חגי אבירם אחינועם נ. המוסד לביטוח לאומי

בית המשפט העליון ע"ר 24282-05-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: חגי אבירם אחינועם נגד המשיב: המוסד לביטוח לאומי ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 25.3.2026 בהמנ"ב 20945-03-26 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 25.3.2026 בהמנ"ב 20945-03-26, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (הנשיא י' עמית והשופטים ח' כבוב ו-ר' רונן) מיום 8.2.2026 בבג"ץ 62274-01-26 (להלן: פסק הדין). דין הערעור להידחות. לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה הרחב של רשמת בית המשפט בעניינים מעין אלו (ע"ר 27834-10-25 שטגמן נ' פרקליט המדינה‏, פסקה 3 (4.11.2025‏); ע"ר 84172-11-25 אלמע'ארי נ' התביעה הצבאית (24.12.2025)). לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין. היינו, מניין הימים להגשת עתירה כאמור נמנה מהמועד שבו ניתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו לבעל הדין (בש"פ 5320/17 בנטו נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (10.7.2017); בש"א 8010/14 פלג נ' פבריקנט את סלנט גרופ בע"מ, פסקה 4 (18.1.2015); בש"א 7155/06 בן יונה נ' עו"ד יניב אינסל (3.10.2006)). בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 8.2.2026, כך שהמועד האחרון להגשת עתירה לקיום דיון נוסף בו חל ביום 23.2.2026, ואילו בקשת המערער להארכת מועד הוגשה אך ביום 10.3.2026, היינו באיחור של 15 יום. כפי שקבעה הרשמת, לא עלה בידי המערער להוכיח כי מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשתו להארכת מועד, זאת בשים לב בין היתר לכך שבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף תיבחנה באופן קפדני ומצומצם (ערג"ץ 7979/21 פלונית נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, פסקה 3 (23.11.2021); ערג"ץ 3026/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 3 (6.5.2021)). אוסיף כי אף האיחור עצמו אינו מבוטל, בהתחשב במספר הימים המצומצם הקבוע בדין להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. משכך, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטת הרשמת. לא למותר לציין כי הטעמים שנזכרו בבקשה להארכת מועד, כמו גם הטעמים שהוצגו בערעור שלפנַי, נטענו בלקוניות ולא נתמכו בתצהיר או באסמכתאות כנדרש. גם אין בידי לקבל את טענת המערער כי הגשת העתירה לקיום דיון נוסף באיחור נבעה מטעות שבדין של אדם שאינו מיוצג. זאת שכן טעות בנוגע למניין הימים העומדים לרשותו של בעל דין לנקיטת הליך אינה מבססת טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת (ער"א 3920/24 פלוני נ' פלוני (19.5.2024); בש"א 1839/20 פלונית נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 8 (16.3.2020)). זאת גם בהינתן שהמערער אינו מיוצג (ראו והשוו: ער"א 5339/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (10.8.2023); ער"א 2924/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (29.5.2022)). ועל כל אלו ייאמר כי פסק הדין ניתן מבלי שבית המשפט נדרש כלל לקבל את תשובת המשיב לעתירתו של המערער, דבר המלמד כשלעצמו על קלישות טענותיו ועל הסיכויים הנמוכים לקבלת בקשתו. נתון נוסף שיש לקחתו בחשבון עת שוקלים את ההצדקה בהיעתרות לבקשה למתן הארכת מועד להשיג על פסק דין (וראו מיני רבים: דנג"ץ 59926-09-25 בוכובזה נ' שר החינוך, פסקה 6 (3.11.2025)). הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ו (02 יוני 2026). דוד מינץ שופט