פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע"מ 2348/24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין המבקשת: פלונית נגד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן), מיום 19.2.2024 ברמ"ש 40087-02-24 בשם המבקשת: עו"ד שרון הולדר; עו"ד גלית לוי; עו"ד רוברט ליכט-פטרן; עו"ד רונן ברומר; עו"ד אביתר אזולאי בשם המשיב: עו"ד סיגל אלון פסק דין השופטת יעל וילנר: 1. צדדים מנהלים משא ומתן במסגרת הליך יישוב סכסוך לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה–2014 (להלן: החוק להסדר התדיינות או החוק). לצורך המשא ומתן נערכים מסמכים שונים, והצדדים מגיעים להסכמות מסוימות. באילו נסיבות הסכמות ומסמכים כאמור, עשויים לקבל תוקף בהתדיינות משפטית בין הצדדים, ולשמש ראיות קבילות במסגרתה? זו השאלה שמעוררת בקשת רשות הערעור שלפנינו, אשר נסובה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) מיום 19.2.2024 ברמ"ש 40087-02-24, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט נ' זיתוני) מיום 30.1.2024 בתלה"מ 35812-11-23. 2. אקדים ואומר כי לנוכח טיב השאלה שמעוררת כאמור הבקשה דנן, ראינו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה, מכוח סמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020. בהתאם, המבקשת תכונה להלן המערערת. אפתח בהנחת התשתית הנורמטיבית הנדרשת להבנת השתלשלות העניינים, תשתית אשר גלומה בעיקרה בחוק להסדר התדיינות. המסגרת הנורמטיבית – החוק להסדר התדיינות 3. תכליתו של החוק להסדר התדיינות היא "לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית" (סעיף 1 לחוק). לשם כך, החוק קובע כי אדם "המבקש להגיש לערכאה שיפוטית תובענה בעניין של סכסוך משפחתי יגיש תחילה לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב סכסוך" (סעיף 3(א) לחוק; "ערכאה שיפוטית" מוגדרת בחוק בתור בית המשפט לענייני משפחה או בית דין דתי (סעיף 2 לחוק)). עם הגשת בקשה כאמור נפתח בערכאה השיפוטית הליך יישוב סכסוך, ומתחילה "תקופת עיכוב הליכים", שבמהלכה "לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תדון ערכאה שיפוטית בתובענה בעניין של סכסוך משפחתי בין הצדדים" (סעיף 3(ה) לחוק). תקופה זו תימשך 60 יום, אלא אם קוצרה או הוארכה בתנאים הקבועים בחוק (שם). 4. החוק קובע כי לאחר שהוגשה בקשה ליישוב סכסוך כאמור, יזומנו הצדדים ל"יחידת הסיוע" שליד הערכאה השיפוטית לארבע "פגישות מהו"ת" (מידע, היכרות ותיאום) שנערכות על-ידי אנשי מקצועות טיפוליים (להרחבה על יחידת הסיוע ותפקידיה ראו: סעיף 5 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995; סעיף 2 לחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א–2011; צו בית המשפט לענייני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן), התשנ"ו–1996). סעיף 3(ג) לחוק קובע את תכני פגישות המהו"ת. בתמצית, תכנים אלו כוללים הסבר על ההליכים המשפטיים הנוגעים לסכסוך משפחתיים ועל השלכותיהם על הצדדים המעורבים; מתן מידע על דרכים שונות ליישוב הסכסוך המשפחתי בהסכמה ובדרכי שלום, וסיוע לצדדים לבחור את הדרך המתאימה להם, על בסיס צרכיהם, רצונותיהם וטובת ילדיהם; וקביעת הסדרים בהסכמה בסוגיות שבמחלוקת. 5. המידע הנמסר במסגרת פגישות המהו"ת הוא חסוי, ואינו יכול לשמש ראיה בהתדיינות משפטית בין הצדדים, אלא אם הצדדים ויתרו בכתב על החיסיון (ראו: סעיף 5א לחוק בתי המשפט לענייני משפחה; סעיף 3 לחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע); תקנה 6 לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ו–2016 (להלן: תקנות להסדר התדיינות)). 6. סעיף 3(ד) לחוק קובע כי "בתום פגישת המהו"ת האחרונה תמליץ יחידת הסיוע לצדדים בעניין התאמת הליך יישוב הסכסוך בהסכמה בעניינם; בתום חמישה ימים מיום פגישת המהו"ת האחרונה, יודיע כל אחד מהצדדים ליחידת הסיוע אם הוא מעוניין להמשיך בהליך חלופי ליישוב הסכסוך". אם מגיעים הצדדים להסדר בהליך יישוב סכסוך בהסכמה, סעיף 3(ט) לחוק קובע כי ערכאה שיפוטית רשאית לתת להסדר תוקף של פסק דין. אם חלפה תקופת עיכוב ההליכים והצדדים לא הגיעו להסדר מוסכם בהליך יישוב סכסוך, סעיף 4 לחוק קובע את האופן שבו רשאים הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לערכאה שיפוטית. תמצית העובדות בענייננו 7. המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר, ולהם חמישה ילדים. לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה ביום 24.7.2022 בקשה ליישוב סכסוך לפי החוק, ובהתאם נפתח בבית המשפט הליך יישוב סכסוך (י"ס 50274-07-22) והחלה תקופת עיכוב ההליכים לפי החוק. לבקשת הצדדים, לצורך גיבוש הסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, הורה בית המשפט של הליך עיכוב הסכסוך מספר פעמים על הארכת תקופת עיכוב ההליכים, מכוח הוראות החוק. 8. ביום 2.3.2023, במהלך תקופת עיכוב ההליכים לפי החוק, הגישו הצדדים לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך "הודעה על הסכמות" (להלן גם: הסדר הביניים), בזו הלשון (ההדגשות במקור): "ב"כ הצדדים יתכבדו כי לצורך ניהול משא ומתן נחוצות להם חוו"ד מומחים ולפיכך, הוסכם ביניהם כדלקמן: 1. מוסכם כי תקופת השיתוף הינה מיום הנישואין ועד ליום פתיחת תיק י"ס בתאריך 25.7.2022 (להלן: "תקופת השיתוף"). 2. מוסכם כי ימונה אקטואר שיעריך: א. את כלל הזכויות הפיננסיות מכל מין וסוג [...] אשר נצברו לצדדים משך תקופת השיתוף. ב. את ההשבחה האקטיבית של העסק [...] למשך התקופה שהחל מיום [...] ועד לתאריך [...]. 3. ימונה שמאי להעריך את שווי כלל נכסי הנדל"ן שבבעלות פרטית של בעלי הדין ואשר נרכשו מהלך תקופת השיתוף [...]. 4. על זהות המומחים טרם הושגה הסכמה ומבוקש לקבוע מנגנון לקביעת זהות המומחים, באופן שכל צד יעביר רשימת מומחים מוצעת מטעמו וכן יעדכן אם יש לו הסתייגויות ממומחה שהוצע ע"י צד שכנגד ואז ההכרעה לצורך קביעת זהות מומחים תהיה נתונה לכבוד ביהמ"ש. 5. עם מתן צו המינוי של שני המומחים כבוד ביהמ"ש יקבע לו"ז להגשת חוות הדעת ולמשלוח שאלות הבהרה, תוך שתקופת עיכוב ההליכים תימשך עד תום 30 יום ממועד מתן תשובות לשאלות הבהרה וכך יהיה זמן מספיק למיצוי הדברות. 6. יינתן צו המורה על חיסיון כלל המסמכים המועברים לאקטואר, באופן שלא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש אלא לצורכי הליך זה בלבד וייאסר לפרסמם בפני כל צד ג'". 9. בו-ביום ניתנה החלטת בית המשפט של הליך יישוב הסכסוך, שבה נקבע כי "הסכמות הצדדים מקבלות תוקף של החלטה. יש להגיש רשימות מומחים כדי שאפשר יהיה להתקדם בהתאם להסכמות". בהמשך לכך, פעלו הצדדים ובית המשפט בהתאם למנגנון המוסכם: מונו מומחים; הוגשו חווֹת דעת מטעמם (להלן: חווֹת דעת המומחים); ונשלחו שאלות הבהרה מטעם הצדדים, שנענו על-ידי המומחים. 10. ביום 10.11.2023 הגיש המשיב הודעה לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך, שלפיה לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות המסיימות את המחלוקות ביניהם. משכך, נסגר הליך יישוב הסכסוך לפי החוק להסדר התדיינות, והצדדים הגישו תובענות רכושיות זה נגד זה לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת זו טען המשיב כי יש להכריע בתובענות על-יסוד חווֹת דעת המומחים שהוגשו בהליך יישוב הסכסוך לפי החוק, ואילו המערערת התנגדה לכך. 11. בהחלטתו מיום 28.12.2023 ציין בית המשפט לענייני משפחה כי "יש קושי בעמדת התובעת [המערערת – י"ו] המבקשת להתחיל את ההליך מראשיתו תוך בקשת סעדים שיש קושי ליישב בינם לבין הסכמות הצדדים על בסיסן מונו מומחים, התקבלו חוות דעת ונשלחו שאלות הבהרה". לנוכח האמור נקבע כי "ניתנת שהות לצדדים להשלים טיעון בנוגע למחלוקת בדבר מעמד ההסכמות בתיק י"ס שקיבלו תוקף של החלטה". הצדדים הגישו השלמות טיעון כאמור, וביום 30.1.2024 ניתנה החלטת בית המשפט בסוגיה. החלטת בית המשפט לענייני משפחה 12. בית המשפט קבע, למעשה, כי הסכמות הצדדים בהליך יישוב הסכסוך לפי החוק – אשר הוגשו לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך – מחייבות אותם גם בהתדיינות המשפטית ביניהם; וכי בהתאם, הסדר הביניים וחווֹת דעת המומחים שהוגשו מכוחו הם חלק מהתשתית הראייתית להכרעה בתובענות שהגישו הצדדים. נקבע, כי מכך שהצדדים הגישו הודעה משותפת לקבלת תוקף להסכמותיהם, ואף ביקשו בעניין זה את מעורבות בית המשפט, נובע כי הם ראו עצמם מחויבים להסכמות אלו גם מחוץ להליך יישוב הסכסוך לפי החוק. עוד הודגש, כי לאחר שניתן תוקף של החלטה להסכמותיהם, הצדדים פעלו בהתאם להן, באופן שמלמד כי ראו בהחלטה כמחייבת. לבסוף נקבע, כי להבדיל מנושאים שזכו להתייחסות בחווֹת דעת המומחים, הצדדים רשאים להעלות טענות בנוגע לנושאים שלא נדונו בהן. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור, שנדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. החלטת בית המשפט המחוזי 13. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי בצדק נקבע שבחירת הצדדים להגיש לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך הודעה בדבר ההסכמות ביניהם, מלמדת כי כוונתם הייתה לתת להסכמות אלו תוקף משפטי אף מחוץ להליך יישוב הסכסוך. בית המשפט המחוזי הוסיף, בין היתר, כי אם צדדים להליך יישוב סכסוך לפי החוק מגיעים להסכמות ומעוניינים ליתן להן תוקף משפטי, ניתן לעשות זאת במסגרת תיק יישוב הסכסוך. על החלטה זו מונח הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 14. המערערת טוענת כי לשון הסדר הביניים שהוגש לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך, כמו גם התנהגות הצדדים בהליך זה, מלמדות כי ההסכמות הנזכרות, לא היו אלא לצורך קידום המשא ומתן במסגרת ההליך הנדון. לטענתה, בחירת הצדדים להיעזר בבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך לפי החוק אינה מובילה למסקנה בדבר ויתור מצדם על ההפרדה שבין הליך זה לבין התובענות הרכושיות שהגישו, לאחר שניסיונותיהם להגיע להסכמות מהותיות בהליך יישוב הסכסוך העלו חרס. המערערת מדגישה, כי הואיל והצדדים לא הסכימו מפורשות כי הסדר הביניים וחוות דעת המומחים שהוגשו מכוחו יהיו תקפים גם מחוץ להליך יישוב הסכסוך לפי החוק, הרי שהסדר זה וחוות דעת המומחים אינם קבילים בהתדיינות המשפטית בין הצדדים. 15. מנגד, המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי הליך יישוב הסכסוך לפי החוק התנהל בין הצדדים במשך כשנה וחצי, בליווי בית המשפט לענייני משפחה, תוך שהצדדים בחרו להגיש במסגרת הליך זה את הסכמותיהם למתן תוקף משפטי. לטענת המשיב, הקביעה בדבר משמעות האופן שבו התנהלו הצדדים בתקופת עיכוב ההליכים לפי החוק היא קביעה עובדתית, שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. זאת ועוד, לדידו, טענות המערערת לוקות בחוסר תום לב דיוני, באשר היא מבקשת לבטל את תוקפו של הסדר הביניים וחוות דעת המומחים שהוגשו מכוחו משום שתוצאותיהן אינן לרוחה. דיון והכרעה 16. באילו נסיבות הסכמות בין צדדים במסגרת משא ומתן בהליך יישוב סכסוך לפי החוק – או מסמכים שהוכנו לצורך משא ומתן כאמור – עשויים לקבל תוקף בהתדיינות משפטית בין הצדדים, ולשמש ראיות קבילות במסגרתה? האם נסיבות אלו מתקיימות בענייננו? אלו כאמור השאלות הטעונות הכרעה בערעור שלפנינו. 17. בתמצית, אומר כבר עתה כי הסכמות בין צדדים המנהלים משא ומתן במסגרת הליך יישוב סכסוך לפי החוק, ומסמכים שהוכנו לצורך משא ומתן כאמור, יוותרו חסויים; לא יחייבו את הצדדים בהתדיינות משפטית ביניהם, ולא ישמשו ראייה קבילה במסגרתה, אלא אם הצדדים הסכימו לכך מפורשות. הסכמה כזו לא ניתנה בענייננו, ולפיכך, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, וכך אציע לחבריי להורות. כך כאמור בתמצית, וכעת אפרט. מהות החוק להסדר התדיינות 18. כאמור לעיל, תכליתו המפורשת של החוק היא לסייע לבני משפחה ליישב סכסוכים ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולהימנע ככל הניתן מקיום התדיינות משפטית ביניהם. החוק מבוסס על תפיסה כי לנוכח מאפייניהם המיוחדים של סכסוכים משפחתיים, התדיינות משפטית בעניינם עלולה להוביל להשלכות קשות ביותר על הצדדים המעורבים; וכי השלכות אלו עשויות להצטמצם, שמא אף להימנע, אם הסכסוך ייושב בהסכמה. כך מבוארת תפיסה זו בדברי ההסבר להצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ף–2020, ה"ח הממשלה – 1313 (8.6.2020)): "הליך משפטי בעניין של סכסוך משפחתי מתאפיין בכך שלסכסוך המשפטי קדם סכסוך אישי ורגשי המשפיע באופן ממשי על ההליך המשפטי ומושפע ממנו. הצדדים לסכסוך יצטרכו להמשיך ולקיים מערכת יחסים ביניהם גם לאחר סיום ההליך המשפטי, אם כבני משפחה הגרים יחד, ואם, במקרה של פרידה, כשותפים לגידולם ולדאגה לרווחתם הפיזית והנפשית של ילדים. התנהלותה של התדיינות משפטית בסכסוך משפחתי, הכוללת הגשת כתבי תביעה שבהם מטיחים הצדדים האשמות זה כנגד זה, הבאת עדים וקיום חקירות וחקירות נגדיות בין כותלי הערכאות השיפוטיות, יוצרת מחסומים ומכשולים חדשים בקשרי המשפחה, מביאה להקצנה בעמדות הצדדים ובכך מקשה את יישובו של הסכסוך האישי-רגשי. יתר על כן, הניסיון מלמד כי גם לאחר ההכרעה השיפוטית, פעמים רבות חוזרים צדדים שניהלו ביניהם מאבקים משפטיים אל הערכאות השיפוטיות השונות, בשל הפרת הסדרים שנקבעו בניגוד לרצון אחד הצדדים. המחקרים גם מראים באופן מובהק שלהליכי גירושין וכן להתדיינויות בין ההורים לאחר הגירושין, יש השפעות קשות על מצבם הרגשי של ילדים, אשר מחריפות ככל שההליכים מתארכים ומתנהלים באופן לוחמני. הניסיון במדינות רבות ברחבי העולם מראה כי הנהגת השימוש במנגנון של יישוב סכסוכים בהסכמה (Alternative Dispute Resolution – ADR) לפני הגשת התביעה, מצמצמת את הצורך בהתדיינות בבית המשפט ומאפשרת לצדדים לממש באופן מיטבי את הרצונות והאינטרסים שלהם בנושאים שבתובענה לשביעות רצונם, באמצעות גישור, ייעוץ, גירושין בשיתוף פעולה או מנגנון אחר ליישוב סכסוך" (שם, בעמ' 188). [על חשיבותה של הכרעה הסכמית במחלוקות בקרב בני משפחה ראו גם, למשל: יחיאל קפלן "הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה – דיני משפחה מנקודת מבט המייחסת חשיבות לשיתוף פעולה והסכמה" דין ודברים ט"ו, 231, 270-257 (התשפ"א); יחזקאל מרגלית יחסי הורים וילדים – בין דיני משפחה ובין דיני חוזים, 192-191 (2022)]. 19. כמפורט לעיל, לנוכח התפיסה האמורה ועל-מנת להגשים את תכליתו, נקבע בחוק כי לא ניתן להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי טרם ניהול הליך יישוב סכסוך לפי החוק, שתכליתו להביא לסיום הסכסוך המשפחתי בהסכמה ובדרכי שלום. במסגרת הליך יישוב הסכסוך לפי החוק, מזומנים הצדדים לפגישות מהו"ת ביחידת הסיוע, שתכליתן להביא ליישוב הסכסוך בהסכמה כאמור. בתוך כך, בפגישות המהו"ת מסבירים גורמי הטיפול ביחידת הסיוע לצדדים על ההשלכות הטמונות בהתדיינות משפטית בסכסוך משפחתי; מפרטים על אודות מנגנוני יישוב סכסוך בהסכמה, ועל השירותים הניתנים בהקשר זה הן ביחידת הסיוע הן בקהילה ובמגזר הפרטי; ומסייעים לצדדים לבחור מנגנון אשר יתאים להם ליישוב הסכסוך בהסכמה, בהתאם לצרכיהם, רצונותיהם וטובת ילדיהם. 20. אם כן, החוק להסדר התדיינות נועד להביא ככל הניתן לפתרון סכסוכים משפחתיים באמצעות מנגנונים ליישוב סכסוך בהסכמה, להבדיל מהתדיינות שיפוטית. כפי שיבואר להלן, חלק אינטגרלי וחשוב מפעולתם של מנגונים אלו נעוץ בכללי חיסיון ואי-קבילות החלים ביחס למידע הנמסר בהליכים המתנהלים במסגרתם. על כללי חסיון ואי-קבילות בהליכי יישוב סכסוך בהסכמה 21. כמפורט לעיל, המחוקק קבע במפורש כי המידע שנמסר ליחידות הסיוע, לרבות במסגרת פגישות המהו"ת לפי החוק להסדר התדיינות, חסוי ואינו קביל כראייה בהליך משפטי, אלא אם הצדדים כולם ויתרו בכתב על החיסיון. כללים אלו נועדו להגביר את הסיכוי ליישוב הסכסוך המשפחתי בהסכמה, תוך הפגת "חששות של בעלי הדין כי ההשתתפות הפעילה בניסיון להגיע להסכמות ביחידת הסיוע, תזיק להם בהמשך ההליך השיפוטי" (הצעת חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א 2010, ה"ח הממשלה – 549 (6.12.2010), עמ' 306; בתמצית יוער, כי ההבדל בין חיסיון לאי-קבילות נעוץ בכך שהראשון מאפשר לבעל דין שלא לחשוף מידע מסוים בפני יריבו ובית המשפט; בעוד שהשני משמעותו כי מידע מסוים לא יוגש לבית המשפט, וממילא לא ישמש חלק מהתשתית העובדתית להכרעה (להרחבה ראו: יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, 392-389 (2021) (להלן: עמית – גילוי ועיון). בענייננו, תמצית המחלוקת שלפנינו נוגעת לשאלת קבילותם של הסכם הביניים וחוות דעת המומחים, ולפיכך ההתייחסות תהיה, בעיקרו של דבר, לכללי קבילות). 22. כפי שיפורט להלן, כללים דומים של חיסיון ואי-קבילות חלים באופן כללי ביחס למידע ומסמכים ששימשו לצורך הליכי יישוב סכסוך בהסכמה, גם מחוץ לגדר יחידות הסיוע. כך, למשל, סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כלל של אי-קבילות, לפיו "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". כמו-כן, בפסיקה נקבע כלל של אי-קבילות ביחס למסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במסגרת משא ומתן לפשרה (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 339-338 (1993) (להלן: עניין סלע)), ובהמשך נפסק כי קיים גם חיסיון על מסמכים שהוכנו לצורך הליכי יישוב סכסוך חלופיים (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פ"ד סא(2) 634, 653-651 (2006) (להלן: עניין שירי)). בפסיקה הובהר כי כללים אלו תכליתם להגביר את הסיכוי ליישוב הסכסוך בין הצדדים בהסכמה, וכי זו ההנחה שבבסיסם: "כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע" (עניין סלע, שם). "בהליך משא ומתן, מתבקש משתתף להתייחס לאפשרויות שיש בהן ויתור על זכות שבדין – ונכונותו לעשות כן תלויה במידת הבטחון שלא ייעשה בכך שימוש כנגדו אם תידרש הכרעה על פי דין" (בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית, פס' ט"ו (31.12.2008) (להלן: עניין פלוני)). 23. לנוכח כללים אלו והרציונלים שבבסיסם, נקבעו בדין חריגים שהוצאו מגדר תחולת כללי החיסיון ואי-הקבילות האמורים. כך למשל, כאמור, מידע שנמסר ליחידת הסיוע, לרבות בפגישות מהו"ת לפי החוק, לא יחסה תחת כללי החיסיון ואי-הקבילות החלים שם אם כל הצדדים "ויתרו בכתב על החיסיון" (סעיף 5א(ג)(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה). באופן דומה, נפסק כי "הסכמי ביניים" בהליך גישור עשויים להיות מוחרגים מכללי אי-הקבילות הרלוונטיים, "במקרים בהם הצדדים הסכימו באופן מפורש כי להסכם יהיה תוקף ומעמד אף מחוץ לחדר הגישור, וזאת אף אם הליך הגישור כולו לא יצלח"; והודגש כי יש לפרש את הסכמת הצדדים בעניין זה "באופן דווקני" (רע"א 5273/19 אביבי נ' אסולין, פס' 28, 32 (19.12.2019) (ההדגשות במקור; לדיון בשאלה אימתי ייחשב מסמך כ"הסדר גישור", שבית המשפט רשאי ליתן לו תוקף של פסק דין, ראו: עניין פלוני; והשוו לסעיף 3(ט) לחוק, שקובע כאמור כי ערכאה שיפוטית רשאית לתת תוקף של פסק דין להסדר שהצדדים הגיעו אליו בהליך יישוב סכסוך בהסכמה). 24. לנוכח כללים אלו, נדונו בפסיקה מקרים שבהם נטען כי חוות דעת מומחה, שניתנה במסגרת הליך יישוב סכסוך בהסכמה, קבילה כראייה בהתדיינות שיפוטית בין הצדדים. נקבע כי חוות דעת מומחה, שהצדדים הסכימו למינויו במסגרת הליך גישור, אינה קבילה בבית המשפט, אם חוות הדעת ניתנה בהליך הגישור והצדדים לא ביקשו להחריגה מכלל אי-הקבילות שחל בהליכים מסוג זה (ראו: עניין פלוני, פס' י"ט; ת"א (מחוזי ת"א) 52456-08-17 אליהו נ' חברת בית ברחוב יפת 186 יפו בע"מ, פס' 9-8 (23.12.2018); ת"א (שלום נת') 2056/06 מסארוה נ' בר סלע (21.1.2008); יצוין כי עמית בספרו מדגיש בעניין זה כי "חוות דעת שהוכנה לצורך הגישור אינה קבילה בהליך המשפטי בין הצדדים", אך מבהיר כי יש להבחין בהקשר זה בין מסמכים שהוכנו במיוחד לצורך הליך הגישור, לבין מסמכים שהוגשו בהליך זה אך לא הוכנו במיוחד עבורו (עמית – גילוי ועיון, בעמ' 588-587)). כמו כן, בפרשה שנדונה לפני בית משפט זה, צדדים להליך גישור הסכימו על הסדר דיוני – שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית – שבגדרו הוסכם כי ימונה מומחה שיחווה דעתו בסוגיות שבמחלוקת, וכי "מעמדה של חוות הדעת הסופית הינו בבחינת חוות דעת מומחה בית משפט ובנסיבות בהן לא יצלח הליך הגישור תוגש חוות דעת זו במשותף על ידי הצדדים לכב' בית המשפט". בנסיבות אלו, נקבע כי הסכמתם המפורשת של הצדדים עולה כדי ויתור מצדם על תחולת כללי אי-הקבילות ביחס לחוות דעת המומחה (רע"א 86/23 בלו מרבל בע"מ נ' רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ, פס' 14 (13.2.2023) (להלן: עניין בלו מרבל)). 25. אדגיש כי ככלל, ההלכות האמורות, הנוגעות לכללי אי-הקבילות החלים בהליכי גישור, כוחן יפה גם להליכי משא ומתן לפשרה ויישוב סכסוך כבענייננו (ראו: עמית – גילוי ועיון, בעמ' 576-575), בשים לב לכך ש"הגישור הוא למעשה הידברות בין בעלי הדין בעזרתו של מגשר, ובהיבט זה הוא משיק או קרוב להליכי משא ומתן" (שם). 26. לסיכום האמור עד כה, הליכי יישוב סכסוך בהסכמה מאופיינים, ככלל, בכללים של אי-קבילות ביחס להסכמות ומסמכים שנוצרו לצורך הליכים אלו. זאת, לנוכח הנחה בדבר נחיצותם של כללי אי-קבילות כאמור להצלחתם של ההליכים הנדונים. בבסיס הדברים מונחת הנחה, שלפיה במשא ומתן נדרשים הצדדים להתייחס לאפשרויות שטומנות בחובן ויתור מסוים לטובת הצד השני. לפיכך, חשש של הצדדים, שהתייחסותם כאמור תשמש ראייה לרעתם בהתדיינות משפטית עתידית, עלול לסכל את הליך המשא-ומתן. לנוכח חשיבותם של כללי אי-קבילות כאמור להצלחת הליכי יישוב סכסוך בהסכמה, הדין דורש הסכמה מפורשת של הצדדים להחרגת מידע מסוים מגדר תחולת כללים אלו. ובאופן קונקרטי יותר לענייננו, נפסק כי ככלל, הסכמי ביניים בין צדדים להליך יישוב סכסוך בהסכמה, או חוות דעת מומחה שהוגשה לצורך הליך כאמור, לא יחייבו את הצדדים בהתדיינות משפטית ביניהם, אלא אם ניתנה הסכמתם המפורשת לכך. חשיבות כללי חסיון ואי-קבילות בהליכי יישוב סכסוך בהסכמה לפי החוק להסדר התדיינות 27. אם כללי חיסיון ואי-קבילות החלים בהליכי יישוב סכסוך בהסכמה נחוצים, באופן כללי, להצלחתם של הליכים אלו; הרי שחשיבות מיוחדת נודעת לכללים אלו בכל הנוגע להליכים כאמור אשר מתנהלים בין בני משפחה לפי החוק להסדר התדיינות. באופן כללי, הליכי יישוב סכסוך בהסכמה נהנים מיתרונות ביחס להתדיינות שיפוטית, שבגינם מעודדת שיטת המשפט בישראל קיומם של הליכים כאמור. בעיקרו של דבר, עם יתרונות אלו נמנים שיקולים ערכיים, הנוגעים לעדיפותה של הכרעה הסכמית – המדגישה את חיזוק האוטנומיה של הצדדים ואת הניסיון להרבות שלום ביניהם – על פני הכרעה שיפוטית; כמו גם שיקולים פרגמטיים-כלכליים, הנוגעים להפחתת העומס במערכת בתי המשפט (ראו, למשל: רע"א 6828/04 מרטין נ' פוליטנסקי, בפס' ה' (14.9.2004); עניין פלוני, פס' י-י"ד והאסמכתאות שם; עניין שירי, פס' 15). אלא שכמבואר לעיל, השיקולים הערכיים הנוגעים לעדיפותה של הכרעה הסכמית על פני הכרעה שיפוטית מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לסכסוכים משפחתיים, בשל מאפייניהם הייחודיים (ראו לעיל, פס' 18). חשיבותה היתרה של הכרעה הסכמית בסכסוכים משפחתיים מובילה לשאיפה מוגברת ליישב סכסוכים כאלה בהסכמה ובדרכי שלום, והדבר בא לידי ביטוי בעצם חקיקת החוק להסדר התדיינות, אשר זו היא תכליתו. בהינתן שכאמור, כללי אי-הקבילות והחיסיון החלים ביחס להליכי יישוב סכסוך בהסכמה נועדו להגדיל את סיכויי הצלחתם, הרי שכללים אלו מקבלים משנה-תוקף בכל הנוגע להליכי יישוב סכסוך בהסכמה לפי החוק להסדר התדיינות. מן הכלל אל הפרט 28. כמפורט לעיל, בענייננו ניהלו הצדדים משא ומתן לפשרה במסגרת הליך יישוב סכסוך לפי החוק. על מנת לקדם את המשא ומתן ביניהם היו נחוצות לצדדים חוות דעת מומחים. לפיכך הסכימו הצדדים על הסדר הביניים, שתכליתו הגשת חוות דעת כאמור. הצדדים לא הגיעו להסכמה על זהות המומחים אך הסכימו על המנגנון לבחירתם, ולכן פנו לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך, בבקשה שיסייע להם בהוצאת המנגנון לפועל ובקביעת לוח-זמנים להגשת חוות הדעת ולמשלוח שאלות הבהרה בעניינן. 29. כאמור, הערכאות קמא קבעו כי בחירת הצדדים להגיש לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך את הסדר הביניים ולבקש את מעורבותו בבחירת המומחים כאמור, מלמדת על הסכמתם כי הסדר זה – וחוות דעת המומחים שהוגשו מכוחו – יחייבו אותם גם בהתדיינות משפטית, מחוץ להליך יישוב הסכסוך לפי החוק. לפיכך, נקבע כי הסדר הביניים וחוות דעת המומחים הם חלק מהתשתית הראייתית להכרעה בהליך המשפטי בין הצדדים. קביעות אלו מוקשות בעיניי. 30. כמפורט לעיל, הסדר הביניים וחוות דעת המומחים שהוגשו מכוחו הם בבחינת מסמכים שהוכנו במיוחד לצורך משא ומתן לפשרה בין הצדדים, במסגרת הליך יישוב הסכסוך לפי החוק. מסמכים כאלו חוסים תחת כללי אי-הקבילות שפותחו בפסיקה (ראו לעיל, פס' 22). הסדר הביניים הנ"ל לא כולל ולו ראשית הסכמה של הצדדים לכך שהסדר וחוות דעת המומחים שיוגשו מכוחו, יחייבו אותם בהתדיינות משפטית עתידית ביניהם. אדרבא, מנוסח ההסדר עולה במפורש שתכליתו להביא להגשת חוות דעת מומחים בסוגיות שבמחלוקת, וזאת "לצורך ניהול משא ומתן". אמנם, במסגרת הסדר הביניים ביקשו כאמור הצדדים את מעורבות בית המשפט של הליך יישוב הסכסוך, בהוצאה לפועל של מנגנון בחירת המומחים ובקביעת לוח זמנים כאמור. ואולם, בקשה כזו אינה מלמדת על הסכמת הצדדים כי הסדר הביניים וחוות דעת המומחים יחייבו אותם בהתדיינות משפטית עתידית. אדרבא, נראה כי בקשת הצדדים נובעת מתפיסתם את בית המשפט של הליך יישוב הסכסוך לפי החוק כגורם שבכוחו לסייע להם לקדם את המשא ומתן ביניהם במסגרת הליך זה. 31. המסקנה שלפיה הצדדים לא הסכימו כי הסדר הביניים וחוות דעת המומחים יחייבו אותם מחוץ להליך יישוב הסכסוך לפי החוק, מתחזקת לנוכח דרישות הדין ביחס לטיב ההסכמה הנדרשת בנסיבות מהסוג הנדון. כמפורט לעיל, בכל הנוגע למידע הנמסר ליחידת הסיוע, לרבות במסגרת פגישות מהו"ת לפי החוק, חוק בתי המשפט לענייני משפחה דורש "ויתור בכתב" מטעם הצדדים על כלל אי-הקבילות שחל ביחס למידע כאמור. אשר להסכמי ביניים בהליכי יישוב סכסוך בהסכמה, נפסק כי נדרשת "הסכמה מפורשת" של הצדדים למתן תוקף להסכמים אלו גם מחוץ להליכים כאמור, וכי הסכמה זו "תפורש בדווקנות". בהתאם, הפסיקה לא הכירה כאמור בקבילותן של חוות דעת מומחים שהוכנו במיוחד לצורך הליך יישוב סכסוך בהסכמה, אלא כאשר הצדדים הסכימו לכך מפורשות ובכתב (ראו לעיל, פס' 24). כוחן של הלכות אלו יפה בענייננו, ואף ביתר שאת; כמבואר לעיל, מאפייניהם הייחודיים של סכסוכים משפחתיים והחשיבות היתרה הנודעת ליישובם בהסכמה, מובילים לכך שכללי אי-הקבילות והחיסיון – החלים ביחס להליכי יישוב סכסוך בהסכמה באופן כללי – מקבלים משנה תוקף בנוגע להליכים כאמור ליישוב סכסוכים משפחתיים. אם כן, בנסיבות כבענייננו נדרשת, לכל הפחות, הסכמה מפורשת מטעם הצדדים לקבילות המידע הנדון; ודרישה זו לא קרובה להתמלא במקרה דנן. 32. אוסיף, כי כוחה של המסקנה האמורה אינו נגרע כתוצאה מכך שבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך נתן תוקף של החלטה להסדר הביניים דנן. ככלל, בקשה למתן תוקף של החלטה להסכמות אליהם הגיעו צדדים במסגרת הליך יישוב סכסוך, אינה עולה כשלעצמה כדי "הסכמה מפורשת" של מי מהצדדים, לוותר על כללי אי-הקבילות החלים על אותן הסכמות. כך אף בענייננו: במסגרת הליך יישוב הסכסוך, נתן בית המשפט תוקף להסכמות הצדדים, כפי שאלה באו לידי ביטוי בהסדר הביניים; ואולם, כמבואר לעיל, הסכמות אלו לא כללו אף לא ראשית הסכמה לתחולת הסדר הביניים, או חוות דעת המומחים, מחוץ להליך יישוב הסכסוך לפי החוק, והבקשה ליתן להן תוקף (שכזכור, בגדרה אף צויין באופן מפורש "לצרך ניהול משא ומתן") – אף היא אינה מלמדת על הסכמה כאמור (ויודגש, ענייננו במתן תוקף להסדר ביניים בעיצומו של הליך ישוב הסכסוך, זאת, להבדיל ממתן תוקף של פסק דין מכוח הוראת סעיף 3(ט) לחוק להסדר גישור סופי, שיהיה קביל בהליך משפטי בין הצדדים). 