פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 4606/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' שקד) בת"ע 45973-01-24 מיום 28.5.2024 בשם המערערים: עו"ד יאיר שיבר בשם המשיבה: עו"ד ויקטוריה גלפנד; עו"ד בת חן גרינבלט; עו"ד דפנה כהן-סטאו; עו"ד נטע מרום מעוז פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' שקד) בת"ע (משפחה ת"א) 45973-01-24 מיום 28.5.2024, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים. בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים שנוגעים, בין היתר, לשימוש בזרעו של בנו המנוח של המערער 1 ואחיה של המערערת 2 (להלן: המנוח). ראשיתם של הליכים אלה בתביעה שהגישה המשיבה שבמסגרתה עתרה כי יתאפשר לה לעשות שימוש כאמור משנטען שהאחרונה והמנוח היו בני זוג עובר לפטירתו (להלן: הליך ההפריה); ובהתנגדותם של המערערים לשימוש בזרע המנוח. עניינו של ההליך נושא הערעור שלפניי הוא בבקשות לצווי ירושה שהוגשו מטעם הצדדים בנוגע לחלוקת עזבונו של המנוח (להלן: הליך הירושה). ביום 11.3.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים שבמסגרתו ציין המותב – ביחס לטענתו של בא כוח המערערים שלפיה המשיבה והמנוח "גרו ביחד אך לא ניהלו משק בית משותף" (פרוטוקול הדיון מיום 11.3.2024, בעמ' 1, ש' 10) – כי "האם תחת הנסיבות שהתבררו עד כה לאחר שהצדדים נשמעו [בהליך ההפריה – ע' פ'] שהוא קשור בקשר טבורי להליך הזה שבפני, האם אינכם חושבים ששווה לשקול את ההליך שבפני" (שם, בעמ' 1, ש' 17-16; להלן: הדיון מיום 11.3.2024). בתגובה לאמירתו זו של המותב ציין בא כוח המערערים כי הליך ההפריה עסק בהגדרתה של המשיבה כבת זוגו של המנוח לעניין השימוש בזרעו וההפריה, ואילו במסגרת הליך הירושה נדרש לקבוע האם המשיבה והמנוח היו ידועים בציבור. בו ביום, בסופו של הדיון, ניתנה החלטת המותב שבמסגרתה צוין כי המנוח לא הותיר צוואה, ולמעשה במסגרת הליך הירושה הצדדים "חלוקים בשאלה אחת ויחידה והיא האם [המשיבה – ע' פ'] היתה או לא היתה בת זוגו של המנוח לצורך ירושה" (שם, בעמ' 2, ש' 35-34), וכן ניתנו הוראות שעניינן הגשת טיעונים ותצהירים מטעם הצדדים בנוגע לשאלה זו. ביום 21.4.2024 ניתן פסק דין בהליך ההפריה (להלן: פסק הדין), שבמסגרתו קבע המותב כי המשיבה והמנוח היו "בני זוג עד לפטירתו" (שם, סעיף 35); כי הראשונה רשאית לעשות שימוש בזרעו של האחרון; וכן דחה את טענות המערערים בעניין התנגדותם לכך. בהקשר זה נכתב כך: "לאחר שנתתי דעתי לטרגדיה הקשה מנשוא שהייתה מנת חלקם של [המערערים – ע' פ'], לאחר שנתתי דעתי למצבם ולאחר ששקלתי ובררתי היטב-היטב את מילותיי – אינני רואה כל מנוס אלא מלומר כי הליך זה הוא דוגמה להתנהלות חסרת תום לב ואף פוגענית של [המערערים – ע' פ'] שיכלו למנוע הליך ארוך זה, ולמצער, לקצרו באופן משמעותי, לטובת כולם. לצערי הרב, הראיות הברורות שהונחו לפתחי, ראיות שלא מאפשרות כל מסקנה אחרת, לימדו כי – ייתכן מבלי משים – ניסו [המערערים – ע' פ'] לסחור בזרעו של המנוח משל היה 'זרע עובר לסוחר', תוך שהם 'מסכימים' לעשיית שימוש בזרעו של המנוח לשם הפרייתה של [המשיבה – ע' פ'] ובלבד שזו תיאות 'להתפשר איתם'. בעניין זה חובה להזכיר את המובן מכל כי יצירתו של אדם – היצירה המופלאה מכל – יצירת נפש חיה, עולם ומלואו, תחת נסיבות אלו אמורה להיות דבר נקי, טהור וזך ששום שיקול כלכלי לא אמור להכתימה. באותה נשימה ממש, אין לומר לבת זוג, אשר אף היא אבלה קשות על לכתו של חצייה השני, דברים שמריחים, נשמעים ונראים: "רוצה ילד? וותרי על זכויות ממוניות!". התניות מסוג זה אמורות להרעיד כל מי שלב פועם בחזהו ואין לי אלא להביע צער כבד כי לא כולם שותפים לדעתי זו" (שם, סעיפים 17-16; ההדגשות במקור – ע' פ'). בהמשך לכך, ביום 9.5.2024 הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין למשך 30 ימים, וביום 20.5.2024 קיבל המותב את הבקשה באופן חלקי וקבע כי פסק הדין יעוכב ב-15 ימים כמפורט בהחלטה. במסגרת החלטתו זו ציין המותב, בין היתר, כי "ביני לביני, וכפי שנכתב בפסק הדין, אינני יכול להשתחרר ממחשבה מטרידה מאוד כי תכלית ההליך כולו היה למשוך זמן ולגרום על ידי כך להפחתת סיכוייה של המשיבה להרות, ובבחינת מה שלא יעשה ההליך המשפטי יעשה הטבע" (שם, סעיף 2). דיון בהליך הירושה נקבע ליום 28.5.2024, אולם ביום 23.5.2024 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב מלדון בעניינם וטענו, בעיקרם של דברים, כי משנקבע בפסק הדין כי המשיבה והמנוח היו בני זוג, דעתו של המותב בנושא המחלוקת בהליך הירושה, ננעלה. בנוסף, המערערים העלו השגות באשר לאופן ניהול הליך ההפריה – ובפרט בעניין החלטות המותב בבקשות שהגישו לגילוי מסמכים ולחקירת עדים – וטענו כי המותב דחה בשיטתיות את בקשותיהם אלו בעוד שקיבל את בקשותיה של המשיבה. בהקשר זה נטען ליחס לא שוויוני כלפיהם מצד המותב אשר מצביע על העדפתו את המשיבה ומקים עילה לפסילתו. עוד נטען כי בשים לב להתבטאויותיו של המותב במסגרת פסק הדין שעניינן בהצגת המערערים כמי שביקשו לסחור בזרעו של המנוח, כמו גם התבטאויותיו המתוארות במסגרת החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, קיים בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים מצדו כלפי האחרונים שמחייב את העברת הדיון בעניינם לפני מותב אחר. ביום 28.5.2024 התקיים דיון בהליך הירושה שבמסגרתו דחה המותב את בקשת הפסלות וחייב את המערערים בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח. בהחלטה צוין, בין היתר, כי הגם שהמערערים הביעו אי שביעות רצון מהחלטות דיוניות שונות שניתנו על ידו במסגרת הליך ההפריה, טענות אלו לא מקימות עילת פסלות, וממילא הדרך להשיג על החלטות מסוג זה היא במסגרת הליכי ההשגה שקבועים בדין ולא בהגשת בקשת פסלות. באשר לטענת המערערים כי דעתו של המותב ננעלה לאחר שקבע בפסק הדין כי המשיבה והמנוח היו בני זוג, נקבע כי "יש הבדל בין היותה של אשה בת זוגו של מנוח לצורך הפרייה לבין היותה של אישה בגדר ידועה בציבור לצורך ירושה" (שם, בעמ' 6, ש' 23-22), וכן הובהר כי ממילא בפסק הדין נקבע כי המנוחה הייתה בת זוגו של המנוח ולא ידועה בציבור. בנוסף, המותב קבע כי בשים לב לכך שלאחר הדיון מיום 11.3.2024 הורה המותב לצדדים להגיש את עמדתם בנוגע לשאלה האם המשיבה והמנוח היו ידועים בציבור, הטענה שדעתו ננעלה "משוללת יסוד" (שם, בעמ' 6, ש' 35-34). לבסוף, נקבע כי נוכח פרק הזמן שחלף משנודע למערערים על אודות עילת הפסלות ועד להגשת בקשת הפסלות, וכן משהמערערים הגישו בקשות שונות לאחר שנודע להם על עילת הפסלות – הבקשה הוגשה בשיהוי שאף הוא מצדיק את דחייתה. מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזרים המערערים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם בבקשת הפסלות. המערערים טוענים כי המותב קבע בפסק הדין קביעות נחרצות וברורות בנוגע לקשר שבין המשיבה לבין המנוח, אשר לשיטתם מייתרות את הדיון בהליך הירושה ובשאלה האם היו השניים ידועים בציבור. בנוסף לאמור, נטען כי המותב ניהל את הליך ההפריה כ"משפט בזק" באופן שהקשה על המערערים להביא את ראיותיהם (שם, סעיף 9), וכי במהלך ניהול אותו הליך המותב "לא הפסיק להתנצח" עם בא כוחם של המערערים וכן התבטא באופן פוגעני כלפי המערערים משייחס להם כוונות לעשיית רווח באמצעות סחר בזרעו של המנוח. המערערים סבורים כי התנהלותו הדיונית של המותב בהליכים בעניינם של הצדדים, כמו גם התבטאויותיו כלפיהם, יוצרות תחושה קשה ומקימות עילה לפסילתו. אשר לסוגיית השיהוי, נטען כי בנסיבות העניין, משפסק הדין ניתן בערב חג הפסח, המתין בא כוח המערערים עד לאחר החג כדי להעביר את פסק הדין למערער באופן שאינו עולה כדי שיהוי שיצדיק את דחיית הבקשה. הגם שלא התבקשה, המשיבה הגישה תשובה לערעור. לטענתה, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר ושלא לפי סדרי הדין באופן שמצדיק את דחייתה על הסף. בנוסף, נטען כי בשים לב להבהרת המותב שלפיה ההכרעות בפסק הדין אינן מכוונות לשאלה האם המשיבה והמנוח היו ידועים בציבור לצורך הליך הירושה, וכן לכך שהמותב הורה לצדדים להגיש טיעונים ותצהירים בעניין זה, אין מקום להורות על פסילת המותב. לשיטת המשיבה, יש לתת משקל לכלל הנוהג בבית המשפט לענייני משפחה שלפיו "שופט אחד – משפחה אחת", והיא סבורה כי העברת הדין בעניינם של הצדדים לשופט אחר עלולה לפגוע ביעילות הדיון ולגרום לה עוול. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, ובתשובה שהגישה המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המבחן לבחינת קיומה של עילת פסלות שופט היא התקיימותן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 3824/24 אפל נ' קנצפולסקי, פסקה 5 (14.7.2024); ע"א 2369/24 מזרחי נ' לונדנר, פסקה 6 (14.7.2024); ע"א 3636/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (30.6.2024)). כפי שנפסק בעבר, עצם העובדה כי מותב דן בהליכים קודמים בין הצדדים, אשר קשורים בקשר ענייני להליך הנוכחי אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות אוטומטית, וכלל זה יפה ביתר שאת בבית המשפט לענייני משפחה שבו נוהג הכלל "משפחה אחת – שופט אחד" (ע"א 4078/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (14.7.2024); ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (28.1.2024); ע"א 296/23 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב, פסקה 9 (29.3.2023)). בענייננו, לא שוכנעתי כי המותב הביע עמדה נחרצת בשאלת מעמד המשיבה והמנוח כידועים בציבור לעניין הגדרתה של הראשונה כיורשת חוקית של האחרון באופן שמקים עילה לפסילתו. כפי שאף ציין בא כוח המערערים במהלך הדיון מיום 28.5.2024, הגם שבפסק הדין נקבע כי המשיבה והמנוח היו בני זוג, השאלה העומדת להכרעת בית המשפט בהליך הנוכחי – בנוגע להגדרתם של האחרונים כידועים בציבור בהקשר של הליך הירושה – היא שאלה עובדתית נפרדת ומובחנת מהשאלה שבה הכריע המותב בהקשר של הליך ההפריה. לכך יש להוסיף כי ביום 11.4.2024 ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בערעור על פסק הדין בהליך ההפריה (להלן: פסק הדין בערעור), שבמסגרתו נקבע, בין היתר, כי "כל אשר נקבע בפסק הדין [בהליך ההפריה – ע' פ'] יהווה מעשה בית דין לעניין זוגיות לצורכי הפריה ולא יהווה מעשה בית דין לעניין סעיף 55 לחוק הירושה" (שם, סעיף 2). על כן, משמדובר בשאלות עובדתיות שונות באופן שההכרעה בסוגית ההפריה אינה מביאה לנעילת דעתו של המותב לגבי המחלוקת בהליך הירושה, לא שוכנעתי כי קיים חשש ממשי שעמדת המותב בנוגע לשאלה זו ננעלה, וחזקה על המותב – כפי שאף ציין זאת בהחלטת הפסלות נושא הערעור – שידון בלב פתוח ונפש חפצה בכל הסוגיות שעומדות להכרעתו (ע"א 7241/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (19.5.2024); ע"א 7767/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (23.11.2023); ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)). כאמור, במסגרת ערעור הפסלות מפנים המערערים לאמירות המותב במסגרת פסק הדין וכן במסגרת החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המערערים. אכן, האמירות שאליהן מפנים המערערים, ובפרט האמירה מפסק הדין אשר מייחסת לאחרונים ניסיון "לסחור בזרעו של המנוח" – הן אמירות שחורגות מן המתינות שנדרשת משופט היושב לדין ומוטב היה אילולא נאמרו. כך, אף הוסכם על הצדדים במסגרת פסק הדין בערעור כי אמירות אלו תימחקנה מפסק הדין בהליך ההפריה. בהקשר זה יש לתת את הדעת לנסיבות המורכבות והרגישות שבבסיס ההליכים בין הצדדים, ובהתאם, מן הראוי היה לבחור בקפידה את אופן הניסוח של דברי הביקורת שכוונו כלפי מי מהצדדים, כך שהדבר ייעשה באופן שהולם את הרגישות השיפוטית המתבקשת בנסיבות אלו. בצד האמור, כפי שנפסק בעבר "לא כל התבטאות שטוב היה אלמלא נאמרה תצדיק את פסילת המותב" ויש לבחון בכל מקרה האם ההתבטאות היא בעלת אופי מובהק ונחרץ שמוביל למסקנה כי קיים בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1192/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (5.5.2021); וכן ראו: ע"א 6318/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (1.10.2023); ע"א 5131/12 כהן נ' בקשי, פסקה 8 (3.10.2012)). עיון באמירות המותב בהקשרן המלא מעלה כי אמירות המותב כוונו להתנהלותם הדיונית של המערערים בהליך ההפריה והתבססו על התרשמותו כי התנהלותם הייתה "חסרת תום לב ואף פוגענית" כלפי המשיבה (פסק הדין, סעיף 16). על כן, הגם שניתן היה להימנע מאמירות אלו, איני סבור כי יש בהן כדי להעיד על כך שהמותב גיבש עמדה נחרצת לגבי המערערים באופן שצופה פני עתיד, או שמלמד על נעילת דעתו בקשר למחלוקת שעומדת להכרעתו במסגרת הליך הירושה (ע"א 1142/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 10 (5.6.2024); ע"א 9296/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (25.1.2021)). יתר טענות המערערים בנוגע להתנהלות המותב במסגרת ההליכים בין הצדדים, ובהן הטענות להעדפת המשיבה בשים לב, כנטען, לדחיית בקשות שהגישו המערערים, אינה מקימה עילה לפסילתו, שכן, כידוע, טענות אשר מופנות כלפי הפעילות השיפוטית יקימו עילת פסלות רק במקרים נדירים וחריגים (ע"א 2071/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (16.6.2024); ע"א 2155/24 גנות נ' כהן, פסקה 8 (20.5.2024)), ואיני סבור כי המקרה דנן נמנה על מקרים חריגים אלה. לכך יש להוסיף כי הגם שפסק הדין בהליך ההפריה ניתן ביום 21.4.2024, בקשת הפסלות הוגשה ביום 23.5.2024 ולאחר שהמערערים הגישו בקשות שעניינן במועדי דיון ביום 9.5.2024 וביום 16.5.2024. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיה על בעל דין להגיש בקשה לפסילת שופט מיד משנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת, ובאופן שמטה את הכף לדחיית טענות אלו (ע"א 3016/24 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקה 6 (28.5.2024); ע"א 1541/24 שאול נ' עיריית חולון, פסקה 6 (17.4.2024)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי בנסיבות המקרה קמה עילה לפסילתו של המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. משתשובת המשיבה הוגשה מבלי שהתבקשה, ובנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בתמוז התשפ"ד (‏24.7.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24046060_M01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1