פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"פ 5897/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
ג'ורג' בנזכריה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בבש"פ 4943/21 מיום 18.7.2021
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בבש"פ 4943/21 מיום 18.7.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' כדורי) מיום 8.7.2020 בעפ"ת 34379-12-19.
נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בירושלים, המייחס לו עבירה של אי-ציות לאור אדום ברמזור (תת"ע 6382-05-19). ביום 10.11.2019 הורשע המערער וביום 11.11.2019 הושתו עליו קנס בסך של 2,000 ש"ח ופסילה על-תנאי למשך שנתיים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים (להלן: פסק הדין). המערער הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, ודיון בערעור נקבע ליום 8.7.2020. המערער לא התייצב לדיון. משנוכח בית המשפט המחוזי כי מזכירות בית המשפט הודיעה למערער על הדיון באופן טלפוני, החליט לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו והורה במעמד הדיון על דחיית הערעור, תוך שקבע כי לא נפל פגם בהרשעת המערער או בעונש שהושת עליו.
בחלוף למעלה משנה, ביום 14.7.2021 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו טען המערער, בין היתר, כי נודע לו על הדיון לפני בית המשפט המחוזי "רק כמה ימים אחרי הדיון"; כי הוא עולה חדש שאינו בקיא בשפה העברית ואינו מכיר את שלבי ההליך; כי תשומת ליבו הייתה נתונה לטיפול בבעיות רפואיות שנגרמו לו; כי מצבו הכלכלי לא איפשר לו לשכור עורך דין לצורך ייצוגו.
ביום 18.7.2021 דחה הרשם את הבקשה בקבעו כי לא הוצג הסבר מבורר מדוע המערער לא פעל בשקידה ראויה לבירור תוצאת הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. זאת, בפרט בשים לב לכך שלשיטת המערער עצמו נודע לו על הדיון מספר ימים לאחר שהתקיים. עוד נקבע כי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם נחזים להיות גבוהים.
מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו חזר המערער על טענותיו בבקשת הארכה. לשיטתו לא עבר ברמזור אדום ואף צרף התקן קשיח (דיסק און קי) ובו תמונות וסרטונים המוכיחים זאת.
דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בעניינים מסוג זה, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו: ער"פ 1004/21 עובד נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (16.2.2021); בש"פ 5925/20 מקייטן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.8.2020)). לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק התערבות.
הארכת מועד להגשת הליך ערעורי פלילי תינתן מקום בו ניתן להצביע על "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור. במסגרת זו נלקחים בחשבון, בין היתר, משכו של האיחור, ההצדקה הנטענת לו וסיכויי ההליך העיקרי (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ער"פ 5230/21 פורוש נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (8.8.2021); בש"פ 4354/18 פרוסמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.6.2018)). בענייננו, מדובר באיחור ניכר ביותר של למעלה משנה. המערער עצמו טען כי נודע לו על קיום הדיון בבית המשפט המחוזי מספר ימים בלבד לאחר שהתקיים, אולם הוא לא נקט מאז כל פעולה לשם בירור תוצאת הערעור והאפשרויות העומדות לפניו, ואף לא הצביע על נימוק המצדיק התנהלות זו. המערער אמנם צירף לערעורו מספר מסמכים רפואיים, אולם עיון בהם מלמד כי לא היה במצבו הרפואי כדי להצדיק איחור כלשהו, ודאי לא איחור כה ניכר. אף אין בעובדה שהמערער אינו מיוצג כדי להצדיק איחור שכזה, שכן היה באפשרותו לפעול לבירור הדברים בנקל כפי שגם פעל בסמוך לאחר הדיון (כדבריו: "אחרי כמה ימים שוחחתי עם נציג המוקד ועדכנו אותי על התהליך").
על כך יש להוסיף כי כפי שקבע הרשם, סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים. מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שאמת המידה לקבלתה מצומצמת, בפרט מקום בו מדובר כבענייננו בערעור המופנה נגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. לא למותר להעיר בהקשר זה כי מצפייה בסרטונים ובתמונות שצירף המערער, לא ברור כיצד יש בהם כדי לשפר את סיכוייו.
כאמור הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה באלול התשפ"א (2.9.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21058970_N01.docx רכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il