דני טרייגר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3091/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3091/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט י' דנציגר המערער: דני טרייגר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.2.08 בת.פ. 40176/07 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר תאריך הישיבה: כ"א בכסלו התשס"ט (18.12.08) בשם המערער: עו"ד ג' פרידמן בשם המשיבה: עו"ד י' שרף נציגת שירות המבחן: גב' א' פרויד פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.2.08 בת.פ. 40176/07 (כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר), אשר גזר על המערער שלוש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו; מאסר על תנאי בן שנתיים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת פשע או ניסיון לעבור עבירה כזו ופיצוי למתלוננים בסך 1,000 ₪. 1. ביום 12.6.07, בשעות הצהריים, קשר המערער יחד עם עידן לוי (שהואשם יחד עם המערער באותו כתב אישום, להלן - לוי), יואב אלקלעי (להלן – אלקלעי) ואדם נוסף קשר לביצוע שוד בביתם של המתלוננים בכפר סבא. באותו היום הצטיידה החבורה בסכין גדולה בעלת להב של כ-20 ס"מ וכן בכפפות, כובעים וכיסויי פנים. בהמשך, בשעה 23:00 לערך, נסעו הארבעה ברכב השייך למערער אל הבית שאותו תכננו לשדוד. החבורה החנתה את הרכב בסמוך לבית, נכנסה לחצר הבית והתמקמה בסמוך לדלת הכניסה. בסמוך לשעה 23:30, פתחו הארבעה את ארון החשמל, הורידו את מפסק החשמל, ניתקו את זרם החשמל לבית והמתינו. המתלוננת, שהבחינה בכך שזרם החשמל נותק, פתחה את דלת הבית במטרה לגשת לארון החשמל ובשלב זה קפצו לעברה הארבעה כשהם רעולי פנים, עוטים כפפות ומצוידים בסכין שאותה החזיק לוי, איימו עליה והורו לה להכניסם לבית. בהמשך, נכנסו הארבעה לחדר השינה בו שהה המתלונן ושם, תוך צעקות, איומים והצמדת סכין לגופו, דרשו ממנו כסף ויהלומים ושאלו אותו היכן הכספת. מפחד האיומים, מסר המתלונן לחבורה 17,200 ₪ בכסף מזומן. לאחר מכן, נכנסו הארבעה או חלקם לחדר נוסף, ונטלו משם תכשיטים יקרי ערך. לוי נתפס בצאתו מהבית כשעליו הכסף, התכשיטים והסכין, על ידי שוטרים שהוזעקו למקום למשמע זעקותיה של המתלוננת. שלושת האחרים נמלטו מהמקום כשרכבו של המערער נותר עומד בסמוך. למחרת הגיע המערער לתחנת המשטרה בכפר סבר ודיווח כי רכבו נגנב ביום 12.6.07 בשעה 22:00. בגין המעשים האמורים, הואשמו המערער ולוי בעבירה של שוד מזוין בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. המערער הואשם בנוסף בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 רישא לחוק העונשין. המערער ולוי הודו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדם. 2. במסגרת תסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט קמא בחודש ינואר 2008 ציין שירות המבחן כי לחובתו של המערער, בן למשפחה בעלת רקע מורכב וקשה שהיה באותה עת בן 23, הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ושבל"ר וכי המערער היה מכור בעברו לסמים וכיום הוא "נקי" ומתפקד כראוי. אמו של המערער נפטרה לפני כשנתיים (ממועד התסקיר) מדום לב. בהיותו של המערער כבן 13 הופנה לראשונה לשירות המבחן לנוער בשל עבירת גניבה ובהמשך נשר מבית הספר והחל משנת 2003 נפתחו כנגדו תיקים בגין שימוש בסמים. בחודש יוני 2003 נעצר המערער בגין עבירות סמים ובהמשך עבר לקהילת הנוער הטיפולית "מלכישוע" כחלופת מעצר ושהה שם במשך כשנה וחצי. בחודש נובמבר 2004 הורחק המערער מן הקהילה לאחר שבבדיקה שנערכה לאחר חזרתו מחופשה נמצאו שרידי סם. בהמשך עמד בפיקוח שירות המבחן לנוער ושיתף עימו פעולה. ואולם, לאחר מות אימו חלה התדרדרות במצבו והוא חזר להשתמש בסמים, לרבות בסמים קשים. שירות המבחן ציין כי על פי הדיווח שקיבל, המערער השתלב באגף נקי מסמים והשתלב בתעסוקה. לבסוף, בא שירות המבחן בהמלצה לבחון בעניינו של המערער חלופה שיקומית של גמילה בקהילה הטיפולית "מלכישוע". 3. לוי והמערער הורשעו בעובדות כתב האישום על יסוד הודאתם. לאחר ההרשעה, גזר בית המשפט קמא על המערער את העונש האמור לעיל. יצויין כי על לוי גזר בית המשפט קמא עונש מאסר בפועל בן ארבע שנים וחצי החל מיום מעצרו; הפעלת עונש מאסר מותנה בן עשרה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו כאשר ארבעה חודשים מתוכו הופעלו באופן חופף ושישה באופן מצטבר; עונש מאסר על תנאי בן שנתיים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת פשע או ניסיון לעבור עבירה כזו ופיצוי למתלוננים בסך 1,000 ₪. במסגרת גזר הדין, קבע בית המשפט קמא כי העבירות בהן הורשע המערער בעבר לא הרתיעו אותו מלבצע את העבירות שבהן הורשע וכי הגם שהמערער אינו מי שהחזיק בסכין "לאורך הדרך", עצם ההצטיידות בסכין שהיא חלק מאותו קשר פלילי לביצוע המעשים, מלמדת על חומרת מעשיו הרעים. נקבע כי חלקו של לוי, אשר אצלו נתפסו הכסף, התכשיטים והסכין הוא אכן גדול יותר, וגם הרשעותיו הקודמות רבות יותר וחמורות יותר ואולם, אין מקום לשלוח את המערער לקהילה טיפולית כהמלצת שירות המבחן אלא יש לגזור עליו עונש מאסר ולקיים את הליך השיקום לצד העונש. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי לא זו בלבד שהמערער השתתף בביצוע שוד מזוין בחבורה, אלא אף ניסה להטעות את השוטרים ולהכשיל אותם במסירת ידיעה כוזבת והתלונן למחרת השוד, כ"אזרח תמים" כי רכבו נגנב ממנו יום קודם לכן בשעה 22:00, שעה ומחצה לפני מעשה השוד. בית המשפט קמא הדגיש כי שקל את אפשרות שילובו של המערער במוסד לגמילה מסמים אך החליט לדחות את האפשרות חרף המלצתו של שירות המבחן, הואיל והיא אינה עולה בקנה אחד עם עברו של המערער, תעוזתו, מעשיו במסגרת האישום השני ודרכו עד כה. בית המשפט קמא הביע תקווה כי המערער יוכל למצות כל טיפול אפשרי במסגרת המאסר ואולם, קבע כי הציבור ראוי להגנה מפניו והמערער ראוי שיקבל את גמולו. לצד כל אלה, שקל בית המשפט קמא לקולא את הודאתו של המערער והחיסכון בזמן שיפוטי, הבעת החרטה ורצונו לתיקון ולגמילה וקבע כי יש מקום לאבחן בין המערער לבין לוי, כאמור. סוף דבר, גזר בית המשפט קמא על המערער מאסר בפועל בן שלוש וחצי שנים וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, כאמור לעיל. מכאן הערעור שלפנינו, המופנה כנגד חומרת העונש. 4. במסגרת הערעור טוען המערער כי על אלקלעי, שנטל חלק זהה במעשה השוד, נגזר עונש של 32 חודשי מאסר בפועל בלבד וכי למעשה קיימת אפליה ביניהם הואיל ולמרות האישום הנוסף בעניינו של המערער, בעניינו של אלקלעי הוגש תסקיר מעצר שלילי והוא בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירותיו. לטענתו, הגשת התלונה בגין גניבת הרכב נבעה מן הלחץ שבו היה שרוי טרם מעצרו וראייה לכך היא הודייתו המהירה במעשיו, כאשר עונש מאסר שהוא גבוה בעשרה חודשים מעונש המאסר שהושת על אלקלעי, שחלקו בפרשה זהה, אינו מידתי ומחייב התערבות בגזר הדין. 5. לטענת המערער, הוא בחר להתנתק מן העולם העברייני אליו חבר בגיל צעיר, נוכח נסיבותיו האישיות הקשות, כאשר לאורך כל ילדותו היה חשוף למציאות משפחתית קשה וכבר בגיל צעיר הוכרז כקטין נזקק. לטענתו, זעקותיו לעזרה נשמעו מפעם לפעם במהלך השנים ואולם כיום, רצונו להשתקם הינו כנה, כפי שגם התרשם שירות המבחן. לטענתו, ההתמכרות לסמים ממנה הוא סובל עמדה בבסיס המעשים שביצע והאינטרס הציבורי מחייב לסייע לו, כאשר הכלים שבידי מוסדות הגמילה שמחוץ לכתלי הכלא משמעותיים ויעילים יותר מאשר אלו המצויים בכלא. לפיכך, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשלא נתן משקל של ממש לנסיבותיו האישיות הקשות עובר למעצרו, ובפרט לעובדה שבתקופה שקדמה למעצר החריפה התמכרותו לסם והיא שהובילה אותו לבצע את המעשים בהם הורשע. 6. לאור האמור לעיל טוען המערער כי רצונו להשתלב בהליך טיפולי הינו רציני ועקבי ולפיכך שגה בית המשפט קמא כשבחר ליתן משקל רב יותר לעניין חומרת העבירה תוך התעלמות מיתר השיקולים הרלוונטיים, ובפרט המלצת שירות המבחן, שיתוף הפעולה של המערער בחקירותיו במשטרה והעובדה כי הודאתו המהירה חסכה משאבי חקירה וזמן שיפוטי. לפיכך, מבקש המערער כי גזר הדין יבוטל ותחתיו תאומץ המלצתו של שירות המבחן או לחילופין, יועמד עונשו על 32 חודשי מאסר בפועל בלבד. 7. מנגד, מתנגדת המשיבה לבקשה. לטענתה, בית המשפט קמא פירט את ההבדלים הקיימים בין המערער לבין לוי. בנוסף, טוענת היא כי בהשוואה לאלקלעי, קיים בעניינו של המערער אישום נוסף שצריך לבוא לידי ביטוי בענישה וכן כי עברו הפלילי של המערער מכביד יותר מעברו הפלילי של אלקלעי. לטענת המשיבה, בקשתו של המערער לגמילה חלף מאסר אינה הולמת את חומרת המעשים ואת העובדה כי מדובר בשוד מתוכנן כאשר הארבעה הופיעו בבית המתלוננים כשהם רעולי פנים, עוטים כפפות ומצוידים בסכין שאותה החזיק לוי. בנוסף, טוענת היא כי המערער מעולם לא הביע אמפטיה וחמלה כלפי המתלוננים. לבסוף, טוענת המשיבה כי המערער אינו יכול לבחור באיזו תוכנית גמילה ייטול חלק. לפיכך, טוענת המשיבה כי יש להותיר את העונש שנגזר על המערער על כנו ולדחות את הערעור. 8. יצויין כי במהלך הדיון שהתקיים לפנינו טענה הגב' פרויד משירות המבחן כי על פי התרשמותו של שירות המבחן, למערער מוטיבציה לתפקוד תקין ולהתמודדות עם בעיית ההתמכרות והוא מצליח לגייס כוחות לזמן מוגבל ולהימנע מסמים, אך בעת משבר הוא נוטה להשתמש בסמים, כאשר המוטיבציה להיגמל אינה חזקה דיה. 9. טרם הדיון שהתקיים לפנינו התקבל תסקיר עדכני של שירות המבחן, במסגרתו ציין שירות המבחן כי החל מחודש אפריל 2008 שוהה המערער בכלא "גבעון" לאחר שהועבר אליו מכלא "רימונים" בגין קטטה בה היה מעורב. שירות המבחן ציין כי המערער שוהה באגף נקי מסמים, מתפקד באופן תקין וללא בעיות משמעת ומועסק במתפרה, כאשר נכון למועד התסקיר, אושרה למערער חופשה אליה עתיד היה לצאת בימים שלאחר מכן. בשיחות עם גורמי הטיפול בכלא הביע המערער רצון לעזוב את העולם העברייני ולבנות אורח חיים נורמטיבי וכן הביע חרטה על המעשים בהם הורשע, אך לא הביע אמפטיה וחמלה כלפי המתלוננים. לבסוף, ציין שירות המבחן כי המערער הביע מוטיבציה להשתלב בשיחות טיפוליות ואולם, לאחר שנאמר לו כי להערכת גורמי הטיפול הוא זקוק למסגרת גמילה מסמים בשירות בתי הסוהר, סירב הוא ומסר כי אינו זקוק לטיפול גמילה מסמים. לפיכך, העריכו גורמי הטיפול כי למרות הצהרותיו המילוליות של המערער באשר לנכונותו להשתלב בהליך טיפולי, הוא בורר את תוכניות השיקום האפשריות הקיימות בעניינו וניכר כי לצד תפקודו התקין וניקיונו מסמים, הוא מצוי בשלב של תובנה ראשונית למצבו ולבעיותיו. 10. לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו ולאחר ששמענו את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, במובן זה שהעונש שאותו גזר בית המשפט קמא על המערער יוותר על כנו. 11. הלכה ותיקה מימים ימימה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת על נקלה בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבותה של ערכאת הערעור בעונש מצטמצמת למקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר דינה של הערכאה הדיונית או שהעונש שנגזר חורג במידה קיצונית מרף הענישה הנוהג במקרים דומים [ראו למשל: ע"פ 6298/96 מדינת ישראל נ' יחיא (לא פורסם, 5.11.97); ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (לא פורסם, 27.3.08); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06) וע"פ 5057/06 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.07)]. לא שוכנעתי כי במקרה שלפניי מתקיימים אילו מבין התנאים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר. 12. נראה כי אין צורך להכביר מילים אודות חומרתם הניכרת של המעשים שבהם הורשע המערער, על יסוד הודאתו. המערער, יחד עם שלושת האחרים, הגיע לביתם של המתלוננים בכוונה לשדוד את כספם ואת רכושם באלימות, כשפניהם רעולות וידיהם עטויות כפפות, תוך שימוש ב"תכסיס" של הפסקת זרם החשמל על מנת שיוכלו להיכנס לביתם של המתלוננים, תוך איומים ובאמצעות הצמדת סכין גדולה לגופו של המתלונן. מעשים אלו, שבוצעו בחבורה, לאחר תכנון מוקדם לפרטי פרטים על סמך מידע מוקדם ותוך שימוש בנשק קר, הינם חמורים וקשים ביותר. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר: "צא וראה רוע מעשיהם של השניים; צא וראה רוע מעשיהם של השודדים. באותה כניסה לביתו/מבצרו של אדם בשעת לילה; בהפתעה, באיומים, בהצמדת סכין לצוואר, בנטילת כסף, בנטילת תכשיטים; באותם איומים, כאשר הם מצויידים באותה סכין גדולה בעלת להב ארוך, בכפפות, בכובעים, בכיסויי פנים. כמו בסרט אימה, אך כזה הקורה במהלך חיים של ממש, חווים המתלוננים חוויה קשה במיוחד. עומדים הם בפני אנשים המבצעים – ככה סתם כאילו כלום – עבירה קשה, עבירה חמורה, שוד בנסיבות מחמירות אשר חומרתו הן בחבורה והן בשימוש בנשק קר – כנגד אזרחים שלווים, חפים מפשע, אשר כל חטאם, כי מידע היה לשודדים על רכוש אצל קורבנותיהם." 