33. לבסוף, יצוין כי אמנם, במסגרת הסדר הביניים הסכימו הצדדים על מועדי תקופת השיתוף ביניהם (סעיף 1 להסדר הביניים); בהקשר זה, עולה הטענה כי מדובר בהסכמה מהותית שקיבלה תוקף של החלטה, ולפיכך מדובר בהסכמה אשר מחייבת את הצדדים גם בהתדיינויות משפטיות ביניהם. ואולם, מעבר לכך שכמוסבר לעיל, נדרשת הסכמה מפורשת של הצדדים להחרגת מידע כלשהו מגדר תחולת כלל אי-הקבילות שחל על הליכי יישוב סכסוך בהסכמה, כבענייננו; הרי שהסכמת הצדדים בנוגע לתקופת השיתוף ביניהם, דווקא ממחישה את נחיצותו של כלל אי-קבילות בהליכים כגון דא, ואבהיר. כמפורט לעיל, כפי שעולה מנוסח הסדר הביניים, הסיבה לעריכתו נעוצה בכך ש"לצורך ניהול משא ומתן נחוצות [לצדדים – י"ו] חוו"ד מומחים". כפי שעולה מההסדר, לשם עריכת חוות דעת המומחים נחוצה הסכמה בדבר תקופת שיתוף מסוימת, שלגביה ייערכו ההערכות הרלוונטיות בחוות הדעת. לפיכך, בהיעדר הסכמה בין הצדדים על תקופת שיתוף מסוימת, לא יוכלו להתקבל חוות דעת מומחים, וממילא הצדדים לא יוכלו להתקדם במשא ומתן ביניהם. לכן, אם צדדים למשא ומתן כבענייננו יחששו כי הסכמה מסוימת שלהם – למשל, לגבי תקופת השיתוף – תחייב אותם גם בהתדיינויות משפטיות עתידיות, הרי שהם לא "יתפשרו" על הסכמות כגון דא במסגרת המשא ומתן, וממילא לא ניתן יהיה לקדמו. בכך, תסוכל התכלית של קידום הליכי יישוב סכסוך בהסכמה ובדרכי שלום, אשר היא זו שניצבת כאמור בבסיס כלל אי-הקבילות שחל על הליכים מסוג זה. סוף דבר 34. לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע כי הסכמות הצדדים שהוגשו בהליך יישוב הסכסוך, וחוות הדעת שהוגשו בהתאם להן, אינן קבילות לשמש כראייה בהליכים השיפוטיים המתנהלים בין הצדדים. עוד אציע כי המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ו' אלול תשפ"ד (09 ספטמבר 2024). ש ו פ ט ת השופט יצחק עמית: אני מסכים עם העקרונות שפרסה חברתי, השופטת י' וילנר, בפסק דינה, אך בתוצאה הסופית נפרדות דרכינו. 1. אקדים ואומר כי בהיבט של יעילות הדיון, ברי כי התוצאה אליה הגיעה חברתי, אינה התוצאה הרצויה. הצדדים הגיעו להסכמות ביניהם, השקיעו משאבי זמן וממון, מונו אקטואר ושמאי שנתנו חווֹת דעתם, וכעת ירד הכל לטמיון, והצדדים ובית המשפט ייאלצו להתחיל מבראשית. ברם, שיקולי יעילות אינם יכולים לגבור על חיסיון ועל אי קבילות, מקום שבו יש להכיר בהם, ומכאן השאלה הניצבת שלפתחנו. 2. על "קדושת" החיסיון ואי הקבילות בהליכי גישור אין חולק (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 575 – 598 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים)). כפי שציינה חברתי, הדברים נכונים ביתר שאת לגבי הליכים שמתנהלים בין הצדדים במסגרת יחידת הסיוע, בשל המאפיינים המיוחדים של הסכסוך המשפחתי, שמתאפיין במשקעים רגשיים עזים, הדורשים כלים ייחודיים להתמודדות עמו (בג"ץ 5918/07 פלונית נ' ביה"ד הגדול, פסקה 19 (23.6.2009)). המסגרת הנורמטיבית של החיסיון ואי הקבילות הסטטוטורית, מעוגנת בהוראות החוק הבאות: (-) סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: גישור [...] (ד) דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי. [ראו גם תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג -1993, סעיף 2א לתוספת (ההסכם המצוי בין בעלי דין ומגשר) הקובע כי "בעלי הדין מתחייבים לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים בכל ענין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור"]. (-) סעיף 5א לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995: איסור פרסום, חיסיון ואי-קבילות של מידע שנמסר ליחידת הסיוע 5א(א) דברים שנאמרו ומידע שנמסר ליחידת הסיוע יראו אותם לעניין איסור פרסום כדברים שנאמרו לפני בית משפט הדן בדלתיים סגורות. ב) טענות בדבר ההשתתפות בדיון ביחידת הסיוע, מהלך הדיון בה או הפסקתו, לא יובאו בחשבון על ידי בית המשפט. (ג) אין אדם חייב למסור ובית משפט, בית דין, או כל רשות או אדם המוסמכים על פי דין לגבות ראיות, לא יקבלו, דברים שנאמרו ומידע שנמסר ליחידת הסיוע, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: (1) הדברים או המידע נאמרו או נמסרו ליחידת הסיוע לצורך מתן חוות דעת, לבקשת בית המשפט, ובית המשפט הודיע לבעלי הדין, מראש, כי לא יחול חיסיון על הדברים או המידע כאמור; (2) כל בעלי הדין ומי שהופנה ליחידת הסיוע לפי סעיף 5(ה) ויתרו בכתב על החיסיון. (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ג)(2), פעל עובד יחידת הסיוע ליישוב סכסוך בדרך של גישור, לא יובאו דברים שנאמרו על ידי אותו עובד, לפני בית משפט, לפני בית דין או לפני כל רשות או אדם המוסמכים על פי דין לגבות ראיות, אלא בהסכמתו, נוסף על הוויתור על חיסיון מאת בעלי הדין ומי שהופנה ליחידת הסיוע, הנדרש לפי סעיף קטן (ג)(2). (ה) הוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לא יחולו על דברים שנאמרו ומידע שנמסר ליחידת הסיוע, שמהם עולה חשש כי נעברה או עומדת להתבצע עבירה בקטין או בחסר ישע בנסיבות שבהן חלה חובת דיווח לפי סעיף 368ד(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שמהם עולה חשש כי התקיימה העילה למתן צו הגנה לפי סעיף 3(2) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, או שמהם עולה חשש לפגיעה בשלומו הנפשי או הגופני של הקטין ומסירת המידע דרושה לשם מניעת פגיעה כאמור, לשם מניעת החמרתה או הישנותה או לשם טיפול בקטין בקשר לפגיעה כאמור. (ו) דברים שהיה אפשר להציגם לפני בית משפט, לפני בית דין או לפני כל רשות או אדם המוסמכים על פי דין לגבות ראיות, בלא קשר להליך ביחידת הסיוע, לא יהיו חסויים רק בשל כך שהובאו לפני יחידת הסיוע. ז)על אף הוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד), בהליך פלילי יחולו הוראות פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. (-) סעיף 6 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016: חיסיון 6. סעיף 5א לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, וסעיף 3 לחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א-2011, יחולו על פגישות המהו"ת לעניין איסור פרסום, חיסיון ואי-קבילות של מידע שנמסר ליחידת הסיוע, ואולם יחידת הסיוע תדווח לערכאה שיפוטית על התייצבות או על אי-התייצבות הצדדים לפגישות אלה. [במאמר מוסגר: היה על מתקין התקנות לכתוב בכותרת סעיף 6 "איסור פרסום, חיסיון ואי קבילות"]. 