טל לוי נ. מדינת ישראל

3 בבית המשפט העליון עפס"פ 32634-01-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: טל לוי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי) בת"פ 68653-07-23 מיום 7.1.2026 בשם המערער: עו"ד שי שורר פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ש' לארי-בבלי) בת"פ 68653-07-23 מיום 7.1.2026, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום ביום 30.7.2023 המייחס לו ביצוע עבירות של אלימות ואיומים כלפי בת זוגו. בתמצית יצוין כי לאחר שניסיון גישור ראשון לא צלח, ההליך נקבע לשמיעת הוכחות, וביום 11.5.2025 התקיים דיון שבו הייתה אמורה להישמע עדות המתלוננת, אולם זו לא התייצבה לדיון. באותו מועד התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול, שלאחריו בא-כוח המערער הודיע כי המערער מסכים לפנות בשנית להליך גישור, ובהמשך נמסרה הסכמת המשיבה לכך. ביום 27.5.2025 התקיים דיון בהליך הגישור בין הצדדים, שבו הוגש כתב אישום מתוקן והמערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, ובית המשפט הרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בהמשך לכך, הצדדים הודיעו כי על פי הסדר הטיעון המערער יישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן – ובכפוף לקבלת "תסקיר חיובי ביותר" וכן לאי פתיחת תיקים נוספים באלימות או באיומים – המשיבה תגביל את עצמה לעתור לעונש של תשעה חודשי עבודות שירות והמערער יהיה חופשי בטיעוניו. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר שירות המבחן. 2. ביום 6.1.2026 הוגש התסקיר בעניינו של המערער ובו עמד שירות המבחן, בין היתר, על הליך השינוי שערך המערער בחייו, והמליץ על הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 280 שעות, לצד עונש מאסר על-תנאי והעמדתו בצו מבחן למשך שנה. בהמשך לכך, ביום 7.1.2026, התקיים דיון במעמד הצדדים ובפתח הדברים הודיע בית המשפט שהתסקיר "איננו עומד במתחמי הענישה" וכי לא ניתן להסתפק בהמלצת שירות המבחן. לכן הציע בית המשפט לשלוח את המערער לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות השירות. בעקבות זאת, ובמהלך אותו הדיון, בא-כוח המערער ביקש לפסול את המותב מלדון בעניינו של המערער. נטען כי המותב חרג מסמכותו בקביעה שהתסקיר לא עומד במתחם הענישה, וכי הביע את דעתו בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, ולכן למען מראית פני הצדק והזכות להליך הוגן על המותב לפסול את עצמו מלשבת בהליך. עוד נטען כי מדובר בעניין ציבורי עקרוני החורג מעניינו הפרטי של המערער; וכי ככל שהמותב סבר שיש לקבל את עמדת הממונה על עבודות שירות הוא היה צריך לעשות זאת כאשר המשיבה הודיעה שבכוונתה לעתור לעבודות שירות – ומשלא עשה כן קמה למערער "הלכת הציפיות". בהמשך לכך, בא-כוח המערער ביקש שהמותב יבהיר את דבריו שנאמרו בתחילת הדיון, וכן טען כי בתגובה לכך ציין המותב כי אין בכוונתו להבהיר "שום דבר". בהקשר זה טען המערער כי התגובה האמורה מחזקת את החשש שהתקבעה דעתו של המותב. 3. המותב דחה את הבקשה עוד באותו הדיון. ראשית, נקבע כי אין ממש בטענה שהיה צריך לשלוח את המערער לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות במועד מוקדם יותר. זאת, בהתחשב בכך שהמשיבה התנתה את עמדתה בתוצאות תסקיר שירות המבחן, ולכן היה צורך לשלוח את המערער לקבלת תסקיר בשלב ראשון. עוד הבהיר המותב כי הכנת תסקיר שירות המבחן אורכת זמן רב, ואם הייתה ניתנת חוות דעת של הממונה לפני כן, היא כבר לא הייתה רלוונטית בשלב זה, ובשל כך נהוג שבית המשפט ממתין לקבלת תסקיר בטרם שליחת נאשם לממונה על עבודות שירות. שנית, ולגוף הדברים, המותב הוסיף כי התבטאותו בפתח הדיון לא הייתה משום הבעת עמדה לעניין העונש שיושת על המערער בסופו של דבר, וכי כל שביקש בית המשפט הוא שיונחו בפניו כל הנתונים בבואו לגזור את דינו של המערער. 4. מכאן הערעור שבפניי. המערער חוזר, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. לטענת המערער בכך שהמותב קבע כי התסקיר אינו עומד במתחם הענישה הוא "הקריס" את הסדר הטיעון שבעקבותיו הודה המערער, מכיוון שהלכה למעשה המערער כבר אינו חופשי בטיעוניו, אלא "מתחיל מעבודות שירות". עוד נטען כי יש בקביעה זו כדי לרוקן מתוכן את התהליך השיקומי שהמערער עבר; וכי היא מהווה הבעת עמדה ישירה לעניין העונש. המערער מוסיף ומלין אף על התנהלותו של המותב גם בדיון קודם שהתקיים ביום 27.5.2025. לבסוף, המערער מבקש לקיים דיון בעניינו. 5. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא קיומן של נסיבות "שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לא מצאתי כי נסיבות אלו מתקיימות במקרה דנן. 6. כמפורט לעיל, טענותיו של המערער מופנות ברובן כלפי התבטאות המותב בפתח הדיון שהתקיים ביום 7.1.2026, שלפיה ההמלצה שניתנה בתסקיר שירות המבחן אינה עומדת שמתחם הענישה. עם זאת, כידוע, רק במקרים חריגים התבטאות של שופט במהלך ניהול ההליך תהווה עילה לפסילתו, וזאת כאשר "עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד שניכר כי דעתו 'ננעלה' וקיים חשש ממשי למשוא פנים או לכך שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי" (עפס"פ 61948-07-25 גבע נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (25.9.2025)). עוד נקבע בעבר כי בית המשפט רשאי לשקף את רשמיו הלכאוריים בפני בעלי הדין בזהירות המתבקשת; וזאת גם בשלב הטיעונים לעונש, כאשר מטבע הדברים, בשלב זה מגבש בית המשפט דעה ביחס למתחם הענישה המתאים (עפס"פ 59305-04-25 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.5.2025)). בענייננו, אף אם מוטב היה להימנע מהבעת עמדה לעניין מתחם הענישה בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, ולמצער מהאופן שבו נוסחה, לא התרשמתי כי ניתן ללמוד מהתבטאותו של המותב על גיבוש עמדה נחרצת שממנה הוא לא יוכל להשתחרר בבואו לגזור את דינו של המערער (ראו והשוו: עפס"פ 78814-09-24 אנשין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (5.10.2024) (להלן: עניין אנשין); ע"פ 3145/10 בן אור נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (29.4.2010)). הדברים אמורים אף בשים לב להבהרת המותב שלפיה כאמור התבטאותו לא כוונה ל"הבעת עמדה לעניין העונש שיושת על [המערער] בסופו של הליך", אלא נועדה להבטיח כי בפני בית המשפט יעמוד מכלול הנתונים הרלוונטיים. לפיכך, לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי להקים עילת פסלות. אף לא מצאתי ממש בטענות המערער לעניין עצם הצעת המותב לקבל חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות בשלב שבו מצוי ההליך. כבר בדיון שהתקיים ביום 27.5.2025, המשיבה הבהירה כי בכפוף לתסקיר חיובי ביותר בכוונתה להגביל את עצמה לעתור לעונש של תשעה חודשי עבודות שירות. בשים לב לכך, ולאחר שהתקבל תסקיר חיובי כאמור, המותב הציע לקבל חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות. לא מצאתי כי נפל כל פגם בהתנהלות המותב לעניין זה, וממילא מדובר בהחלטה דיונית, אשר מצויה בסמכותו של בית המשפט ואין בה כדי להקים, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו: עניין אנשין, בפסקה 7). 7. עוד יש לדחות את טענות המערער הנוגעות להתנהלות המותב בדיון שהתקיים ביום 27.5.2025. זאת, הן מן הטעם שטענות אלו הועלו בשיהוי, בניגוד להוראות סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (וראו: עפס"פ 44096-02-26 אבו עראר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (8.3.2026)); והן מן הטעם שהן הועלו לראשונה בערעור זה, מבלי שניתנה למותב ההזדמנות להתייחס אליהן (עפס"פ 70693-02-26 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (11.3.2026)). לבסוף, לא מצאתי לקיים דיון בעל-פה בערעור זה. כידוע, אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים בערעור פסלות, אף כאשר ההליך העיקרי הוא הליך פלילי (ע"פ 5133/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (12.7.2023)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ז' ניסן תשפ"ו (25 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא