פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
בש"א 6076/20
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
דב דבורצקי
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד מרים זפט
2. כונס הנכסים הרשמי
ערעור על החלטות כב' הרשם ר' גולדשטיין בבש"א 5882/20 מיום 24.8.2020 ומיום 30.8.2020
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטות כב' הרשם ר' גולדשטיין בבש"א 5882/20 מיום 24.8.2020 ומיום 30.8.2020, במסגרתן נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 38395-10-11 מיום 14.7.2020 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המערער.
ביום 18.5.2020 הגיש המערער בקשה לפסלות השופטת ע' וינברג-נוטוביץ, בפניה מתנהל הליך פשיטת הרגל בעניינו. בבקשתו טען טענות רבות הנוגעות לפגמים משפטיים בהחלטותיה ולמשוא פנים הניכר מהן. ביום 14.7.2020 נדחתה בקשת הפסלות, בין היתר משום שהיא נוסחה באופן פוגעני ונגועה בשיהוי. לגופו של עניין נקבע כי לא קמה עילה לפסלות שופט.
ביום 23.8.2020 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה האמורה. בבקשתו ציין המערער כי מצבו הכלכלי והבריאותי קשים; כי הוא ביקש להסתייע בסיוע המשפטי אך טרם קיבל מענה לפנייתו אליהם; כי שגה בדבר מספר הימים הנתונים לו להגשת הערעור, נוכח העומס המוטל עליו בשל הליכים נוספים אותם הוא מנהל הנוגעים כולם להליך פשיטת הרגל העומד בבסיס בקשתו.
ביום 24.8.2020 דחה הרשם את בקשת המערער להארכת מועד ממספר טעמים. ראשית נקבע כי סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים. שנית, האיחור המשמעותי בהגשת הבקשה, כחודש לאחר המועד האחרון הקבוע בדין להגשתה, והיעדר הסבר מספק מטעם המערער לאיחור זה. כמו כן, רבים מן המסמכים שהציג המערער בבקשתו אינם מעודכנים וממילא אין בהם כדי להסביר את האיחור בהגשת הבקשה או לבסס את טיעוניו. עוד ציין הרשם כי הבקשה להארכת מועד כלל לא נתמכה בתצהיר כנדרש. בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה נדחתה ביום 30.8.2020.
מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו טוען המערער כי שגה הרשם בהערכתו את סיכויי ההליך והתעלם מהסבריו של המערער הנוגעים לשגיאתו, למצבו הכלכלי והבריאותי. בנוסף, הרשם טעה בקבעו כי המערער לא צירף לבקשתו תצהיר, גם אם מסיבה לא ברורה התצהיר לא צורף לבקשה.
דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא, וערכאת הערעור לא תתערב בו אלא במקרים חריגים (ראו: בש"א 5739/20 פלוני נ' בית מלון אופרה תל-אביב (18.8.2020); בש"א 5590/20 ורדי נ' בועז (17.8.2020)). מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. בצדק גם קבע הרשם, כי נוכח המבחן המנחה לפסלות שופט, שהוא חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים, על פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים. בנוסף, המערער הגיש את בקשתו באיחור משמעותי מבלי שנתן הסבר מספק לכך.
עוד יש לציין כי גם אם החלטת בית המשפט המחוזי מעוררת קושי בעיני המערער הרי שאין מקום לסגנונו המשתלח, ובכלל זה כי השופטת "משחקת בפרוטוקולים ונותנת להם פרשנות הזויה" או כי השופטת "לא ראויה לשבת בדין". בכך המערער מתמיד בהתנהלותו הפגומה כפי שנהג בבית המשפט המחוזי בנקיטת לשון פוגענית ומתלהמת. התבטאויות מסוג זה עשויות כשלעצמן להצדיק דחיית הליך על הסף (השוו: בג"ץ 4740/20 פלונית נ' הלשכה לסיוע משפטי – מחוז ירושלים (6.9.2020); בג"ץ 2880/10 בציר נ' משרד המשפטים, פרופ' יעקב נאמן (18.4.2010); בש"א 5943/20 ג'ולידוב נ' חמד, פסקה 6 (3.9.2020)).
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה באלול התש"ף (14.9.2020).
ש ו פ ט
_________________________
20060760_N03.docx אק
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il