פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5177/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5177/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.5.09 בתפ"ח 7/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: נ' מוניץ, ש' אטרש וע' עילבוני תאריך הישיבה: א' באייר התש"ע (15.4.2010) בשם המערער: עו"ד דוד זילברמן בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.5.2009 בתפ"ח 7/08 (כבוד השופטים נ' מוניץ, ש' אטרש, ע' עילבוני). המערער הורשע, על פי הודאתו, במעשה סדום במשפחה, עבירה לפי סעיף 351(א) בצירוף סעיפים 347(ב), 345(ב)(1), 345(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז (להלן: חוק העונשין); מעשים מגונים במשפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בצירוף סעיפים 348(ב), 345(ב)(1), 345(א)(4) לחוק העונשין וניסיון למעשה סדום, עבירה לפי סעיף 25 בצירוף סעיפים 351(א), 347(ב), 345(ב)(1), 345(א)(4) לחוק העונשין. במסגרת כתב האישום המתוקן נטען כי המערער במשך מספר שנים ביצע במתלוננת – בתו החורגת, קטינה ילידת 1994 – מעשי סדום ומעשים מגונים, תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. בכתב האישום נפרסת מסכת ארוכה וקשה של אירועים בהם ביצע המערער מעשים מיניים במתלוננת בתדירות שהגיעה למספר פעמים בשבוע, ולעיתים אף למספר פעמים ביום. בין היתר המערער דרש מהמתלוננת לבצע בו מין אוראלי, לגעת באיבר מינו, והוא באופן תדיר נגע באבריה האינטימיים. באחד מהאישומים נטען כי החדיר את איבר מינו בין שני ישבניה עד לפתחו של פי הטבעת, ובמקרה אחר הוא שפך את זרעו בפיה. המתלוננת שמרה בסוד את מעשיו ולא סיפרה לאמה. בשלב מסוים סיפרה לחברתה, ורק לאחר שהופנתה לפסיכולוגית הבינה כי נוצלה מינית על ידי מי שהתיימר לדאוג לה. בתחילה כפר המערער במיוחס לו, אך לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת בחקירה ראשית הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום והמערער הודה במיוחס לו. באשר לעונש הוסכם כי המשיבה תטען לעונש של 10 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת והמערער יעתור לעונש של 6 שנות מאסר. ביום 7.5.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 12 שנות מאסר, מתוכן 9 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, הוטל על המערער לשלם פיצוי למתלוננת בסך 50,000 ש"ח. בשלב גזירת הדין הונחו בפני בית המשפט המחוזי תסקיר מטעם שירות המבחן, הערכת מסוכנות ותסקיר נפגעת עבירה. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער קיבל אחריות חלקית למעשיו, ולטענתו הוא התקשה לשלוט בדחפיו המיניים. שירות המבחן התרשם כי תחושות הצער שביטא הינן אמירות חיצוניות ומילוליות הנובעות מההליך המשפטי ולא מתוך מודעות ותובנה אמיתית לחומרת מעשיו והפגיעה במתלוננת. בנוסף העריך שירות המבחן כי למערער יש עיוותי חשיבה בולטים ומדאיגים שיכולים להצביע על קווים של סטייה מינית מסוג פדופיליה. בסיכומו של דבר המליץ שירות המבחן להטיל במקרה זה ענישה מחמירה אשר תמחיש לו את חומרת מעשיו ותאפשר לו בפרק זמן זה להשתלב בטיפול ייעוד לעברייני מין במסגרת הכלא. מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות עולה תמונה דומה, ולא נראה כי המערער לוקח אחריות אמיתית וכנה למעשיו והוא מנסה להמעיט בפגיעה במתלוננת. בסיכומו של דבר מסוכנותו לרצידיביזם מיני הוערכה כבינונית-נמוכה. מתסקיר שנערך ביחס למצבה של המתלוננת עולה תמונה קשה ביחס לנזקים הנפשיים אשר נגרמו לה בעקבות מעשיו של המערער, ולאור העובדה כי היא בת לקהילה חרדית, יש להניח כי חשיפתה למעשיו המיניים יפגעו באפשרויות השידוך ויכולתה להקים משפחה בעתיד. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המערער חמורים ביותר וראויים להוקעה וגינוי חריף, ועל כן השיקולים לקולה במקרה זה מתגמדים אל מול מעשיו. כמו כן נקבע כי יש להביא בחשבון את התמונה הקשה אשר עולה מחוות הדעת המקצועיות שהונחו בפניו, הן ביחס למערער, והן ביחס לפגיעה הקשה במתלוננת. באיזון בין כלל השיקולים לחומרה ולקולה נגזרו על המערער העונשים כפי שפורטו לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. עוד הוא טוען כי יש לתת משקל בשלב גזירת הדין לנכונותו להשתלב בהליך טיפולי, וכי מעשיו במקרה הנדון מהווים סטייה מהתנהגותו הרגילה. בנוסף נטען כי הוא הביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו ולא ניתן להסתמך בעניין זה על חוות הדעת של הגורמים המקצועיים, שכן התנהגותו מעידה על הבושה והחרטה שהוא חש. בסיכומו של דבר טוען המערער כי יש להפחית בעונשו ולהעמידו על סף המינימום שנקבע בהסדר הטיעון, קרי, שש שנות מאסר. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. כמו כן, לטענתה, העונש נמצא בתוך מתחם הענישה אשר הוסכם עליו בין הצדדים ואין כל סיבה להתערב בו. עוד היא טוענת כי המערער ביצע מעשים חמורים ביותר ופגע פגיעה אנושה בנפשה של ילדה קטנה למען ניצול צרכיו המיניים. במצב דברים זה אין מקום להקל עימו. בפנינו הונח תסקיר מעודכן מטעם שירות המבחן ממנו עולה כי תפקודו של המערער במסגרת הכלא הוא תקין ללא בעיות משמעת. הוא מודה בביצוע העבירות ומביע נכונות להשתלב בטיפול, ונמצא כעת בשלבי טיפול ראשוניים. בנוסף הונחה חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות הקובעת כי חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט המחוזי תקפה גם כיום ואין צורך בהערכה מחודשת, כלומר רמת הסכנה לרצידיביזם מיני הנשקפת מהמערער היא בינונית-נמוכה. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים לחומרה ולקולה. מעשיו של המערער חמורים ביותר ומעוררים שאט נפש וסלידה עמוקה. במשך שנים ובהזדמנויות רבות הוא ביצע בביתו החורגת את זממו, ובתוך כך פצע את נפשה והותיר בה צלקות לעולמי עד. במקום להגן על בתו החורגת ולחנך אותה לדרך ארץ, כפי שהיה מצופה מאב חורג – המהווה עבורה דמות הורית לאחר מותו של אביה הביולוגי – הוא הפך אותה לכלי למען מימוש דחפיו המיניים. מעשים מיניים מעין אלו, הנעשים בתוך התא המשפחתי תוך ניצול מרות וסמכות הורית, ברצף על פני תקופה ארוכה "הינה חוויה טראומתית המהדהדת משך כל חייה של הקורבן ומשפיעה על התפתחותה והתבגרותה. עוצמת הפגיעה אף מוגברת בהשוואה לפגיעה מינית אחרת, דווקא בשל חווית הבגידה מצד האדם הקרוב והנוכח ביותר בחייה של הילדה הנפגעת" (ע"פ 2353/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 24 לפסק הדין (טרם פורסם, 7.12.2009)). על כן בהתאם לתכלית החברתית והמוסרית ביסוד דיני העונשין אנו מצווים בראש ובראשונה להגן על שלומם ושלמותם הגופניים והנפשיים של הקטינים חסרי הישע, והעונשים שבית המשפט גוזר על נאשמים הפוגעים בערכים אלו צריכים לשקף את סלידתה של החברה מהמעשים המבחילים ולהרתיע כאמור עבריינים פוטנציאליים אחרים (ע"פ 5484/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 5 לפסק הדין (טרם פורסם, 17.11.2009)). בהתאם לכך, נקבע כי יש להטיל על המבצע עבירות מסוג זה עונשים כבדים ביותר, כגמול על מעשיו ומתוך ביטוי לסלידתה העמוקה של החברה ממעשים אלו (ראו, למשל ע"פ 7461/05 דדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.4.2006)). יפות לענייננו מילותיו של בית המשפט באחת מבין הפרשות הרבות שהגיעו לפתחו של בית משפט זה ביחס לעבירות מין המבוצעות כלפי קטינים במסגרת התא המשפחתי, בע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.7.2007): "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באשה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך משפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו ... המערער, שבוי בידי יצרו ותאוותו, ראה בילדתו אובייקט מיני זול ונגיש בו עשה ככל העולה על רוחו, משל היתה גוף נטול נשמה. מערער זה מקומו מאחורי סורג ובריח, והואיל ונדמה כי בעבירות מסוג זה חוטאים לא מעטים, ראוי כי רמת הענישה תהיה כזו שתהווה גם מסר ברור וחד משמעי לרבים". אמנם דברים אלו נאמרו במקרה בו אב ביולוגי ביצע עבירות מין בבתו, אולם הם נכונים גם למקרה שלפנינו, בו המבצע של המעשים המבחילים היה אביה החורג של המתלוננת. כאמור מלבד התבוננות על מעשיו הקשים של המערער ועל האינטרס הציבורי המחייב הטלת עונש כבד, אנו צריכים במסגרת שקילת עונשו של עבריין מין, כמו המערער אשר לפנינו, לבחון גם את הנזק שביצוע העבירות הותיר בקורבן, כחלק מבחינת חומרת העבירה. כך, למשל, נקבע בע"פ 3897/03 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 175, 182 (2003), כי: "פגיעתם של מעשי עבירה כאלה אינה מתמצית בפגיעה הגופנית והנפשית שחשה המתלוננת בעת ביצוע המעשים. הפצע שנפער בנפשה של המתלוננת בהיותה נערה צעירה עתיד ללוותה כל ימי חייה. כפי שעולה מתסקיר הנפגע שהוגש לבית המשפט קמא, הפגיעה במתלוננת בפרשה שלפנינו קשה במיוחד. הן המתלוננת והן המשיבים הם בני העדה החרדית. משפחתה של המתלוננת נקלעה למצוקה קשה ביותר בעקבות חשיפת הפרשה והקושי להתמודד עם השלכותיה. בעקבות המעשים חשה המתלוננת, בנוסף לפגיעה הקשה בנפשה גם ששמה הטוב נפגע מכך שהפרשה נודעה בקרב הציבור שאליו משתייכת משפחתה וכי המיטה "בושה" על המשפחה כולה ... השפעת העבירה על קורבן העבירה, על חייו ועל מצבו הגופני והנפשי הינה, כמובן, שיקול בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בגוזרו את דינם של עבריינים שהורשעו [ראו: סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982; ע"פ 993/00 אורי שלמה נ' מדינת-ישראל, פ"ד נו(6) 205, 240; ע"פ 4890,4920,4956/01 מדינת-ישראל נ' פלונים, פ"ד נו(1) 594, 605-606]". אשר על כן נראה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי לא סטה לחומרה ממדיניות הענישה הראויה ואיזן כראוי בין כלל השיקולים בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של המערער. לצד המעשים החמורים והנזק למתלוננת יש להביא בחשבון בשלב גזירת העונש את התמונה הקודרת העולה מחוות הדעת המקצועיות שהוגשו בעניינו של המערער לבית המשפט המחוזי. חוות דעת אלו מהוות שיקולים לחומרה במקרה הנדון, לצד זאת נראה כי בית המשפט המחוזי הביא בכלל חשבון גם שיקולים לזכותו בשלב גזירת הדין ולא גזר עליו את רף הענישה המקסימאלי, כפי שהוסכם בהסדר הטיעון. יתר על כן, וכפי שציינתי, בית המשפט המחוזי גזר את העונש במסגרת הסדר הטיעון אשר הוסכם בין הצדדים, מכאן נראה כי גם המערער עצמו סבר כי עונש בטווח זה הינו סביר בנסיבות העניין. במקרה זה ברור כי אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש שנגר עליו. אנו סבורים כי יש לברך על כך שהמערער החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו, כפי שנטען על ידו, וכפי שעולה מהתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן שהוגש במסגרת ערעור זה, ונראה כי הוא החל לעשות מאמץ על מנת לטפל בבעיותיו. אולם אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשיו הקשים. יש לקוות כי המערער ימשיך במאמצים לשיקומו במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידו, ולאחר שחרורו יפתח דף חדש כאזרח שומר חוק. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י"ד באייר התש"ע (28.4.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09051770_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il