פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"א 781/24
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
ד"ר יוסף מוחמד יוסף כנאנה
נ ג ד
המשיב:
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בע"א 5367/23 מיום 7.12.2023
בשם המערער:
עו"ד חאתם סעב; עו"ד אריק מוסא
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בע"א 5367/23 מיום 7.12.2023, אשר דחתה בקשה לעיון חוזר בפסק דינה מיום 29.10.2023 בו הורתה על מחיקת ערעור שהגיש המערער בשל איחור בהגשתו.
דין הערעור להידחות. שיקול דעתה של רשמת בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל לאחרונה: ער"א 5431/23 פלוני נ' פלונית (31.8.2023); ער"א 5339/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (10.8.2023)). מקרה זה אינו נמנה כלל על המקרים החריגים המצדיקים התערבות. אדרבה, כפי שגם ציינה הרשמת, על פי נתוני מערכת "נט המשפט" פסק הדין הומצא לבא-כוחו של המערער באמצעות "הודעה באתר" ביום 30.4.2023 בשעה 13:15, ובא-כוחו אף צפה בפסק הדין באותו היום בשעה 14:03. המערער לא טען כי פסק הדין לא הומצא לבא-כוחו באמצעות המנגנון האמור. כל שטען לפני הרשמת (כפי שציינה בפסק דינה) הוא כי נודע לו שפסק הדין פורסם במערכת נט המשפט "באיחור ניכר" ועותק קשיח של פסק הדין הועבר אליו יותר מחודש ימים לאחר שניתן. אולם כפי שקבעה הרשמת, בנסיבות האמורות מוחזק המערער כמי שידע את תוכן פסק הדין במועד ההמצאה (תקנה 158(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)).
בערעורו מעלה המערער לראשונה שלל טענות בקשר למצבו הרפואי והכלכלי אשר בגינן לטענתו נמנע ממנו להגיש את הערעור במועדו, בהתייחס לאירועים שונים בעניינו מן העבר הקרוב והרחוק בהן תאונת דרכים, ניתוח שעבר, פטירת קרובי משפחתו ועוד בצירוף אסמכתאות שונות. ברם, ערעור על פסק דינה של רשמת בית המשפט אינו האכסניה המתאימה לעריכת "מקצה שיפורים" (ער"א 7711/23 רוזנבלט נ' בן גיאת (31.10.2023); ער"א 3760/23 דור נ' חברת קלסיק הוטל מנג'מנט בע"מ (21.5.2023)). מה גם שבענייננו כלל לא הוגשה בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך.
אוסיף בהתייחס לטענות המערער בקשר לפגיעה בזכויותיו בשל מחיקת הערעור, כי כפי שנאמר זה מכבר, מימים ימימה: "הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198, 201 (2001)). האיזון בין זכויות בעל הדין המבקש לנקוט בהליך (וביניהן זכות הגישה לערכאות) לבין זכויותיו של הצד השני ואינטרסים ציבוריים שונים כגון יעילות, ודאות וסופיות הדיון, בא לידי ביטוי בדרישה להוכחת "טעם מיוחד" על מנת להצדיק הארכת מועד לנקיטת הליך (וראו אף ריכוך הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" על רקע ההכרה בחשיבותה של זכות הגישה לערכאות: רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסקה 17 (21.4.2015); בש"א 7955/19 וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה – רשות המיסים, פסקה 7 (8.12.2019); בע"מ 1000/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 11 (9.3.2022)). אולם בענייננו כאמור, כלל לא נטען לפני הרשמת לקיומו של טעם מיוחד שכזה, וטענותיו התמקדו כאמור בכך שפסק הדין כלל לא הגיע לידיו במועד ההמצאה.
ובשולי הדברים אציין כי בית משפט זה כמו כל בית משפט אחר כפוף להוראות הדין ובכלל זה להוראות התקנות ולכן אינו יכול כדעת המערער "לקבוע הוראות דין שאינן מעוגנות בחוק על מנת לעשות צדק".
הערעור נדחה.
ניתן היום, ד' באדר א התשפ"ד (13.2.2024).
ש ו פ ט
_________________________
24007810_N01.docx מל
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il