פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"א 5339/23
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. האפוטרופוס הכללי
3. משרד הרווחה והשירותים החברתיים
4. פלוני
ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בבש"א 4407/23 מיום 19.6.2023
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בבש"א 4407/23 מיום 19.6.2023.
ביום 8.6.2023 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו) בה נדחתה בקשת המערער לפסלות שופט. ההחלטה ניתנה במהלך דיון שהתקיים ביום 30.3.2023, כאשר פרוטוקול הדיון נערך בהקלטה ורק מאוחר יותר תומלל והומצא לצדדים. בבקשתו להארכת מועד טען המערער כי מדובר בהארכת מועד בת יום אחד בלבד, שכן מניין הימים להגשת הערעור החל מן המועד שבו צפה בהחלטה מתוך תמלול הקלטת הפרוטוקול, שהומצא לו באיחור.
ביום 19.6.2023 דחתה הרשמת את הבקשה בקבעה כי מדובר בבקשה שהוגשה בחלוף כחודש וחצי מהמועד האחרון להגשת הערעור מבלי שניתן כל טעם לאיחור. זאת בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין רע"א 7143/21 בוריסי נ' קרטין (4.12.2022) (להלן: הלכת בוריסי) לפיה מניין הימים להגשת ערעור על החלטה שניתנה במהלך דיון שהפרוטוקול בו הוקלט, מתחיל ממועד מתן ההחלטה בדיון.
מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערער אין תחולה להלכת בוריסי בעניינו נוכח שוני הנסיבות שבין המקרים. בכל מקרה, הוא כלל לא היה מודע לקיומה של הלכה זו, ומשכך מדובר בטעות בדין אשר מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד. זאת בפרט בהיותו בלתי מיוצג. המערער הוסיף כי אין למשיבים 3-2 שהצביעו על קיומה של הלכת בוריסי מעמד כבעלי דין בבקשת הארכה. הרשמת גם שגתה עת דחתה את בקשתו לתיקון הבקשה להארכת מועד ובכך מנעה ממנו את האפשרות לטעון לקיומה של טעות שבדין; כשלא נתנה משקל לכך שאינטרס ההסתמכות של בעלי הדין לא נפגע כתוצאה מהאיחור בהגשת הבקשה; כשלא בחנה את סיכויי הערעור; כשלא נתנה משקל לעיוות הדין שנגרם לו; וכשחייבה אותו בהוצאות גבוהות במיוחד ביחס למקרים דומים.
דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים כגון דא הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל לאחרונה: ער"א 3690/23 חיים נ' רשות מקרקעי ישראל – ירושלים (19.6.2023); ער"א 4125/23 פלוני נ' פלונית (19.6.2023)). לא מצאתי כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. זאת בפרט נוכח ההלכה לפיה במתן הארכות מועד בערעורי פסלות שופט יש לנקוט בגישה זהירה ומצמצמת על מנת לגרום להסרה מהירה של כל צל ועננה הקשורים לאובייקטיביות השיפוטית ולמנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו למשל: ער"מ 5279/21 ד"ר טבעוני אדריכלים בע"מ נ' מועצה מקומית כפר מנדא, פסקה 11 (26.8.2021); בש"א 5184/19 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ סניף אשדוד, פסקה 4 (9.8.2019)).
כפי שציינה הרשמת, בהלכת בוריסי נקבעה קביעה ברורה בנוגע להחלטה שניתנה במהלך דיון כשפרוטוקול הדיון מוקלט, ולפיה מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה זו יחל ממועד מתן ההחלטה בדיון. הלכה זו חלה בענייננו, ואין בהבדלי הנסיבות בין המקרים עליהם הצביע המערער – שליטתם של הצדדים על מועד המצאת הפרוטוקול; סוג ההחלטה הנתקפת בערעור; ייצוג בעלי הדין; וטיב הטענות המועלות על ידי הצדדים – כדי לשנות מכך. על כן, בצדק קבעה הרשמת כי בקשתו של המערער להארכת מועד הוגשה כחודש וחצי לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. אשר לטענת המערער בנוגע לקיומה של טעות שבדין, יצוין כי אמנם במקרים מסוימים עשויה טעות שבדין להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד (בש"א 187/20 חואיטה נ' חביבאללה, פסקה 9 (19.1.2020); בש"א 7955/19 וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה – רשות המיסים, פסקה 7 (8.12.2019)), אולם בענייננו היה מצופה ממנו לפעול לבירור המועד הקבוע בדין לנקיטה בהליך ערעורי במקרה הקונקרטי שלו, ולא להתבסס על היגיון. זאת אף אם הוא אינו מיוצג.
גם ביתר טענות המערער לא מצאתי ממש. כך, לא מצאתי ממש בטענה כי דחיית הבקשה לתיקון כתבי הטענות היא שמנעה ממנו לפרט את ה"טעמים המיוחדים" המצדיקים את הארכת המועד, שכן עיון בבקשה מגלה כי אין בה זכר לטענות בנוגע לקיומו של "טעם מיוחד" וכל שנטען בה היה לגבי המועד שבו הומצאה ההחלטה. כמו כן, די בכך שמשיבים 3-2 היו צד הן בהליך לפני הרשמת והן בהליך לפני בית המשפט המחוזי, כדי לדחות את הטענה שאין להם מעמד בערעור. אוסיף כי לא התרשמתי שנגרם למערער כל עיוות דין, שכן סיכויי הערעור לגופו אינם מטים את הכף לטובתו נוכח המבחן המנחה בבחינת בקשה לפסלות שופט, שהוא חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (ראו: בש"א 8178/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (3.12.2020); בש"א 6076/20 דבורצקי נ' זפט, פסקה 5 (14.9.2020)).
לבסוף יצוין כי לא מצאתי מקום להתערבות בהוצאות שהושתו על המערער, ולוּ נוכח המדיניות המשפטית הרווחת של הימנעות ערכאת הערעור מלהתערב בקביעת הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסוגיה זו (ראו למשל: בש"א 5060/19 עו"ד שכיב אבו רוקן נ' כיוף, פסקה 7 (25.7.2019); בש"א 8964/18 קליין נ' רם כספי, עו"ד (27.1.2019)).
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ג באב התשפ"ג (10.8.2023).
ש ו פ ט
_________________________
23053390_N01.docx אפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il