גאסר מחמוד אבו גיש נ. המינהל האזרחי ביהודה ושומרון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 69895-01-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. גאסר מחמוד אבו גיש 2. יאסר מחמוד אבו גיש 3. עומר מחמד מחמוד אבו גיש נגד המשיבים: 1. המינהל האזרחי ביהודה ושומרון 2. היועץ המשפטי באיו"ש 3. מועצת התכנון העליונה 4. לשכת התכנון המרכזית איו"ש 5. ועדת המשנה לפיקוח 6. מרכז המגזר הפלסטיני בלשכת התכנון המרכזית באיו"ש 7. הממונה על הרכוש הממשלתי/ קמ"ט מקרקעין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד מאגד חמדאן בשם המשיבים: עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופט יחיאל כשר: 1. עניינה של העתירה דנן בהחלטות להוציא צווי הפסקה עבודה וצווי הריסה למבנים מושאי תיקי בב"ח ה' 46/25 47/25 ו-48/25, ובהחלטתה של המשיבה 4, מיום 25.5.2025, שלא לקלוט את בקשות העותרים למתן היתרי בנייה למבנים הנ"ל, בהתאם לתקנה 10(ב) לתקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון), התש"פ-2000 (להלן: תקנות תכנון ערים), וזאת מחמת אי צירוף חתימה של בעל הזכות בנכס. בתגובה המקדמית מטעמם, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר מוסמך לדון בעתירות על החלטות לעניין צווי הפסקת עבודה והריסה שהוצאו מכוח סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני), ועל החלטות בבקשה להיתר שניתנו מכוח תקנות תכנון ערים. 2. בעקבות כך, בהחלטתי מיום 16.2.2026, הוריתי לעותרים להודיע האם הינם עומדים על עתירתם. העותרים הודיעו כי עתירתם מופנית גם כנגד ההחלטה בדבר הצורך בקבלת חתימתו של בעל הזכויות במקרקעין, סוגיה אשר להבנתם מצויה בסמכות בית משפט זה, ואין בעניינה סעד חלופי. בעקבות תגובתם, בהחלטתי מיום 24.2.2026, הוריתי כי: "העותרים יבהירו, מדוע, להשקפתם, יש בעובדה שהנימוק לאי-קליטת בקשתם להיתר בניה הינו אי-צירוף "חתימה של בעל הזכות בנכס", כדי להשפיע על קיומו של סעד חלופי. בפרט יבהירו העותרים מדוע ההחלטה נושא העתירה (קרי – ההחלטה שלא לקלוט את בקשתם להיתר בניה), אינה החלטה של רשות לפי חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966, והתקנות שתוקנו מכוחו, אשר בהתאם לסעיף 5א לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000, ובהתאם לפרט 2 לתוספת הרביעית לחוק זה, הינה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים." בעקבות החלטה זו הודיעו העותרים כי סברו כי הסמכות לדון בעתירתם נתונה לבית משפט זה, אך בהינתן החלטת בית המשפט, ככל שייקבע כי אכן עומד בעניינם סעד חלופי, ביקשו כי תינתן להם שהות להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, תוך שהצו הארעי יעמוד בתוקפו. 3. דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. בהתאם לסעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק), בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הרביעית, הפועלים ביהודה ושומרון, בעניין המנוי בתוספת הרביעית. פרט 2 לתוספת הרביעית מונה גם "החלטה של רשות לפי חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966" (וזאת למעט החריגים הקבועים בפרט 2). על כן, עתירה בגין ההחלטה שלא לקלוט את בקשות ההיתר שהגישו העותרים בהתאם לתקנה 10(ב) לתקנות תכנון ערים, אשר הותקנו מכוח חוק התכנון הירדני, הינה בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים (וראו למשל: בג"ץ 3194-06-25 חרופה נ' המנהל האזרחי ביהודה ושומרון‏, פסקה 4 (5.11.2025‏)‏‏ לעניין החלטה לפי תקנה 10(א) לתקנות תכנון ערים). בדומה, עתירה התוקפת החלטות בדבר הוצאת צווי הפסקה עבודה וצווי הריסה מכוח חוק התכנון הירדני אף היא הינה בסמכות בית המשפט לענינים מינהלים. הנה כי כן, משעה שההחלטות נושא העתירה כלולות בתוספת הרביעית לחוק, הרי שעומד לעותרים סעד חלופי בדמות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים, ומשכך דין העתירה להידחות על הסף (בג"ץ 3631-09-25 מועצת הכפר זנותא נ' השר הנוסף במשרד הביטחון, פסקה 15 ‏(29.12.2025‏)‏; בג"ץ 41216-08-24 אבו גאבר נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ‏פסקה 8 (8.9.2025‏)‏. 4. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף, תוך שכלל טענות הצדדים שמורות להם. בנסיבות העניין יישאו העותרים בהוצאותיהם של המשיבים בסך 2,500 ש"ח. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 26.1.2026, לפיו "ימנעו המשיבים מהריסת המבנים מושא העתירה, עד למתן החלטה אחרת, למעט מטעמי ביטחון דחופים", יעמוד בתוקפו עד ליום 10.4.2026, או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט לענינים מינהליים, וזאת על מנת לאפשר לעותרים שהות להגיש את עתירתם. ניתן היום, כ"ב אדר תשפ"ו (11 מרץ 2026). דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת