דרדון נ' צה"ל ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 32610-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: ראאד יוסף אחמד דרדון נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל 2. לשכת היועץ המשפטי לאיו"ש 3. לשכת יחידת הפיקוח – בית אל 4. ועדת המשנה לפיקוח במינהל האזרחי – בית אל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אמיל משרקי בשם המשיבים: עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו התבקשנו להורות על ביטול החלטת משיב 1 (להלן: המפקד הצבאי) לדחות את השגת העותר על ההודעה בדבר הכוונה להרוס מבנה בלתי חוקי שהקים בחלקה 45 בגוש 46 שבאדמות בית לחם (להלן: הבינוי או המבנה ו- המקרקעין, בהתאמה) המצוי בתחומי צו בדבר איסור בניה והפסקתה מס' 13/11/אב (מכשול התפר) בית עווא – אשכולות (הארכת תוקף 4), התשפ"ג-2022 (להלן: צו איסור הבניה או הצו), ואת בקשתו לקידום הליך רישוי. כן התבקשנו להורות כי חלק מהמבנה המצוי מחוץ לצו איסור הבניה לא ייהרס. על פי האמור בעתירה, העותר הקים על המקרקעין שבבעלותו מבנה חד קומתי המצופה אבן בגודל מוערך של 150 מ"ר, המרוחק כ-240 מ"ר מגדר הביטחון הממוקמת באזור. ביום 27.6.2024 הדביק פקח מטעם המשיבים על המבנה הודעה בדבר כוונה להריסת הבינוי (להלן: ההודעה). בעקבות זאת פנה העותר אל המשיבים בהשגה לביטול ההודעה, ובבקשה לקבלת היתר לבינוי. נטען כי המקרקעין והבינוי שעליו מצויים בשטח B והסמכויות האזרחיות, לרבות סמכויות התכנון והבניה, הן בידי הרשות הפלסטינית. על כן המפקד הצבאי לא מוסמך להורות על הריסת הבינוי. נטען כי הבינוי או חלקו מצוי מחוץ לתחומי צו איסור הבניה; כי העותר לא ידע על קיום הצו עובר לעבודות הבניה ולא קיבל מהמשיבים דרישה להפסקת העבודות עד למועד קבלת ההודעה; כי הבינוי נמוך ואינו מהווה סכנה ביטחונית לגדר ההפרדה הגבוהה בהרבה מהמבנה; כי קיימים מבנים גדולים בהרבה הסמוכים יותר לגדר ההפרדה ואשר נגדם לא ננקטו הליכי אכיפה; וכי העותר מוכן לעמוד בכל תנאי שייקבע על ידי המפקד הצבאי לקבלת היתר למבנה. ביום 23.6.2025 דחה המפקד הצבאי את השגת העותר. במענה להשגה נאמר כי על המפקד הצבאי מוטלת האחריות והסמכות לשמירה על הביטחון והסדר הציבורי באזור, לרבות בשטחי A ו-B, ובהתאם לסעיף 332 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009, סמכות זאת כוללת את האפשרות לאסור על בניה מקום שבו המפקד הצבאי סבור כי הדבר דרוש לביטחון או להבטחת הסדר הציבורי באזור. החלטת ההריסה נעשתה משיקולים ביטחוניים מובהקים, העולים בקנה אחד עם הדין. מכל מקום, העותר אף לא טען כי הסתמך על היתר בניה מהרשות הפלסטינית או רשות מוניציפלית אחרת, ולא בכדי. הודגש כי אף אם העותר היה פונה בבקשה לקידום הליך רישוי, בקשה זו הייתה נדחית לנוכח מכלול השיקולים, הערכת המצב המבצעית ותכליות הצו לאיסור בניה. אשר לטענת העותר לאכיפה בררנית, צוין כי למפקד הצבאי נתונה הסמכות לבחון ולהחליט בדבר קיומם של סיכונים ממשיים ופוטנציאליים בהתאם למאפייני הבינוי ומיקומו במרחב ולכל שיקול רלוונטי אחר, וכי הטענות שבפי העותר נטענו בעלמא ואינן נכונות שהרי אכן מבוצעת אכיפה נגד מבנים אחרים במתחם. בהתייחס לטענת העותר כי הבינוי או חלקו מצויים מחוץ לתחום צו איסור הבניה, הובהר כי מדובר בטענות חסרות בסיס; בטענות עובדתיות חלופיות שאינן יכולות לדון בכפיפה אחת; וכי מבדיקה שנערכה עולה כי הבינוי כולו מצוי בתחומי צו איסור הבניה. אשר לטענה כי המפקד הצבאי נמנע מלהפעיל את סמכותו במשך תקופה מסוימת לאחר השלמת המבנה, נאמר כי העותר נמנע מלציין מתי השלים את הבינוי, ומבדיקה שנערכה עולה כי מדובר בבינוי שהוקם לאחרונה, בין שנת 2023 לשנת 2024. בנוסף, אופן ועיתוי פעילות אכיפה תלויים בשיקולים רבים, לרבות המשאבים המוגבלים של הרשויות ואין בשיהוי באכיפת הדין כדי ליצור הסתמכות המונעת את הפעלת סמכות המפקד הצבאי. לבסוף, בהתייחס לטענת העותר כי לא ידע על קיומו של צו איסור הבניה, נקבע כי אי ידיעת הדין אינה מונעת אכיפה ואינה מכשירה בדיעבד בניה בלתי חוקית מה גם שהצו פורסם כדין עוד בשנת 2011. על רקע האמור, הגיש העותר את העתירה שלפנינו, בה חזר על עיקר טענותיו בהשגה שהגיש למפקד הצבאי. נטען כי התנהלות המשיבים כרשות תכנונית המחויבת באמות המידה המנהליות, חורגת באופן משמעותי ממתחם הסבירות; היא חסרת תום לב וחורגת מסמכות; לא נשקף מהבינוי המצוי במרחק של כ-10 מטרים מגבול צו איסור הבניה כל סיכון ביטחוני זאת במיוחד שעה שחלקו מצוי בתוך תכנית מתאר שאושרה על ידי המשיבים; החלטת המפקד הצבאי לאכוף את הצו מהווה אכיפה בררנית; ומימוש ההריסה יפגע בזכותו לדיור ובזכות הקניין שלו המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לעמדת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף בשל היעדר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי מצד העותר, ולגופה בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעת המפקד הצבאי. החלטת ההריסה מבוססת על שיקולים ביטחוניים מובהקים נוכח מיקום המבנה בקרבת גדר הביטחון והסיכון הפוטנציאלי שהוא מציב, במיוחד נוכח המצב הביטחוני המתוח בצל מלחמת "חרבות ברזל", הערכת המצב העדכנית והשינוי בתפיסת הביטחון באזור. המשיבים דחו את טענות העותר לגבי שיהוי באכיפה, אכיפה בררנית ואי-ידיעה על הצו, וציינו כי למפקד הצבאי שיקול דעת רחב בענייני ביטחון וכי החלטתו להרוס את הבינוי כמו גם החלטתו לדחות את ההשגה התקבלו לאחר בחינת מאפייני הבינוי והערכת המצב העדכנית בשטח. בנוסף, קבלת טענת העותר בעניין קרבת הבינוי לגבול צו איסור הבניה תרוקן מתוכן את הגדרת גבולות שטח איסור הבניה. טענות העותר בנוגע לפגיעה בזכות הקניין והדיור מתעלמות מהעובדה שאין לו זכות קנויה לבנות בניגוד לדין. בשים לב לכל האמור, החלטת המפקד הצבאי ניתנה על בסיס שיקולים ואיזונים ענייניים וסבירים ועומדת במבחני המידתיות הנדרשים. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותר, ודינה להידחות אף לגופה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי. העותר מבקש להכשיר בדיעבד בינוי שנעשה באופן בלתי-חוקי בתחומי צו איסור בניה, ללא היתר מטעם המפקד הצבאי וללא היתר בניה כדין. בכך די כדי להביא לדחיית עתירתו על הסף מפאת חוסר ניקיון כפיים (בג"ץ 4076-06-25 כליבי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 6 (16.9.2025); בג"ץ 3798/24 נושא נ' המינהל האזרחי באיו"ש, פסקה 6 (20.4.2025); בג"ץ 1098/24 אבו חאמד נ' ועדת המשנה לפיקוח, פסקה 5 (7.2.2024)). כמו כן, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי שלא לבטל את החלטתו להרוס את הבינוי ולכן דינה להידחות אף לגופה. למפקד הצבאי שיקול דעת רחב בהחלטות מסוג זה, אשר זוכה למשקל מיוחד בשל מומחיותו בענייני ביטחון עליהם הוא אמון, ובית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו שלו (ראו למשל: בג"ץ 52341-01-25 חליף נ' מפקד כוחות צה"ל, פסקה 11 (3.7.2025); בג"ץ 51700-08-24 ג'ואברה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 4 (20.1.2025); בג"ץ 32210-10-24 חטיב נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 10 (8.6.2025)). בענייננו, החלטתו של המפקד הצבאי ניתנה על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובהם שיקולים ביטחוניים מובהקים וענייניים המצויים כאמור בלב שיקול דעתו המקצועי. כמו כן, כעולה מן התגובה המקדמית לעתירה, ומהמענה להשגה של העותר, טרם קבלת ההחלטה המפקד הצבאי איזן בין שיקולים אלו לבין האינטרסים הפרטניים של העותר ונערכה בדיקה נוספת בעניין מיקום הבינוי בתחומי הצו. במענה המפקד הצבאי להשגה ניתנו תשובות פרטניות והולמות למכלול טענותיו של העותר, ולא קיימת כל סיבה להתערב בשיקול דעתו והחלטתו לממש את הצו. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. דוד מינץ שופט השופטת יעל וילנר:   אני מסכימה. יעל וילנר שופטת השופט עופר גרוסקופף:   אני מסכים כי דין העתירה להידחות לגופה. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט דוד מינץ. ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ו (24 נובמבר 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט