פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"פ 11188-05-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
דוד מזרחי
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 1.5.2026 בהמנ"פ 47675-04-26
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 1.5.2026 בהמנ"פ 47675-04-26, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית משפט זה (המשנה לנשיא נ' סולברג) מיום 30.3.2026 במ"ח 60907-04-25, בגדרה נדחתה בקשת המערער לפסלות.
דין הערעור להידחות. לא מצאתי שנפל כל פגם בקביעת הרשמת כי המועד הקבוע בדין להגשת ערעור הפסלות חלף בעניינו של המערער זה מכבר, ולא עלה בידו להצביע על טעם ממשי המניח את הדעת המצדיק את הארכת המועד (לתנאים להארכת מועד ראו: ער"פ 5025/22 חלף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון, פסקה 4 (31.7.2022); ער"פ 5897/21 בנזכריה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2.9.2021)). זאת בשים לב לכך שהמערער ידע בפועל על קיומה של ההחלטה לכל המאוחר כבר ביום 31.3.2026 ואילו הערעור על ההחלטה הוגש על ידו רק ביום 16.4.2026. נוכח האמור, אין לקבל את טענת המערער כי הרשמת יישמה את הדין באופן שגוי. המערער נתלה בתקופת החירום ששררה במדינה, ברצף של ימי חג ומנוחה ובהיותו לא מיוצג. ברם, כפי שקבעה הרשמת, ובשים לב לכך שהערעור הוגש באיחור על אף "הקפאת" מרוץ הזמנים נוכח מצב החירום ולמשך הזמן שחלף מתום מצב זה ביום 9.4.2026, לא התגבש "טעם ממשי המניח את הדעת" בנסיבות המקרה.
גם לא מצאתי ממש בטענת המערער כי סיכויי הערעור מצדיקים את הארכת המועד. ראשית, שיקול סיכויי הערעור אינו עומד לבדו, וככלל אין בו כשלעצמו כדי להצדיק הארכת מועד (וראו והשוו: ער"פ 24052-03-26 תימור נ' יאסין, פסקה 5 (25.3.2026) (להלן: עניין תימור); ע"ר 5466-11-25 פלוני נ' המועצה האזורית לב השרון, פסקה 8 (7.1.2026)). למעלה מכך, דומה כי גם סיכויי הערעור אינם מטים את הכף לעבר מתן הארכת מועד, שעה שעסקינן בבקשה לפסלות שופט המציבה משוכה משמעותית לפני מבקשה להוכחת חשש ממשי למשוא פנים (וראו לדוגמה: ער"פ 5932/22 קריכלי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.9.2022)). זאת ביתר שאת בהינתן שהבקשה הוגשה לאחר שנסתיים ההליך ובקשתו של המערער למשפט חוזר נדחתה לגופה (עניין תימור, פסקה 5; וראו לעניין הגשת בקשות פסלות לאחר מתן פסק דין: עפ"ס 17814-03-26 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (10.3.2026); עפ"ס 3121-12-25 לנצמן נ' מדינת ישראל (8.1.2026); עפס"פ 47574-10-25 צירינסקי נ' מדינת ישראל (23.12.2025)).
בשולי הדברים אומר כי אין בטענת המערער לפיה החלטת הרשמת פוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות כדי להצדיק התערבות בהחלטתה. אמנם אין חולק על חשיבותה של זכות זו, ברם היא אינה מוחלטת, ומולה ניצבים אינטרסים חשובים נוספים. הכללים הקבועים בדין לעניין הארכת מועד משקפים כראוי את האיזון בין זכות הגישה לערכאות ובין האינטרסים הנוגדים השונים (וראו: ער"פ 35684-09-25 חננאל נ' אהרון, פסקה 5 (16.10.2025); ער"פ 42914-02-25 פלוני נ' מדינת ישראל (6.3.2025); ער"פ 4162/24 פלוני נ' מדינת ישראל (27.6.2024)). בענייננו, החלטת הרשמת משקפת איזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ולא נמצא כי יש מקום להתערב בשיקול דעתה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, א' סיוון תשפ"ו (17 מאי 2026).
דוד מינץ
שופט