פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"פ 35684-09-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערערים:
1. דויד חננאל
2. דניאל שטרית
נגד
המשיב:
שאול אהרון
ערעור על החלטה של הרשמת מ' יהב בהמנ"פ 13321-07-25 מיום 3.9.2025.
בשם המערערים:
בעצמם
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 3.9.2025 בתיק המנ"פ 13321-07-25, בה נדחתה בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטתה מיום 31.7.2025, אשר בה נדחתה בקשתם להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופטים י' שטרית, ח' סבאג ו-א' אבו-אסעד) מיום 28.1.2025 בתיק עק"נ 57176-12-24 ובתיק עק"פ 70210-12-24.
בתמצית, המשיב הגיש נגד המערערים קובלנה פלילית המייחסת להם עבירות מתחום לשון הרע. בהכרעת דין מיום 9.9.2024 הורשעו המערערים על ידי בית משפט השלום בטבריה בעבירה של פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע. בגזר דין מיום 11.11.2024 הושתו על המערערים תקופות מאסר על תנאי וקנס, והם חויבו לפצות את המשיב ולפרסם מודעת התנצלות כלפיו. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור שהופנה הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין של בית משפט השלום. במהלך דיון בערעור שהתקיים ביום 28.1.2025, בהמלצת בית המשפט, המערערים חזרו בהם מהערעור על הכרעת הדין, ובתום אותו דיון התקבל ערעורם על גזר הדין באופן חלקי. נקבע כי אין מקום להתערב במאסר המותנה שהושת ובחיוב המערערים לשלם למשיב פיצוי ולפרסם מודעת התנצלות, אולם יש מקום להורות על ביטול הקנס.
ביום 6.7.2025 הגישו המערערים לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשתם נדחתה על ידי הרשמת ביום 31.7.2025, וכך גם בקשה לעיון חוזר באותה החלטה. מכאן הערעור שלפנַי.
דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. לא מצאתי כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשמת בית המשפט בעניינים כגון דא (ראו לדוגמה לאחרונה: ע"ר 59841-08-25 גרינשפון נ' בן הרוש, פסקה 6 (4.9.2025); ע"ר 39838-05-25 חזיזה נ' מדינת ישראל (21.5.2025)).
טענתם המרכזית של המערערים היא כי הם לא הבינו נכון את תוכנו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפרט נטען כי הם לא הבינו האם בית המשפט ביטל את חיובם לשלם למשיב פיצוי אם לאו, ורק לאחר שננקטו נגדם הליכי הוצאה לפועל ולאחר שבית המשפט הבהיר את הדברים בהחלטתו מיום 3.6.2025, התחוור להם הצורך בהגשת ההליך הערעורי. ברם לא זו בלבד שטענה זו לא פורטה כדבעי בבקשתם להארכת המועד, עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מלמד כי מדובר בטענה מוקשית ביותר. בפסק הדין נעשתה הבחנה ברורה, נהירה ומפורשת בין רכיב הקנס – שבוטל (פסקה 12), לבין רכיב הפיצוי לטובת המשיב – שהותר על כנו (פסקה 11). קשה אפוא להלום את טענת המערערים לפיה נוסח פסק הדין לא היה ברור, ולא בכדי בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 3.6.2025 כי פסק הדין מדבר בעד עצמו. בנסיבות אלה, ובהתעלם מכך שמערער 1 הוא משפטן בהכשרתו ואף בהניח שקיימים בשל כך "פערי כוחות" בין הצדדים, לא מצאתי כי טענת המערערים מקימה טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור (ראו והשוו: ער"פ 5932/22 קריכלי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (13.9.2022); ע"פ 6955/15 בלאו נ' עיריית חיפה, פסקה 9 (16.6.2016); ער"א 5339/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (10.8.2023); בש"א 7955/19 וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה – רשות המיסים, פסקה 8 (8.12.2019)). כל זאת מבלי להתייחס לכך שחלף למעלה מחודש ימים מאז מתן ההחלטה ביום 3.6.2025 ועד לפנייתם של המערערים ביום 6.7.2025 לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד, דבר שגם לו לא ניתן כל הסבר.
המערערים מוסיפים וטוענים כי יש בהחלטות הרשמת כדי לפגוע בזכותם לגישה לערכאות. ברם כפי שנקבע לא אחת, זכות הגישה לערכאות אינה עומדת לבדה, ומולה ניצבים אינטרסים חשובים נוספים לא פחות כגון יעילות, ודאות משפטית ועקרון סופיות הדיון. האיזון בין הזכויות והאינטרסים השונים בא לידי ביטוי בכללים הקבועים בדין לעניין הארכת מועד, ובכללם הדרישה להצגת טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור (ע"ר 65692-09-24 סלמן נ' פדיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (8.10.2024); ער"פ 4162/24 פלוני נ' מדינת ישראל (27.6.2024); ער"א 781/24 כנאנה נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, פסקה 3 (13.2.2024)). מקום בו לא הוצג טעם שכזה – כבמקרה זה, אין בזכות הגישה לערכאות לבדה כדי להצדיק את הארכת המועד.
עוד מסתמכים המערערים בערעורם על נסיבותיהם האישיות, אולם לא נטען כי האיחור נבע מנסיבות אלה וממילא אין בהן כדי להצדיק את הארכת המועד.
ולבסוף יצוין כי גם בטענות המערערים בנוגע לסיכויי ההליך העיקרי שברצונם להגיש, אין כדי להטות את הכף לעבר היעתרות לבקשתם. זאת שעה שטענות אלה מופנות בעיקרו של דבר כלפי הכרעת דינו של בית משפט השלום, כאשר בהליך לפני בית המשפט המחוזי חזרו בהם המערערים מערעור זה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ו (16 אוקטובר 2025).
דוד מינץ
שופט