עלי סלימאן נ. המינהל האזרחי באיו"ש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 67022-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: עלי סלימאן נגד המשיבים: 1. המינהל האזרחי באיו"ש 2. מפקד צבאי פיקוד מרכז 3. וועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי, בית 4. לשכת התכנון המרכזית במנהל האזרחי 5. מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אמיל משרקי בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה בהחלטת משיב 2 (להלן: המפקד הצבאי) מיום 10.2.2025 לדחות את בקשת העותר לקידום הליך רישוי או הליך תכנוני ביחס למבנה מושא תיק בב"ח ב' 77/09 (להלן: המבנה) המצוי בתחומי צו בדבר איסור בניה מס' 1/96 התשנ"ו-1996 (להלן: צו איסור הבניה). רקע וטענות הצדדים המבנה מושא העתירה, הנמצא בסמוך לח'רבת א-דיר, הוא מבנה שגודלו כ-120 מ"ר, המשמש למגורים. המבנה מצוי בתחומי צו איסור הבניה, במרחק של כ-30 מטרים מכביש 356 (להלן: ציר התנועה). ביום 13.8.2009 הומצא צו הפסקת עבודה למבנה במסגרתו גם זומן העותר לדיון לפני ועדת המשנה לפיקוח (להלן: הוועדה לפיקוח) בעניין הריסתו. העותר ביקש לדחות את הדיון בשל כוונתו להגיש בקשה למתן היתר בניה, וביום 1.9.2009 אכן הגיש בקשה כאמור. ביום 3.9.2009 החליטה הוועדה לפיקוח לדחות את מועד הדיון בהריסת המבנה עד להכרעה בבקשת היתר הבניה לגופה. ביום 22.10.2009 התכנסה הוועדה לפיקוח לדון בבקשה להיתר הבניה, ובתום הדיון הוחלט על דחיית הבקשה והוצאת צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנה. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה בהחלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי (להלן: הוועדה לתכנון) מיום 30.8.2011. בהחלטה צוין, בשולי הדברים, כי "ככל שתוגש תכנית המרחיב את תחום התכנית מח'רבת א-דיר כך ששני הפוליגונים ביניהם נופלת חלקת המחזיק יאוחדו, הרי שתכנית זו תבחן ע"י מוסדות התכנון בלב פתוח ובנפש חפצה". על החלטת הוועדה לתכנון הוגשה עתירה לבית משפט זה, אשר נמחקה על רקע הסכמת הצדדים כי העותר יהיה רשאי להגיש הצעת תכנית במתווה שצוין בהחלטת הוועדה לתכנון מיום 30.8.2011, ואם יעשה כן תוך 90 ימים, לא יבוצע צו ההריסה עד חלוף 30 ימים ממועד המצאת החלטת הרשות המוסמכת לעותר (בג"ץ 8277/11 סלימאן נ' ועדת המשנה לתכנון מקומי (22.10.2013) (להלן: פסק הדין בעתירה הקודמת)). ביום 28.11.2013 הגיש העותר תכנית מפורטת להכשרת המבנה, וביום 25.1.2024 ממלא מקום מנהל לשכת התכנון הודיע כי לא ידון בה שעה שהיא הוגשה ביחס לשטח המצוי בתחומי צו איסור הבניה ולא צורף לה אישור מפקד צבאי המתיר את קידומה כנדרש (להלן: החלטת לשכת התכנון). עקב כך, ביום 12.8.2024 הגיש העותר בקשה לקידום ההליך להכשרת המבנה לפני המפקד הצבאי, וכן בקשה לעיכוב הליכי האכיפה. ביום 15.8.2024 הגיש העותר בקשה נוספת להיתר בניה, אולם זו לא נקלטה בלשכת התכנון מהטעם שלא צורף אליה אישור המפקד הצבאי לקידום הליך הרישוי, ובשל אי צירוף חתימת בעל הזכות בנכס ומסמכים נוספים שחסרו בבקשה. ביום 10.2.2025 התקבלה החלטת המפקד הצבאי, מושא עתירה זו, בה נדחתה בקשת העותר לקידום הליך רישוי או הליך תכנוני ביחס למבנה. המפקד הצבאי שקל את מאפייני המבנה, מיקומו בסמוך לציר התנועה, הערכת המצב הביטחונית העדכנית, התכלית הביטחונית שביסוד צו איסור הבניה, ומצא כי בנסיבות העניין לא ניתן לתת אישור לקידום הליך כאמור. העותר לא השלים עם החלטה זו ומכאן העתירה שלפנינו. בעתירה מבקש העותר כי נבטל את החלטת המפקד הצבאי, וכן נקבע כי המשיבים שגו בכך שלא כיבדו את ההסדר בין הצדדים, אשר קיבל תוקף בפסק הדין בעתירה הקודמת. נטען כי החלטת המפקד הצבאי חורגת ממתחם הסבירות; כי העותר ובני משפחתו אינם מהווים סכנה כלשהי וכך גם המבנה מושא העתירה; כי בסמיכות למבנה ישנם מבנים רבים אשר גבוהים ממנו בהרבה; וכי ההחלטה פוגעת בזכויות העותר לדיור ולקניין באופן שסותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת הדין הבינלאומי. מנגד המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות. ראשית, יש לדחותה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, שעה שהעותר המשיך בפעולות בניה על אף שהוצאו צווי הפסקת עבודה למבנה, ובמסגרת זו אף השלים את בנייתה של קומה נוספת, הקים חצר, גידר ואכלס את המבנה. גם לגופה של העתירה אין מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי אשר פעל בהתאם לסמכות הנתונה לו ושקל את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין. בתוך כך, הוא נתן את דעתו למאפייני המבנה, לסמיכותו המשמעותית לציר תנועה מרכזי ולהיותו "קו מבנים ראשון" מאותו הציר, להערכת המצב הביטחונית ולאינטרס הפרטי של העותר. כמו כן, יש לדחות את הטענה כי החלטת לשכת התכנון ניתנה בסתירה לפסק הדין בעתירה הקודמת, מפאת השיהוי שחל בהעלאת הטענה. גם העובדה שהעותר פעל לפי החלטת לשכת התכנון בכך שפנה למפקד הצבאי בבקשה לקידום הליך הרישוי מהווה טעם לדחייתה. ומכל מקום טענה זו מקומה בבית משפט לעניינים מינהליים. לגופו של עניין, לשכת התכנון אינה יכולה לדון בבקשה תכנונית בתחומי צו איסור בנייה, אלא אם ניתן לקידומה אישור המפקד הצבאי, ובענייננו לא ניתן אישור כאמור. לבסוף הוטעם כי הזכות לקניין היא זכות מוגבלת, ודאי שעה שהטענה לפגיעה בה מושמעת אגב ניסיון הסדרה של מבנה בלתי חוקי, וכי הפגיעה בה נשקלה למול יתר האינטרסים. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בתגובה המקדמית ובנספחים שצורפו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. זאת הן על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים מצידו של העותר, והן לגופה בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעתו של המפקד הצבאי. ראשית, העותר מבקש להכשיר בדיעבד מבנה בלתי חוקי שהוקם ללא היתר וללא אישור המפקד הצבאי בתחומי צו איסור הבניה. אם לא די בכך, מתגובת המשיבים ומהתצלומים שצירפו עולה כי העותר הפר ברגל גסה את הצווים להפסקת עבודה ולהריסת הבניה, בכך שהשלים את בנייתה של קומה נוספת במבנה, הקים חצר וגידור סביבו, ואכלס אותו. ברי כי בכך העותר נהג בחוסר ניקיון כפיים קיצוני, ודי באמור להביא לדחיית העתירה על הסף (בג"ץ 49338-09-25 אלמחד'י נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 (20.4.2026); בג"ץ 46081-09-25 סויטי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (3.12.2025); בג"ץ 32610-07-25 דרדון נ' מפקד כוחות צה"ל, פסקה 6 (24.11.2025)). שנית, גם לגופה של העתירה אין כל מקום להתערבות בית משפט זה בהחלטת המפקד הצבאי. למפקד הצבאי מוקנה שיקול דעת רחב בענייני ביטחון, בשל היותו גורם מקצועי ובעל מומחיות בעניינים אלו. בהתאם לכך, בית המשפט ייטה שלא להתערב בהחלטותיו המבוססות על שיקול דעתו המקצועי (4076-06-25 כליבי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (16.9.2025); בג"ץ 52341-01-25 חליף נ' מפקד כוחות צה"ל, פסקה 11 (3.7.2025)). בענייננו העותר לא הצביע על כל עילה שתצדיק התערבות כאמור. המפקד הצבאי שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, ובתוך כך נתן את דעתו לאינטרס של העותר, לשיקולים הביטחוניים המובהקים, למאפייני המבנה ולקרבתו לציר תנועה מרכזי. החלטתו זו נסמכה על שיקולים המצויים בלב שיקול דעתו המקצועי-ביטחוני. כמו כן, אין ממש בטענת העותר לאכיפה בררנית ביחס למבנים אחרים בסביבתו, נוכח הבהרת המשיבים כי בשונה ממבנים נוספים באזור, המבנה של העותר מצוי בסמיכות משמעותית לציר תנועה מרכזי – "בקו מבנים ראשון" ממנו. אשר לטענה בדבר הפרת הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין בעתירה הקודמת, לפיה יתאפשר לעותר להגיש הצעת תכנית מפורטת. טענה זו, התוקפת את החלטת לשכת התכנון, חורגת מגבולות עתירה זו המופנית אך נגד החלטת המפקד הצבאי. לכך יש להוסיף, כי מאז שהתקבלה ההחלטה חלף זמן רב, והעותר לא הלין עליה בשעתו. בין לבין הוא גם פעל בהתאם לאמור בה והגיש בקשה למפקד הצבאי. העלאת הטיעון בעת הזו מוקשית אפוא. ממילא גם אם היה מקום להלין על ההחלטה האמורה בעת הזו, הרי שהאכסניה המתאימה לכך היא בית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ופרט 2 לתוספת הרביעית לחוק זה; וראו גם: בג"ץ 69895-01-26 אבו גיש נ' המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, פסקה 3 (11.3.2026)). העותר גם טען לפגיעה בזכותו לקניין, ברם כפי שנקבע זה מכבר, הזכות לקניין איננה מקנה לפרט זכות לבנות בניגוד לדיני התכנון והבנייה (ראו למשל: בג"ץ 46445-11-24 רשאידה נ' המינהל האזרחי באיו"ש, פסקה 13 (16.11.2025); בג"ץ 6542/23 גידאן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 18 (2.5.2024)). העתירה נדחית. ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ו (01 יוני 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת