אחינועם נ' המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 62274-01-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן העותר: חגי אבירם אחינועם נגד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו דין- פסק השופטת רות רונן: לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים א' איטח, ח' אופק גנדלר ו-ע' איתם, ונציגי הציבור י' לוינזון ו-שר קיפר) מיום 11.12.2025 בעב"ל62646 -05-25, בו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת ח' טרכטינגוט) מיום 2.4.2025 בב"ל25785 -07-24, אשר דחה על הסף תביעה שהגיש העותר. 1. עניינו של ההליך נושא העתירה, בתביעה שהגיש העותר נגד המשיב ב יום 10.7.2024. בכתב התביעה הוא עתר לתשלום קצבת נכות, שהופסקה לשיטתו על ידי המשיב ללא הודעה מוקדמת וללא הזמנה לוועדה רפואית. זאת, בתקופה שבין חודש אוקטובר 1998 לחודש יולי2000 (להלןהתקופה שבמחלוקת). מטענות העותר עלה, כי הסיבה להפסקת התשלומים האמורים הייתה החלטה שהתקבלה במשיב להפחתת אחוזי הנכות בעניינו ל-10% בלבד– לשיטתו, מבלי שזו הובאה לידיעתו (להלן: ההחלטה); וכי רק לאחר הגשת תביעה שהגיש בשנת 2001, הושבו לו אחוזי הנכות 2 2. ביום2.4.2026 דחה בית הדין האזורי את תביעת העותר מן הטעם כי חלף המועד להגשתה. בית הדין עמד על כך כי למצער במועד שבו ניהל העותר הליך אחר בעניין זכאותו לנכות, במהלך חודש אוקטובר 2018 – הוא ידע על ההחלטה להפסיק את תשלום קצבת הנכות; ובהקשר זה הוזכרה גם תביעה אחרת שנוהלה על ידיו באותו עניין בחודש ינואר 2020. מכל מקום, הובהר כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בהחלטת ועדה רפואית מדרג ראשון. 3. על פסק דין זה הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שנדחה בפסק דין מיום 11.12.2025. בפסק הדין הובהר כי המועד להגשת תובענה נגד החלטת פקיד תביעות במשיב היא שנה בלבד – ואילו בענייננו, זו הוגשה בחלוף כ-25 שנים, בלא כל הצדקה לכך. בית הדין הוסיף, כי מכל מקום סיכויי התביעה אפסיים, בשים לב שהשגה על החלטת ועדה מדרג ראשון היא בפני ועדה רפואית לעררים – נכות כללית, ומכאן שאין לבית הדין סמכות להידרש אליה. בבחינת למעלה מן הצורך, דחה בית הדין את טענת העותר למצב נפשי המצדיק הארכת מועד להגשת התביעה. הובהר כי לאורך השנים ניהל העותר הליכים משפטיים רבים נגד המשיב בעניין קצבאות שונות; וכי ככל שמצבו הנפשי הוא שמנע ממנו לפעול ב"זמן אמת" – לכל המאוחר היה ביכולתו להגיש את תביעתו בחודש מרץ 2001, אז הגיש תביעה חדשה לקצבת נכות. עוד הוסיף בית הדין, כי כלפי העותר חל מעשה בית דין – הואיל ובחודש אפריל 2018 הוא הגיש תביעה בקשר לתקופה שבמחלוקת; וכי זו נדחתה בהיעדר התייצבות בפסק דין מיום 25.11.2018. 4. מכאן העתירה שלפנינו, בה מדגיש העותר את אוזלת ידו וטוען כי קצבת הנכות הניתנת לו מהמשיב היא הכנסתו היחידה. לטענת העותר, הוא לא ידע על דבר מהנעשה בעניינו, וכך גם לא ידע על אפשרותו לברר על אי -התשלום בתקופה שבמחלוקת או לדרוש את הסכומים שלא שולמו לו. עוד מציין העותר, כי בטרם התקבלה ההחלטה נושא העתירה, הוא לא זומן לוועדה רפואית; ולא הועבר אליו כל מידע בנוגע לשינוי באחוזי הנכות לגביו. כן חוזר העותר על טענתו באשר למצבו הנפשי בתקופה הרלוונטית להשגה על ההחלטה. 5. לאחר עיון בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות, ללא צורך בתגובת המשיבים. 3 כידוע, בית משפט זה בשבתו כבי ת משפט גבוה לצדק איננו משמש ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בית משפט זה בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין או כאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות (ראו מני רבים: בג"ץ 69783 -08-24 אמנון גור סוכנות לביטוח(2000) בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (11.9.2024); בג"ץ 61643 -12 -25 כבהא נ' מדינת ישראל משרד החינוך , פסקה 9 (21.1.2026) .)לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. 6. טענות העותר בעתירתו מת מקדות בעיקר באי -ידיעתו על ההחלטה שניתנה בעניינו בשנת 1998 – אשר על פי הנטען הובילה להפסקת תשלומי קצבת הנכות בתקופה שבמחלוקת. ואולם, עיון בטענות אלה מגלה כי רובן ככולן טענות ערעוריות מובהקות – המופנות נגד קביעות עובדתיות ברורות: הן של בית הדין האזורי לעבודה, הן של בית הדין הארצי לעבודה. לפי קביעות אלה, במספר מועדים שונים (וביניהם חודש מרץ 2001), יכול היה העותר לפעול לגבי תשלום הקצבה בגין התקופה שבמחלוקת. משכך נקבע כי אין מקום להידרש לתביעת העותר שהוגשה בחלוף כ-25 שנים מהמועד שבו הופסק התשלום (קרי, למעלה מ-24 שנים ממועד ההתיישנות אליו התייחס בית הדין; ו- 18 שנים ממועד התיישנות תביעה אזרחית "רגילה"). אין בקביעות אלה כל טעות משפטית מהותית, וגם לא מצאנו כי חל עיוות דין המחייב התערבות למען הצדק (ראו למשל: בג"ץ 7638/17 בן חמו נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים , פסקה 8 (16.10.2017) .) זאת ועוד. חלוף המועד להגשת התביעה לא היה הטעם היחיד שעמד בבסיס דחיית ערעור העותר. בית הדין הארצי לעבודה התייחס במסגרת זו גם לסמכות העניינית לדון בהשגה על החלטה של ועדה רפואית מדרג ראשון, הנתונה לוועדה רפואית לעררים; לכך שגם לגופם של דברים לא הוכחה הטענה כי יש במצבו הנפשי של העותר כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת התביעה; וכן לקיומו של מעשה בית דין בעניין קצבת הנכות בתקופה שבמחלוקת. זאת, בשים לב לפסק דין חלוט שניתן בעניין זה עוד ביום 25.11.2018. גם קביעות אלה אינן עומדות באמות המידה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. 4 משכך, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה– אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ו (08 פברואר2026). יצחק עמית נשיא חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת