פלוני נ. פלוני

5 בבית המשפט העליון עפ"ס 33031-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: פלונית נגד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' זיתוני) בתלה"ם 35812-11-23 מיום 29.10.2025 בשם המערערת: עו"ד רז מנגל; עו"ד אסתר שלום; עו"ד שלי מאיר חיים פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט נ' זיתוני) בתלה"ם 35812-11-23 מיום 29.10.2025 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. עניינו של ההליך מושא ערעור הפסלות שלפניי בתביעת המערערת לחלוקת רכוש בינה ובין המשיב. הצדדים הם בני זוג לשעבר, ולאחר שיחסיהם עלו על שרטון, הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014 (י"ס 50274-07-22) (להלן: חוק הסדר התדיינויות ו-הליך יישוב הסכסוך, בהתאמה). הליך יישוב הסכסוך התנהל לפני המותב שפסילתו מתבקשת בגדרי הערעור דנן. במסגרת הליך יישוב הסכסוך הגישו הצדדים הודעה על הסכמות שלצורך מימושן נדרש מינוי אקטואר, שמאי ומומחים שימונו על ידי בית המשפט. לאחר מכן ולצורך מימוש המתווה מונו מומחים והוגשו חווֹת דעת מטעמם, אך בהמשך הודיע המשיב במסגרת הליך יישוב הסכסוך כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, ובהתאם לכך נסגר הליך יישוב הסכסוך ביום 12.11.2023. 2. בסמוך לכך הגישה המערערת את תביעתה לחלוקת הרכוש. ביום 30.1.2024 הורה בית המשפט כי ההודעה בדבר הסכמות הצדדים, שהוגשה בהליך יישוב הסכסוך, מחייבת את הצדדים גם בהתדיינות המשפטית ביניהם, וכי חווֹת דעת המומחים שהוגשו מכוחה הן חלק מהתשתית הראייתית להכרעה. המערערת השיגה על החלטה זו, ובסופו של דבר שאלת קבילותם של ההסכמות והמסמכים נדונה בבית משפט זה בהרכב בו ישבתי יחד עם השופטים י' וילנר ו-א' שטיין במסגרת בקשת רשות ערעור שנדונה כערעור (בע"ם 2348/24). בפסק דין מיום 9.9.2024 נקבע כי הסכמות בין צדדים המנהלים משא ומתן במסגרת הליך יישוב סכסוך לפי חוק הסדר התדיינויות, ומסמכים שהוכנו לצורך משא מתן כאמור יוותרו חסויים ולא יחייבו את הצדדים בהתדיינות משפטית ביניהם, ולא ישמשו ראיה קבילה במסגרתה, אלא אם הצדדים הסכימו לכך מפורשות. אשר ליישום כלל זה על נסיבות המקרה נחלקו הדעות: דעת הרוב (השופטים וילנר ו-שטיין) קבעה כי לא ניתנה הסכמה כאמור, ועל כן הערעור התקבל; ואילו אני סברתי בדעת מיעוט כי נסיבות המקרה מלמדות על ויתור משתמע בכתב על אי הקבילות והחיסיון. בקשה לדיון נוסף בפסק הדין נדחתה בהחלטת בית משפט זה (השופט נ' סולברג) מיום 10.12.2024 (דנ"א 60174-09-24). 3. תובענת הרכוש המשיכה להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה, והצדדים נדרשו להגיש תצהירי רכוש. בהמשך, הגישה המערערת בקשה לתשלום מקדמה כספית על חשבון איזון המשאבים. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 3.10.2025 (להלן: ההחלטה מיום 3.10.2025). בהחלטתו, בית המשפט ציין שזו בקשתה השנייה של המערערת לתשלום מקדמה, כשבקשה קודמת נעתרה על ידו. עם זאת, בית המשפט עמד על כך שבמועד היעתרותו לבקשה הקודמת עמדו לפניו חווֹת הדעת שהוגשו במסגרת הליך יישוב הסכסוך, אולם כעת הן אינן חלק מהחומר העומד לרשות בית המשפט וכי "הסכומים הנכבדים ששילם המשיב לבדו במימון ביניים למומחים, ירדו לטימיון". עוד הוסיף בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מהאופן שבו המערערת מנהלת את ההליך – בית המשפט ציין בין היתר כי המערערת "אילצה" את בית המשפט לקבוע מועד לשמיעת ראיות באשר למועד הקרע לאחר שחזרה בה מההסכמות בעניין זה בהליך יישוב הסכסוך; כי החליפה את באי-כוחה פעמיים במשך שלוש שנים; וכי אמנם המשיב סירב למינוי רו"ח חוקר, אך קשה לזקוף זאת לחובתו בהינתן ששילם בהליך יישוב הסכסוך את שכר המומחים לבדו, ובשים לב לכך שהמערערת עמדה על כך שרק המשיב יישא בשכרו. עוד העיר בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה כי הספיקה "לכלות" את הסכומים שנפסקו לזכותה בבקשתה הקודמת. מעבר לכך, בית המשפט ציין כי המערערת לא נתנה הסבר מדוע אינה מסכימה למכירת בית הנישואין "היקר והמוזנח" באופן שיאפשר לה לקבל סכום נכבד. עוד הוער כי המערערת לא הסבירה מדוע אינה מוכנה לשתף פעולה בפירוק השיתוף בנכסי המקרקעין של הצדדים. 4. על רקע החלטה זו, הגישה המערערת ביום 29.10.2025 את בקשת הפסלות שבמוקד הערעור שלפניי. לדבריה, לנוכח נוסח ההחלטה מיום 3.10.2025, תוכנה והאופן שבו היא מנומקת, קיים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב. עוד המערערת טענה כי במסגרת ההחלטה מיום 3.10.2025 נעשה שימוש במקורות חסויים שמקורם בהליך יישוב הסכסוך, וזאת בניגוד להכרעת בית המשפט העליון שלפיה המסמכים חסויים ואינם קבילים. המערערת פירטה בעניין זה כי נימוקי בית המשפט ביחס לסכומים ששילם המשיב והעובדה שהם "ירדו לטמיון" משקפים תחושה של אי קבלה של הכרעת בית המשפט העליון בנדון. לשיטתה, עצם האזכור והשימוש בסוגיות שנדונו במסגרת הליך יישוב הסכסוך וייחוס אשמה למערערת בגין סירובה להתפשר מהווה פגיעה במוסד הפשרה ובאמון בעלי הדין. עוד טענה המערערת כי הקביעה בהחלטה שלפיה "אילצה" את בית המשפט לשמוע ראיות מהווה ביטוי מובהק לדעה קדומה ולשפה שיפוטית ענישתית. המערערת הוסיפה כי ישנו חוסר איזון בולט בהתייחסות בית המשפט אליה בהשוואה למשיב. המערערת המחישה את טענתה בכך שסירובו של המשיב למינוי רו"ח חוקר הוצג כעניין שאין לזקוף לחובתו, בעוד שלגביה הודגש כי "עמדה על כך שהמשיב ישלם לבדו את שכר רו"ח החוקר", כאילו מדובר בהתנהלות פסולה. מעבר לכך, המערערת טענה כי השפה בה נקט המותב בהחלטתו אינה הולמת את טיבה של ביקורת שיפוטית עניינית אלא משקפת יחס מתנשא ומגמתי כלפיה. לשיטתה, לשונו של בית המשפט מייחסת לה מניעים פסולים של עיכוב או מניפולציה, ומעידה כי בעיניו הפכה ל"צד בעייתי". לנוכח האמור סברה המערערת כי עולה חשש ממשי כי דעתו של בית המשפט ננעלה, וכי בית המשפט גיבש עמדה שלילית כלפיה שאינה ניתנת לשינוי. 5. בהחלטתו מיום 29.10.2025 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט עמד על כך שטענות המערערת הן במהותן ערעוריות ועל כן מקומן להישמע לפני ערכאת הערעור ולא כחלק מבקשת פסלות. בית המשפט הדגיש כי התייחסויות לייעול ההליך והתנהלות הצדדים בהחלטתו מיום 3.10.2025 היו רלוונטיות לבקשה שנדונה. אשר לבחירת המילים בהחלטה, ובפרט האמירה לפיה המבקשת "אילצה" את בית המשפט, הובהר כי היא נכונה עובדתית ואינה מלמדת על דעה קדומה המצדיקה פסלות, וכי אף אם ניתן היה לבחור במילה מוצלחת יותר, אין די בכך כדי להביא לפסילת המותב מלשבת בדין. בית המשפט הדגיש כי הוא פועל בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, ובתוך כך ציין כי מצא לנכון להתחשב בהתנהלות הצדדים לצורך הכרעה בבקשה האמורה, וכי סבר שלא ניתן להתעלם מהאירועים שהתרחשו גם בהליך יישוב הסכסוך. בהקשר זה הודגש כי בית המשפט העליון לא קבע בפסק דינו כי כל הליך יישוב הסכסוך "היה כלא היה", והקביעות עוסקות בכך שחווֹת הדעת שהוגשו בהליך לא ישמשו בהליך הרכושי. עוד הבהיר בית המשפט כי אין קשר הכרחי בין עמדה של שופט הדן בתיק לגבי האופן שבו מנהל בעל דין את ההליך המשפטי ובין תוצאות ההליך. 6. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו שבה המערערת על עיקר טענותיה שלפיהן ההחלטה מיום 3.10.2025 מלמדת על נעילת דעתו של המותב וכן על עוינות כלפיה, באופן המקים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. המערערת טוענת כי התנהלות זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בשימוש אסור בפרטים חסויים מהליך יישוב הסכסוך – בניגוד לפסיקת בית משפט זה – ובהטלת אשמה עליה בגין תוצאותיו. עוד שבה וטוענת המערערת כי לשון ההחלטה משקפת שפה שיפוטית ענישתית ויחס מתנשא, המייחסים לה מניעים פסולים, וכי חוסר האיזון בהתייחסות המותב אליה לעומת המשיב בנוסח ההחלטה מחזק את תחושת משוא הפנים. 7. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו עלינו לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו. טענות המערערת מכוונות בעיקרן כנגד ההחלטה מיום 3.10.2025 שעניינה בדחיית בקשתה לתשלום מקדמה כספית על חשבון איזון המשאבים, וכנגד האופן שבו החלטה זו נוסחה. תחילה יבואר כי מדובר בהחלטה דיונית מובהקת, שכשלעצמה אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. כפי שנקבע לא אחת, דרך המלך להשיג על החלטות מסוג זה אינה בבקשת פסלות, אלא בהליכי ערעור מתאימים (עפ"ס 58456-09-25 קליין נ' קדמן, פסקה 7 ‏(‏15.2.2026); עפ"ס 54160-10-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 ‏(‏15.1.2026‏)‏). בענייננו, בחינת טענות המערערת לגופן, גם אם ימצא בהן ממש, אינה יכולה להיעשות במסגרת הליך פסלות, אלא במסגרת ערעור על ההחלטה עצמה. כך, גם אקבל את טענת המערערת ואניח שבית המשפט חרג לכאורה מגדרי פסק הדין בבע"ם 2348/24, ועשה שימוש בחומרים שאינם קבילים, הרי שמדובר בטענה הנוגעת ליישום הדין ושקילת הראיות בהליך, ומקומה להתברר בפני ערכאת הערעור המוסמכת. ממילא, גם אם אניח כי נעשה שימוש כאמור בחומרים שאינם קבילים, אין בנתון זה כדי להוביל למסקנה כי מתעורר בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים. 8. אשר לטענות המערערת ביחס לאופן שבו נוסחה ההחלטה מיום 3.10.2025, ובפרט לביטויים כגון "אילצה את בית המשפט" או "עמדה על כך שהמשיב ישלם לבדו את שכר רו"ח החוקר" או התייחסות המותב לכך שכספי המשיב "ירדו לטמיון" – נקודת המוצא בעניין זה היא כי התבטאויות של מותב הדן בהליך מקימות עילת פסלות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם ברור כי דעת המותב ביחס לצדדים או ביחס להליך "ננעלה" (עפ"ס 57730-09-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 ‏(‏25.12.2025‏)‏‏; ע"א 4606/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 ‏(‏24.7.2024‏)‏‏). לא מצאתי כי נימוקי ההחלטה מיום 3.10.2025 עומדים ברף זה. אזכיר כי לא כל אמירה ביקורתית מצד בית המשפט, ואף לא כזו שניתן היה לנסח באופן מוצלח יותר, מקימה עילת פסלות (ע"א 667/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 ‏(5.2.2024‏); ע"א 2877/08 נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ' מוסך איציק יהוד ‏(‏1988‏)‏ בע"מ, פסקה 8 ‏(‏13.7.2008‏)‏‏; ע"א 473/00 משלי נ' משלי, פסקה 6 ‏(‏7.3.2000‏)‏‏). הנמקת בית המשפט בנדון, כמו גם הסבריו בסוגיה זו במסגרת החלטת הפסלות, גם אם אינם מניחים את דעתה של המערערת וגם אם ניתן היה להתנסח באופן יותר מוצלח, אינם מצביעים על דעה נעולה או משוא פנים. באופן דומה, יש לדחות את טענת המערערת שלפיה הנמקת בית המשפט מבטאת הפליה כלפיה. האחריות לניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. כחלק מאחריות זו רשאי בית המשפט להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של ההליך המתנהל לפניו, והן אינן סממן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין (ע"א 1838/13 מרכז הרדיאטור ירושלים - שירותי רכב ‏(‏1998‏)‏ בע"מ נ' וינשטוק, פסקה 7 ‏(‏28.3.2013‏); ע"א 6225/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 ‏(28.10.2008‏)‏‏‏‏). תחושותיה של המערערת בנדון נותרות אפוא בגדר תחושות סובייקטיביות שאינן מקימות עילת פסלות (עפ"ס 26915-03-25 פלונית נ' אלמונית, פסקה 4 ‏(‏16.4.2025‏)‏‏; עפ"ס 40655-01-25 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 ‏(‏2.3.2025‏)‏‏). 9. סוף דבר שהערעור נדחה. בנסיבות העניין המערערת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, ט' אדר תשפ"ו (26 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא