פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

2 1 בבית המשפט העליון ערג"ץ 3026/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלוני ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בבשג"ץ 2568/21 מיום 27.4.2021 בשם המערערת: עו"ד ריקי אופק אבן צור פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בבשג"ץ 2568/21 מיום 27.4.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף. ביום 25.3.2021 נדחתה על הסף עתירה שהגישה המערערת בבג"ץ 875/21 נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול במסגרת הליך שהתקיים בינה לבין משיב 3. ביום 14.4.2021 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד עד ליום 18.4.2021 לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין. בבקשה טענה באת-כוח המערערת כי פסק הדין נשלח אליה ביום 30.3.2021 – במהלך פגרת הפסח – ונצפה על ידה לאחר תום הפגרה, וכי בשל חשיבותו וחידושו של פסק הדין מוצדק לקיים לגביו דיון נוסף. ביום 27.4.2021 דחה הרשם את הבקשה תוך שציין כי לא עלה בידי המערערת להציג במקרה זה "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת, וכי מנין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו. עוד נקבע כי בקשת המערערת חסרת פירוט באשר לפעולות שננקטו על ידה או על ידי באת כוחה על מנת לברר מה הם הכללים והמועדים החלים בהליך מסוג זה, וכי לא ניתן הסבר מדוע הבקשה להארכת מועד הוגשה רק לאחר חלוף המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף. בנוסף צוין כי לאחר עיון בפסק הדין, המחזיק שלושה עמודים בלבד, ממילא לא נראה כי מדובר בהליך נרחב או מורכב באופן חריג. מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו חוזרת באת-כוח המערערת על טענתה כי פסק הדין נשלח אליה רק בחלוף חמישה ימים מיום נתינתו ובמהלך חג הפסח, כך שלא נותרו למערערת די ימים להגשת הבקשה לדיון נוסף. עוד נטען כי המערערת לא יכלה לקבל גישה לפסק הדין שהיה חסוי היות שמדובר בענייני משפחה. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים כגון דא הינו רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בש"מ 7307/19 יזרעאלי נ' מועצה מקומית קרית טבעון (7.11.2019)). תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 קובעת כי עתירה לדיון נוסף "תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". הלכה היא כי בבקשות למתן ארכה להגשת עתירה לקיום דיון נוסף, לא זו בלבד שעל העותר לעמוד ברף של "טעם מיוחד", אלא אופיו המיוחד של ההליך מחייב נקיטת "גישה קפדנית ומצמצמת" (ראו למשל: בשג"ץ 3774/18 מנור נ' צה"ל (27.5.2018)). על בעל דין מוטלת האחריות לברר את הכללים החלים בעניין המועדים להגשת הליכים בדין ובפסיקה, ואין בטענה באשר לפרק הזמן הקצר שעמד לרשות המערערת להגשת הבקשה כדי להוות "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת (השוו: בש"מ 7312/19 צבי נ' מועצת עיריית ירושלים (13.11.2019)). על כן, הערעור אינו מגלה כל עילה להתערבות בהחלטת הרשם המנומקת. מעבר לנדרש אציין כי עתירת המבקשת מושא הבקשה לדיון נוסף, נדחתה על הסף. ממילא, אין מדובר בפסק דין שניתנה בו "הלכה" שיש אפשרות להורות על קיום דיון נוסף לגביה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; וראו גם: דנג"ץ 7910/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (15.12.2020)). דין הערעור אפוא להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התשפ"א (‏6.5.2021). ש ו פ ט _________________________ 21030260_N01.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1