מחמד סויטי נ. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 46081-09-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: מחמד סויטי נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית 2. ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. היחידה המרכזית לפיקוח בגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד צבי אבני בשם המשיבים: עו"ד דניאל רגב פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה בהחלטת משיב 1 (להלן: המפקד הצבאי) לדחות את בקשת העותר לקדם הליך רישוי לבב"ח ח' 116/24 (להלן: הבינוי), אשר מצוי בתחומי צו בדבר איסור בניה והפסקתה מס' 12/11/אב (מכשול התפר) כביש 35 – בית עווא (הארכת תוקף 4) התשפ"ג-2022 (להלן: צו איסור הבניה); ובהחלטת משיב 3 שלא לקלוט את בקשת העותר להיתר בניה ללא אישור המפקד הצבאי לקידום הליך הרישוי. רקע עובדתי וטענות הצדדים הבינוי מושא העתירה הוא יסודות שהונחו כתשתית לבית בהיקף של כ-90 מ"ר, המתואר גם כ"רצפת בטון", הממוקם בכפר בית עווא שבנפת חברון. הבינוי ממוקם במרחק של כ-250 מטרים מגדר הביטחון והקמתו נעשתה ללא היתר בניה כדין. ביום 9.7.2024 נתלה במקרקעי העותר צו הפסקת עבודה המתייחס לבינוי, והמזמן את העותר לדיון בעניין. ביום 24.7.2024 התקיים הדיון לפני ועדת המשנה לפיקוח אליו העותר לא התייצב, ובסופו הוחלט על הוצאת צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה, תוך מתן ארכה בת 7 ימים למימוש הוראות הצו. ביום 14.8.2024 הגיש העותר בקשה להיתר בניה מס' 1702/142/24 לצורך הסדרת הבינוי בדיעבד, ולצידה בקשה להקפאת ההליכים בעניינו. ביום 15.9.2024 נמסר לעותר צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה (להלן: צו ההריסה). ביום 23.2.2025 החליטה לשכת התכנון המרכזית באזור יהודה ושומרון שלא לקלוט את בקשת ההיתר, משום שהבינוי מצוי בתחומי צו איסור בניה ולא צורף לה אישור לקידום הליך רישוי מהמפקד הצבאי, לפי הוראות תקנה 10(א) לתקנות תכנון ערים, כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות ההיתר). עוד צוין כי העותר יוכל להגיש בקשה מחודשת לאחר שישלים את החסר, וכי אין בהודעה על אי קליטת הבקשה כדי לעכב את מימוש פעולות האכיפה. ביום 7.5.2025 נשלחה הודעה לבא-כוח העותר על ההחלטה שלא לקלוט את הבקשה ועל כך שצו ההריסה יישאר בתוקפו, וניתנה לעותר ארכה בת 14 ימים שבמהלכם עליו למלא אחר הוראות צו ההריסה או לחלופין לנקוט בכל צעד שימצא לנכון. ביום 10.5.2025 הגיש העותר בקשה לאישור קידום הליך רישוי למפקד הצבאי. ביום 3.9.2025 דחה המפקד הצבאי את הבקשה, לאחר שבחן אותה למול הצורך הביטחוני והערכת המצב המבצעית, והחליט כי בנסיבות העניין לא ניתן לתת אישור לקידום הליך רישוי ביחס למקרקעין. על רקע האמור, הגיש העותר את העתירה שלפנינו, בה נטען כי התנהלות המשיבים לוקה בחוסר סבירות, חוסר הגינות ותום לב, במשוא פנים ואכיפה בררנית; כי המפקד הצבאי לא בחן את המקרה לגופו וקביעותיו לגבי הסיכון הביטחוני של הבינוי הן שרירותיות וגורפות; כי ההחלטה להרוס את הבינוי אינה מידתית, בפרט בהיותו "רצפת בטון" בלבד; וכי החלטת המפקד הצבאי מונעת מראש כל אפשרות להליך תכנוני בשל עילה ביטחונית. כמו כן, נטען כי יש לעכב את ההליך דנן עד להכרעה בבג"ץ 4563/22 (להלן: עניין אלכבאש), שעניינו ביטול תקנה 10(א) לתקנות ההיתר, הרלוונטית לענייננו. ביום 16.9.2025 הוריתי לעותר להבהיר האם הוא מבקש דיון פרטני בעניינו מעבר להכרעה העקרונית בעניין בטלות תקנה 10(א) לתקנות ההיתר שנדונה בעניין אלכבאש ובעתירות שאוחדו עם הליך זה. למחרת היום הודיע העותר כי הוא מבקש דיון פרטני בעניינו מעבר להכרעה העקרונית. לפיכך, ביום 18.9.2025 הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה וכן ניתן צו ארעי שלפיו לא ייהרס הבינוי עד למתן החלטה אחרת. הצו הארעי הותנה בהקפאת כל בניה חדשה או שינוי המצב הקיים בבינוי, וכן הובהר כי הצו הארעי לא יחול על הריסה הנדרשת עקב צרכי לחימה דחופים ומטעמי ביטחון מובהקים. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים לעתירה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של העותר, אשר הקים את הבינוי שלא כדין, ללא היתר ובניגוד לצו איסור הבניה. לגופו של עניין, נטען כי הסמכות להתיר בניה בתחומי צו איסור בניה מסורה למפקד הצבאי, אשר בחן את בקשת העותר ודחה אותה נוכח תכלית צו איסור הבניה והמדיניות הביטחונית העדכנית, בפרט על רקע מלחמת "חרבות ברזל" והצורך במרחב חיץ בסמוך לגדר הביטחון למניעת איומים. כמו כן, שיקול דעתו המקצועי של המפקד הצבאי בענייני ביטחון זוכה למשקל מיוחד בפסיקה, והחלטתו התקבלה מטעמים ביטחוניים ענייניים ועל סמך בחינה פרטנית של נסיבות המקרה. המשיבים דחו את הטענה שמדובר ב"רצפת בטון בלבד", ומציינים כי מדובר ביסודות המיועדים לבניית מבנה גדול יותר וכי פעולות האכיפה ננקטו באופן פרואקטיבי. עוד נטען כי טענות העותר למשוא פנים ואכיפה בררנית נטענו בעלמא, וכי עניין אלכבאש אינו רלוונטי לענייננו, שכן במקרה זה לאחר דחיית בקשת העותר למתן היתר בניה לפי תקנה 10(א) לתקנות ההיתר, הוא הגיש בקשת החרגה שנדחתה וזו ההחלטה העומדת ביסוד העתירה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותר, ודינה להידחות אף לגופה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי. העותר מבקש הכשרה בדיעבד לבינוי בלתי-חוקי שהוקם בתחומי צו איסור בניה, ללא היתר בניה כדין וללא אישור המפקד הצבאי. התנהלות זו, המעידה על חוסר ניקיון כפיים, מצדיקה כשלעצמה את דחיית עתירתו על הסף (בג"ץ 32610-07-25 דרדון נ' מפקד כוחות צה"ל, פסקה 6 (24.11.2025); בג"ץ 4076-06-25 כליבי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 6 (16.9.2025)). כמו כן, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בסירוב המפקד הצבאי לבטל את החלטתו שלא לקדם את הליך הרישוי, ולכן דינה להידחות אף לגופה. למפקד הצבאי שיקול דעת רחב בהחלטות מסוג זה, אשר זוכה למשקל מיוחד בשל מומחיותו בענייני ביטחון עליהם הוא אמון, ובית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו שלו (ראו למשל: בג"ץ 52341-01-25 חליף נ' מפקד כוחות צה"ל, פסקה 11 (3.7.2025); בג"ץ 51700-08-24 ג'ואברה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 4 (20.1.2025)). בענייננו, החלטתו של המפקד הצבאי ניתנה על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובהם שיקולים ביטחוניים מובהקים וענייניים המצויים כאמור בלב שיקול דעתו המקצועי. כמו כן, כעולה מן התגובה המקדמית לעתירה טרם קבלת ההחלטה המפקד הצבאי איזן בין שיקולים אלו לבין האינטרס הפרטני של העותר במתן אישור לקידום הליך רישוי, ואין כל סיבה להתערב בשיקול דעתו ובהחלטתו לדחות את בקשת העותר. גם ביתר טענות העותר לא מצאנו ממש. הטענה כי מדובר ב"רצפת בטון בלבד" אינה גורעת מהעובדה שמדובר ביסודות המיועדים לבנייה עתידית, והרשויות פעלו כראוי, באופן יזום למניעת סיכון ביטחוני פוטנציאלי (בג"ץ 31424-07-25 המועצה הכפרית "עזון אלעתמה" נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 9 (16.9.2025); בג"ץ 4275/22 אבו עראם נ' שר הביטחון, פסקה 17 (18.10.2022)). כמו כן, מקובלת עלינו עמדת המשיבים שלפיה עניין אלכבאש אינו רלוונטי לענייננו, שכן במוקד העתירה מצויה בקשת העותר לקידום הליך הרישוי אשר נבחנה ונדחתה לגופה על ידי המפקד הצבאי (בג"ץ 45293-08-24 זע'ארנה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא עמית (21.7.2025); בג"ץ 45226-08-24 טמיזה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 5 (30.4.2025)). בנוסף, לא מצאנו בטענות העותר לחוסר ניקיון כפיים, משוא פנים או אכיפה בררנית, אשר נטענו בעלמא, עילה להתערבות. העתירה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן ביום 18.9.2025 מבוטל. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ו (03 דצמבר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת