פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון עפ"ס 77927-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט הבכיר א' כץ) בתלה"מ 55001-04-25 מיום 23.11.2025 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט הבכיר א' כץ), מיום 23.11.2025 בתלה"מ 55001-04-25, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. הרקע להליך שבפניי פורט בשני פסקי דין שבהם נדחו ערעורים קודמים של המערער על החלטות המותב שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו, ויש לקרוא אותם כחלק מפסק דין זה (ע"א 1054/24 פלוני נ' פלונית (25.3.2024); עפ"ס 58027-03-25 פלוני נ' פלונית (3.6.2025)). בתמצית יצוין כי הצדדים הם בני זוג לשעבר המנהלים הליכים משפטיים שעיקרם התנהלו ועודם מתנהלים לפני המותב שפסילתו מתבקשת בערעור דנן. עניינו של ההליך מושא הערעור הוא תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על המערער לעשות שימוש בדירת המגורים של הצדדים. כמו כן, התבקש צו מניעה זמני עד למתן פסק דין בהליך. 2. ביום 6.5.2025 הגיש המערער בקשת ארכה להגשת כתב הגנה ותשובה לבקשה למתן סעד זמני וכן לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 29.5.2025 על רקע גיוסו לשירות מילואים. עוד טען המערער כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית לבית המשפט מכיוון שהסמכות נתונה לבית הדין הרבני; ובשל קיומו של השתק, שכן טענות המשיבה נדחו זה מכבר בהליך אחר (ה"ט 12082-04-25 (להלן: הליך ההטרדה המאיימת)). בית המשפט דחה את בקשת המערער תוך שהבהיר כי המועד שנקצב להגשת כתב ההגנה והתשובה לבקשה לסעד זמני קודם למועד התייצבות המערער לשירות מילואים. עם זאת, בית המשפט הקדים את מועד הדיון. עוד הובהר כי יש ליתן משקל לנזק שיגרם למשיבה בשל דחיית המועדים ולכן המערער ישקול אם הוא עומד על בקשתו לדחיית המועדים לאחר תום שירות המילואים בכפוף למתן צו מניעה זמני האוסר עליו להיכנס לבית המגורים עד למתן החלטה אחרת. 3. זמן קצר לאחר מכן, ביום 18.5.2025, הגיש המערער את בקשת הפסלות הראשונה בהליך דנן, והשלישית בסך הכל, נגד המותב. עוד באותו יום קבע המותב כי הבקשה תידון במהלך הדיון שנקבע ליום 21.5.2025, אולם המערער לא התייצב לדיון. בפתח הדיון דחה המותב את בקשת הפסלות בציינו, בין היתר, כי בקשת הפסלות היא השלישית במספר שהוגשה כנגד המותב; כי רוב הטענות שהועלו בבקשה ממוחזרות ואין לדון בטענות שכבר נדחו; כי דברי המותב למשיבה בהליך ההטרדה המאיימת אינם חורגים מן המקובל ואין בהם כל ייעוץ משפטי; וכי אין בינו ובין המשיבה כל קשר או היכרות מחוץ לכותלי בית המשפט. מאחר שהמערער לא הגיש כתב הגנה או תשובה לבקשה לסעד זמני ואף לא התייצב לדיון, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה המורה על סילוק ידו ופינויו של המערער מדירת המגורים. ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי בירושלים התקבל ביום 6.11.2025 וההליך הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה תוך שאיסור כניסת המערער לדירת המגורים נשאר כסעד ארעי (עמ"ש 6230-06-25). 4. לאחר שההליך הוחזר לבית המשפט לענייני המשפחה, המותב הורה למערער להגיש כתב הגנה בתוך שבעה ימים, שאם לא כן, התביעה תתקבל בהיעדר הגנה. ביום 23.11.2025 הגיש המערער תשובה לבקשה לסעד זמני; בקשה למתן החלטה בבקשתו לדחיית התביעה על הסף; וכן בקשת פסלות שנייה בהליך דנן, והרביעית בסך הכל נגד המותב, היא בקשת הפסלות מושא ערעור זה. בבקשת הפסלות המערער שב על טענות שנטענו בבקשות הפסלות הקודמות, ובהן כי המותב מחזיק בדעה קדומה על המערער בשל התיקים האחרים שהתנהלו בפניו; כי המותב חרג מסמכותו כאשר הכריע שיש לבית המשפט סמכות לדון בהליך כשהסמכות נתונה לבית הדין הרבני; וכי המותב נתן ייעוץ משפטי למשיבה. המערער הוסיף כי יש להעביר את ההליך למותב אחר משהמותב גיבש דעתו ונתן פסק דין וזה בוטל על ידי ערכאת הערעור. 5. באותו יום ניתנה החלטת המותב הדוחה בתמציתיות את בקשת המערער מאחר ומדובר בבקשה רביעית, ומכיוון שטענות המערער ממוחזרות ולא חל שינוי מבקשת הפסלות הקודמת שהוגשה בהליך ביום 18.5.2025. כמו כן, בית המשפט חייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה. 6. על ההחלטה זו נסוב הערעור שלפניי, שבו המערער, שאינו מיוצג, חוזר על טענותיו, ובעיקרם של דברים, טוען כי המותב לא מכבד את פסק הדין של בית המשפט המחוזי; כי דעת המותב "ננעלה" בשל הליכים אחרים שבהם גילה דעתו; וכי המותב "נוטה בברור לטובת האישה". 7. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. ראשית יובהר, כי בהתאם לכלל שלפיו אין מקום להעלות בשנית טענות שפורטו בבקשות פסלות קודמות שנדחו (עפ"ס 12720-03-25 כנאני נ' עזאיזה, פסקה 4 (16.4.2025)), איני רואה מקום להידרש לאירועים קודמים שנדונו ונדחו, ובכלל זה, טענות המערער ביחס להתנהלות המותב בהליכים אחרים. 8. לגופם של דברים. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ראו, מיני רבים, עפ"ס 25625-01-26 צימרינג נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, פסקה 5 (11.6.2026)). כפי שנפסק לא אחת, אין בעצם העובדה שמותב דן בעבר בעניינו של בעל דין כדי להקים עילת פסלות אוטומטית (עפ"ס 37187-01-26 ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מורנים מנדפים בע"מ, פסקה 6 (26.5.2026)); גם לא במצב שבו ערכאת הערעור הפכה את פסק הדין וההליך הוחזר אל אותו המותב (עפ"ס 56432-01-26 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 ‏(16.4.2026‏)‏). הדברים יפים ביתר שאת בבית המשפט לענייני משפחה, שם נוהג הכלל "משפחה אחת – שופט אחת" (עפ"ס 12295-01-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (23.2.2025)). 9. למעלה מן הצורך, יצוין כי טענות המערער המכוונות כלפי האופן שבו מנהל המותב את ההליך אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים, גם כאשר מדובר ברצף החלטות או "הצטברות" של החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין (עפ"ס 55943-03-25 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 12 ‏ (24.6.2025‏)), וממילא האכסניה הראויה להעלותן היא בהליכי ערעור מתאימים, ולא במסגרת הליכי פסלות (עפ"ס 33031-11-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (26.2.2026)). 10. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ו (28 יוני 2026). יצחק עמית נשיא