מיכאל חשנסקי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 10217/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10217/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המערער: מיכאל חשנסקי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. אנטון יעקובנקו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' צלקובניק) שניתן בתאריך 22.10.2008 במסגרת ת.פ. 8349/07 תאריך הישיבה: ט' באב התשס"ט (30.7.2009) בשם המערער: עו"ד גלעד דן בשם המשיבה 1: עו"ד אבי וסטרמן בשם שרות מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. בפנינו ערעור על גזר הדין שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' צלקובניק), לאחר שהורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והחזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. במסגרת גזר הדין הושתו על המערער 6 שנות מאסר - מהן 4 שנים לריצוי בפועל, ושנתיים מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יבצע עבירת אלימות מסוג פשע במהלך שלוש השנים שלאחר תום מאסרו, ובנוסף לכך 12 חודשי מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יבצע עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין במהלך שלוש השנים שלאחר תום מאסרו. כן נגזר על הנאשם לשלם פיצויים בסך של 20,000 ש"ח לקורבן העבירה – אנטון יעקובנקו (להלן: המתלונן), וזאת ב-20 תשלומים חודשיים שווים בסך 1000 ש"ח האחד. העובדות הצריכות לעניין 2. מן העובדות המתוארות בכתב האישום, בהן הודה המערער, עולה כי בתאריך 13.12.2007 נערכה בבאר-שבע חתונתו של אחי המערער, ובין היתר נכחו בה המערער, בת-זוגו (להלן: מרינה) והמתלונן. במהלך החתונה רקד המתלונן עם מרינה, וזאת עד שגילה, עקב שיחה שניהל עם המערער, כי מרינה היא בת-זוגו של האחרון. עם תום האירוע, נסעו חלק ממשתתפי החתונה, ובהם המערער, המתלונן ומרינה, לדירתה של אחות הכלה (להלן: יבגניה) בערד, להמשיך ולחגוג. לפי האמור בכתב האישום, לאורך כל אירועי אותו ערב הרבה המערער בשתיית משקאות אלכוהוליים. במהלך המסיבה בדירתה של יבגניה פרץ וויכוח בין המערער למרינה, באשר לכוונותיו הרומנטיות של המתלונן כלפי האחרונה. לאחר וויכוח זה ניגש המערער למתלונן וביקש לקיים עימו שיחה מחוץ לדירה, והמתלונן נעתר לבקשתו. במהלך שיחתם הטיח המערער בפני המתלונן האשמות בדבר כוונותיו הרומנטיות של האחרון הן כלפי מרינה והן כלפי הכלה. מרינה, אשר יצאה מן הדירה בעיצומה של אותה שיחה, הודיעה למערער כי היא פורשת לביתה, ובין השניים נתעורר בשנית וויכוח קולני, שבעקבותיו פנה המתלונן אל המערער בניסיון להרגיעו. דבריו של המתלונן עוררו את חמתו של המערער, ובמהרה התפתחה בין השניים קטטה אלימה. במהלכה של קטטה זו שלף המערער סכין קפיצית (באורך של 17 ס"מ), אשר אותה נשא על גופו כבר במהלך החתונה ודקר את המתלונן בבטנו, בחזהו ובראשו. בגין האירועים המתוארים לעיל, הוגש כנגד המערער כתב האישום הנ"ל, המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. במהלך ההליך שהתנהל כנגדו בבית המשפט המחוזי, הודה המערער בעובדות שתוארו בכתב האישום, תוך שהוא מנסה לטעון כי מעשיו חוסים תחת הגנת ההגנה העצמית. ואולם בתום פרשת התביעה חזר בו מטענתו זו, והודה בעבירות המיוחסות לו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי הנכבד הרשיע את המערער על-יסוד הודאתו, וגזר עליו את עונשי המאסר והפיצויים הכספיים שתוארו לעיל. במסגרת גזר דינו, נזקק בית המשפט הנכבד קמא, בין היתר, לתסקיר שירות מבחן שהוכן עובר למתן גזר הדין. בתסקיר תואר המערער כאדם השואף להשתלב באופן תקין במסגרות תעסוקתיות ולימודיות, אך גם צוינו קשייו להימנע מהתנהגות תוקפנית ואימפולסיבית במצבי לחץ ותסכול. עוד תואר המערער בתסקיר כבעל תלות מסוימת באלכוהול, אף אם תלות זו לא התגבשה, לגישת עורך התסקיר, לכדי התמכרות של ממש. בין השיקולים שתמכו, לשיטתו של בית המשפט המחוזי, בקביעתו של עונש חמור, נכללו: הודאותיו של המערער בשתי עבירות קודמות של החזקת סכין, אשר ההליכים המשפטיים בעניינן היו עודם תלויים ועומדים בעת ביצוע העבירה נשוא גזר הדין, והבעייתיות הנובעת מכך שהמערער לא הורתע מפני נשיאת סכין גם נוכח קיומם של הליכים משפטיים אלו; מחדלו של המערער להימנע מצריכה מופרזת של אלכוהול, גם נוכח ידיעתו כי שתייה מופרזת הובילה אותו בעבר לעימותים אלימים; כניסתו של המשיב מרצון לסכסוך האלים נשוא כתב האישום; ריבוי פעולות הדקירה; אופיו הקשה והבלתי הפיך של הנזק שנגרם למתלונן כתוצאה מפעולות אלו. כן פירט בית המשפט הנכבד שיקולים שיש בהם כדי להקל על עונשו של המערער, ובהם: אורח חייו הנורמטיבי (בדרך כלל) של המערער; הודאתו במעשים שיוחסו לו והבעת החרטה על ביצועם; גילו הצעיר של המערער; העדר ריצוי עונש מאסר בעבר על-ידו. עם זאת, לשיטתו של בית המשפט הנכבד קמא, לא היה בשיקולים לקולא, במקרה זה, כדי להשתוות לחומרת המעשים בגינם הורשע המערער, לנסיבות ביצועם, ולנזק שנגרם למתלונן בעטיים - ומכאן העונש שהשית על המערער. הערעור שבפנינו 4. בערעור שבפנינו, משיג המערער על חומרת העונש – הן בהיבט משך תקופת המאסר שנגזרה, והן בהיבט גובה הפיצויים שהושתו. במסגרת ערעורו טוען המערער כי המעשים נשוא העבירות בהן הורשע נעשו בשעה שהיה נתון בסערת רגשות ותחת השפעת אלכוהול, ולפיכך נעדר ממנו שיקול הדעת הראוי בעת עשייתם. עוד הוא טוען כי התנהגותו לאחר מעשה – ההמתנה לכוחות המשטרה, מסירת הסכין ששימשה אותו במעשי הדקירה והודייתו במעשים שבהם הורשע בסופו של יום – מעידה על אופיו הנורמטיבי. בנוסף, לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי הנכבד שעה שקבע, על סמך עיון בתיקים התלויים ועומדים כנגד המערער, כי זה נוהג, כדרך קבע, לשאת עימו סכין על גופו. זאת, מאחר ולטענת המערער, במסגרת אחד מהתיקים המדוברים כלל לא הואשם בהחזקת סכין, ואילו במסגרת התיק השני דובר על אירוע חד-פעמי של נשיאת סכין שאינו מעיד על מנהג כלשהו שסיגל לעצמו המערער. מלבד זאת, טוען המערער כי היקף הפיצויים שנפסק הינו מופרז, וזאת לאור היעדרם של מסמכים עדכניים המעידים על היקף הנזק שנגרם למתלונן, ונוכח חלקו של המתלונן בהשתלשלות האירועים. לבסוף, מציג המערער דוגמאות רבות מפסיקתו של בית משפט זה ומפסיקת בתי המשפט המחוזיים, שמהן עולה, לגישתו, כי בית המשפט המחוזי הנכבד החמיר עימו בצורה לא ראויה בגזירת דינו. 5. בא-כוח המדינה, מצידו, סומך ידו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ולטעמו אין הצדקה להפחית מחומרת גזר דין זה. בין יתר השיקולים שמצדיקים הטלת עונש חמור על המערער מציין ב"כ המדינה את אחריותו של המערער להסלמת התגרה שפרצה בינו לבין המתלונן, הנובעת משליפת הסכין על ידו; את מחדלו של המערער להימנע מצריכת אלכוהול גם נוכח התנהגות העבר הבעייתית שלו כשהוא נתון תחת השפעת המשקה; ואת עובדת חוסר רצונו לשתף פעולה עם גורמי השיקום – כעולה מתסקירי שירות המבחן שהוכנו בעניינו. 6. זה המקום לציין כי לקראת הדיון שהתנהל בפנינו הוכן תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו של המערער. מתסקיר זה עולה כי המערער, אשר הביע בתחילה רצון להשתלב בתכנית שיקומית במסגרת תקופת מאסרו, התקשה להתמיד בקיום תנאי תכנית זו, ואף הועבר לאגף הסגור בשלב מסוים, בשל חוסר שיתוף הפעולה שהפגין. כן מצוינות בתסקיר בעיות משמעתיות מסוימות שהתעוררו בעת מאסרו. מן התסקיר אף עולה כי המערער מתקשה להכיר בתלותו האפשרית בצריכת אלכוהול. עם זאת יש לציין כי בדיון שנערך בפנינו עדכנה אותנו נציגת שירות המבחן כי מאז עריכת התסקיר שב המערער לתכנית השיקומית שנזכרה לעיל, הגם שלדעתה, יכולתו של המערער להתמיד במסגרת זו עודנה מוטלת בספק. דיון והכרעה 7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, ועיינו בכתבים ובפסקי הדין שהגישו לנו ובתסקירים שהוכנו בעניינו של המערער - באנו לכדי מסקנה כי דין הערעור להידחות. 8. כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן רק במקרים חריגים כגון אלו בהם נפלה טעות בגזר דינה של הערכאה הדיונית או מקום בו חרגה הערכאה הדיונית, בצורה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו: ע"פ 10837/08 יאסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2009); ע"פ 3370/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2008); ע"פ 1494/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2008); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998)). לא מצאנו כי מתקיימת במקרה שלפנינו עילה שעשויה להצדיק את התערבותנו בגזר הדין שהושת על המערער. המעשים שהיוו את הבסיס לעבירות בהן הורשע המערער הם מעשים חמורים וקשים. המערער דקר את המתלונן שלוש פעמים, ובחלקי גוף אשר הפגיעה בהם עשויה הייתה להיות קטלנית. אכן, ישנו טעם בדברי ב"כ המדינה לפיהם רק בנס לא הובילו מעשי המערער לתוצאות חמורות הרבה יותר. לא זו אף זו – בעת התרחשות האירוע היה תלוי ועומד כנגד המערער הליך משפטי שבמסגרתו הודה בעבירת החזקת סכין, ואשר עמד לפני שלב הטיעונים לעונש. על אף עובדת קיומו של הליך זה והשלכותיו – הדבר לא הרתיע את המערער מפני החזקה חוזרת של סכין קפיצית, וגם לא מפני עשיית שימוש אלים בכלי זה. בהקשר זה, יש להעיר כי אכן דומה שצדק המערער בטענתו כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד, בציינו כי הנאשם הודה בשתי עבירות של החזקת סכין, במסגרת שני תיקים שונים שהתנהלו כנגדו. מעיון בתיקים המדוברים אכן עולה שרק תיק אחד כלל אישום בעבירה של החזקת סכין (ת"פ 1499/05), בעוד שבמסגרת התיק השני הואשם והודה המערער אך בביצוע עבירות רכוש (ת"פ 6152/05). אף על פי כן, דומה כי שיקול זה של בית המשפט המחוזי היה רק שיקול אחד מני רבים לקביעת העונש החמור שהושת על המערער, ונראה שאין בהשמטתו כדי להקל עם המערער. ממקרא גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד עולה כי בנוסף לשיקולים לחומרא, התחשב בית המשפט אף בשיקולים שהיה בהם כדי להקל עם עונשו של המערער, ובהם: גילו הצעיר, עברו הפלילי המתון יחסית ושיתוף הפעולה שהפגין כלפי רשויות החקירה. בהקשר זה יש לציין כי בדין לא ראה בית המשפט הנכבד קמא את עובדת היותו של המערער בגילופין בעת ביצוע העבירה כגורם שיש בו כדי להוות שיקול לקולא. מדבריו של המערער עצמו עולה כי הוא היה מודע לבעייתיות שבהתנהגותו בעת שהוא שרוי תחת השפעת האלכוהול. משכך, ונוכח כך שהמערער הכניס עצמו מרצון למצב זה, לא ברור כיצד יש בעובדה זו כדי לפעול לטובתו. 9. סיכומו של דבר – דומה כי במסגרת גזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא אוזנו כראוי כל השיקולים אשר היו עשויים להשפיע על היקף עונשו של המערער, וכן נלקחו בחשבון מגוון תכליות הענישה, וביניהן: הרתעה, גמול ושיקום – כך הן לעניין עונש המאסר והן לעניין היקף הפיצויים. בעונש שהושת אף אין חריגה מטווח הענישה המקובל בעבירות מן הסוג הנידון, וזאת בפרט בשים לב לכך שעסקינן במעשה מסוג המעשים אשר זכו להימנות תחת הכותרת "תת-תרבות הסכין" – תופעה חברתית שבית משפט זה כבר הביע אינספור פעמים את הצורך לבערה מקרבנו, וזאת בין היתר על דרך של השתת עונשים משמעותיים על עבריינים המטפחים אותה (ראו: ע"פ 10212/05 בחירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2006); ע"פ 2115/05 גינזבורג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2005); ע"פ 1650/05 מדינת ישראל נ' איינהו (לא פורסם, 2.6.2005)). 10. בצד כל האמור לעיל, ולאור טענותיו של המערער בדבר מצבו הכלכלי הקשה וקשייו לעמוד בנטל תשלום הפיצויים, החלטנו להורות על הפחתת היקפו של כל תשלום, כך שיהיה על המערער לשלם למתלונן סכום של 500 ש"ח בכל חודש. למען הסר ספק, יובהר כי לא מצאנו לנכון לשנות מהיקפם הכולל של הפיצויים, כפי שזה נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד. 11. נוכח כל האמור לעיל ובכפוף לאמור בפסקה 10 שלעיל – הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א באב התשס"ט (11.8.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08102170_K03.doc יצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il