פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 10212/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 10212/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
המערער:
עלא בחירי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 13.7.05 בת.פ. 8282/03 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז
תאריך הישיבה:
י"ג באייר התשס"ו (11.5.2006)
בשם המערער:
עו"ד ערן אביטל
בשם המשיבה:
עו"ד דותן רוסו
בשם שירות המבחן:
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביחד עם אחר, בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין הרשעתו נידון המערער לארבע שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים למשך שלוש שנים.
הערעור מופנה כנגד גזר הדין בלבד. הרקע להרשעתו של המערער הנו אירוע אלים שהתרחש בעת שהמערער וחבורה שהייתה עמו נתקלו במתלונן וחבריו בטיילת באילת. במפגש זה התפתחה קטטה בין שתי החבורות, אשר הידרדרה עד לכך שהמערער שלף סכין והחל לרדוף אחר המתלונן, אשר ניסה לחמוק ממנו לעבר מועדון בקרבת מקום. למרדף הצטרף חברו של המערער, שהועמד לדין עמו, עד שהגיעו ל"ממתקיה" במרכז התיירות באילת. המערער וחברו לא הניחו למתלונן, וכאשר הבחינו כי המתלונן נכנס לחנות הממתקיה נכנסו הם פנימה בעקבותיו. המערער התקדם בנחישות לעבר המתלונן, תקף אותו, בעט בו והפילו. משהתרומם המתלונן תפסו חברו של המערער בצווארו בשתי ידיו, ואילו המערער הניף את הסכין שבידו ונעץ אותה בבית החזה של המתלונן, אשר התמוטט במקום. כתוצאה מהדקירה נפגע המתלונן בריאה, הוכנס נקז לחזהו, הוא נזקק לטיפול ואושפז למספר ימים. ככל הנראה בדרך נס לא פגע הסכין בלבו של המתלונן.
בגזרו את דינו של המערער עמד בית המשפט קמא על כך כי האירוע בממתקיה תועד באמצעות מצלמת וידאו המותקנת בחנות, ומצפייה בסרט ניכרו הדבקות והנחישות שבהן ביקש המערער להשיג את המתלונן כדי לבצע את זממו. לאחר שמנה בגזר הדין את שיקולי הענישה בעניינו של המערער, ושקל את חומרת המעשה מצד אחד, ואת נסיבותיו האישיות של המערער מצד שני, גזר עליו בית המשפט את העונש האמור.
בערעורו לפנינו העלה סניגורו המלומד של המערער את כל הנימוקים שניתן להעלות לטובתו של מרשו. הוא עמד על כך שמדובר באדם צעיר, אשר היה כבן 19 בעת ביצוע העבירה, גדל בתנאי מצוקה קשים, הקים משפחה, וכמעט נטול עבר פלילי. אורח חייו היה נורמטיבי, ולטענתו, על פי התנהגותו בכלא, אין לסתום את הגולל על סיכויי שיקומו. בא-כוח המדינה הדגיש בטיעונו בתשובה לערעור את החומרה שבמעשה ואת הצורך להעניש ולהגיב בחומרה על תופעת הסכינאות.
שקלנו את טענות הערעור ולא מצאנו כי יש בהן כדי להצדיק התערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט נתן משקל ראוי לנימוקי החומרה והקולה והתחשב בהם בעונש שגזר. המעשה שהמערער הורשע בביצועו הוא חמור. העובדה כי מפגש אקראי וקטטה הניעו את המערער למרדף אחר המתלונן, עד שהשיגו ודקרו בחזהו, מלמדת כי המערער מסוכן לציבור. חזרנו ואמרנו לא אחת כי השימוש בסכין לפציעה ופגיעה בקורבנות, תוך זלזול בחיי אדם, פשה בקרבנו ומסכן חיי עוברים ושבים על לא עוול בכפם. ההגנה על ביטחון הציבור ושלומו מחייבת תגובה עונשית הולמת על מעשי אלימות ודקירות סכין. העונש שנגזר על המערער אינו חורג מן העונש הראוי בנסיבות כאלה, והוא אף נוטה לקולה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ג באייר התשס"ו (11.5.2006).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05102120_N01.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il