מוחמד זובידאת נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5625/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5625/11 ע"פ 5712/11 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער בע"פ 5625/11: המערערים בע"פ 5712/11: מוחמד זובידאת 1. איברהים זובידאת 2. מוסא זובידאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 29091-03-10 שניתן ביום 12.7.2011 על-ידי כב' השופט י' כהן תאריך הישיבה: א' בשבט התשע"ב (25.1.12) בשם המערער בע"פ 5625/11: עו"ד תומר נוה בשם המערערים בע"פ 5721/11: עו"ד ליעד שטרצר; עו"ד גדי אפריאט בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון בשם שרות מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' חיות: בפנינו ערעורים על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) על המערערים, שלושה אחים לבית משפחת זובידאת (להלן גם: האחים). המערער 1 בע"פ 5712/11, איברהים זובידאת (להלן: איברהים), הורשע על-פי הודאתו בגרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובהחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. בית המשפט גזר עליו שלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל ושנה אחת על תנאי. המערער 2 בע"פ 5712/11, מוסא זובידאת (להלן: מוסא) והמערער בע"פ 5625/11, מוחמד זובידאת (להלן: מוחמד) הורשעו על-פי הודאתם בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין בנסיבות המפורטות בסעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק העונשין. בית המשפט גזר על כל אחד מהם שמונה עשר חודשי מאסר, מתוכם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי. תמצית העובדות הצריכות לעניין וגזר דינו של בית משפט קמא 1. על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, ביום 10.5.2008 פרצה ביישוב בסמת טבעון קטטה בין בני משפחת זובידאת לבין בני משפחה אחרת. כעבור שלושה ימים הגיש איברהים תלונה במשטרה לפיה אחד מבני אותה משפחה (להלן: המתלונן) חתך אותו בסכין במהלך קטטה וגרם לו לצלקת בפניו. בחודש יולי 2009 נשלחה לעורך דינו של איברהים הודעה בדבר סגירת תיק החקירה נגד המתלונן מחוסר ראיות. ביום 7.3.2010 הגיע איברהים (יליד 1986) מלווה באחיו - מוסא (יליד 1978) ומוחמד (יליד 1975) – אל בית החולים "בני ציון" בחיפה לקבלת יעוץ כירורגי-פלסטי באשר לאפשרויות הטיפול בצלקת שנותרה בפניו ובמהלך אותה פגישה נמסר לו כי אין אפשרות להעלים את הצלקת. באותו היום סמוך לשעה 13:00 הגיעו האחים לחניון התחנה המרכזית "לב המפרץ", שם חנה רכבו של המתלונן, וברכבם מקלות טוריה וסכין יפני. כשעמד המתלונן להיכנס לרכבו תקפו אותו האחים בצוותא חדא, הלמו בו במקלות טוריה בראשו ובידו הימנית ואיברהים חתך את פניו באמצעות סכין יפני. המתלונן הובהל לבית החולים רמב"ם שם אובחן כי כתוצאה מהתקיפה נגרמו לו שבר ביד ימין, שני חתכים בקרקפת, שריטות בגבו וחתך ארוך ועמוק בלחי ימין, מהשפה ועד למרחק של שני סנטימטרים מהאוזן. בחדר ניתוח נתפרו החתכים שנגרמו למתלונן בקרקפת ובלחי, ידו גובסה והוא אושפז בבית החולים למשך יום אחד. האחים כפרו תחילה באישומים שיוחסו להם בכתב האישום המקורי, אך חזרו בהם מכפירתם לאחר שנשמעה עדותו של המתלונן ולאחר שזה נחקר בחקירה נגדית. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים נמחק, בין היתר, סעיף האישום שעניינו קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) ומשכך הורשעו האחים ביום 25.1.2011 על-פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. במסגרת הסדר הטיעון לא גובשה הסכמה לעניין העונש ולפיכך טענו הצדדים כראות עיניהם בענין זה. 2. בגין העבירות בהן הורשעו גזר בית המשפט המחוזי על האחים ביום 12.7.2011 את העונשים שפורטו בפתח פסק-הדין. בית המשפט התייחס בגזר-הדין לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של האחים. לגבי איברהים ציין בית המשפט כי הוא הצעיר מבין אחד עשר הילדים במשפחה וכי כל אחיו נשואים ובעלי משפחות. בית המשפט הוסיף כי איברהים ניהל אורח חיים נורמטיבי, עבד כמחסנאי וכמלגזן לשביעות רצון מעסיקו וכי אין לו הרשעות פליליות קודמות. עוד צוין כי על-פי התרשמותה של קצינת המבחן סבל איברהים מירידה בדימוי העצמי בעקבות הצלקת שנגרמה לו מידי המתלונן וכי יש ברצונו להשתלב בתהליך שיקומי. על כן המליצה קצינת המבחן להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן מאסר מותנה משמעותי וצו מבחן למשך שנתיים. אשר למוסא עמד בית המשפט על כך שהוא נשוי ואב לשתי בנות, עובד במשך שנים במוסך לפחחות רכב לשביעות רצון מעסיקו ואף לו אין כל הרשעות פליליות קודמות. בית המשפט ציין כי קצינת המבחן התרשמה שמוסא הבין את הבעייתיות שבהתנהגותו, כי הוא לא הביע נזקקות טיפולית וכי המלצתה היא להטיל עליו עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות. בכל הנוגע למוחמד ציין בית המשפט כי הוא נשוי ואב לשלושה ילדים העובד במכון לשטיפת מכוניות לשביעות רצון מעסיקו וכן כי לפי התרשמותו של קצין המבחן הוא אדם אחראי ללא דפוסי התנהגות עבריינים או בעיות של חוסר שליטה בדחפים. בית המשפט הוסיף כי לדעת קצין המבחן ההליכים הותירו במוחמד חותם הרתעתי ועל כן המלצתו היא להטיל עליו עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות. בית המשפט הוסיף וציין כי האחים הביעו חרטה וצער על שפגעו במתלונן וכי הם מבקשים לערוך עימו "סולחה". לבסוף ציין בית המשפט את העובדה שהאחים נטלו אחריות למעשיהם והביעו חרטה וכן ציין כשיקול לקולא את העובדה שאיברהים נפגע מידיו של המתלונן. יחד עם זאת דחה בית המשפט את המלצות שירות המבחן בקובעו כי מדובר בעבירות חמורות ובסוברו כי נוכח האלימות הנפוצה בחברתנו יש צורך בענישה מרתיעה. 3. להשלמת התמונה יצוין כי ביצוע העונש לגבי כל שלושת האחים עוכב עד למתן פסק הדין בערעור. ביצוע עונשם של מוחמד ומוסא עוכב, בהסכמת המשיבה, בהחלטות בית משפט זה מיום 31.7.2011 (כב' השופט עמית) ומיום 7.8.2011 (כב' השופט פוגלמן) בהתאמה, וביום 8.8.2011 הורה בית המשפט (כב' השופט פוגלמן), חרף התנגדותה של המשיבה, גם על עיכוב ביצוע עונשו של איברהים. טענות הצדדים ותסקירי שירות המבחן 4. בערעור שהגיש מוחמד נטען כי חרף חומרתן של העבירות בהן הורשע, כלל יסוד הוא כי יש להתאים את העונש לנסיבותיו האישיות של הנאשם וכי בעניינו מתקיימות שלל נסיבות המצדיקות גזירת עונש מקל. מוחמד מנה בהקשר זה את הודאתו במסגרת הסדר הטיעון; את נטילת האחריות על מעשיו; ואת העובדה שהביע חרטה כבר בפתח משפטו ובפני שירות המבחן. כמו כן מפנה מוחמד אל תסקיר שירות המבחן בעניינו בו הודגש כי הוא אדם נורמטיבי הדואג לפרנסת משפחתו, הנעדר דפוסי התנהגות עברייניים או בעיות של חוסר שליטה בדחפים. עוד טען מוחמד כי ההליכים הותירו בו חותם הרתעתי כאמור בתסקיר, כי אין לו עבר פלילי וכי יש לראות בעבירה בה הודה משום מעידה חד פעמית. למען שלמות התמונה יצויין כי מן התסקיר המשלים שהוגש בעניינו של מוחמד לבית משפט זה עולה כי הוא מתמיד בעבודתו וכי אשתו בחודש השישי להריונה. קצין המבחן מציין בתסקיר המשלים כי מוחמד הביע בפניו חשש מהמצוקה הכלכלית אליה תקלע משפחתו אם יוותר העונש על כנו והוא מוסיף ומציין כי לא ניכרים בו דחפים אימפולסיביים חריגים וכי רמת הסיכון הנשקפת ממנו להישנות עבירות דומות בעתיד הינה נמוכה. שירות המבחן שב ומדגיש גם בתסקיר המשלים כי מוחמד מנהל אורח חיים חיובי, ללא דפוסי חשיבה עברייניים ועל כן, הוא ממליץ לשקול אפשרות לקיצור עונש המאסר על מנת שניתן יהיה להורות כי ירוצה בעבודות שירות. 5. בערעור שהגישו איברהים ומוסא (ע"פ 5712/11) נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה שהאירוע התרחש באופן ספונטאני, כתוצאה ממפגש אקראי בין האחים לבין המתלונן, וכי המתלונן הוא שהחל ללעוג לאיברהים ולקנטר אותו בעניין הצלקת שבפניו. עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדות שעמדו ברקע המעשים, דהיינו לכך שהמתלונן תקף את איברהים עוד בשנת 2008 ולכך שאיברהים נפגע פיזית ונפשית מאותה תקיפה אשר הותירה בפניו צלקת מכערת וכי דימויו העצמי נפגע והוא נזקק לטיפול תרופתי. עוד נטען כי תיק החקירה נגד המתלונן נסגר ללא טיפול משטרתי ראוי ומבלי שהוא זומן כלל לחקירה. אשר לנסיבותיהם האישיות של המערערים, נטען כי חרף התנאים הקשים שבהם גדלו, הם מנהלים אורח חיים נורמטיבי, אין להם עבר פלילי, הם עובדים עבודת כפיים ומנהלים חיי משפחה תקינים. ביחס לאיברהים צוין כי הוא בחור צעיר, הלומד כיום בקורס מפעילי מכונות ומתנדב בעמותת "לב חם". על כן שילובו בתוכנית שיקומית תניב קרוב לודאי תוצאות חיוביות לו ולחברה כולה. בעניינו של מוסא נטען כי הוא אב לשתי ילדות ומפרנס יחיד וכי משפחתו עלולה להפוך לנטל כלכלי על החברה אם יכלא. המערערים מוסיפים ומציינים כי בית משפט קמא סטה באופן משמעותי מהמלצות שירות המבחן בעניינם, אשר סבר כי יש להעדיף במקרה דנן את השיקול השיקומי ולטענת איברהים ומוסא היה מקום ליתן משקל רב יותר להמלצות אלו נוכח נסיבות המקרה. עוד נטען כי המערערים הודו והביעו חרטה כנה על מעשיהם וכי המקרה דנן אינו מקרה רגיל של עבריינות אלא מקרה ייחודי שנסיבותיו בהצטרפן מצדיקות לשקול מחדש את עונשי המאסר שהושתו. בתסקיר המשלים שהוגש לנו בעניינו של איברהים צוין כי הוא קודם בעבודה ונוטל חלק בקורס מקצועי. קצינת המבחן שבה ומציינת את נכונותו של אברהים להשתלב בתהליך טיפולי והיא סבורה כי יש לשקול ענישה שיקומית וממליצה להפחית מעונש המאסר שנגזר עליו באופן שיאפשר לו לרצותו בעבודות שירות תוך הליך טיפולי כאמור. התסקיר המשלים שהוגש בעניינו של מוסא מתאר את חששו מפני עונש המאסר ואת גישתו לפיה מעורבותו בעבירה נבעה מן הרצון להגן על אחיו מפני המתלונן ולמנוע פגיעה חוזרת בו. קצינת המבחן מציינת בתסקיר המשלים כי אין למוסא דפוסי חשיבה עברייניים, כי הוא אינו נוטה לאלימות וכי קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות מעשים דומים מצידו. על כן, ממליץ שירות המבחן גם בעניינו של מוסא להפחית מעונש המאסר שנגזר עליו ולהמירו בעבודות שירות. 6. המשיבה מצידה טוענת כי אין מקום להתערב בעונשים שנגזרו על האחים. היא מציינת כי השיקול השיקומי הוא אכן שיקול חשוב אך יש ליתן משקל גם לשיקולי ההרתעה והגמול נוכח המעשים החמורים אותם ביצעו המערערים. עוד נטען כי אף אם נפלו פגמים בחקירת המתלונן בעבר הם אינם מצדיקים את מעשי המערערים וכי בית משפט קמא הניח שאיברהים אכן הותקף בידי המתלונן ולכן נלקח שיקול זה בחשבון במסגרת גזר הדין. המשיבה מוסיפה ומציינת כי טענת ה"קינטור" הועלתה על-ידי האחים רק בשלב הערעור וזאת בניגוד לעובדות שתוארו בכתב-האישום שבהן הודו. לבסוף טוענת המשיבה כי האפשרות לקיים "סולחה" אינה צריכה להוות שיקול לכאן או לכאן. 7. להשלמת התמונה יצוין כי, בתום הדיון בערעור שהתקיים בפנינו ביום 25.1.2012 הורנו למשיבה בהחלטה מאותו היום למסור פרטים בכל הנוגע לגורלה של התלונה שהגיש איברהים נגד המתלונן. בהודעתה מיום 8.2.2012 ציינה המשיבה בהקשר זה כי תלונתו של איברהים התייחסה לתגרה בין המשפחות שאירעה ביום 10.5.2008 והובילה לפציעתם של מספר מעורבים ובהם איברהים והמתלונן. עוד הוסיפה המשיבה כי ביום 11.5.2008 נשלחו שוטרים לעכב את המתלונן בבית החולים לצורך חקירתו ומזיכרון דברים שנערך באותו היום עולה שהמתלונן נמצא כשהוא חבול בראשו וסובל מחתכים. כמו כן צוין כי באותו היום התבקש מעצרו של המתלונן ושל מעורב נוסף ובית משפט השלום בקריות החליט לשחררם בערובה. המשיבה מוסיפה ומפרטת בהודעתה כי תיק החקירה נסגר מחוסר ראיות ביום 6.5.2009, כי ערר על סגירת התיק הוגש על-ידי בא כוחו של איברהים ו;;כי במהלך חודש פברואר 2010, מספר ימים טרם שבוצעה התקיפה נושא ההליך שבכאן, נענה בא-כוחו של איברהים שהתיק הועבר לטיפול הגורמים המתאימים בפרקליטות מחוז חיפה. המשיבה מציינת עוד כי ביום 6.4.2010 הורתה הפרקליטות למשטרה לבצע השלמות חקירה דחופות ביחס לאירוע מיום 10.5.2008 וכי השלמות אלו לא בוצעו עד היום, חרף "תזכורות חוזרות ונשנות למשטרה", כדברי המשיבה. בתגובה להודעת המשיבה טוענים המערערים, בין היתר, כי תלונת איברהים בקשר עם אותו אירוע נגבתה ביום 13.5.2008 ואילו המתלונן לא נחקר בעניין זה כלל. המערערים מוסיפים וטוענים כי עד כה לא נעשה דבר בעניין התלונה ובעניין הערר שהוגש על סגירת התיק וכי מחדליה של המשטרה ושל הפרקליטות בנדון מהווים שיקול נוסף להקלה בעונשם של המערערים. דיון 8. דין הערעורים להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בחומרת העונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או מקום בו העונש חורג בצורה קיצונית מרמת הענישה המקובלת והראויה בנסיבות דומות (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פיסקה 8 (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה דנן לא שוכנעתי כי מתקיימים תנאים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונשים שנגזרו. המעשים בהם הודו והורשעו המערערים הם חמורים ביותר ובית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בענישה מרתיעה על מנת לבער ולשרש את נגע האלימות ואת השימוש המסוכן בסכין שהפך נפוץ מידי כאמצעי לפתרון סכסוכים (ראו: ע"פ 10212/05 בחירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2006); ע"פ 607/07 סאלם נ' מדינת ישראל, פיסקה ו(4) (טרם פורסם, 10.5.2007); ע"פ 10217/08 חשנסקי נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (11.8.2009)). אכן, לצד חומרת העבירות ולצד השיקול ההרתעתי שיש להידרש לו, קיימים במקרה דנן שיקולים לקולה ובהם: הודאתם של המערערים בעבירות והחרטה שהביעו, היותם אנשים נורמטיביים חסרי עבר פלילי וכן המלצותיו של שירות המבחן להימנע מעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, נוכח הפוטנציאל השיקומי של המערערים והסיכון הנמוך להישנות מעשים דומים מצידם בעתיד. אולם, שיקולים אלו כולם עמדו לנגד עיניו של בית משפט קמא ומצאו את ביטויים במסגרת האיזון שערך בבואו לגזור את עונשם של המערערים. בית המשפט אף הוסיף ושקל את דבר תקיפתו המוקדמת של איברהים והניח לזכותם של המערערים כי הוא אכן נפגע מידיו של המתלונן, על כל המשמעויות הנלוות להנחה זו, שכאמור לא התבררה עד היום בהליך משפטי מתאים. בהקשר זה יצוין כי אוזלת ידה של הרשות החוקרת, חמורה ככל שתהא, אינה יכולה לשמש טעם או נימוק לעשיית דין עצמי ולטעמי אין להביא שיקול זה במניין השיקולים לקולה בנסיבות המקרה דנן. עם זאת, יש להצר על כך שהמשטרה והפרקליטות לא מיצו את חקירת האירוע בו הושחתו פניו של איברהים ומן הראוי שהעניין יטופל ללא דיחוי נוסף וכי השלמת החקירה שנתבקשה לפני שנתיים בקירוב תבוצע סוף סוף. מן הטעמים שפורטו לעיל, אציע לחברותי לדחות את הערעורים, להותיר על כנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי ולהורות כי המערערים יתייצבו לריצוי עונשם במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 11.3.2012 בשעה 10:00. העתק גזר-הדין תוך הדגשת האמור בסיפא של פיסקה 8 לעיל, יועבר על-ידי המשיבה אל הגורם המוסמך במשטרה ואל פרקליטות המחוז הנוגעת בדבר. ניתן היום, ‏ז' באדר התשע"ב (01.03.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11056250_V11.doc מו+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il