פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (1943)
פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 היא החיקוק המרכזי המסדיר את סמכותה של המדינה להפקיע מקרקעין פרטיים לטובת מטרות ציבוריות, כגון סלילת כבישים, הקמת תשתיות, פארקים או מבני ציבור. הפקודה חלה על שר האוצר (והגופים הציבוריים המוסמכים מטעמו) כרשות המפקיעה, ועל בעלי זכויות בקרקע (בעלים, חוכרים או מחזיקים) ששטחם מופקע.
במהלך השנים, פסיקת בתי המשפט פירשה ועיצבה מחדש את הוראות הפקודה, בייחוד לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר העלה את זכות הקניין למעמד חוקתי. בפסיקה נדונים שלושה היבטים מרכזיים:
1. עקרון המידתיות: בתי המשפט בוחנים בקפדנות האם ההפקעה אכן נחוצה והאם היא האמצעי הפוגעני פחות להשגת המטרה הציבורית. הרשות נדרשת להוכיח כי קיים צורך ציבורי קונקרטי וממשי, וכי לא ניתן לממשו ללא הפקעת הקרקע הספציפית.
2. זיקת הייעוד הציבורי (הלכת קרסיק): הפסיקה קבעה כי הפקעה אינה מנתקת לחלוטין את הזיקה של הבעלים המקורי לקרקע. אם הצורך הציבורי שבגינו הופקעה הקרקע נטש, השתנה או לא מומש בתוך זמן סביר, על המדינה להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים או להציע להם לרכוש אותה חזרה.
3. הזכות לפיצויים הוגנים: בתי המשפט דנים רבות בחישוב הפיצויים המגיעים לבעלי הקרקע. בעבר אפשרה הפקודה להפקיע עד 25% משטח החלקה ללא תשלום פיצויים (לצרכים מסוימים), אך הפסיקה והתיקונים לחוק צמצמו סמכות זו והדגישו את החובה להעניק פיצוי מלא והוגן המשקף את שווי השוק של הקרקע.
פסקי דין שאזכרו את הפקודה (353)
דוד וינשל נ. מדינת ישראל משרד הביטחון
תביעה לסילוק יד של המדינה משטח בבעלות המערערים ותשלום דמי שימוש ראויים בגין פלישה למקרקעין.
עלי ח'ליל מחמד חאג' עבד אלרחמן דבאבסה נ. המפקד הצבאי בגדה המ
עתירה לביטול החלטת ועדת העררים הצבאית לדחות עררים כנגד צווי פינוי ממקרקעין באיו"ש בטענה לזכויות קנייניות.
שמשון שקורי נ. עיריית הוד השרון
ערעור על פסק דין שקבע כי זכות חכירה במקרקעין מוגבלת למטרה ציבורית, בניגוד לטענת המערערים כי היא אינה מוגבלת.
מדינת ישראל - רשות הפיתוח ע"י רשות מקרקרעי ישראל, נ. פאטמה ע
ערעור וערעור שכנגד על פסק דין שעסק בפיצויי הפקעה של מקרקעין בכפר נחף.
אחמד מוחמד חוסין גו'ואמיס ז"ל נ. שר האוצר
העותרים ביקשו לבטל הפקעת קרקע שבוצעה בשנת 1977 בטענה שמטרת ההפקעה לא מומשה.
חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל
תביעה לפיצויים בעילה של עשיית עושר ולא במשפט בגין קרקע שהופקעה בעבר וייעודה שונה בתכנית איחוד וחלוקה.
ח'ירי אברהים עלי עסכר נ. שר האוצר
עתירה לביטול הפקעת מקרקעין שבוצעה בשנת 1980 לצורך הרחבת העיר ירושלים.
פנחס מזרחי ואח' נ. רשות מקרקעי ישראל
העותרים ביקשו לבטל הפקעת מקרקעין משנות ה-60 ולהשיב להם את הקרקע בטענה שהמטרה הציבורית תמה, וכי הוראת ההתיישנות בחוק אינה חלה בהעדר הודעה רשמית לפי סעיף 7 לפקודה.
אחמד פתחאללה אסדי ואח' נ. מדינת ישראל
ערעורים על פסקי דין בנושא פיצויים בגין הפקעת קרקעות.
דוד כרמלי נ. מינהל מקרקעי ישראל
המערער ביקש סעד הצהרתי לרישום זכויות חכירה במגרש חלופי כפיצוי על הפקעת מקרקעין, ובית המשפט הורה על החזרת התיק לדיון בפיצויים כספיים.
עיריית יוקנעם נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה
עתירות נגד אישור תמ"א 37/ח העוסקת בקבלה וטיפול בגז טבעי מתגליות בים ועד מערכת ההולכה הארצית.
מדינת ישראל נ. עזבון המנוח מוסטפא יאסין (עלי ערמוש) ז"ל
ערעור על פסק דין שהורה על תיקון רישום מקרקעין מוסדרים על שם המדינה בשל טענות למרמה בהליכי ההסדר.
חברה לשיכון עממי בע"מ נ. עיריית ת"א
המערערת מבקשת להשיב לידיה מקרקעין שהועברו לעירייה בהסכם בשנת 1946, לאחר שייעודם הציבורי שונה.
ישיבת ויז'ניץ בית ישראל ודמשק אליעזר נ. מנהל מיסוי מקרקעין י
ערעור על סיווג רכיבי פיצויים ששולמו לעמותה בגין הפקעת מקרקעין, לצורך קביעת שיעור המס החל עליהם.
מיכאל נגל נ. הוועדה המקומית לתנון ובניה גני אפק
תביעה לפיצוי בגין הפקעת יתר של מקרקעין לצרכי ציבור.
אברישמי אניאט ו - 14 אחרים נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובני
ערעור על אישור תוכנית מתאר חדשה לעיר חדרה וטענות בדבר פגיעה בקניין עקב ייעוד שטחים לצרכי ציבור וחישוב צפיפות בנייה.
הפטריארכיה הארמנית אורתודוכסית של ירושלים נ. רשות (מינהל) מק
ערעור על דחיית עתירה לקבלת זכות סירוב ראשונה לרכישת מקרקעין שהופקעו בעבר.
סלימאן מחמד אלעוקבי ז'ל נ. מדינת ישראל
ערעור על דחיית תביעות בעלות על קרקעות בנגב וקביעה כי הן אדמות מוואת בבעלות המדינה.
מוחמד קאסם שחאדה אבו ליל נ. מינהל מקרקעי ישראל מחוז הצפון
ערעור על דחיית תביעה לקבלת פיצויי הפקעה בגין מקרקעין שנרכשו בייפוי כוח בלתי חוזר, מחמת התיישנות ושיהוי.
הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח- תקוה נ. מזל קטה
ערעור על פסק דין שעסק בתוקף הפקעת מקרקעין והזכאות להגנת סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה.