סעיד מסעאד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5024/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5024/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: סעיד מסעאד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע, מיום 31.5.2012, בת"פ 8015/09, שניתן על-ידי כב' השופט מ' לוי תאריך הישיבה: י"ג בחשוון התשע"ג (29.10.12) בשם המערער: עו"ד נאסר אלעטאונה בשם המשיבה: עו"ד נילי פינקלשטיין בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. ערעור על חומרת העונש, שנגזר על המערער ביום 31.5.2012, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 8015/09) על-ידי כב' השופט מ' לוי. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, היינו: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. 2. בית משפט קמא גזר על המערער את העונשים הבאים: א. שלוש שנות מאסר, מתוכן שנה אחת לריצוי בפועל בניכוי תקופת המעצר ושנתיים מאסר על-תנאי לבל יעבור, תוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות מסוג פשע. ב. 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, תוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין שלא כדין. ג. קנס כספי בשיעור של 5,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. ד. פיצוי כספי למתלונן 2 בסך 30,000 ₪. עובדות כתב האישום המתוקן 3. בכתב האישום המתוקן נטען כי ביום 20.7.2008 בשעות הצהריים, הגיע שאוגי אבו קוש (להלן: המתלונן) אל חנות ששכר בשוק העירוני בבאר שבע, על מנת להוציא מתוכה ציוד כלשהו. באותה עת היה במקום המערער, שהינו בעל עסק מתחרה לעסקו של המתלונן, ובין השניים התפתח ויכוח שבסיומו חזר המתלונן לחנותו, שם היו מספר אנשים וביניהם אחיו, אחמד אבו קוש (להלן: המתלונן 2). בסמוך לשעה 14:30, הגיע המערער אל חנותו של המתלונן, כשהוא מצויד בסכין, ומלווה על-ידי מספר אנשים. החבורה החלה להכות את המתלוננים, ואילו המערער נכנס לחנותו של המתלונן כשבידו הסכין ודקר את המתלונן 2 מתחת לחזה מצד שמאל, בזרועו השמאלית ובכתפו השמאלית. כתוצאה מהדקירות פונה המתלונן 2 לבית החולים "סורוקה" ונותח בהרדמה מלאה. בניתוח נתגלה חור בסרעפת של המתלונן 2, ודימום קל מהאומנטום (בעברית: "פדר", חלק של המעי הגס). החתך בזרועו השמאלית של המתלונן 2 נסגר באמצעות סיכות. בגין מעשיו אלה של המערער, יוחסו לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. גזר דינו של בית משפט קמא 4. בגזר הדין ציין בית משפט קמא כי מדובר במערער כבן 40, אשר נעדר כל עבר פלילי. לצד החומרה, זקף בית משפט קמא את העובדה כי לאחר הויכוח עם המתלונן, חזר המערער אל המקום כשהוא מצוייד בסכין ובחברתם של אנשים נוספים, אשר תקפו את המתלוננים. כמו כן, מדובר בשלוש דקירות סכין במקומות רגישים בגופו של המתלונן 2, דבר אשר סיכן את חייו. אין מדובר בהתפרצות זעם רגעית אלא בתקיפה מתוכננת ומתוזמנת היטב על-ידי המערער. לפיכך, סבר בית משפט קמא כי אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן, אשר המליץ להשית על המערער עונש מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות. עם זאת, קבע בית המשפט כי במקרה דנן ישנן "נסיבות מקלות רבות וממשיות", באופן המשליך על משך תקופת המאסר. בין היתר, מנה בית משפט קמא את הנסיבות המקלות, הבאות: היותו של המערער אדם נורמטיבי הנעדר עבר פלילי; פציעתו של המערער במהלך האירוע; הודאתו באשמה והבעת צערו וחרטתו על מעשיו; ההשלכות שיהיו לתקופת מאסר ארוכה על משפחתו; הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, כאשר בתקופה זו לא היה המערער מעורב בביצוע עבירות פליליות; והמלצות שירות המבחן. לאחר בחינת מכלול השיקולים, לקולא ולחומרה, החליט בית משפט קמא להשית על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה קצרה יחסית, וגזר על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 2 דלעיל. הערעור על חומרת העונש 5. בא כוח המערער, עו"ד אלעטאונה, היה ער לקושי הניצב בפניו, לנוכח העובדה כי אין מדובר בסטייה לחומרה מרף הענישה המקובל (ודומה שההפך הוא הנכון), ולפיכך מיקד את טיעוניו בשינוי הקיצוני שחל במערער ובאורחותיו, מאז ביצוע העבירה על ידו. לטענת בא כוח המערער, מדובר בכישלון חד פעמי כאשר מאז האירוע מושא כתב האישום, הוא נטל חלק בתהליך שיקומי שנשא פירות, כפי שהדבר משתקף מתסקירי שירות המבחן. עוד נטען, כי שליחתו של המערער למאסר בפועל תגרום לנסיגה בתהליך שיקומו ותפגע קשות במשפחתו, דבר שלא זו בלבד יתרום, אלא שלא יפגע באינטרס הציבורי. המערער הוא אב לשבעה ילדים ושליחתו למאסר תפגע בו, אך בעיקר בבני משפחתו. לפיכך, התבקשנו לקבל את הערעור ולאמץ את המלצות שירות המבחן, בדבר ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. תגובת המשיבה 6. באת כוח המשיבה, עו"ד פינקלשטיין, טענה כי מדובר בעונש מתון על-פי כל קנה מידה, ואין כל מקום להקלה נוספת. עוד נטען, כי השתלבותו של המערער בתהליך הטיפולי אינה מבטלת את מעשיו החמורים ואת הצורך בהעברת מסר מרתיע וברור, לפיו אין ליישב סכסוכים בדרכים אלימות. מאחר שתקופת מאסרו של המערער קוצרה על ידי בית משפט קמא באורח משמעותי, אין מקום, לגישת באת כוח המשיבה, להתערבות בגזר הדין. תסקיר מעודכן מאת שירות המבחן 7. בתסקיר מבחן, שהוגש לקראת הדיון בערעור, נאמר כי המערער השתלב בקבוצה טיפולית, שבה מתקיימים מפגשים במסגרת קבוצתית ובפגישות פרטניות. ההליכים המשפטיים הובילו את המערער להפנמה של חומרת מעשיו, ומאז האירוע מושא כתב האישום הוא נמנע מלקחת חלק בעימותים אלימים, בהם מעורבים בני משפחתו ובני משפחות אחרות במגזר הבדואי, והוא מתמקד בשיקום חייו ובטיפול בבני משפחתו הגרעינית. הובהר בתסקיר כי בשנת 2007 ביצע המערער עבירה שעניינה החזקת טובין מפרים לשם מסחר, ונדון למאסר על תנאי ולהתחייבות להימנע מעבירה דומה. בשים לב לשינוי המהותי שחל בהתנהגותו של המערער, השתלבותו בתהליך הטיפולי, וסיכויי שיקומו, חזר שירות המבחן על המלצתו, להמיר את המאסר לריצוי בפועל במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, בנוסף לצו מבחן שינתן בעניינו. דיון והכרעה 8. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, או כאשר ערכאה זו נכשלה בטעות בבואה לגזור את דינו של הנאשם. (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 7486/07 בר ששת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2009); ע"פ 3052/10 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.9.2011)). עיון בגזר הדין מעלה כי בית המשפט המחוזי בחן כראוי את נסיבות ביצוע העבירה ולמולן את נסיבותיו האישיות של המערער, ואת יתר הנסיבות המקלות הפועלות לזכותו. לאחר זאת, גזר בית משפט קמא על המערער עונש מתון, המצוי מתחת לרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, תוך התחשבות מירבית בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ובתהליך שיקומו. 9. מן הראוי להזכיר כי מדובר בתקיפה של המתלוננים על-ידי חבורה שהגיעה ביחד עם המערער, כאשר המערער עצמו מצוייד בסכין ונועץ את סכינו, שלוש פעמים, באיברים רגישים בגופו של המתלונן 2, ובעקבות כך הובהל המתלונן 2 לבית החולים, ונותח בהרדמה מלאה. מקרה זה מהווה נדבך נוסף למה שכונה בפסיקתו של בית משפט זה כ"תת תרבות הסכין", ולאחרונה הזדמן לי להתייחס לעניין זה, במסגרת ערעור של קטין על עונש מאסר בפועל שהושת עליו (ע"פ 4618/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.2012)): "אל מול סיכויי שיקומו של העבריין והמלצת שירות המבחן להימנע משליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח, עומדת חומרת העבירה על תוצאותיה הקשות. לצערנו הרב, השימוש בסכינים ובכלי משחית אחרים, לשם פיתרון מחלוקות וסכסוכים, הולך וגובר בחברתנו, ומעורבים בכך בגירים וקטינים כאחד. דומה כי נשיאת סכין הפכה להיות, בשנים האחרונות, לנורמה מקובלת, ויש הרואים בסכין כמעין ציוד חובה משימתי, לכל מי שיוצא את פתח ביתו" (שם, פסקה 11). בע"פ 3573/08 עוודרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.4.2010), עמד בית משפט זה על חומרת העבירה, שעניינה שימוש בסכין תוך גרימת חבלה לזולת, באומרו: "...קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. נגע האלימות הינו רעה חולה שיש לבערה מן היסוד, ומן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר משמעותיים ומרתיעים מאחורי סורג ובריח" (שם, פסקה 45, וראו גם ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (לא פורסם, 10.11.2009); ע"פ 302/04 ארונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.2004); ע"פ 3562/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2005); ע"פ 4257/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.3.2008); ע"פ 3220/09 מוחמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2009)). 10. אשר להמלצת שירות המבחן, לפיה ירצה המערער את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, כבודה במקומה מונח, אך עדיין מדובר בהמלצה שבית המשפט אינו מחוייב לפעול על-פיה. כפי שנאמר בבש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005): "...עם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו... לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם" (שם, פסקה 6, וראו גם ע"פ 9044/11 מדינת ישראל נ' אלמליח (לא פורסם, 12.3.2012); ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.11.2012)). במקרה דנן, לא מצאנו טעם של ממש לאמץ את המלצת שירות המבחן, שהיא מרחיקת לכת בשים לב לנסיבות העבירה ותוצאותיה, ונוסיף כי איננו רואים מניעה כי המערער ימשיך בתהליך הטיפולי והשיקומי גם בתקופת כליאתו, ולאחריה. 11. התוצאה היא כי הערעור נדחה, ועל המערער להתייצב, ביום 20.11.2012 עד לשעה 09:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע לריצוי עונש המאסר שהושת עליו. ניתן היום, י"ד בחשוון התשע"ג (‏30.10.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12050240_I03.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il