ברץ בועז נ. עיריית ירושלים

בבית המשפט העליון ער"א 5206/24 ער"א 5207/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: בועז ברץ נ ג ד המשיבה: עיריית ירושלים ערעורים על החלטות הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 13.6.2024 ברע"א 4127/24 ומיום 16.6.2024 ברע"א 4073/24 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעורים על החלטות הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 13.6.2024 ברע"א 4127/24 ומיום 16.6.2024 ברע"א 4073/24, בהן נדחו בקשות המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה אך הופחתו סכומיהם באופן משמעותי. המערער, דר רחוב, הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בו התקבלה תביעת המשיבה, עיריית ירושלים, לפינוי וסילוק ידו מקומת משרדים שבבעלותה בה הוא קבע את מגוריו (ע"א 7220-10-23). בד בבד עם הערעור הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. בקשתו נדחתה על ידי רשמת בית המשפט המחוזי ביום 16.1.2024 תוך שהורתה על הפחתתם. המערער הגיש ערעור על החלטה זו (ע"ר 36473-03-24), וערעורו נדחה על ידי שופטת בית המשפט המחוזי ביום 1.5.2024 תוך שניתנה לו אפשרות להפקיד את הערובה ולשלם את האגרה עד ליום 8.5.2024 (להלן: פסק הדין מיום 1.5.2024). אלא שהמערער לא עשה כן, וביום 10.5.2024 הורתה רשמת בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור שהגיש (להלן: ההחלטה מיום 10.5.2024). המערער מיאן להשלים עם האמור והגיש לבית משפט זה בקשות רשות ערעור המופנות נגד פסק הדין מיום 1.5.2024 (רע"א 4172/24) ונגד ההחלטה מיום 10.5.2024 (רע"א 4073/24). בד בבד עם בקשות רשות הערעור ביקש המערער פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. בקשות אלה נדחו כאמור על ידי הרשמת, תוך העמדת סכום האגרה על סך של 100 ש"ח וסכום הערובה על סך של 300 ש"ח בכל אחד מההליכים. מכאן הערעורים שלפנַי. דין הערעורים להידחות. טענות המערער בנוגע למצבו הכלכלי לא נעלמו מעיני הרשמת, אשר התחשבה בכך עת הפחיתה באופן משמעותי את סכומי האגרה והערובה בהם הוא חויב. ברם לא די בהוכחת חוסר יכולת כלכלית כדי להעניק פטור מלא מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, ויש ליתן את הדעת גם לסיכוייו של ההליך (ער"א 2974/24 פלוני נ' פלוני (17.4.2024); ער"א 6569/21 פרומר נ' תורגמן, פסקה 4 (17.10.2021)). בענייננו, כפי שקבעה הרשמת, סיכוייהן של בקשות רשות הערעור אינם נחזים להיות גבוהים, בלשון המעטה. אשר לרע"א 4127/24, לא זו בלבד שמדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" שבית משפט זה ייעתר לה אך במקרים חריגים (רע"א 1184/24 מיק נ' לרר, פסקה 8 (14.2.2024); רע"א 3126/23 רובין נ' בן טובים, פסקה 4 (11.5.2023); ער"א 169/23 גבעון נ' ג'אבר, פסקה 4 (31.1.2023)), אלא שפסק הדין מושא הבקשה אף הוא עוסק בענייני אגרה וערובה, שאמות המידה להתערבות בהם מצומצמות ממילא (רע"א 3141/24 חן נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (5.6.2024); רע"א 644/24 אבוטיר נ' עמירה (6.3.2024); רע"א 8744/23 סופר נ' אליהו, פסקה 11 (28.1.2024)). אשר לרע"א 4073/24, כאמור בהחלטת הרשמת, בפסיקה נקבע כי הדרך להשיג על החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל אי-הפקדת ערובה היא באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט בו הוא מכהן, וזאת חרף הכתרת ההחלטה כ"פסק דין" (רע"א 1582/24 אהרוני נ' לוזון, פסקה 8 (22.5.2024); בע"מ 7910/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (18.12.2022)). בנסיבות אלה, בצדק לא פטרה הרשמת את המערער באופן מלא מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. על רקע האמור, ודאי לא ניתן לומר כי החלטות הרשמת גרמו לעיוות דין חמור ועולות כדי חוסר צדק כנטען בערעור. לא למותר לציין כי הכללים הקבועים בדין בנוגע למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה משקפים איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מערכתיים נוספים, ובהם מניעת הליכי סרק והבטחת הוצאותיהם של בעלי הדין שכנגד (ער"א 4988/23 מלכא נ' אוסדיטשר (31.8.2023); ער"א 8859/22 ורדי נ' קוואלטי קרדיט פאנד שותפות מוגבלת, פסקה 3 (28.12.2022)). החלטת הרשמת שלא ליתן למערער פטור מלא, תוך הפחתת הסכומים שנקבעו, משקפת כהלכה איזון זה. ולבסוף יובהר כי אין בעובדה שהמערער קיבל פטור בהליכים קודמים שהגיש כדי לחייב מתן פטור בהליך זה (ער"א 8836/23 יעיש נ' נציגות הבית המשותף (25.12.2023); ער"א 4555/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (17.7.2022); ער"א 3237/22 חלאק נ' שחאדה, פסקה 2 (19.5.2022)). הערעורים נדחים אפוא. בקשות המערער לשלם את סכום האגרה והערובה בתשלומים יועברו לטיפול הרשמת. ניתן היום, ‏ג' בתמוז התשפ"ד (‏9.7.2024). ש ו פ ט _________________________ 24052060_N01.docx שח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il