נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ. מוסך איציק יהוד (1988) בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 2877/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2877/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. מוסך איציק יהוד (1988) בע"מ 2. מנחם אורמן ושות' בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקוה בת.א. 3554/07 שניתנה על-ידי כב' הרשמת ט' אוסטפלד-נאוי טל בשם המערערת: עו"ד עדי בן יעקב פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' הרשמת ט' אוסטפלד-נאוי טל) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 3554/07. 1. המשיבה 2 הינה בעלת זכויות החכירה של מבנה תעשיה הנמצא ביהוד (להלן: המושכר). בכתב תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה לבית משפט השלום בפתח-תקווה כנגד המשיבה 1, חברה המפעילה מוסך לשירות כלי רכב, אשר שכרה את המושכר מהמשיבה 2, וכנגד המערערת, אשר שכרה את המושכר בשכירות משנה מן המשיבה 1, נתבקש פינויים מן המושכר. בכתב התביעה נטען כי נחתם הסכם שכירות בינה לבין המשיבה 1 לתקופה שמיום 1.9.02 ועד ליום 30.11.07 ועל פיו זכאית הייתה המשיבה 1 לאופציה להמשך השכירות למשך 60 חודשים נוספים. כפי שנטען על ידי המשיבה 2, החלה המשיבה 1 לפגר בתשלום דמי השכירות והחל מחודש ינואר 2007 הפסיקה לשלמם. עוד טענה המשיבה 2 בתביעתה כי בחודש יוני 2007 נודע לה כי המשיבה 1 חתמה על "הסכם לרכישת מוסך" עם המערערת על פיו מכרה המשיבה 1 את המוסך על המלאי שבו ואף התחייבה להעביר את החזקה במושכר לידי המערערת. לפיכך, נטען, משהפרה המשיבה 1 את הסכם השכירות, נשלחו לה מכתבי התראה בהם נתבקש תשלום דמי השכירות ואף צויין כי מבוטלת האופציה להמשך השכירות במושכר. עוד טענה המשיבה 2 כי בפגישה שנתקיימה בין בא כוחה לבין מנהל המשיבה 1, הוסכם כי הצדדים ימנו גורם שיבדוק את טענות המשיבה 2 בכל הנוגע לחובות דמי השכירות של המשיבה 1 כנגד בדיקת טענות קיזוז של המשיבה 1 בדבר חובות המשיבה 2 בגין טיפולים שהעניקה לה המשיבה 1. בהמשך לפגישה זו, מונה מר מיכה מנור לבדיקת הטענות ההדדיות שבין הצדדים וערך דו"ח בהתאם בו נקבע כי המשיבה 1 חייבת למשיבה 2 סך של כ-154,000 ₪. משלא שילמה המשיבה 1 את הסך האמור, הגישה המשיבה 2 את תביעתה לבית משפט השלום בפתח-תקווה. המערערת והמשיבה 1 לא הגישו בקשת רשות להתגונן, ומשכך ניתן כנגדן, ביום 22.11.07, פסק דין. 2. המערערת והמשיבה 1 הגישו בקשה לביטול פסק דין בטענה כי כתב התביעה לא הומצא להן כדין, וכי רק ביום 25.10.07 נתקבל אצלן. משסברו כי כתב התביעה הומצא רק ביום האמור, ביקשו להגיש בקשה לדחייה ולמחיקה על הסף של התביעה ובקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, ואז נודע להן כי כבר ניתן כנגדן פסק דין. במהלך שני דיונים בבקשת המערערת והמשיבה 1 לביטול פסק הדין, נדונה, בין השאר, שאלת המצאת פסק הדין למערערת ולמשיבה 1. לטענת המערערת, במהלך הדיונים הוצא מנהל המשיבה 2 מן האולם בשל התנהגות לא הולמת. כמו כן, טוענת המערערת כי בסופו של הדיון הציע בית המשפט לצדדים הצעת פשרה אשר נדחתה על ידי המערערת. לטענתה, נוכח דחיית ההצעה, הגיב בית המשפט בכעס והודיע לבא כוחה כי ההמצאה בוצעה כדין ואם המשיבה 1 תעמוד על סירובה להצעת הפשרה תינתן החלטה באופן שלא יתאפשר ערעור עליה. כמו כן, נטען, ציין בית המשפט תינתן החלטה הזהה להצעת הפשרה ויפסקו הוצאות כנגד המערערת. עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט ביקש מבא כוח המערערת לפנות שוב למרשתו, ומשנדחתה שוב הצעת בית המשפט, הביע בית המשפט זעמו על בא כוחה. בשלב זה, הגישה המערערת בקשה לתיקון פרוטוקול ובקשה לפסילת בית המשפט מלשבת בדין בה טענה כי נתגבשה דעתו של בית המשפט, לאור הדברים שנאמרו על ידו במהלך הדיון. 3. בהחלטה מיום 17.3.08, דחה בית המשפט את הבקשה לתיקון פרוטוקול ואת הבקשה לפסילתו מלשבת בדין בקובעו כי טענת הפסלות הועלתה על ידי בא כוח המערערת ביחד עם הגשת סיכומים מטעמה, וזאת לאחר קיום שני דיונים ארוכים, ולפיכך, משלא הועלתה הבקשה בהזדמנות הראשונה, דינה להידחות. יתירה מזו, נקבע, העלאתה של הצעת פשרה ואף ניסיון לשכנע את הצדדים להסכים לה, אינם מבססים עילה לפסלותו של השופט היושב בדין, קל וחומר במצב בו ההצעה הוצעה לאחר שמיעת העדים. בהתייחסו לבקשה לתיקון הפרוטוקול, קבע בית המשפט כי פרוטוקול הדיון משקף את שנערך באולם גם אם לא נרשמה כל מילה וכל התנגדות. עוד נקבע כי בכל הנוגע לבקשת בא כוח המערערת כי ירשם בפרוטוקול כי מנהל המשיבה 2 הוצא מהאולם, קבע בית המשפט כי נתן החלטתו בעניין זה במהלך הדיון השני. בהמשך להחלטה בעניין הבקשה לתיקון פרוטוקול והבקשה לפסלות, התייחס בית המשפט לגופם של דברים וקבע כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד המשיבה 1 מבוטל. עוד קבע בית המשפט כי משלא משלמות המערערת והמשיבה 1 דמי שכירות ומשאין מחלוקת כי המערערת יושבת במושכר החל מחודש יוני 2007, ניתן לומר כי הגנתן כנגד התובענה דחוקה. עם זאת, לפנים משורת הדין, לא מצא בית המשפט לחסום את דרכן של המערערת והמשיבה 1 מלהתגונן בפני התובענה ונתן למשיבה 1 רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 20,000 ₪. כן קבע בית המשפט כי פסק הדין כנגד המערערת מבוטל וניתנה לה רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 150,000 ₪. בית המשפט הוסיף וקבע כי במידה שלא יופקדו הסכומים במועד, יינתן כנגד המשיבה 1 פסק דין, ופסק הדין שניתן כנגד המערערת יוותר על כנו. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערערת, על פי ההלכה הנוהגת בעל דין המבקש פסלות שופט היושב בדין חייב לבקש תיקון הפרוטוקול כשעילת הפסלות אינה מצויה בפרוטוקול הדיון, ומשכך הגישה המערערת בקשה לתיקון פרוטוקול, אך בית המשפט לא נימק החלטתו שלא לתקן הפרוטוקול. עוד טוענת המערערת כי מעולם לא ביקשה את רישום הצעת הפשרה בפרוטוקול אלא התבקש רישום אמרתה של השופטת לאחר שהצעת הפשרה נדחתה לפיה גמרה אומר לתת החלטה כי התקיימה המצאה וכי יבוטל פסק הדין ותינתן רשות להתגונן אך ורק בכפוף להפקדת סכום נכבד לפני שמיעת הסיכומים ו/או קריאתם, ואף צויין כי ההחלטה תיכתב באופן שלא ניתן יהיה לערער עליה. מדבריו המפורשים של בית המשפט, טוענת המערערת, עולה כי מדובר במשוא פנים מובהק. בהתייחס לעניין השיהוי בהגשת הבקשה, נטען כי בקשת הפסלות הוגשה בסמוך למועד הדיון השני. קיום שני דיונים ארוכים עובר למועד היוודע עילת הפסלות למערערת, נטען, אינו מעלה ואינו מוריד לצורך העניין כאן. המערערת מוסיפה וטוענת כי הן אמירתו של בית המשפט בעת הדיון והן אמירתו כי יכתוב החלטה שאינה ניתנת לערעור מהווים עילת פסלות ולכך אף מצטרפת התנהגות בית המשפט לאחר הגשת הבקשה לפסלותו. העובדה שבית המשפט העדיף להתמהמה במתן החלטתו וכן ליתן אותה ביחד עם פסק הדין בניגוד לסעיף 77(א)(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובניגוד לתקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), מעלה את החשד הסובייקטיבי למשוא פנים לדרגה של ודאות אובייקטיבית. 5. בתגובת המשיבה 1 לערעור, מבקשת היא להשאיר את ההחלטה בדבר פסלות בית המשפט לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת לטענתה, חרף תחושות קשות בדבר עיוות הדין כלפיה ופגיעה מהותית בזכויותיה הדיוניות והמשפטיות, בין השאר משום שעל אף בקשות חוזרות, לא הורה בית המשפט למנהל המשיבה 2 לענות לשאלות בא כוח המשיבה 1. כמו כן, נטען, התבטאויותיו החריפות של מנהל המשיבה 2 מבלי שבית המשפט העמידו על מקומו יצרו תחושה של אובדן אמון בבית המשפט ושל חריצת דין מראש. עוד מדגישה המשיבה 1 כי אם תתקבל הודעת הערעור, הרי שיהא זה צודק להחילה אף על משיבה 1. עוד נטען כי התנאים להגשת סיכומים תוך פרק זמן קצר, והאמירה כי זו תהיה ההחלטה והיא תיכתב באופן שלא ניתן לערער עליה מעידים כי בית המשפט חרץ את הדין גם כלפי המשיבה 1. לבסוף, טוענת המשיבה 1 כי היא מסכימה לבקשה לתיקון פרוטוקול המשקף את הדיון כפי שהתרחש בפני בית המשפט קמא. 6. ביום 14.5.08 הגישה המערערת הודעה בה נטען כי על פי תקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הומצא ביום 31.3.08 כתב הערעור גם לבית משפט השלום ובהחלטה מיום 1.4.08 קבע בית משפט השלום ( כבוד הרשמת אוסטפלד-נאוי) כי פשר ההודעה אינו מובן. בהמשך לכך, הגיש בא כוח המערערת הודעת הבהרה. לטענתו, למרות ההודעה ועל אף תקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המשיך בית המשפט בהליך ודחה בהחלטה מיום 16.4.08 בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו בעניין ההפקדה הכספית. 7. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בכל הנוגע לטענת המערערת בעניין הצעת הפשרה שהועלתה על ידי בית המשפט, כבר נפסק בעבר, כי עצם העלאתה של הצעת פשרה ואפילו נסיון לשכנוע הצדדים למשפט להסכים להצעת הפשרה, אינם מבססים עילה לפסילתו של השופט היושב בדין (רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק, פ"ד מד(3)758; יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 180-178). בנסיונו להביא את הצדדים לידי פשרה מציג בית המשפט בפני הצדדים את העקרונות שעל יסודם ראוי להתפשר בתיק, ומצביע לא פעם (וגם זאת, ברמה הלכאורית) על נקודות תורפה ונקודות חוזק בטיעונים שבפניו. הדברים ידועים ומקובלים ואין בהם כדי להביא לפסלותו של השופט המציע פשרה. עילת פסלות תתקיים רק אם חרגו דברי בית המשפט מדברי שכנוע או הבעת דעה לכאורית גרידא ועלו כדי דברים היוצרים חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט, עד כדי הפיכת ההליך ל"משחק מכור". במקרה דנן הועלתה הצעת הפשרה לאחר שמיעתם של העדים, ולפיכך אין בהעלאתה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. 8. באשר לטענות המערערת לפיהן משלא נתקבלה הצעת הפשרה שהעלתה, התבטאה הרשמת באופן לא ראוי, הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608 (1994); ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); מרזל, בעמ' 194, 196). זאת ועוד, בית המשפט רשאי להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 5991/06 פלונית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.8.2006)). אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו, והמבחן הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1)412 (1987); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133(1992)). הזכות לביקורת כלפי בעל דין גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. לא כל אימת ששופט מעיר לבעל דין על אופן ניהול התיק על ידו, צריך השופט לפסול את עצמו. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בדברי הביקורת משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7329/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.11.2006)). 9. בנסיבות העניין, משדחה בית המשפט את הבקשה לתיקון פרוטוקול בקובעו כי פרוטוקול הדיון משקף את שנערך באולם גם אם לא נרשמה כל מילה וכל התנגדות, לא ניתן לעמוד על הדברים שנאמרו כהוויתם וגם אם נאמרו הדברים אין בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, יש לשוב ולהדגיש כי על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. יובהר כי אם אכן התבטאה השופטת כלפי בא כוח המערערת באופן הנטען, יתכן ומדובר בהתבטאויות מיותרות, ומוטב היה לו לא היו נאמרות על ידה. טוב יעשה בית המשפט אם ינהל את הדיון שבפניו בצורה עניינית וימנע מהערות שאינן נדרשות לגופו של עניין ויכולות להשתמע כגיבוש דעה לצד זה או אחר. 10. איני סבורה כי נפל דופי בהחלטת בית המשפט שלא להיעתר לבקשה לתיקון פרוטוקול. ישנם מקרים בהם דברים שנאמרו לא יופיעו בפרוטוקול, לאור העובדה שאין אפשרות לנהל רישום מילולי מלא של כל מה שנאמר במשפט (ע"א 345/75, 33 איר טרמו בע"מ נ' אתרים בחוף תל אביב יפו בע"מ, פ"ד ל(1)547; רע"א 1497/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 10.9.2006)). כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, פרוטוקול הדיון משקף את שנערך באולם גם אם לא נרשמה כל מילה וכל התנגדות. 11. בשולי הדברים אעיר, כי אכן על פי סעיף 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, עם הודעה על הגשת ערעור יפסק הדיון בתיק אלא אם כן ישנם טעמים שירשמו להמשך הדיון. עם זאת, אין בעובדה כי בית המשפט נתן החלטות לאחר שדחה את בקשת הפסלות, ובטרם ניתנה החלטה בערעור שבפניי, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילתו. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בתמוז התשס"ח (13.7.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08028770_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il