פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (1943)
פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 היא החיקוק המרכזי המסדיר את סמכותה של המדינה להפקיע מקרקעין פרטיים לטובת מטרות ציבוריות, כגון סלילת כבישים, הקמת תשתיות, פארקים או מבני ציבור. הפקודה חלה על שר האוצר (והגופים הציבוריים המוסמכים מטעמו) כרשות המפקיעה, ועל בעלי זכויות בקרקע (בעלים, חוכרים או מחזיקים) ששטחם מופקע.
במהלך השנים, פסיקת בתי המשפט פירשה ועיצבה מחדש את הוראות הפקודה, בייחוד לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר העלה את זכות הקניין למעמד חוקתי. בפסיקה נדונים שלושה היבטים מרכזיים:
1. עקרון המידתיות: בתי המשפט בוחנים בקפדנות האם ההפקעה אכן נחוצה והאם היא האמצעי הפוגעני פחות להשגת המטרה הציבורית. הרשות נדרשת להוכיח כי קיים צורך ציבורי קונקרטי וממשי, וכי לא ניתן לממשו ללא הפקעת הקרקע הספציפית.
2. זיקת הייעוד הציבורי (הלכת קרסיק): הפסיקה קבעה כי הפקעה אינה מנתקת לחלוטין את הזיקה של הבעלים המקורי לקרקע. אם הצורך הציבורי שבגינו הופקעה הקרקע נטש, השתנה או לא מומש בתוך זמן סביר, על המדינה להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים או להציע להם לרכוש אותה חזרה.
3. הזכות לפיצויים הוגנים: בתי המשפט דנים רבות בחישוב הפיצויים המגיעים לבעלי הקרקע. בעבר אפשרה הפקודה להפקיע עד 25% משטח החלקה ללא תשלום פיצויים (לצרכים מסוימים), אך הפסיקה והתיקונים לחוק צמצמו סמכות זו והדגישו את החובה להעניק פיצוי מלא והוגן המשקף את שווי השוק של הקרקע.
פסקי דין שאזכרו את הפקודה (353)
הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו נ. דניאלי גואל
ערעור על פסק דין בעניין זכויות במקרקעין ופיצויים בגין הפקעה.
אברהם יוסף נ. המועצה המקומית גן יבנה
העותר ביקש לבטל הפקעת מקרקעין שבוצעה על ידי המועצה המקומית.
עיסא מוחמד חיידר נ. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבו
ערעור על פסק דין שעסק בתביעת פיצויי הפקעה מכוח פקודת הדרכים.
נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ. אורי צברי
ערעורים על זכאות נפקעים לפיצויי סבל בגין הפקעת מקרקעין מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל.
עזבון המנוחה יוסרה מוחמד אחמד כריים באמצעות היורשת נ. רשות מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעניין תיקון כתבי תביעה לפיצויי הפקעה.
מועצה מקומית בענה נ. ממשלת ישראל
העותרים ביקשו לקבל פיצוי בגין הפקעת מקרקעין בדרך של קרקע חלופית או איחוד וחלוקה, במקום פיצוי כספי.
ראש מועצת ענאתא, טהא מוחמד נועמאן חמדאן נ. מפקד כוחות צה"ל ב
העותרים ביקשו לבטל צו הפקעה משנת 1975 ולהשיב להם קרקעות בטענה כי מטרת ההפקעה לא מומשה.
הביטאט בעמ נ. GROUPE CAFOM
ערעור על פסק דין שביטל סימני מסחר של המערערים בשל רישום בחוסר תום לב, תוך התרת שימוש מקביל בסימן על ידי שני הצדדים.
היהדות הקראית העולמית נ. שר התחבורה
העותרת ביקשה לבטל תכנית להקמת מחלף בטענה לפגמים בהליך אישורה ולפגיעה במתחם העותרת, וכן ביקשה צו ביניים נגד הפקעת שטחים.
חברה לשיכון עממי בע"מ נ. עירית תל אביב יפו
המערערת ביקשה להשיב לה מקרקעין שהועברו לעירייה בשנת 1946 בטענה כי מדובר בהפקעה כפויה המקנה זכות קדימה לפי סעיף 195(2) לחוק התכנון והבנייה.
עלי מוחמד עבדאללה אבו ריא נ. מדינת ישראל
ערעור על דחיית תביעה לשיערוך פיצויי הפקעה מחמת מעשה בית דין.
הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ. מרים בראל
ערעור על פסק דין שקבע כי פקעה סמכות הוועדה המקומית להפקיע מקרקעין בשל שיהוי רב ואי-מימוש התכנית במועד שנקבע.
ד"ר עופר פרץ נ. הועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל
ערעורים על פסק דין שעסק בביקורת שיפוטית על בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין.
הוועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל נ. אחמד מסרי
האם יש לשלם פיצוי לנפקע בגין הפקעה חלקית של מקרקעין מכוח חוק התכנון והבניה שלא השביחה את יתרת המקרקעין.
שזור- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע" נ. יעקב פרג'י
המשיבים תבעו הכרה בזכויותיהם כבעלי נחלות במושב, על כל הזכויות הנלוות לכך, למרות שאינם חברי אגודה.
נאסר מוחמד פדל נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים
ערעור על החלטת בית משפט מחוזי להורות על מסירת חזקה במקרקעין שהופקעו לצרכי ציבור, תוך מחלוקת על זכויות הבעלות והזכאות לדיור חלוף.
זוהר דגן נ. נתיבי ישראל-חברה לאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
העותרים טענו כי נתיבי ישראל אינה מוסמכת לתפוס חזקה בנחלותיהם מכוח פקודת הקרקעות.
דאוד תומא נ. רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לתיקון כתב תביעה לפיצויי הפקעה מכוח חוק הרכישה, בשל טענת התיישנות.
מדינת ישראל - משרד התחבורה נ. פארן אריה
ערעור על פסק דין שחייב את המדינה לשלם פיצויי סבל בגין הפקעת מקרקעין, תוך מחלוקת על תחולתה בזמן של הלכת רוטמן.
פיסל עלי שוקרי דבאח נ. מדינת ישראל
ערעור על גובה פיצויי הפקעה בגין מקרקעין בכרמיאל, בטענה כי לא גולמו זכויות הבנייה לפי התוכנית המנדטורית.