מושא ערעור זה, המערער לא שילם למשיבה דבר והיא הגישה תביעה כספית לאכיפת הסכם שכר הטרחה על סך 1,101,921 ש"ח. תחילה, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, אשר בוטל בהמשך בהסכמת הצדדים. המערער הגיש כתב הגנה וביום 17.11.2024 נערך דיון קדם משפט אשר התקיים בחלקו מחוץ לפרוטוקול בהסכמת הצדדים. בסיום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה: "דעתו של ביהמ"ש מאוד לא נוחה מהתנהלותו של [המערער], אשר אף לשיטתו קיבל טיפול מסור [מהמשיבה] ולא שילם דבר במשך תקופה ארוכה. ככל שתושג הסכמה ביחס להסכם הפשרה הרי שהתיק יבוא לסיומו וככל שלא תושג הסכמה, ביהמ"ש מצפה [שהמערער] ישלם סכום משמעותי [למשיבה] ע"ח חובו". המשיבה הציעה הצעת פשרה, אולם ביום 28.11.2024 המערער דחה את ההצעה והודיע כי "על יסוד ציפיות בית המשפט הנכבד, לפנים משורת הדין ומבלי להודות בכל טענה ומבלי לוותר על כל זכות וסעד, לרבות השבת הסכום שישולם כולו חלקו, בהתאם לתוצאות פסק הדין הסופי, [המערער] מודיע בזאת כי תוך זמן קצר ישולם סכום משמעותי [למשיבה] ע"ח החוב הנטען". המשיבה הגישה הודעה בדבר התשלום שקיבלה מהמערער, וביום 15.12.2024 ניתנה ההחלטה הבאה: "באשר לעדכון שהתקבל בתיק, לפיו [המערער] שילם [למשיבה] 250,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אבקש להבהיר כי תשלום שכר הטרחה צריך להתבצע לפי ההסכם בין הצדדים ואיננו 'תכנית לבקשתך'. ככל [שהמערער] יודע לנמק כיצד הסכום ששילם מתיישב עם ההסכם, יואיל להסביר עמדתו לבית המשפט עד 5/1/25. ככל שאין בידו נימוקים לכך, מצופה ממנו לשלם סכום נוסף המתיישב [ל]שיטתו עם הוראות ההסכם, עד לאותו מועד". 2. ביום 19.12.2024 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. בבקשה נטען, בעיקרם של דברים, כי מההחלטה מיום 15.12.2024 עולה שהמותב גיבש דעתו כי הסכם שכר הטרחה שריר וקיים וכי אין כל עילה לביטולו או לפירוש אחר שלו, חרף הנטען בכתב ההגנה שהגיש המערער. נטען כי קביעות המותב בהחלטה נחרצות, נוגעות במישרין לסעד העיקרי שהתבקש, וניתנו בשלב מוקדם של ההליך, באופן שמעלה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. 3. המשיבה התנגדה לבקשה לפסילת המותב, וביום 28.1.2025 ניתנה החלטת המותב הדוחה את הבקשה לפסילתו מלשבת בדין. בהחלטה נקבע כי "נקודת המוצא בתיק איננה האם מגיע שכר טרחה [למשיבה]. גם [המערער] מודה כי מגיע [למשיבה] שכר ראוי (ראו סעיף 14 לכתב ההגנה). נקודת המוצא הינה מה גובה שכר הטרחה המגיע [למשיבה]" (הדגשות במקור – י"ע); כי בדיון שהתקיים מחוץ לפרוטוקול, המותב הציע למערער לוותר על טענתו לביטול גורף של הסכם שכר הטרחה ולמקד את טענותיו במסגרת ההסכם; כי מובן שהמערער היה רשאי שלא להיענות להצעה, ובמצב דברים זה המותב ישמע את טענותיו של המערער "בקשב רב, ללא משוא פנים"; כי ההחלטה מיום 17.11.2024 ניתנה על רקע העובדה שהמערער לא שילם למשיבה דבר עד לאותו רגע, גם לא שכר ראוי שאינו שנוי במחלוקת, ומכל מקום, טענת פסלות יש להעלות מיד לאחר שנודע עליה; כי אין בהחלטה מיום 15.12.2024 משום חיוב כספי אלא בקשה לנמק מדוע זה הסכום ששולם, וכי היא למעשה חזרה על ההמלצה למערער לטעון טענות במסגרת הסכם שכר הטרחה ולא לעתור לביטולו הגורף; כי ככלל, רק במקרים נדירים הפעילות השיפוטית עצמה תקים עילה לפסילת המותב מלשבת בדין; וכי כלל החלטות המותב ניתנו על יסוד ענייני ללא כל משוא פנים או פגיעה במראית פני הצדק. נוכח העובדה שהמשיבה נדרשה להגיש תשובה לבקשה, המותב חייב את המערער בהוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח לטובתה. 4. מכאן הערעור שלפניי, שבו המערער חוזר על טענותיו, וטוען בין היתר, כי קביעותיו הנחרצות של המותב לא הותירו פתח לדון בטענות המערער לביטולו של הסכם הטרחה; כי המותב הביע את מורת רוחו מהמערער בשלב מוקדם מאוד של ההליך; וכי גם החלטת המותב בבקשה לפסילתו מעידה על נעילת דעתו של המותב באופן הפוגע במראית פני הצדק. עוד נטען, כי הבקשה לפסילת המותב לא התבססה על החלטתו מיום 17.11.2024 כי אם על ההחלטה מיום 15.12.2024 כך שהבקשה לא הוגשה בשיהוי; וכי הטלת הוצאות המשפט מותירה רושם כי מדובר בעונש או קנס על כך שהוגשה בקשת פסלות. 5. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות אף ללא צורך בתשובה. כידוע, המבחן לפסילת מותב מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו נדרשות "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". מבלי להידרש לסוגיית השיהוי, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות כאמור בענייננו. כפי שנקבע לא אחת, פעילות שיפוטית "תקים עילת פסלות רק במקרים קיצוניים וחריגים, שבהם העשייה השיפוטית מלמדת כשלעצמה על נעילת דעתו של המותב או על דעה קדומה מצדו" (עפ"ס 64067-09-24 קריית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים נ' קול מבשר בהרי ירושלים, פסקה 6 והאסמכתאות שם (11.11.2024)). כאמור בהחלטה מושא ערעור זה, החלטות המותב מהימים 17.11.2024 ו-15.12.2024 ניתנו על רקע העובדה שהמערער לא חלק בכתב הגנתו על כך שהמשיבה זכאית לתשלום שכר טרחה כלשהו, ולכן המותב ניהל את ההליך מנקודת מוצא שלפיה גדר המחלוקת בין הצדדים נוגע אך לשאלת גובה התשלום שהמערער נדרש לשלם (ראו והשוו: עפ"ס 53021-12-24 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (16.2.2025)). בנסיבות שבהן הסכם שכר הטרחה עודנו בתוקף ולא ניתנה קביעה בדבר ביטולו, וחרף זאת המערער לא שילם למשיבה דבר – דרישת המותב כי בשלב זה המערער ישלם סכום משמעותי ואף ינמק את בסיס החישוב לסכום שאותו בחר לשלם, לא מעידה על 'נעילת' דעתו של המותב או כי גיבש עמדה נחרצת באשר לטענות המערער בכתב ההגנה. זאת על אחת כמה וכמה נוכח השלב המוקדם שבו מצוי ההליך דנן, שבו טרם התקיימו דיוני ההוכחות, כך שלמערער תינתן ההזדמנות להוכיח את מלוא טענותיו (שם). אכן, מוטב היה לו התבטא המותב בצורה זהירה יותר בהחלטה מיום 15.12.2024, אולם בשים לב להקשרם המלא של הדברים – אין בכך כדי להקים עילה לפסילתו. זאת בפרט בשים לב להבהרת המותב כי "דעתי איננה נעולה לעמדה כזו או אחרת ויש באפשרותי לדון בתביעה בניטרליות ובאובייקטיביות, לרבות בטענות לפיהן יש לבטל את ההסכם ולקבוע את שכרה של [המשיבה] על בסיס שכר ראוי. אני תמיד פתוח לשמיעת טענות עובדתיות ומשפטיות ולהכריע בהן לגופו של עניין" (פסקה 29 להחלטה מושא הערעור). 6. עוד נפסק כי הבעת ביקורת מצד המותב על התנהלות דיונית של בעל דין אין בה כדי להקים עילת פסלות אוטומטית (עפ"ס 46054-01-25 המוסד לביטוח לאומי נ' סיון ביצוע בע"מ, פסקה 8 (11.3.2025)). בענייננו, לא שוכנעתי כי יש בהבעת מורת רוחו של המותב מהתנהלות המערער כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף, אף לא מצאתי ממש בטענות המערער לעניין הוצאות המשפט, שכאמור בהחלטה מיום 15.12.2024, נפסקו בשל הדרישה מהמשיבה להגיש תשובה לבקשת הפסלות (לעניין העלאת טענת פסלות בעקבות פסיקת הוצאות ראו, מני רבים: ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג'‏, פסקה 9 (8.5.2016)). 7. אשר על כן, לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט אדר תשפ"ה (29 מרץ 2025). יצחק עמית נשיא