מדינת ישראל נ. נאסר חסן

פסק-דין בתיק ע"פ 3863/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3863/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: נאסר חסן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.09 בת"פ 1096/07 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' מוניץ תאריך הישיבה: ט"ו בחשון תש"ע (2.11.09) בשם המערערת: עו"ד א' רוזן בשם המשיב: עו"ד ס' זועבי פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על קולת העונש שהושת על המשיב במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' מוניץ) בת.פ. 1096/07 מיום 20.1.2009, בו הושתו על המשיב: שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים בגין כל עבירת אלימות למעט תקיפה סתם ואיומים, אולם התנאי יחול גם על עבירה של אחזקת סכין שלא כדין; פיצוי לטובת המתלונן בסך של 35,000 ש"ח; קנס בסך של 5,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם. העונשים שלעיל הושתו על המשיב לאחר שהורשע ביום 4.3.2008 על בסיס הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) תחת עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין ולאחר שנמחקה מכתב האישום עבירת החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין. עובדות כתב האישום המתוקן 1. המתלונן נשוי לאחותו של המשיב והנו הבעלים של חנות ירקות הנמצאת בנצרת. עובר ליום 6.3.2007 פרץ סכסוך בין המשיב לבין משפחת אשתו. על רקע הסכסוך, התחולל ביום 5.3.2007 ויכוח בין המתלונן לבין אחד מאחיו של המשיב. המשיב שמע אודות הויכוח האמור וכן סבר כי המתלונן התבטא במילים קשות כנגד אחת מאחיותיו. באותו לילה התקשר המשיב אל המתלונן וקילל אותו. למחרת היום, ביום 6.3.2007, בשעות הבוקר, הגיע המשיב אל חנותו של המתלונן והמתין במקום למתלונן על מנת לתקוף אותו, כשהוא מצויד בסכין ובמיכל גז מדמיע. בהגיע המתלונן לחנותו בסמוך לשעה 09:15, הגיע אליו המשיב ודקרו באמצעות הסכין שהיה ברשותו, דקירה עמוקה בחזה מצד שמאל, תוך שהוא אומר למתלונן כי "ילמדו לקח". 2. כתוצאה מהדקירה האמורה, נלקח המתלונן לבית החולים האנגלי בנצרת ומשם הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה עקב הרעה שחלה במצבו. המתלונן נותח על מנת לעצור את הדימום הפנימי ממנו סבל ואף הוחדר נקז לגופו. 3. במעשיו המתוארים חבל המשיב במתלונן חבלה חמורה באמצעות סכין. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 4. תחילה כפר המשיב בעובדות כתב האישום המקורי ועל כן נשמעו שני עדי תביעה. לאחר העדתם, הגיעו הצדדים להסדר טיעון כאמור. המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע ביום 4.3.2008 בביצוע העבירה שיוחסה לו. עוד יצויין כי במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים הוסכם כי רכיב המאסר על תנאי יכלול גם תנאי בגין עבירת החזקת סכין, הגם שעבירה זו נמחקה מכתב האישום המתוקן. 5. המלצות שירות המבחן. לאור בקשת המשיב הוכן בעניינו תסקיר לעונש על ידי שירות המבחן למבוגרים. בתסקיר מיום 8.6.2008 עמד שירות המבחן על נסיבותיו האישיות, הכלכליות והמשפחתיות המורכבות של המשיב. עוד הדגיש שירות המבחן כי המשיב התקשה לקבל אחריות לעובדות המצויינות בכתב האישום וכי הוא נוטה להשליך את האחריות על נפגע העבירה אשר לדבריו פגע בכבוד המשפחה. מאחר ושירות המבחן לא מיצה את תהליך האבחון לגבי המשיב בפגישה הראשונה שהתקיימה ביום 7.5.2008, הוא הוזמן לפגישה נוספת שנקבעה עמו ליום 22.5.2008 אך הוא לא הגיע לפגישה זו. עד לתאריך 29.5.2008 המשיב נמנע מליצור קשר עם שירות המבחן. באותו יום יזם שירות המבחן שיחה טלפונית עם המשיב על מנת לברר את הסיבה להיעדרותו וניתוק הקשר עם שירות המבחן. הסבריו של המשיב היו תמוהים ונקבעה עמו פגישה נוספת ליום 8.6.2008 גם אליה לא הגיע. ביום 9.6.2008 הגיע המשיב לשירות המבחן ללא תיאום מראש והסביר כי לא יכול היה להגיע לפגישה שתואמה עמו מסיבות משפחתיות. נקבעה פגישה עם המשיב ליום 12.6.2008 גם אליה הגיע באיחור. שירות המבחן הטעים כי הינו מתרשם מאדם אשר נמנע מלקבל אחריות למעשיו, התנהגותו מבטאת היעדר מוטיבציה וכן העדר נכונות ורצינות להיות בקשר עם שירות המבחן ועל כן האחרון נמנע מליתן המלצה לנוכח התנהלותו המזלזלת של המשיב. 6. בתסקיר משלים מיום 19.10.2008 ציין שירות המבחן כי המשיב לא קיבל אחריות לעובדות המצוינות בכתב האישום. המשיב אמר לשירות המבחן כי המתלונן הוא אדם עצבני ואלים אשר התבטא באופן גס כלפי אחיותיו. לדברי המשיב, ביום הדקירה הוא הלך אל המתלונן על מנת לשוחח עמו אודות הקללות והדברים הגסים שהוא משמיע על אחיותיו. בנסיבות אלה התפתח ביניהם ויכוח קשה שגלש לעימות אלים עת המתלונן ניסה, לטענתו של המשיב, לדקור אותו בסכין שהחזיק בחנותו. לדברי המשיב הוא ניסה ליטול את הסכין מידי המתלונן וכלל לא חש כי הוא דוקר אותו. המשיב ציין כי הופתע לאחר מכן לשמוע מאחיו שהמתלונן בבית החולים וכי הוא מואשם בדקירתו. לאחר ששירות המבחן הבהיר למשיב כי דבריו מנוגדים להודאתו לפני בית המשפט המחוזי, ביטא המשיב הפתעה לשמוע שהוא למעשה הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. המשיב הדגיש שוב ושוב כי הוא הקורבן וכל מטרתה של התלונה שהגיש המתלונן היא להשיג פיצוי כספי. המשיב הוסיף כי "הוא חש שהובל שולל ובכוונתו לנהל משפט הוכחות ולהוכיח את חפותו". לאחר שיחה זאת יזם בא כוחו של המשיב קשר טלפוני עם שירות המבחן וביקש ליתן למרשו הזדמנות נוספת להסביר את עצמו ולהצהיר על לקיחת אחריות על מעשיו. עוד הסביר בא כוחו של המשיב כי האחרון נוטה להתבלבל ולשנות את דעתו לעיתים קרובות. שירות המבחן קבע פגישה נוספת עם המשיב אליה לא הגיע. נוכח העובדה כי המשיב לא נטל אחריות למעשיו, לאור נטייתו של המשיב לראות את עצמו כקורבן מבלי כל יכולת לראות את הפגיעה שהוא מסבר לאחר, כמו גם לאור היעדר אמפטיה לנפגע העבירה ואף הטלת האחריות עליו, ובשל התרשמותו של שירות המבחן "מאופי התנהגות מניפולטיבי" של המשיב, הדגיש שירות המבחן כי בשלב זה של חייו המשיב לא יפיק תועלת מקשר עם שירות המבחן. לפיכך, נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית למשיב וביקש לשחררו מהמשך מעורבות עמו. 7. לאחר הבהרות שניתנו לבית המשפט המחוזי על ידי המשיב בנוגע לחזרתו לכאורה מהודאתו בעובדות כתב האישום, כפי שעלה מתסקיר שירות המבחן, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים נוסף. בתסקיר מיום 8.12.2008 עולה כי המשיב המשיך להכחיש כל כוונה לפגוע במתלונן ותיאר עצמו כקורבן תוך שהדגיש כי דווקא המתלונן ניסה לדקור אותו באמצעות סכין אותה נטל מחנותו. ואולם, על אף דברים אלו, ציין המשיב כי "הוא מקבל אחריות על הודאתו בפני כבוד בית המשפט". המשיב שלל זיקה או צורך לעזרה טיפולית וטען כי "מדובר באירוע חריג בחייו שנבע מאי הבנה, שאינו משקף את אופי ומהות התנהגותו ואורח חייו". שירות המבחן הטעים כי הוא מתרשם מאדם אשר מתקשה לעמוד מול התנהגותו המתוארת וחומרתה. הבעת החרטה על ידי המשיב אינה נובעת מחיבור פנימי למשמעות וחומרת מעשיו אלא מתוך חשש מהאפשרות של ריצוי עונש מאסר בפועל. המשיב הכחיש את החלקים האלימים באישיותו, שלל כוונה אלימה והתקשה לבטא אמפטיה כלפי נפגע העבירה וניכר כי הוא עסוק במצבו ובמחירים שעליו לשלם מתוך תפיסה עצמית כקורבן של המצב שנוצר. נוכח כל האמור לעיל, סבר שירות המבחן כי המשיב אינו מתאים להיות שותף לתהליך טיפולי ועל כן נמנע מליתן המלצה בעניינו. 8. בנוסף לכך הוגשה על ידי המאשימה הצהרת נפגע עבירה של המתלונן מיום 22.6.2008. במסגרת ההצהרה תיאר המתלונן את נסיבות אירוע הדקירה כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן. עוד הוסיף המתלונן ותיאר את הכאב והסבל שנגרמו לו עקב פציעתו בשל הדקירה ועקב הטיפולים הרפואיים שנאלץ לעבור, חלקם פולשניים. כמו כן ציין המתלונן את הטיפולים הרפואיים שהינו ממשיך לעבור. המתלונן תיאר את אובדן כושר העבודה שנגרם לו עקב פציעתו ואובדן ההכנסה בשל כך. עוד הוסיף המתלונן כי בשל הפחדים והטראומה שחווה בעקבות אירוע הדקירה הוא נאלץ ליטול חלק בטיפול פסיכיאטרי ואף נוטל כדורי הרגעה. כמו כן טען המתלונן כי לאחר הדקירה היחסים הבינאישיים במשפחתו הלכו והתדרדרו ואף חלה נסיגה בלימודיהם של ילדיו ובמצבם הנפשי. כמו כן הוגשו תעודות רפואיות אודות הטיפולים שעבר המתלונן עקב הדקירה כאמור. 9. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי השיקול של מיגור תופעת האלימות הינו אינטרס חשוב וראשון במעלה, כך גם אינטרס ההרתעה שנועד להגן על קורבנות תמימים. ואולם, על הענישה להיות אינדיבידואלית ולהביא בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה הבא לפני בית המשפט. לכן, בעת עריכת האיזונים בין שיקולי הענישה על בית המשפט לקחת בחשבון גם את אינטרס השיקום של הנאשם בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה. בסופו של יום הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי באופן חריג אין למצות עם המשיב את הדין מהשיקולים שלהלן, הגם שבנסיבות אחרות היה מקום להטיל על נאשם בעבירות כגון דא ריצוי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. השיקולים שהנחו את בית המשפט המחוזי בבואו לגזור את דינו של המשיב היו: גילו של המשיב – בן 40 שנים; היעדר עבר פלילי; המשיב הינו בעל משפחה, אב לארבעה ילדים; המשיב נוהג במהלך כל חייו באופן נורמטיבי, תורם למשפחה ולחברה ומפרנס את משפחתו; למשיב נולד ילד עם מום בלב וזקוק הוא לביקור ההורים מספר פעמים ביום לשם הזנה והנקה; תסקיר שירות המבחן מלמד על היות המשיב אדם חיובי ונורמטיבי. התסקיר נעדר המלצה טיפולית בשל כך שהמשיב לא הביע נזקקות לכך; משתוקן כתב האישום הודה המשיב בעובדותיו וחסך מזמנם של כל הצדדים. המשיב הביע חרטה על מעשיו; המשיב התייצב לכל הדיונים שהוזמן אליהם במהלך משפטו, תקופה בה היה משוחרר ולא ביצע כל עבירה; תוצאות הדקירה לא הותירו מום תפקודי במתלונן; בית המשפט המחוזי השתכנע כי הדרך העבריינית אינה אופיינית לדרך התנהגותו של המשיב וכי הייתה זו מעידה חד פעמית מבחינתו. בשל כך קבע בית המשפט המחוזי כי במקרה זה יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהמשך שיקומו של המשיב כדי שיחזור להיות חבר חיובי ומתפקד בחברה, מפרנס ואב למשפחתו ולילדיו הרכים. לפיכך הושתו על המשיב העונשים שלעיל. מכאן הערעור שלפנינו. נימוקי הערעור 10. לטענת המערערת – באמצעות באת כוחה, עו"ד אפרת רוזן – העונש שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת העבירה בה הורשע ונסיבות ביצועה וכי אין בעונש זה להגשים את מטרות הענישה. העונש שהושת על המשיב אינו מבטא כראוי את האינטרס הציבורי שבענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות אלימות קשות המתבצעות תוך שימוש בסכין. עוד טוענת המערערת כי נסיבות ביצוע העבירה מלמדות על תכנון מוקדם, הצטיידות מוקדמת בסכין לצורך ביצוע התקיפה וכן נחישות להביא לפציעה קשה של המתלונן באמצעות דקירה עמוקה בחזהו אשר בנקל הייתה עשויה להביא לתוצאה קשה יותר ואף למוות, נסיבות שלהן לא נתן בית המשפט המחוזי משקל הולם. 11. מעבר לכך טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי הודאתו של המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן חסכה זמן שיפוטי, שכן הודאתו של המשיב ניתנה רק בפתח דיון ההוכחות השני, לאחר שנשמעה עדותם של המתלונן ואחיו ולאחר שמרבית עדי התביעה הגיעו לבית המשפט לצורך מתן עדותם. עוד טוענת המערערת כי לא היה מקום ליתן משקל לחרטה כביכול שאותה הביע המשיב, זאת לאור ממצאי תסקירי שירות המבחן לפיהם המשיב לא גילה חרטה, נמנע מלקחת אחריות על מעשיו ועיקר צערו התמקד ב"נזקים" שנגרמו לו כתוצאה מההליך הפלילי. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הדקירה לא הותירה מום תפקודי במתלונן, שכן בהצהרת נפגע העבירה שהוגשה במסגרת ראיות המאשימה לעונש, ציין המתלונן כי הוא עדיין סובל מכאבים בבית החזה, בכתף ובזרוע ונמנע ממנו להמשיך בעבודתו כירקן וכי הוא סובל מפחדים ומתח וכן מטופל אצל פסיכיאטר ואף נזקק לכדורי שינה והרגעה. זאת ועוד, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי משהעדיף את האינטרס השיקומי בעניינו של המשיב, שכן בתסקירי שירות המבחן עולה באופן עקבי ומפורש כי המשיב אינו מתאים להליך טיפולי. 12. בנוסף לכך טוענת המערערת כי אין בנסיבותיו האישיות, המשפחתיות והכלכליות של המשיב כדי להצדיק הקלה כה משמעותית בעונשו שכן עסקינן ב"תת-תרבות הסכין", אשר המורשעים במריבות הקשורות בכך דינם ככלל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, זאת בהפנותה לדבריו של השופט א' רובינשטיין בע"פ 607/07 סאלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.5.2007). מכל הנימוקים שלעיל טוענת המערערת כי יש להחמיר בעונשו של המשיב במידה ניכרת ולהטיל עליו עונש מאסר משמעותי שיהלום את חומרת העבירה בה הורשע ונסיבות ביצועה. תגובת המשיב 13. לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד סעיד זועבי – אין כל מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בראש ובראשונה בשל ההלכה לפיה התערבותה של ערכאת הערעור בגזר דינה של הערכאה הדיונית תהיה מצומצמת ותתאפשר רק במקרים חריגים. לתמיכה בטענתו הגיש המשיב אסופת פסיקה. לטענתו מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ולכן יש להותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי ללא שינוי. מעבר לכך טוען המשיב כי גזר הדין ראוי, מבוסס ומנומק כדבעי והוא אינו סבור כי נפלה בגזר הדין טעות המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. מוסיף המשיב וטוען כי בית המשפט המחוזי עמד על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, על העובדה כי אין לו עבר פלילי וכי מדובר באדם נורמטיבי שזוהי לו מעידה חד פעמית ואשר לגביה הביע את צערו וחרטתו. כמו כן טוען המשיב כי אין מדובר בחבלה חמורה המצדיקה את מיצוי הדין עמו, שכן על אף שהדקירה בוצעה בפלג הגוף העליון היא לא הופנתה לכיוון ליבו של המתלונן ולא נגרם לו נזק תפקודי ממשי. עוד טוען המשיב כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי אינו חורג ממדיניות הענישה בעבירות כגון דא, בהתחשב בנסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המשיב, תוך שהוא תומך יתדותיו באסופת פסיקה שהגיש לעיוננו. מנימוקים אלו, טוען המשיב, יש לדחות את הערעור ולהותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. דיון והכרעה 14. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחים לה, לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו ולאחר שעיינתי באסמכתאות אליהן הפנו הצדדים, סבור אני כי דין הערעור להתקבל, זאת מן הנימוקים שיפורטו להלן. 15. אכן, ההלכה מורה כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)]. ואולם, בנסיבות העניין סבור אני כי העונש שהושת על המשיב מקל עמו באופן חריג ובלתי מידתי ביחס לחומרת העבירה ונסיבות ביצועה באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 16. כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המשיב, במקרה שלפנינו מדובר בתקיפה מתוכננת היטב שאינה נובעת מהתפרצות זעם רגעית. נסיבות התקיפה האלימה בה נקט המשיב מעידות כי הוא סבר שזוהי דרך לגיטימית לפתרון סכסוכים בתוך המשפחה, ודי בכך כדי להעיד על הלך נפשו ויחסו המזלזל כלפי נורמות אלמנטריות של חברה מתוקנת. אם לא די בכך, הרי שהמשיב דקר את המתלונן דקירה עמוקה בחזהו, באופן שסיכן את חייו של המתלונן. כל אלה מצביעים על חומרה מוגברת במעשיו של המשיב אותה היה על בית המשפט המחוזי להביא בחשבון בגוזרו את דינו של המשיב. 17. מעבר לכך, נדמה כי בית המשפט המחוזי כלל לא ייחס משקל לסבל ולכאב שנגרמו למתלונן בשל פציעתו כמו גם בשל הטיפולים הרפואיים אותם נאלץ לעבור. לאחר שנדקר המתלונן הוא הובהל לבית החולים האנגלי בנצרת ולאחר שהדרדר מצבו הוא הועבר באופן מיידי לטיפול בבית החולים רמב"ם בחיפה שם נמצא כי הוא סובל מדימום פנימי ובשל כך נזקק להחדרת נקז. כפי שעולה מהצהרת נפגע עבירה, אותותיו של אירוע הדקירה הותירו במתלונן צלקות פיסיות קשות שפגעו בתפקודו היומיומי ופגעו במשפחתו, זאת בנוסף לצלקות הנפשיות איתן מתמודד המתלונן. משכך אין לקבל את טענתו של המשיב לפיה אין מדובר בחבלה חמורה היות שלא נגרם נזק בלתי הפיך למתלונן. גישה זו אינה מקובלת עליי כלל ועיקר ונדמה כי לא ניתן להתעלם מהנזק והסבל שנגרם למתלונן, להם היה צריך ליתן משקל הולם במערך האיזונים בעת גזירת דינו של המשיב. 18. מעבר לכך, נדמה כי בית המשפט המחוזי ייחס משקל יתר להודאתו של המשיב, אשר ניתנה מן הפה אל החוץ כפי שניתן ללמוד משלושת תסקירי שירות המבחן, מהם עולה באופן עקבי המסקנה המפורשת כי המשיב מתכחש לאחריותו למעשים המתוארים בכתב האישום ומטיל את האחריות לדקירה על נפגע העבירה. זאת ועוד, הודאתו של המשיב ניתנה רק לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה, ולטעמי אין משקלה של הודאה שכזו, ובפרט נוכח קביעותיו החד משמעיות של שירות המבחן, כמשקלה של הודאה כנה ואמיתית שניתנת עוד בטרם החלה שמיעת פרשת התביעה. 19. אכן, שיקומו של עבריין הינו חלק מהאינטרס הציבורי, אולם בטרם יורה בית המשפט אל העדפת האפיק השיקומי, עליו לשאול את עצמו מהם יתר האינטרסים הציבוריים הראויים להגנה בנסיבות העניין, ובמיוחד מהו הסיכוי לשיקומו של הנאשם. נדמה כי לאור המלצותיו השליליות והעקביות של שירות המבחן למבוגרים לא יכול להיות ספק כי המשיב אינו מתאים לשיקום. אין עסקינן במקרה גבולי אלא במקרה בו הגורם המקצועי והמומחה לעניין שיקום עבריינים שב ומדגיש באוזניו של בית המשפט כי הנאשם שניצב לפניו אינו מתאים לשיקום בשלב זה של חייו. הסיבה להמלצותיו השליליות של שירות המבחן היא לא רק הצהרתו של המשיב שאין הוא זקוק לטיפול, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אלא מצבור נתונים שפורטו לעיל אודות אופיו המניפולטיבי של המשיב והיעדר נטילת אחריות מצדו למעשיו. בהינתן מצב עובדתי זה יש לייחס משקל מופחת לאינטרס השיקום בעניינו של המשיב, אם בכלל. 20. ודוק, בית משפט זה שב והדגיש כי אין להתעלם מהמלצה שלילית של שירות המבחן אלא מנימוקים מבוססים וכבדי משקל [ראו למשל: בש"פ 2798/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 27.3.2008); בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.2007); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 16.4.2007); בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (לא פורסם, 5.11.2002); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.2004); בש"פ 2375/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.3.2008)]. דברים אלו אמנם נאמרו בהקשר להמלצות שירות המבחן בשאלת המעצר, אך כוחם יפה גם בשלב זה של ההליך הפלילי בשל הרציונאל העומד בבסיסו של כלל זה לפיו המלצות שירות המבחן מבוססות על ידע מקצועי בתחום הטיפולי אשר מושתת על ניסיון רב. בהינתן העמדה השלילית המובהקת של שירות המבחן בעניינו של המשיב, כפי שזו מצאה את ביטויה בשלושה תסקירים עקביים, בדומה לאמור בתסקיר נוסף מיום 29.10.2009 שהוגש לעיונו של בית משפט זה, אינטרס השיקום בעניינו של המשיב היה צריך לזכות למשקל נמוך משמעותית מזה שניתן לו על ידי בית המשפט המחוזי. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, אשר גם אם הן מורכבות הרי שאין הן כה חריגות, אינן יכולות לעלות כדי נימוקים כבדי משקל אשר יצדיקו סטייה מהמלצתו השלילית והחד משמעית של שירות המבחן. 21. לעומת זאת, קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. 22. אשר על כן, לוּ תשמע דעתי יועמד מאסרו בפועל של המשיב על תקופה בת 18 חודשים בניכוי ימי מעצרו, תקופה שאת כולה ירצה המשיב מאחורי סורג ובריח, ואילו יתר רכיבי העונש עליהם הורה בית המשפט המחוזי הנכבד יוותרו על כנם. 23. המשיב יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 23 בנובמבר 2009 עד לשעה 09:00. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, כ"ג בחשון תש"ע (10.11.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09038630_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il