פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ער"פ 42914-02-25

פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת רשמת לדחות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 06/03/2025 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ער"פ — ערעור רשם פלילי.
מספר התיק 42914-02-25 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה ערעורים בהליך הפלילי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת רשמת לדחות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ער"פ 42914-02-25 — פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת רשמת לדחות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הגיש ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון, אשר דחתה את בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו. המערער טען כי לא הבין את חשיבות זכות הערעור וסד הזמנים, וכי לא ניתן משקל מספק למצבו האישי והרפואי. בית המשפט העליון, מפי השופט דוד מינץ, דחה את הערעור. נקבע כי לרשמת נתון שיקול דעת רחב ואין מקום להתערב בו, שכן המערער לא הציג טעם ממשי המצדיק איחור של עשרה חודשים. השופט ציין כי המערער היה מיוצג, וכי היעתרות לבקשה תפגע בעקרון סופיות הדיון ובזכויות נפגעת העבירה.

פרטי ההליך

סוג הליך ערעור רשם פלילי (ער"פ)
שלב ההליך ערעור
הרכב השופטים דוד מינץ
בדעת רוב 1/1
ארכיון חודשי פסקי דין ממרץ 2025

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת הרשמת ניתנה כדין במסגרת שיקול דעתה הרחב.
  • המערער לא הציג טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור של עשרה חודשים.
  • טענות המערער בדבר אי-הבנת זכות הערעור אינן סבירות בהינתן שהיה מיוצג.
  • סיכויי הערעור בהליך העיקרי אינם מצדיקים הארכת מועד.
  • היעתרות לבקשה תפגע בעקרון סופיות הדיון ובזכויות נפגעת העבירה.
טיעוני ההגנה
  • המערער לא הבין את חשיבות זכות הערעור וסד הזמנים.
  • המערער לא ידע על זכותו להגיש ערעור בכוחות עצמו או באמצעות הסנגוריה הציבורית.
  • הרשמת לא נתנה משקל מספק לנתוניו האישיים של המערער (גיל ומצב רפואי).
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיימת הצדקה לאיחור של עשרה חודשים בהגשת הערעור.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת הרשמת מיום 5.1.2025 בהמ"ן 61357-10-24

תגיות נושא

  • הארכת מועד
  • ערעור פלילי
  • סופיות הדיון
  • סדר דין פלילי

סכום הוצאות משפט

0

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
המ"ן 61357-10-24
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
רשמת בית המשפט העליון
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון ער"פ 42914-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 5.1.2025 בהמ"ן 61357-10-24 בשם המערער: עו"ד שירן ברגמן פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 5.1.2025 בהמ"ן 61357-10-24, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו. דין הערעור להידחות. שיקול הדעת הנתון לרשמת בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו בנקל (ער"פ 5932/22 קריכלי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (13.9.2022) (להלן: עניין קריכלי); ער"פ 250/23 שלום נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.1.2023)). כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי תיעשה מקום בו הצביע המבקש על "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחורו (ער"פ 4162/24 פלוני נ' מדינת ישראל (27.6.2024) (להלן: עניין פלוני); ער"פ 5025/22 חלף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון, פסקה 4 (31.7.2022)). זאת בשים לב בין היתר למשך האיחור, להצדקה שבבסיסו ולסיכויי הערעור בהליך העיקרי להתקבל (שם; ער"פ 5897/21 בנזכריה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2.9.2021)). באופן זה, בא לידי ביטוי האיזון הנדרש בין עקרון סופיות הדיון, הקצאה יעילה של משאבי בית המשפט והשמירה על ודאות משפטית, לבין זכויות בעל הדין המבקש לנקוט בהליך ערעורי ובכללן זכות הגישה לערכאות (עניין פלוני; עניין קריכלי, פסקה 5). על רקע האמור, אף אני לא מצאתי כי המערער הצביע על טעם ממשי המניח את הדעת לאיחורו, בין בבקשה שהגיש לפני הרשמת ובין בערעור שלפנַי. טענות המערער כי לא הבין את חשיבותה של זכות הערעור ואת סד הזמנים העומד לרשותו להגשת ערעור, אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שהתייעץ עם עורך דינו. כך גם לא ביסס את טענתו כי לא ידע על זכותו להגיש ערעור בכוחות עצמו או באמצעות הסנגוריה הציבורית. מעבר לכך, אין בטענות אלו כשלעצמן הצדקה מספקת להגשת הערעור באיחור כה ניכר ובחלוף זמן משמעותי של עשרה חודשים ממועד מתן גזר הדין. היעתרות לבקשה מעין זו פוגעת בעיקרון סופיות הדיון ובעיקרון הוודאות כאמור. על כך מתווספת קביעתה של הרשמת שבמקרה זה סיכויי ההליך אינם מטים את הכף לעבר היענות לבקשה, קביעה שבדין יסודה. בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי ממש בטענה כי לא ניתן כל משקל לנתוניו האישיים של המערער, שעה שנתונים אלה – ובכללם גילו ומצבו הרפואי – הונחו לפני הרשמת והיא התייחסה אליהם בהחלטתה. לאור האמור, ובוודאי בהתייחס להשפעה האפשרית של היעתרות לבקשה על נפגעת העבירה, לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המגלים עילה להתערבות בשיקול דעת הרשמת. הערעור נדחה. ניתן היום, ו' אדר תשפ"ה (06 מרץ 2025). דוד מינץ שופט