3. צדדים המנהלים משא ומתן, נוהגים להכתיר את ההתכתבויות ביניהם בכותרת "חסוי – לצרכי מו"מ בלבד". ברם, למעשה, הכוונה בעיקר לאי קבילות המסמך בבית המשפט ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה (עם זאת, המילה חיסיון אינה מיותרת, ככל שהצדדים מבקשים כי המשא ומתן ביניהם יהיה חסוי כלפי צדדים שלישיים). במקרה שלפנינו, ענייננו מתמקד באי קבילות, שהרציונל שבבסיסו הוא הקמת "חומה סינית" ביחס לדברים ולמסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הליכי הגישור לבין ההליך המשפטי. אי הקבילות מאפשרת לצדדים לנסות להגיע להסכמה בקלפים גלויים, מבלי לחשוש מהשלכות החשיפה על ההליך המשפטי, ככל שלא יגיעו להסכמה (עמית –חסיונות ואינטרסים, עמ' 579-577); רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 3 לפסק דיני (6.3.2013)). כאשר הצדדים לא פנו לבית המשפט בבקשה לאישור הסכם, ברי כי אין להתיר הגשת טיוטת הסכם שאליו הגיעו הצדדים תחת כנפי הגישור (כפי שאירע במקרה שנדון על ידי כב' השופט ש' שוחט ברמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 33499-07-24 פלונית נ' אלמונית (8.8.2024)). בדומה, גם חווֹת דעת מומחה שהצדדים הסכימו למינויו במסגרת הליך גישור אינה קבילה (וראו החלטת כב' השופט ס' ג'יוסי ברמ"ש (מחוזי חיפה) 14907-03-24 א ב' נ' ג ב' (1.7.2024), שם נקבע כי בית המשפט רשאי לעיין בהסכם הביניים על מנת להחליט אם הייתה הסכמה בין הצדדים כי חוות דעת המומחה תשמש גם בהתדיינות בבית המשפט אם ייכשל הליך הגישור). המחלוקת ביני לבין חברתי תחומה לשאלה אם בנסיבות המקרה, יש לראות את הצדדים כמי שוויתרו בכתב על אי הקבילות של ההסכמות וחווֹת הדעת שנערכו במסגרת אותן הסכמות. 4. הצדדים פנו לבית המשפט ב"הודעה על הסכמות" ובית המשפט נתן להודעה תוקף של החלטה. הצדדים יכולים היו להשאיר את ההסכמות ביניהם בד' אמותיו של הליך הגישור, אך בחרו לשתף את בית המשפט ולהיעזר בו. אם רצו הצדדים לשמור על אי קבילות וחיסיון גם כלפי בית המשפט, על אף שפנו במשותף לבית המשפט, היה עליהם לעשות זאת במפורש. כך נעשה על ידי הצדדים כלפי צדדים שלישיים, כפי שעולה מסעיף 6 להודעה לבית המשפט, שם נכתב: "יינתן צו המורה על חיסיון כלל המסמכים המועברים לאקטואר, באופן שלא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש אלא לצורכי הליך זה בלבד וייאסר לפרסמם בפני כל צד ג'" (הדגשה הוספה – י"ע). מכלל לאו כלפי צדדים שלישיים נשמע הן כלפי בית המשפט. משלא כתבו הצדדים במפורש כי אין לראות בפנייה שלהם לתיק בית המשפט משום ויתור על אי הקבילות, הרי שמסמך ההסכמות נכנס לתיק בית המשפט כפי שהוא, ללא התנייה וללא הגבלה. 5. ענייננו בהסכם ביניים בהליכי גישור: "...הליך גישור יכול להתנהל בהסכמים בשלבים, כאשר הסכם על חלק מנושאי הסכסוך יכול להתגבש כהסכם גישור, שאינו חלק מההליך החסוי של הגישור, ולאחריו יכול להתקבל הסכם נוסף" (בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית, פסקה כ לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (31.12.2008) (להלן: עניין פלונית)). על האפשרות להכיר בתוקף החוזי של הסכמי ביניים בהליכי גישור, עמדה חברתי ברע"א 5273/19 אביבי נ' אסולין, פסקאות 26-25 (19.12.2019) (להלן: עניין אביבי): "כך למשל, נדמה כי במקרה בו צדדים להליך גישור מגיעים להסכם ביניים מפורש בעניין דיוני או מהותי המצוי במחלוקת ביניהם, ואף מסכימים כי להסכם זה יינתן תוקף מחוץ לחדר הגישור, בין אם הליך הגישור כולו יצלח ובין אם לאו - יהיה קושי לקבוע כי להסכמות אלה אין כל תוקף חוזי אך בשל חזרתו של מאן דהוא מהסכמתו בנדון בשלב מאוחר יותר, וזאת ללא כל הצדקה חוזית לעשות כן. יתר על כן, ניתן להניח כי במקרים לא מעטים הצדדים אף מתחילים לפעול בהתאם להסכמי הביניים שהושגו בגישור. החלטה לפיה להסכם הביניים בגישור במקרים כאלה לא יהא כל תוקף חוזי עלולה להוביל לפגיעה ניכרת באינטרסים שלהם (או של חלקם), ובעקרונות הבסיסיים ביותר של דיני החוזים, כאמור. בנוסף לכך, אני סבורה כי תוצאה שכזו אף עלולה לחבל בהליכי הגישור ולפגוע ביעילותם, שכן הליכים אלו – שלעתים עוסקים בסכסוכים מורכבים ביותר – דורשים לא פעם הגעה להסכמות ביניים, והתקדמות מדורגת עד לסיום הסכסוך כולו. במקרים אלו, הנחת עבודה לפיה כל הסכמה, שאינה הסדר גישור סופי, לא תחייב מבחינה חוזית איש מהצדדים מחוץ לחדר הגישור, אף אם הייתה הסכמה מפורשת לכך, תוביל למצב בו כל צד יוכל לפרוש מהגישור בכל שלב, אף לאחר השקעת משאבים רבים, מבלי לשאת בסיכון כלשהו בעשותו כן. כאמור, תוצאה שכזו אינה סבירה בעיני, והיא מנוגדת לעקרונות בסיסיים של חובת תום הלב במשפט האזרחי ובדיני הגישור". בפסק הדין בעניין אביבי, הבחינה חברתי "בין הסכמי ביניים שנכרתו במסגרת הליך גישור שניתן להם תוקף של החלטה (כבענייננו), לבין הסכמי ביניים כאמור שלא ניתן להם תוקף כזה" (רע"א 86/23 בלו מרבל בע"מ נ' רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ, פסקה 13 (13.2.2023)). ואכן, בניגוד לעניין פלונית, שם התנגד אחד הצדדים למתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור, ובניגוד לעניין אביבי, שם התנגד אחד הצדדים להגשת הסכם הביניים לתיק בית המשפט, הרי שבענייננו, הצדדים פנו במשותף ובהסכמה לתיק בית המשפט. עניין אביבי הוא דוגמה לכך שהצדדים בחרו להותיר את כל הליכי הגישור מחוץ לכתלי בית המשפט. לא כך במקרה שלפנינו. הצדדים הגישו את הסדר הביניים לתיק בית המשפט; בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסדר הביניים; הצדדים הגישו טיעונים לגבי זהות המומחים; בית המשפט מינה מומחים; בית המשפט קצב לוח זמנים למומחים; המומחים מסרו חווֹת דעתם; נשלחו שאלות הבהרה למומחים; הצדדים הגישו לתיק בית המשפט העתקי המסמכים שהועברו לאקטואר; המבקשת הודיעה לבית המשפט כי כתנאי למשא ומתן בין הצדדים על המשיב לשאת בשכר טרחת המומחים; המבקשת האירה עיני בית המשפט באשר להיקף נכסי החברה שבבעלות המשיב; המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה דחופה להורות למשיב להעביר לה סכום נכבד "על חשבון חלוקת הרכוש העתידית של הצדדים" כאשר סכום זה יקוזז מהסכום שאותו ישלם המשיב במסגרת איזון המשאבים וסיום ההליכים המשפטיים (בקשה זו הוגשה בנוסף ובנפרד מסעדים זמניים של מזונות וצווי עיקול); המבקשת עתרה להורות לשמאי להעריך שווי של נכסי מקרקעין נוספים של המשיב שנתן הסכמתו לגבי חלק מהנכסים, ובית המשפט קיבל עמדתו תוך הדגשה כי "הליך המו"מ בתיק זה מבוסס על הסכמות שמטרתן למצות מו"מ להסכם כולל וכך לחסוך ניהול הליכים משפטיים יקרים במשך שנים" – כל אלה ממחישים כי הליכי המו"מ בין הצדדים גלשו מחדר הגישור לתיק בית המשפט, ויש לראות בכל ההליכים הנ"ל כהסכמה מפורשת של הצדדים ליתן להסדר הביניים מעמד ותוקף גם מחוץ לחדר הגישור, ולוותר על אי הקבילות והחיסיון. כל זאת, תוך שהצדדים מדגישים כי ויתור זה אינו תקף כלפי צדדים שלישיים. 6. לכן, לו דעתי נשמעה, היה מקום לדחות את הערעור. אחזור ואדגיש כי המחלוקת ביני לבין חברתי תחומה לנסיבות המקרה דנן ואינה במישור העקרוני, באשר אין חולק על חשיבות החיסיון ואי הקבילות בהליכי גישור בכלל, ובהליכי גישור בסכסוכי משפחה בפרט. ש ו פ ט השופט אלכס שטיין: במחלוקת שנפלה בין חבריי, השופטת י' וילנר והשופט י' עמית, דעתי כדעתה של השופטת וילנר. סעיף 5א(ג)(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: סעיף 5א), מורה כדלקמן: "אין אדם חייב למסור ובית משפט, בית דין, או כל רשות או אדם המוסמכים על פי דין לגבות ראיות, לא יקבלו, דברים שנאמרו ומידע שנמסר ליחידת הסיוע, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: [...] כל בעלי הדין ומי שהופנה ליחידת הסיוע [...] ויתרו בכתב על החיסיון." הוראת חוק זו קובעת שני כללים פשוטים באשר לחיסיון המידע שמקורו בבעלי דין אשר מנהלים ביניהם הליך של יישוב סכסוך משפחתי בעזרת יחידת הסיוע בגדרו של חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014 (להלן: חוק הפישור במשפחה), ואלה הם הכללים: א. כל אימת שבעלי הדין לא חתמו על כתב ויתור על החיסיון, כמסמך עצמאי או כחלק מהסכם מקיף יותר, אשר הועלה על כתב – החיסיון יחול; המידע לא יגולה; ולא ייעשה במידע זה כל שימוש. ב. היה והצדדים חתמו על כתב ויתור כאמור – החיסיון לא יחול וניתן יהיה להשתמש במידע בהתאם לדיני הראיות ושאר הדינים הכלליים. חברי, השופט עמית, סבור כי ויתור מכללא, אף הוא בגדר ויתור לעניינו של סעיף 5א, כל אימת שהוא משתמע בבירור מכתובים שיצאו מתחת לידי הצדדים. ראייה זו של הדברים יפה ונכונה בגדרי הדין הכללי, אך לא כאן. כפי שהוסבר היטב על ידי חברתי, השופטת וילנר, המחוקק קבע כלל מיוחד בעניין החיסיון דכאן על-מנת להבטיח סודיות הרמטית לכל אשר נעשה ונאמר בגדרי ההליכים המתנהלים לפי חוק הפישור במשפחה. הדבר נעשה מתוך הבנה כי רק רמת סודיות זו עשויה לגרום לבעלי הדין להניח בצד את החרבות והמגנים אשר משמשים בלחימה אדברסרית בבתי המשפט ולנהל דו-שיח חופשי וגלוי-לב במטרה להגיע להסכמות ולפתרון המחלוקות שביניהם ללא התדיינות משפטית. אשר על כן, סבורני כי נעשה נכון אם נקיים את דברו של המחוקק ככתבו וכלשונו ונקבע כי רק ויתור כתוב ומפורש ייחשב לוויתור על החיסיון בגדרו של סעיף 5א. חברי, השופט עמית, צודק באומרו כי בהיבט של יעילות הדיון אשר מתנהל בין בעלי הדין דכאן תוצאה זו אינה רצויה כלל ועיקר. אחרי שידענו כי העבודה שנעשתה על ידי האקטואר והשמאי יורדת לטמיון, וכך גם ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים כדי לקדם את פתרון המחלוקות שביניהם – אין כל אפשרות להגיע למסקנה אחרת. דא עקא, הפסד זה יביא לרווח במקרים אחרים. אם נלך בדרכו של חברי, נגרום לכך שבעלי הדין ימאנו להעלות על הכתב את הסכמי הביניים אליהם יגיעו במסגרת ההליכים לפי חוק הפישור מתוך חשש שמא הדבר יהווה ויתור על החיסיון. אפקט מצנן זה בוודאי אינו רצוי, שכן הוא טומן בחובו הכבדה משמעותית על הליכי הפישור, כניסתו של הדין הפורמלי להליכים אלו, ואף כישלון ההליכים. התרחיש האחר הוא עמידתם של בעלי הדין על כך שבכל הסכם ביניים, אליו יגיעו בצעדתם הזהירה לקראת פשרה אפשרית, ייכתב כי האמור באותו הסכם לא ייחשב לוויתור על החיסיון. המסקנה המשפטית אליה הגיעה חברתי, השופטת וילנר, מונעת את האפקט המצנן האמור וחוסכת את העלויות שבכתיבת תניית אי-הוויתור בכל הסכם ביניים שבעלי הדין הנעזרים ביחידת הסיוע יגבשו ביניהם במטרה לפתור את הסכסוך המשפחתי אליו נקלעו. גם מסיבה זו אני מצטרף לפסק דינה של חברתי. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות (השופטים וילנר ושטיין) כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר, כנגד דעתו החולקת של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏ו' באלול התשפ"ד (‏9.9.2024). יצחק עמית שופט יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט