פסקי דין בית המשפט העליון

חוק-יסוד: נשיא המדינה (התשכ"ד-1964)

חוק-יסוד: נשיא המדינה מגדיר את מעמדו, סמכויותיו ותפקידיו של נשיא מדינת ישראל, המייצג את המדינה כראש המדינה. החוק חל על נשיא המדינה המכהן, ומסדיר את יחסי הגומלין בינו לבין רשויות השלטון האחרות – הכנסת, הממשלה ובתי המשפט. החוק קובע, בין היתר, את אופן בחירת הנשיא על ידי הכנסת, תקופת כהונתו (שבע שנים), חסינותו המשפטית, וסמכויותיו השונות כגון חתימה על חוקים ומינוי שגרירים.

בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים נדונו מספר היבטים מרכזיים הנוגעים ליישום החוק:

1. היקף סמכות החנינה: סעיף 11(ב) לחוק מעניק לנשיא סמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשם. בפסיקה נקבע כי מדובר בסמכות ייחודית ורחבה בעלת אופי מעין-שיפוטי. בית המשפט העליון הבהיר כי הביקורת השיפוטית על החלטות חנינה של הנשיא היא מצומצמת ביותר, ותופעל רק במקרים חריגים וקיצוניים של חריגה מסמכות או פגיעה קשה בערכי יסוד.

2. גבולות החסינות המשפטית: החוק מעניק לנשיא חסינות רחבה מפני העמדה לדין פלילי במהלך כהונתו. בפסיקה הובהר כי חסינות זו היא דיונית וזמנית – היא מונעת הגשת כתב אישום פלילי נגד הנשיא רק כל עוד הוא מכהן בתפקידו, אך אינה מונעת קיום חקירה משטרתית בעניינו, ואינה חוסמת העמדה לדין לאחר סיום כהונתו.

3. שיקול הדעת בהטלת הרכבת הממשלה: סמכות זו (המשיקה לחוק-יסוד: הממשלה) נחשבת לאחת הסמכויות החוקתיות המשמעותיות של הנשיא. בפסיקה נקבע כי לנשיא מסור שיקול דעת רחב ביותר בהחלטה על מי מחברי הכנסת להטיל את הרכבת הממשלה, וכי התערבות שיפוטית בהחלטה זו תהיה נדירה ביותר.

המידע המוצג בסיכום זה הוא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

פסקי דין שאזכרו את חוק היסוד (84)