דוד משה נ. רועי זמר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 28316-02-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: דוד משה נגד המשיבים: 1. רועי זמר 2. אלה ברגר ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בעפ"ס 14656-01-26 מיום 31.1.2026 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בעפ"ס 14656-01-26 מיום 31.1.2026 בה הורתה על תשלום אגרה בסך של 350 ש"ח והפקדת ערובה בסך של 2,000 ש"ח. בערעור חוזר המערער על הטענות שפרס לפני הרשמת כי הוא חסר אמצעים, נמצא בהליכי פשיטת רגל ומתקיים מקצבאות שונות. בנוסף, נטען כי הרשמת הוטעתה על ידי המשיב ולקחה בחשבון בהחלטתה את העובדה כי המערער לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך בבית משפט קמא, אלא שבקשתו לרשמת הוגשה בטרם חלף המועד שבו נקבע כי עליו לשלם את ההוצאות; כי מאמציו לגייס את הסכום שקבעה הרשמת העלו חרס; כי החלטת הרשמת שוללת ממנו את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט; וכי סיכויי הערעור שלו בהליך העיקרי לפני בית משפט זה גבוהים. דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשמת בית המשפט בענייני אגרה וערובה (וראו לאחרונה: ע"ר 74175-01-26 פלוני נ' פלוני ‏(‏1.2.2026‏); ע"ר 25510-08-25 בר חן נ' פלונית (14.8.2025)). הרשמת לקחה בחשבון שמצבו הכלכלי של המערער אינו מיטבי. אם כי התחשבה בכך שהמערער טרם שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו. בעניין זה מוכן אני לקבל את טענתו של המערער שביום שבו הוגשה בקשתו לפני הרשמת טרם חלף המועד לתשלום ההוצאות. ברם, בערעורו שלפנַי המערער לא הצהיר שההוצאות אכן שולמו על ידו בתוך המועד שנקבע לו. מעבר לכך, שיקול זה, כמו גם מצבו הכלכלי של המערער אינם השיקולים היחידים שעמדו בבסיס החלטתה של הרשמת, כי אם גם (ובעיני העיקריים) סיכויי הערעור הנמוכים לכאורה בערעורו שעניינו פסילת המותב הדן בהליך אותו הוא מנהל בבית המשפט השלום בפתח תקווה, ובעניין זה מסכים אני עם הרשמת, נוכח אמת המידה הנוהגת בהליכים מעין אלו (ערא 2060/24 אוריון נ' גולדפינגר (5.5.2024); ע"ר 33347-12-24 חגיגי נ' יניב אינסל (מנהל מיוחד) (17.12.2024); וראו לעניין התנאים למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה: ע"ר 27638-10-25 בוגנים נ' הרפז ‏(‏13.11.2025‏); ע"ר 55074-10-25 הרוש נ' וכטל (11.11.2025‏)). אשר לטענת המערער לפגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות, זכות זו איננה מוחלטת והכללים הקבועים בדין בנוגע למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה משקפים איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מערכתיים נוספים כגון מניעת הליכי סרק והבטחת הוצאות בעלי הדין שכנגד (ע"ר 22163-05-25 פלונית נ' פלונית ‏(‏20.5.2025‏); ער"א 4988/23 מלכא נ' אוסדיטשר ‏(‏31.8.2023‏)). בענייננו, החלטת הרשמת להעמיד את תשלום האגרה על סכום מינימלי ביותר של 350 ש"ח ואת הערובה על סכום מופחת של 2,000 ש"ח ניתנה לאחר איזון נכון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת הרשמת. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ו (02 מרץ 2026). דוד מינץ שופט