13. ואם לא די בכל אלה, לאחר שראה כי חברו נתפס על ידי המשטרה בצאתו מביתם של המתלוננים מיד לאחר מעשה השוד, נמלט המערער מן המקום ואף הגדיל עשות ופנה למחרת לתחנת המשטרה ודיווח אודות גניבת רכבו יום קודם לכן בשעה שקדמה למעשה השוד. במעשה זה, ביקש המערער להוליך שולל את המשטרה ולהרחיקה מעקבותיו שלו, על מנת למלט את עצמו מאחריות למעשה השוד. אין צורך להכביר מילים גם אודות חומרתו של מעשה זה אשר לדידי, מבדיל את המערער מאלקלעי. מן הראוי להדגיש בהקשר זה כי העבירה הנוספת שבה הורשע המערער אינה רק נסיבה לחומרה, אלא שוני של ממש בין העבירות שבהן הורשע הוא לבין העבירות בהן הורשע אלקלעי אשר מצדיק את הפער בענישה ביניהם. יתר על כן, המערער ואלקלעי הואשמו במסגרת שני כתבי אישום שונים ודינם הוכרע ונגזר בנפרד. לא למותר לציין בהקשר זה כי למערער עבר פלילי שהוא מכביד יותר מזה של אלקלעי וגם בכך אין להקל ראש. בנסיבות אלה, איני מוצא מקום להיעתר לטענותיו של המערער בדבר פערי הענישה האמורים. 14. אכן, למערער נסיבות אישיות מיוחדות, לרבות גילו הצעיר, הרקע הבעייתי ממנו הגיע והמצוקה שממנה סבלה משפחתו, מותה של אימו והתמכרותו לסמים על רקע כל אלה. יתכן בהחלט כי נסיבות קשות אלה תרמו להתדרדרותו לעולם העברייני. ואולם, נוכח העבירות החמורות שבהן הורשע המערער, סבורני כי אין מנוס מהותרת עונש המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח שהושת עליו על ידי בית המשפט קמא על כנו, למרות התסקיר החיובי שהוגש בעניינו הממליץ על שחרורו לקהילה טיפולית על מנת שיוכל להיגמל מן הסם. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עברו הפלילי של המערער והעובדה כי ניסה להיגמל בעבר באותה הקהילה הטיפולית וניסיון הגמילה כשל. לא למותר לציין כי אף במקרים בהם קטינים הם שהורשעו בביצוע מעשה שוד אלים, קבע בית משפט זה כי יש לגזור עליהם עונש מאסר בפועל, וזאת למרות ששיקולי השיקום בעניינם של קטינים הינם משמעותיים אף יותר [השוו: ע"פ 772/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.5.06)]. 15. ודוק – מעיון בגזר הדין עולה כי בית המשפט קמא איזן כדבעי בין השיקולים השונים, לרבות נסיבותיו האישיות הקשות של המערער ותסקיר המבחן בעניינו ובכל זאת הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום לשחרר את המערער למוסד גמילה מסמים, בציינו מפורשות: "אכן, שקלתי אפשרות שילובו [של המערער] במוסד גמילה מסמים אך דחיתי האפשרות חרף המלצת שרות מבחן; המלצה, אשר אינה נראית לי כעולה בקנה אחד עם עברו של [המערער], תעוזתו, מעשיו באישום השני ודרכו עד כה." 16. סוף דבר, סבורני כי העונש שהוטל על המערער הינו עונש ראוי וכי גזר דינו של בית המשפט קמא נשען על אדנים יציבים ואין מקום להתערב בו. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את העונש שאותו גזר בית המשפט קמא על המערער. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ד' בשבט תשס"ט (29.1.09). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08030910_W02.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il