פלוני נ. פלוני

8 בבית המשפט העליון עפ"ס 54160-10-25 עפ"ס 54752-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: פלונית נגד המשיב: פלוני ערעורים על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ג' רון) בתלה"ם 35190-04-23, תמ"ש 5369-12-23 ותלה"ם 14469-08-24 מהימים 15.10.2025 ו-11.11.2025. בשם המערערת: עו"ד מרים סרגוסי פסק-דין ערעורים על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ג' רון) מהימים 15.10.2025 ו-11.11.2025 בתלה"ם 35190-04-23, תמ"ש 5369-12-23 ותלה"ם 14469-08-24, שלא לפסול עצמו מלדון בענייניה של המערערת. 1. הצדדים הם בני זוג לשעבר והורים לקטינה, ביניהם מתנהלים הליכים משפטיים רבים, בין היתר, בנוגע להסדרי השהות של הקטינה. לנוכח ריבוי העובדות וההליכים, אעמוד על עיקרי הדברים הרלוונטיים בלבד. 2. במסגרת תביעת המשיב לבית המשפט לענייני משפחה לקביעת הסדרי שהות (תלה"ם 36196-07-21), ניתן ביום 18.7.2022 פסק דין בהסכמת הצדדים (השופטת א' אילוטוביץ' סגל), המסדיר את הסדרי השהות עם הקטינה בימי חול ובסופי שבוע (להלן: פסק הדין המוסכם). עוד נקבע בפסק הדין המוסכם כי ביחס לזמני השהות בחגים ובחופשה תוגש פסיקתה מתאימה על ידי הצדדים. בסמוך לכך, בהחלטה מיום 1.9.2022 הורה בית המשפט כי ההורה שעמו נמצאת הקטינה יאפשר מדי ערב שיחת טלפון חזותית בין הקטינה ובין ההורה האחר (להלן: ההחלטה בדבר השיחה החזותית). הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין הסדרי השהות בחגים ובחופשות, ולא הגישו פסיקתה בנושא. משכך, ובהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 הורה בית המשפט ביום 20.9.2022 כי העו"ס לעניין סדרי דין ייקבע את זמני השהות בסוגיה זו (להלן: העו"ס). בהמשך לכך, הוגשו המלצות העו"ס וניתן להן תוקף של החלטה. 3. בשל טענות הדדיות להפרות פסק הדין המוסכם וההחלטה בדבר השיחה החזותית הוגשו שלושת ההליכים מושא הערעורים שלפניי – תביעת המשיב לשינוי זמני שהות (תלה"ם 35190-04-23) (להלן: התביעה לשינוי זמני השהות); תביעת המערערת לאכיפה פסק הדין המוסכם ולפיצויים הנובעים בין השאר מהפרתו (תמ"ש 5369-12-23) (להלן: התביעה לאכיפת זמני השהות); תביעת המערערת לאכיפת ההחלטה בדבר השיחה החזותית (תלה"ם 14469-08-24) (להלן: התביעה לאכיפת ההחלטה בדבר השיחה החזותית). בהמשך, במסגרת התביעה לאכיפת זמני השהות הורה בית המשפט לעו"ס ליתן הוראות משלימות בדבר זמני השהות לאחר בירור עם הצדדים. עם זאת, בקשת רשות ערעור מטעם המערערת על החלטה זו התקבלה (רמ"ש 18195-05-24), תוך שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ש' שוחט) כי לא ניתן בנסיבות לקבל הוראות משלימות מהעו"ס במסגרת הדיונית של התביעה לאכיפת זמני השהות, שעה שזו עוסקת בסעדים של אכיפה ופיצויים. עם זאת, הודגש כי ניתן לבקש הוראות משלימות במסגרת האכסניה הדיונית המתאימה. 4. בסמוך לכך ועם מינויו של המותב הדן בהליכים בין הצדדים לבית המשפט המחוזי, ההליכים הועברו לטיפולו של המותב שפסילתו מתבקשת בערעורים דנן, ובתוך כך נקבע דיון במעמד הצדדים. בהמשך, בהחלטה מיום 28.10.2024 שעסקה במספר הליכים, הורה בית המשפט לעו"ס להגיש תסקיר נוסף, במסגרתו יינתנו המלצות ביחס לכל הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים, וייבחן אם יש מקום לערוך שינוי בהסדרי השהות (להלן: התסקיר המשלים). עוד נקבע כי האכסניה הדיונית המתאימה להגשת התסקיר המשלים היא התביעה לשינוי זמני השהות. כן נקבע כי בשלב זה, ובשים לב למחלוקת הפרשנית בנוגע לקיום זמני השהות, אין מקום להטיל סנקציה כספית על מי מהצדדים בעקבות הפרות לכאורה של החלטות שיפוטיות. כמו כן, בית המשפט הורה על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה, זאת לנוכח עצימות הסכסוך בין הצדדים והצורך לקבל עמדה ניטרלית ועצמאית מטעם הקטינה. על החלטה זו הגישו הצדדים בקשות רשות ערעור הדדיות – בקשתו של המשיב נעתרה באופן חלקי (רמ"ש 8955-11-24), ובפסק דין מיום 2.12.2024 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' שילה) כי על בית המשפט להכריע במחלוקת הפרשנית שבין הצדדים הנוגעת להסדרי השהות בערבי חג ובחגים כבר בשלב זה. לאחר שייקבע מהי הפרשנות הנכונה, כך קבע בית המשפט המחוזי, ניתן יהיה לבחון אם בוצעה הפרה והאם יש מקום לחייב בגינה בסנקציה כספית. בהחלטה מיום 20.12.2024 הדוחה את בקשת המערערת למתן רשות ערעור (רמ"ש 70136-11-24) הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ש' שוחט) כי הבחינה האמורה תחול גם ביחס להפרות המיוחסות למשיב. בהמשך לכך, ולאחר שעמד בית המשפט על הפרשנות הנכונה של הסדרי השהות במסגרת התביעה לשינוי זמני השהות, נקבע כי המערערת הפרה את ההסדר והוטל עליה חיוב כספי. 5. במהלך חודש יולי 2025 הגיש העו"ס את התסקיר המשלים, ומיען אותו לתביעה לאכיפת זמני השהות והצדדים התבקשו להגיש את התייחסותם. בהמשך, במסגרת אותו הליך, ולנוכח מחלוקת נוספת בין הצדדים בשאלה מי יאסוף את הקטינה בחופשות ללא מסגרת חינוכית, הורה בית המשפט בהחלטה מיום 19.8.2025 לעו״ס להגיש את המלצותיו בנדון (להלן: ההחלטה בדבר המלצות העו"ס). 6. לאחר מכן, בהחלטה מיום 3.9.2025 הורה בית המשפט לסרוק את התסקיר המשלים לתביעה לשינוי זמני השהות. עוד באותו היום, במסגרת התביעה לשינוי זמני השהות, דחה בית המשפט את בקשת המערערת לביטול מינוי האפוטרופוס לדין של הקטינה, וכן את הסעד החלופי להחלפתו. למחרת, ביום 4.9.2025, במסגרת התביעה לאכיפת זמני השהות, נעתר בית המשפט לבקשת המערערת לעיון מחדש בהחלטה בדבר המלצות העו"ס. נקבע כי התביעה לאכיפת זמני השהות אינה האכסניה המתאימה להחלטה זו, ולכן היא בטלה ככל שהיא נוגעת להליך זה. עם זאת, מאחר ששאלת זהות ההורה שישיב את הקטינה בחופשות נותרה פתוחה, ובשים לב לתביעת המשיב לשינוי זמני השהות, נקבע כי ההחלטה בדבר המלצות העו"ס תחול במסגרת הליך זה. במקביל, במסגרת התביעה לשינוי זמני השהות, הורה בית המשפט לעו"ס להגיש את המלצותיו בנושא. עוד באותו היום, 4.9.2025, הבהיר בית המשפט במסגרת התביעה לשינוי זמני השהות כי על הצדדים להגיש את התייחסותם לתסקיר המשלים במסגרת הליך זה, וכי גם האפוטרופוס לדין מתבקש להגיש את עמדתו ביחס לעניין זה. מעבר לכך, באותו הליך ואף באותו היום הורה בית המשפט למשיב להגיב לבקשה נוספת מטעם המערערת להטלת סנקציות עליו בשל הפרת זמני השהות. 7. בסמוך לכך, ביום 10.9.2025 הגישה המערערת את בקשת הפסלות הראשונה המצויה במוקד עפ"ס 54160-10-25. המערערת טענה כי ההחלטות שניתנו על ידי המותב במהלך חודש ספטמבר 2025 מלמדות כי דעתו ננעלה ועל כך שהוא חותר לשינוי פסק הדין המוסכם. עוד הוסיפה וטענה כי ההחלטות האמורות בלתי חוקיות ומוטות כנגדה, ככל הנראה בשל תלונה שהגישה לנציב תלונות הציבור על שופטים. המערערת פירטה בהקשר זה כי ההחלטה לסרוק את התסקיר המשלים לתביעה לשינוי זמני השהות התקבלה באופן יזום, מבלי שהצדדים ביקשו זאת. לשיטתה, במקום להסתייע בתסקיר המשלים לטובת סגירת התביעה לשינוי זמני השהות, נעשה בו שימוש לצורך הארכת ההליכים תוך יצירת "סכסוך מלאכותי" כלשונה. מעבר לכך, המערערת טוענת כי המותב "עיוות" את התסקיר המשלים בהחלטתו, תוך שהוא מצטט בחסר את דברי העו"ס, זאת לשם הארכת מינוי האפוטרופוס לדין, הפועל לטובת המשיב בלבד ובשיתוף פעולה עמו. המערערת הוסיפה וטענה כי המותב מתעלם מבקשותיה ונמנע מלדון בהן לגופן, בעוד שהוא נדרש מיד לבקשות המשיב, ואף חייבה בתשלום לזכותו. לשיטתה, חוסר ההכרעה בבקשותיה נעשה בניגוד לקביעות בית המשפט המחוזי בעניין הצדדים, והוא מוכיח באופן אובייקטיבי את משוא הפנים בו נוהג המותב. לבסוף, המערערת טענה כי פסלות המותב נדרשת בנסיבות גם בשל מראית פני הצדק. 8. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 15.10.2025. בית המשפט הבהיר כי אינו מעדיף צד מסוים להליך וכי אין לו עניין אישי בצדדים להליך או בתוצאותיו. בית המשפט עמד על כך שכל ההחלטות המאוזכרות בבקשת הפסלות מנומקות וניתנו מתוך שיקולים מקצועיים וענייניים בלבד. בהמשך לכך נקבע שאין יסוד לטענות המערערת בדבר הטיית דין, העדפת המשיב או נקמנות מצד בית המשפט. עוד הבהיר בית המשפט כי הדרך להשיג על החלטותיו היא באמצעות בקשת רשות ערעור, ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות, וכי בהתאם לדין בית המשפט מוסמך ליזום החלטות לטובת קידום ההליך (תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). 9. לאחר מספר שבועות, ביום 2.11.2025, התקיים דיון הוכחות בשלושת ההליכים מושא הערעורים שלפניי, במהלכו נחקר העו"ס. לאחר מכן, בשים לב למחדל של שני הצדדים באי-הגשת תצהירי עדות ראשית, הורה בית המשפט כי דיון ההוכחות יימשך כסדרו. נקבע כי ההליכים יתבררו על יסוד כתבי הטענות, בקשות ותגובות שהוגשו עד כה ואלו ישמשו כתצהירי עדות ראשית. לאחר שנדחתה בקשתה של המערערת לדחות את הדיון ולאפשר לה להגיש תצהירי עדות ראשית, הודיעה באת-כוחה כי בכוונתה להגיש בקשת פסלות נוספת, ובעקבות כך הופסק הדיון לשם מיצוי טענתה בנדון. המערערת הגישה בקשת פסלות נוספת ביום 10.11.2025. המבקשת טענה בעיקרם של דברים כי דיון ההוכחות שהתקיים לא מותיר ספק כי המותב מתנהל במשוא פנים. לטענתה, המערערת ובאת-כוחה לא נחשפו להחלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, וכי ממילא ההחלטה האמורה מופיעה רק בתביעה לשינוי זמני השהות ובתביעה לאכיפת זמני השהות, ואינה מופיעה בתביעה לאכיפת ההחלטה בדבר השיחה החזותית. מכאן טוענת המערערת כי נשללה ממנה זכות דיונית בסיסית. המערערת הוסיפה וטענה כי התערבות המותב בחקירת העו"ס בדיון נועדה לשנות את דעתו של העו"ס, והיא מלמדת על נעילת דעתו של המותב. עוד נטען כי המותב אינו מסוגל לנהל את הדיון, שעה שבמלך דיון ההוכחות שררה אווירה "כאוטית" ולא התאפשר לקיימו. המערערת הוסיפה כי המותב גיבש יחס עוין כלפיה וכלפי באת-כוחה, המתבטא לטענתה בהחלטה שניתנה מספר ימים לאחר הדיון, בה ייחס את הפסקתו להפרעותיהן, בעוד שבהחלטה שניתנה בתום הדיון צוין שהדיון הופסק בשל רצונה להגיש בקשת פסלות. לבסוף, המערערת טענה כי המותב נענה באופן עקבי ורציף ל"גחמות" ובקשות המשיב, ואין כל דרך לשנות את דעתו הנעולה. 10. למחרת, 11.11.2025, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות השנייה. תחילה, ציין בית המשפט כי זוהי בקשת הפסלות החמישית שהגישה המערערת לאורך ההליכים. בהמשך לכך, בית המשפט שב והדגיש כי חוסר שביעות רצון מהחלטותיו אינו מהווה עילת פסלות. בית המשפט הבהיר כי החלטותיו מבוססות על שיקולים עניינים. עוד צוין כי טובת הקטינה מחייבת לקדם עד כמה שניתן את בירור ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים. בתוך כך הודגש כי לבית המשפט הסמכות והחובה להציג שאלות לעד הנחקר כשהדבר נחוץ (תקנה 69(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). עוד העיר בית המשפט כי ישנה מידה רבה של "עזות מצח" בטענת המערערת כי יש לפסול את המותב משום שלא עלה בידו להשליט סדר בדיון, בפרט שעיקר ההפרעות בדיון באו מצידן של המערערת ובאת-כוחה. 11. שני הערעורים שלפניי נסבים על שתי החלטות הפסלות, ובגדרם חוזרת המערערת על עיקרי טענותיה. לשם הנוחות יוצגו טענותיה בשני הערעורים במאוחד. בעיקרו של דבר המערערת סבורה כי המותב מוטה לטובת המשיב. נתון זה נלמד לשיטתה מהימנעות המותב מלהכריע בבקשותיה השונות, בעוד שנדרש לבקשות המשיב. המערערת טוענת בהקשר זה כי נעילת דעתו של המותב נלמדת אף מההחלטה מיום 28.10.2024, עת הורה על הגשת התסקיר המשלים, וכן מכך שלאורך ההליך המשיך לחתור לשינוי פסק הדין המוסכם תוך הימנעות מאכיפתו. המערערת סבורה כי רצף ההחלטות שניתן במהלך חודש ספטמבר 2025 מלמד על אקטיביות יתר של המותב תוך יצירת הליכים שאינם קבועים בדין, מתוך מטרה לשינוי פסק הדין המוסכם. לשיטתה, אין המדובר בטעות נקודתית או חוסר שביעות רצון, אלא בדפוס עקבי של ניהול ההליכים בחוסר שוויון אובייקטיבי ובסטייה מהכרעות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי. מעבר לכך, המערערת שבה וטוענת כי סירובו של המותב לאפשר לה להגיש תצהירי עדות ראשית מעיד על הטייתו נגדה. הטייה זו, כך טוענת המערערת, מתבטאת גם בכך שהמותב חקר את העו"ס במהלך הדיון מיום 2.11.2025, כשהדבר נעשה מתוך מטרה לשנות את עמדת העו"ס לטובת המשיב, וכדי לפטור אותו מעשרות הפרות הנוגעות לאכיפת ההחלטה בדבר השיחה החזותית. המערערת מוסיפה וטוענת כי המותב מביע יחס עוין כלפיה, המתבטא לגישתה בקביעה כי הדיון הופסק לנוכח הפרעותיה שלה ושל באת-כוחה, זאת חרף העובדה שעיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי גם המשיב הפריע למהלכו התקין של הדיון. כמו כן, לשיטת המערערת החלטת הפסלות שניתנה בעניינה אינה מנומקת כנדרש. 12. דין הערעורים להידחות אף מבלי להידרש לתשובות המשיב. המבחן הקובע לקיומה של עילת פסלות ידוע ומוכר, ועניינו בקיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). נסיבות כאמור לא מתקיימות בענייננו, אף רחוק מכך. רובן המוחלט של טענות המערערת מכוּון כלפי האופן שבו מנהל המותב את ההליכים בין הצדדים או כלפי תוכן ההחלטות שניתנו במסגרתם. המדובר בהחלטות דיוניות מובהקות, וכפי שנקבע לא אחת, דרך המלך להשיג על החלטות מעין אלה אינה בבקשת פסלות, אלא בהליכי ערעור מתאימים (עפ"ס 48276-09-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 ‏(‏30.11.2025‏)‏‏; עפ"ס 74242-05-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 ‏(‏17.9.2025‏)‏‏). כאמור, המערערת מצביעה על כך שבשל "רצף ההחלטות" מחודש ספטמבר 2025 הגישה את בקשת הפסלות הראשונה – החלטות אלה עוסקות בין השאר בהוראה לסרוק את התסקיר המשלים לתביעה לשינוי זמני שהות; בדחיית בקשת המערערת לביטול מינוי האפוטרופוס; בקביעה כי המלצות העו"ס יוגשו במסגרת התביעה לשינוי זמני שהות ולכך שהאפוטרופוס לדין יגיש את עמדתו לתסקיר המשלים. אלו הן החלטות דיוניות מובהקות שכשלעצמן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, זאת גם כאשר מדובר ברצף החלטות או ב"הצטברות" של החלטות שאינן לרוחה של המערערת (ראו מני רבים: עפ"ס 55943-03-25 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 12 ‏(‏24.6.2025‏)‏‏; עפ"ס 5857-03-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (17.3.2025); ע"א 2369/24 מזרחי נ' לונדנר, פסקה 7 (14.7.2024)). ככל שיש למערערת טענות כלפי החלטות אלה, היה עליה לנקוט בהליכי ערעור מתאימים. לכך יש להוסיף כי את השיהוי בו לוקות מקצת מטענות המערערת, ובפרט טענתה הכללית כי המותב "נמנעה בעקביות מלהכריע בבקשות המערערת לאכיפת הפרות המשיב" ובנוגע להחלטה בדבר הגשת התסקיר המשלים מיום 28.10.2024. טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שאותו ניתן לשמור לעת מצוא, ובעל דין המבקש לפסול מותב שדן בענייננו נדרש להעלות את טענתו מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות (וראו בהקשר זה את תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). כמו כן, לא ראיתי ממש בטענת המערערת שלפיה החלטת הפסלות שניתנה אינה מנומקת כנדרש. הלכה היא כי אין הכרח שבית המשפט ידון בכל טענה שמועלית, והוא רשאי לדון בטענות המהותיות בלבד (ע"א 7359/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 ‏(‏23.11.2021‏)‏‏). כך פעל בית המשפט בענייננו ולא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הפסלות. 13. באופן דומה יש לדחות את טענות המערערת בערעור הפסלות השני, הממוקדות בעיקרן לדיון שהתקיים ביום 2.11.2025. גם בעניין זה טענתה העיקרית של המערערת מכוּונת להחלטה דיונית הדוחה בקשה להגיש תצהירי עדות ראשית, לאחר שאלו לא הוגשו על ידה ועל ידי המשיב במועד שנקבע לכך בהחלטת בית המשפט. למותר לציין כי ההחלטה בעניין זה חלה גם על המשיב, וממילא אין בה כדי ללמד על משוא פנים. אף לא ראיתי ממש בטענתה כי המותב התערב בחקירת העו"ס באופן שמעיד על משוא פנים. הלכה היא כי מעורבותו של בית המשפט בחקירת עדים אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים (ראו, למשל: עפ"ס 69294-03-25 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (11.6.2025); עפ"ס 71629-12-24‏ כנאני נ' עזאיזה, פסקה 10 (16.2.2025)). ובכל מקרה השאלה שנשאלה על ידי המותב ואליה מפנה המערערת, נועדה לחדד ולהבהיר לבית המשפט את המקור להמלצת העו"ס ביחס למשך השיחה החזותית, ואין בה כדי ללמד על הטיה לטובת המשיב. עוד יצוין כי עיון בפרוטוקול הדיון אינו מלמד על עוינות כלשהי כלפי המערערת או באת-כוחה. הערות בית המשפט היו הכרחיות על מנת לאפשר את סדרו התקין של הדיון שהופר על ידן פעם אחר פעם ולהנחות את העו"ס להשיב לשאלות שנשאלו. למען הסר ספק לא ראיתי גם בהחלטות בית המשפט שניתנו לאחר הדיון, ככאלו המלמדות על נעילת דעתו. סיכומו של דבר, לא מצאתי בהתנהלותו של בית המשפט עילה לפסילתו מלהמשיך ולדון בעניינם של הצדדים. תחושת המערערת כי התנהלות בית המשפט מעידה על משוא פנים נותרת תחושה סובייקטיבית בלבד, שאינה מקימה עילת פסלות (עפ"ס 26915-03-25 פלונית נ' אלמונית, פסקה 4 (16.4.2025)). 14. בשולי הדברים אציין כי ענייננו בשני ערעורי פסלות, הנוגעים לשתי בקשות פסלות. בקשות אלה הן חלק מחמש בקשות פסלות שהגישה המערערת במסגרת ההליכים המתנהלים בין הצדדים. כשבעבר כבר דחה בית משפט זה ערעור פסלות שהוגש ביחס להחלטת המותב הקודם שדן בהליכים בין הצדדים (ע"א 8911/23 פלונית נ' פלוני ‏(‏14.1.2024‏)‏‏). טוב תעשה המערערת אם תחדל מלהגיש בקשות פסלות שאין להן יסוד בדין. בקשות סרק מעכבות את קידום ובירור ההליכים. בתי המשפט עמוסים לעייפה והזמן השיפוטי הוא משאב יקר. מתן החלטות בבקשות פסלות שהוגשו ללא בסיס בדין, גוזל זמן שיפוטי יקר על חשבון מתדיינים אחרים. פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך, ושימוש חוזר בבקשות פסלות ובערעורי פסלות, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב אינו ראוי ומוביל להכפשת שווא של המערכת השיפוטית (ע"א 3199/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עירית אשדוד, פסקה 7 (20.6.2017)). בנסיבות אלה, אל לערכאה הדיונית להימנע מהטלת הוצאות אך מתוך חשש שהדבר יתפרש כ"הוכחה" נוספת לטענת משוא פנים שהועלתה כלפי בית המשפט. 15. הערה לפני סיום. קשה היא מלאכתו של שופט, קשה עוד יותר מלאכתו של שופט בישראל, קשה עוד יותר מלאכתו של שופט בישראל בימים אלה, וקשה באופן מיוחד מלאכתו של שופט בית משפט לענייני משפחה. בסכסוך שמובא לפתחו של שופט בית משפט השלום או שופט בית המשפט המחוזי, ניתן לעיתים (גם אם לא תמיד) להביא את הצדדים לפתרון מוסכם, ומכל מקום, על פי רוב מדובר בסכסוך נקודתי שבסיומו השופט "נפרד" מהצדדים. לא כך, ככלל, בבית המשפט לענייני משפחה, שבו חל הכלל "שופט אחד – משפחה אחת". המשפחה אחת היא, אך הסכסוך אינו נקודתי, והשופט מלווה את הנפשות הפועלות בהיבטים ובמישורים שונים הנובעים מנקודת השבר הראשונית, כאשר ההיבט הרגשי אינו מאפשר לעיתים לצדדים להגיע להסכמה. משכך, נדרש השופט לא רק לגופו של דין, אלא גם ל"נשמה יתרה" על מנת להתמודד עם הקשיים הייחודיים המאפיינים את התחום הרגיש של דיני המשפחה. ובענייננו, עיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 2.11.2025, בפרט בחקירת העו"ס, והדברים אך ממחישים את גודל האחריות שמוטלת לפתחו של בית המשפט שעה שההורים ניצים ביניהם. ואם לא די במלאכה זו, שהיא קשה כשלעצמה, הנתונים בשטח מלמדים כי בגלל האופי הייחודי של הסכסוך המשפחתי, שופט המשפחה "חשוף" יותר משופטים אחרים לבקשות פסלות ולתלונות לנציב תלונות הציבור על השופטים, כאשר הנתונים מלמדים גם כי אותן בקשות ותלונות נמצאות ברובן המכריע כבלתי-מוצדקות. הדבר מוסיף על העומס הגדול ממילא שעמו מתמודד השופט. הנה כי כן, ההחלטות מושא הערעורים שבפניי משתרעות על פני שבעה וארבעה עמודים, תוך סקירה ואזכור של חלק מההליכים שעברו תחת ידי בית המשפט. בית המשפט נדרש להקדיש זמן שיפוטי יקר על מנת להכריע בבקשות פסלות, גם כאשר מדובר בבקשות חסרות בסיס, ועל כך יש להצר. 16. סוף דבר שהערעורים נדחים. המערערת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ו (15 ינואר 2026). יצחק עמית נשיא