פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 28190-05-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 20.3.2026 ברע"א 77175-02-26 בשם המערער: עו"ד גד טיכו פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 20.3.2026 ברע"א 77175-02-26, בה התקבלה באופן חלקי בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, כך שניתן לו פטור מלא מתשלום האגרה והופחת סכום הערובה שעליו להפקיד לסך של 500 ש"ח חלף 25,000 ש"ח. דין הערעור להידחות. לרשמת בית משפט זה נתון שיקול דעת רחב בענייני אגרה וערובה והתערבות בו תיעשה במקרים חריגים בלבד (וראו: ע"ר 73024-02-26 חזוט נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, פסקה 4 (29.3.2026); ע"ר 54767-03-26 פלוני נ' פלונית (26.3.2026); ע"ר 74175-01-26 פלוני נ' פלוני (1.2.2026)), אשר מקרה זה אינו נמנה איתם. לא מצאתי שנפל כל פגם בהחלטת הרשמת אשר הלכה כברת דרך ארוכה לקראת המערער כאשר נתנה לו פטור מלא מתשלום האגרה. הרשמת גם הפחיתה באופן משמעותי את סכום הערובה שעל המערער להפקיד והעמידה אותו על סך של 500 ש"ח המהווה שיעור של 2 אחוזים בלבד מסכום הערובה של 25,000 ש"ח שיש להפקיד בהליכים מן הסוג שהגיש, לפי הוראת פרט 7 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת, חרף העובדה שהמערער לא הניח לפני הרשמת תשתית עובדתית וראייתית מספקת לצורך הוכחת מצבו הכלכלי הנטען ולא הבהיר מדוע אין ביכולתו להסתייע בסביבתו הקרובה לצורך גיוס סכום הערובה. אמנם לא נעלמה מעיני טענת המערער כי מספר ניסיונות שערך לצורך גיוס סכום הערובה מקרוביו לא צלחו. ברם הרשמת שקלה במסגרת מכלול השיקולים הצריכים לעניין ניסיונות אלו והחלטתה מבטאת איזון ראוי בין מצבו הכלכלי הנטען של המערער, אשר לא הוכח כדבעי, ובין הצורך בהבטחת הוצאות המשיבים (ער"א 3415/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (24.5.2022); ער"א 4970/21 הקרי נ' עיריית תל אביב, פסקה 5 (22.7.2021)). גם סיכויי ההליך אינם מטים את הכף לטובת מתן הפטור שהתבקש, שהרי כפי שקבעה הרשמת, הם אינם נחזים להיות גבוהים שעה שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". להשלמת התמונה יצוין כי בדין דחתה הרשמת את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטתה מיום 2.5.2026, שעה שלא הוצגו נסיבות חדשות שהצדיקו עיון חוזר בהחלטה כנדרש. גם אין לקבל את טענת המערער כי פטור מהפקדת ערובה שניתן לו בהליך המתנהל בעניינו לפני בית המשפט של חדלות פירעון מקנה לו פטור מלא מהפקדת ערובה בהליך לפני בית משפט זה (ער"א 4555/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (17.7.2022); ער"א 5206/24 ברץ נ' עיריית ירושלים, פסקה 4 (9.7.2024)). זאת משום שאין לערב מין בשאינו מינו. כמו כן, אין בעובדה שהמערער קיבל פטור מאגרה בהליכים אחרים כדי להקנות לו פטור אוטומטי מהפקדת ערובה בהליך לפני בית משפט זה (ער"א 7711/23 רוזנבלט נ' בן גיאת ‏(‏31.10.2023); ער"א 3237/22 חלאק נ' שחאדה, פסקה 2 (‏19.5.2022)), כמו גם לעובדה שהוא מצוי בהליך חדלות פירעון (בש"א 4801/19 אבו ריא נ' פתחי חסן, פסקה 5 (17.7.2019‏); בש"א 1430/19 המנהל המיוחד – עו"ד יגאל מזרחי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (3.4.2019)). גם לא מצאתי כי יש בטענת המערער לפיה חיובו בהפקדת ערובה, בכל סכום שהוא, פוגע בזכות הגישה שלו לערכאות כדי להצדיק את קבלת הערעור. כידוע, זכות הגישה לערכאות איננה זכות מוחלטת והכללים הקבועים בדין באשר למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה משקפים איזון ראוי בינה לבין שיקולים מערכתיים שונים (וראו: ע"ר 28316-02-26 משה נ' זמר (2.3.2026); ע"ר 22163-05-25 פלונית נ' פלונית ‏(‏20.5.2025‏)). בנסיבות המקרה דנן החלטת הרשמת מאזנת כראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ואין מקום להתערב בה. הערעור נדחה. ניתן היום, י' סיוון תשפ"ו (26 מאי 2026). דוד מינץ שופט