חאתם פאיז אלמע'ארי נ. התביעה הצבאית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 84172-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: חאתם פאיז אלמע'ארי נגד המשיבים: 1. התביעה הצבאית 2. צבא הגנה לישראל 3. מדינת ישראל 4. שירות הביטחון הכללי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 21.9.2025 בהמנ"א 57805-09-25 בשם המערער: עו"ד בדר אלדי אגבאריה; עו"ד עדי אבו עביד פסק-דין ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 21.9.2025 בהמנ"א 57805-09-25, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' וילנר, ח' כבוב ו-ר' רונן) מיום 13.8.2025 בע"א 3463/23 (להלן: פסק הדין). בתמצית, המערער הורשע בבית המשפט הצבאי בעבירות שונות בגין מעורבות בלינץ' ברמאללה ביום 12.10.2000, ונגזר עליו עונש מאסר עולם. ביום 19.1.2015 הגיש המערער בקשה לקיום משפט חוזר על בסיס חומרי חקירה שהגיעו לעיונו. בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל את הבקשה, ובהמשך לכך הגיעו המערער והתביעה הצבאית להסדר טיעון לפיו עונשו של המערער יקוצר. בעקבות כך הורשע המערער בכתב אישום מתוקן בהסכמתו ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של אחת עשרה שנים וחצי. ואולם, מכיוון שבעת ההיא המערער כבר ריצה עונש מאסר בפועל במשך תקופה ארוכה מזו שנגזר עליו במשפט החוזר, הוא שוחרר מיד עם מתן גזר הדין. המערער הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי (ת"א 8593-10-17) נגד המשיבים בגין רשלנותם בניהול ההליך הפלילי מולו, שבגללה הוא ריצה תקופת מאסר ארוכה מזו שנגזר עליו בסופו של דבר במשפט החוזר. ביום 23.2.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ד' גדעוני) את התביעה, תוך שקבע כי התנהלות המדינה לא עולה כדי רשלנות. ערעור שהגיש לבית משפט זה נדחה ביום 13.8.2025 בפסק הדין ברוב דעות. ביום 18.9.2025 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין. בבקשה נטען כי המועד האחרון להגשת העתירה חל ביום 21.9.2025, אולם עקב עומס עבודה של בא-כוח המערער ומאחר שהוא צריך ללוות את אימו בבדיקות ובטיפולים רפואיים שהיא זקוקה להם, דרושה לו ארכה בת שבוע. עוד נטען כי פסק הדין מעורר סוגיות משפטיות מהותיות שנדונו לראשונה בבית המשפט העליון, ולא ייגרם נזק אם הבקשה תתקבל. ביום 21.9.2025 דחה הרשם את הבקשה. נקבע כי לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות דיון נוסף) והפסיקה, המועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף הוא תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, וימי הפגרה באים במניין הימים. על כן, הבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד האחרון להגשת העתירה ביום 28.8.2025, ויש לתת לכך משקל משמעותי בבחינת הבקשה. נוכח האמור, ובשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת בהחלטות למתן ארכה להגשת עתירה לקיום דיון נוסף, לא עלה בידי המערער לבסס "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה. בנוסף, הטעמים שנזכרו בבקשה הועלו בלקוניות, והיא לא נסמכה בתצהיר או באסמכתאות כלל. מכאן הערעור שלפנַי, שבו פורס המערער באריכות את הרקע להגשת הבקשה. בתמצית, נטען כי שגה הרשם כשלא נתן משקל לכך שבא-כוח המערער סבר בטעות ובתום לב כי הפגרה אינה באה במניין הימים. כמו כן, שגה הרשם בכך שלא נתן משקל לחשיבות השאלות המשפטיות שעלו בפסק הדין, ולעובדה כי פסק הדין לא ניתן פה אחד, ומנגד נתן משקל מופרז לכך שלא צורף תצהיר מטעם המערער. דין הערעור להידחות. מקרה זה לא בא בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתו הרחב של רשם בית המשפט בבקשות להארכת מועד (ראו: ע"ר 27834-10-25 שטגמן נ' פרקליט המדינה, פסקה 3 (4.11.2025) (להלן: עניין שטגמן); ע"ר 49278-10-25 אלנמר נ' פלוני (2.11.2025)). אך גם לגופם של הדברים, לא נפל כל פגם בשיקול דעת הרשם. תקנה 4 לתקנות דיון נוסף קובעת כי "העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". הפסיקה עמדה על כך שנוכח אופיו המיוחד של הליך הדיון הנוסף, הבחינה לקיומו של טעם כאמור תיעשה באופן דווקני ומצמצם (ע"ר 26250-10-25 שחם נ' פקיד שומה חולון, פסקה 5 (10.12.2025); ערג"ץ 3026/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 3 (6.5.2021)). כפי שהובהר לא פעם ולא פעמיים, ימי הפגרה באים במניין הימים בחישוב המועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף, וטעות בעניין זה אינה עולה כדי "טעם מיוחד" (עניין שטגמן, פסקה 3; ע"ר 39838-05-25 חזיזה נ' מדינת ישראל (21.5.2025)). ודאי לא במקרה זה שבו, כפי שציין הרשם, האיחור בהגשת הבקשה אינו מבוטל. כמו כן, ומבלי להביע עמדה לעניין זה, יוער כי מהחלטת הרשם עולה כי היא התמקדה גם באי צירוף אסמכתאות כלשהן ולא דווקא באי צירוף תצהיר לבדו כפי שטוען המערער. מעבר לכך, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכויי העתירה להתקבל אינם מן המשופרים, שעה שטענת המערער כי מדובר בהלכה חדשה בעלת חשיבות נטענה בעלמא (דנג"ץ 57412-08-25 קילקר נ' הרשות השופטת - כבוד השופטת יעל וילנר (2.9.2025); דנ"א 28174-03-25 בן עמי נ' שוורץ, פסקה 4 (16.11.2025); דנ"א 10059-10-24 עיריית בת ים נ' אל מול הים בע"מ, פסקה 5 (5.12.2024); דנ"א 9195/23 בייר נ' פאר, פסקה 5 (23.1.2024)). כך גם אין בעצם העובדה שבפסק הדין נחלקו שופטי ההרכב כדי להוות עילה לקיום דיון נוסף (ער"א 849/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (6.3.2023); דנ"א 694/22 רפאלוב נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (30.3.2022)). הערעור נדחה. ניתן היום, ד' טבת תשפ"ו (24 דצמבר 2025). דוד מינץ שופט