עיסא דארי נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית האלוף אבי בלוט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5997-01-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. עיסא דארי 2. ח'דר סאלח מוסטפא 3. דאוד יוסף עטיה 4. מחמוד אברהים חליל מחמוד 5. עבד אלחאפז עטיה 6. עלי מוסא מוסטפא 7. מג'די חסן מוסטפא 8. אמג'ד מוסטפא 9. סלימאן דארי 10. כמאל חסן מוסטפא 11. אחמד מחמוד 12. אמג'ד מחמוד מוחמד 13. מאמון מוחמד מחיסן 14. מוחמד אחמד דארי 15. מוחמד ג'ומעה בדר חמדאן 16. ח'אלד ריאד חמדאן 17. זיד ח'דר מוסטפא 18. זיאד מוחמד מוסטפא 19. עבד אלראוף מחמוד נגד המשיב: מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית האלוף אבי בלוט עתירה למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: י"ט בסיוון, התשפ"ו (4.6.2026) בשם העותרים: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיב: עו"ד אמיר בכר; עו"ד רן רוזנברג פסק-דין השופט אלכס שטיין: מהות העתירה בעתירה זו מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי המורה למשיב, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (להלן: המפקד הצבאי או המשיב), לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל צו בדבר תפיסת מקרקעין מס' 152/25/ת', (יהודה ושומרון), התשפ"ה-2025 (להלן: הצו). במסגרת הצו הורה המפקד הצבאי על הרחבת מתחם המטווחים המתוכנן בצמוד למחנה "מצודת אדומים" של כוחות מג"ב עוטף ירושלים (להלן: המחנה). בתוך כך, העותרים ביקשו צו ביניים שימנע את ביצוע ומימוש צו התפיסה עד להכרעה בעתירה. העובדות בשנת 2012 הוקמו לראשונה מתחמי המטווחים הראשונים בשטח המחנה, ובשנת 2018 הם הורחבו. מטווחים אלה קטנים בהיקפם וקצרים למדי באורכם – עובדה אשר משפיעה על סוגי הנשקים המתאימים לאימון, ועל טווחי הירי האפשריים. הואיל ומטווחים אלה מתאימים לאימון היקף כוחות מצומצם ביותר, עיקרי הכוחות הפועלים במחנה מתאמנים במטווחים מרוחקים יותר – מטווח באזור נבי-מוסא המרוחק 30 ק"מ מהמחנה, ומטווח באזור מעלה מכמש המרוחק 20 ק"מ מהמחנה. ביום 17.2.2025 חתם מפקד פיקוד מרכז על צו בדבר תפיסת מקרקעין מס' ת/15/25 (יהודה ושומרון), התשפ"ה-2025 (להלן: צו התפיסה הקודם), שנועד להקצות 42.8 דונם לטובת הרחבת המטווחים. צו זה, אשר השתרע על אדמות מדינה בלבד, חל על מקרקעין צפונית למטווחים הקיימים. אחרי שהחלו העבודות להקמת המטווחים בשטחי צו התפיסה הקודם, הגורמים המבצעיים הגיעו לידי מסקנה כי היקף השטחים שנתפס קטן מדי, ואינו עונה על הצורך הצבאי במלואו. בתוך כך, היקף הכוחות הפועלים במחנה גדל אף מעבר לגידול שהוביל לחתימה על צו התפיסה הקודם. בהמשך לאמור, התקיימה עבודת מטה שכללה בחינת חלופות להרחבת המטווחים. במסגרת זאת, נבחנו השטחים הצמודים למחנה בלבד על-מנת שהאימונים יתבצעו בקרבת הגזרה עליה מופקדים הכוחות. נמצא כי לבד משטח צו התפיסה הקודם, השטחים המתאימים להקמת המטווחים מצויים מדרום מערב המחנה בלבד. בהתאם, ביום 28.8.2025, נחתם הצו מושא העתירה אשר מתפרש על-פני השטח מדרום למחנה. מכוח הצו נתפסו אדמות מדינה בהיקף של 34.976 דונם, ואדמות סקר בהיקף של 42.632 דונם. ביום 25.11.2025 הצו נמסר לגורמי הקישור הפלסטיני, וכן פורסם בשטח המיועד לתפיסה ובנציגות קלנדיה בעברית ובערבית. בצו נקבע כי מי שרואה עצמו נפגע מן הצו, רשאי להגיש התנגדות בתוך שבעה ימים ממועד סיור הבעלים. עוד באותו יום נערך סיור בעלים בשטח, במסגרתו לקחו חלק 12 אנשים אשר טוענים לזכויות במקרקעין. ביום 5.12.2025 העותרים, כולם תושבי הכפר הסמוך עיסאוויה, הגישו השגה. במסגרת זו, טענו העותרים לפגמים בפרסום הצו ובאופן ביצוע סיור הבעלים. עוד טענו העותרים כי הצו יביא לפגיעה קשה בקניין ובפרנסה, שכן הוא ימנע מהם להגיע לשטחי אדמותיהם אשר מהווים מקור פרנסתם. כמו כן, נטען כי קיימות עתודות קרקע גדולות בשטחי מדבר יהודה שיש בהן כדי להוות חלופה פוגענית פחות. ביום 22.12.2025 נדחתה השגת העותרים על-ידי מחלקת יועמ"ש איו"ש. בהחלטה שדחתה השגה זו, צוין כי הצו ניתן בסמכות, כי לא נפלו פגמים באופן פרסומו, וכי הצו מידתי ובבסיסו עומדים שיקולים ביטחוניים מובהקים. מכאן העתירה שלפנינו. טענות הצדדים טענות העותרים לטענת העותרים, הצו ניתן ללא כל הצדקה עניינית, בניגוד להוראות החוק ולדין הבינלאומי. העותרים מבהירים כי ביצועו של הצו יפגע קשות בזכויותיהם הקנייניות, שכן הוא ימנע מהם להגיע בחופשיות לאדמותיהם, אשר מהוות מקור פרנסתם, ויביא להפרת שגרת חייהם. כמו כן, לשיטת העותרים, הקמת מטווח בשטח מקרקעין פרטיים, בלב-ליבו של אזור עירוני מאוכלס בצפיפות, אינו יכול לעלות כדי צורך צבאי מובהק. העותרים מצביעים על קיומם של שיקולים זרים בקבלת ההחלטה בדבר הצו. לטענתם, הצו לא נועד למטרות צבאיות, אלא כדי להשתלט על אדמות פלסטיניות ולייעד אותן להרחבת היישובים היהודים הסמוכים, כדי ליצור רצף טריטוריאלי בין מעלה אדומים לירושלים. העותרים טוענים כי לא נבחנו חלופות אחרות, מידתיות יותר, למענה על הצורך הביטחוני. העותרים מדגישים כי מזרחית לאדמותיהם קיימת עתודת שטח ענקית של אדמות מדינה, אשר יכולה לתת מענה לצרכי הצבא. בנסיבות אלה, לא ברור, כך לדברי העותרים, מדוע נבחר השטח שבו עסקינן לצו התפיסה, ומהו הצורך הצבאי שעומד בבסיסו של הצו. העותרים גורסים כי זכות השימוע שלהם נפגעה אף היא. נטען כי הצו לא פורסם ברבים באופן נגיש לתושבי עיסאוויה; לא נערך סיור בשטח התפיסה כדין, ומשכך המועד החוקי לתחילת תוקפו של הצו טרם החל; לא ניתנה זכות שימוע לעותרים עובר לקבלת ההחלטה בדבר ביצוע הצו; והצו אינו מפרט את מלוא העובדות הנחוצות למי שרוצה לתקוף אותו, ובפרט לא ברור אילו צרכים צבאיים עומדים ביסודו. לטענת העותרים, התעלמות מזכות השימוע פוגמת בתוקפו של האקט המינהלי – הצו – ומרוקנת אותו מכל תוכן חוקי. טענות המשיב לעמדת המשיב, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה מבוררת להתערבותנו במתן הצו. לטענתו, ביסודו של הצו עומד צורך בטחוני מובהק – זאת, על רקע הערכת מצב ביטחונית עדכנית המחייבת את הרחבת המטווחים במחנה לצורך שמירה על כשירות הכוחות. המשיב מוסיף וטוען, כי מצב הדברים הנוכחי בו הכוחות נדרשים לנסוע מרחקים ארוכים כדי לערוך אימונים, תוך-כדי עזיבה של הגזרה עליה הם מופקדים, הינו בלתי סביר. המשיב סבור כי הצורך הביטחוני אף הולך ומתעצם לנוכח העובדה שמצבת הכוחות גדלה בתקופה האחרונה באופן משמעותי. לטענת המשיב, בהתאם להלכה הפסוקה, עמדתו של המפקד הצבאי בענייני ביטחון הינה בעלת משקל סגולי לאור מומחיותו, והעותרות לא עמדו בנטל להפריך את עמדתו. המשיב סבור כי תפיסת המקרקעין במסגרת הצו היא מצומצמת ומידתית בראי הצורך הביטחוני שעומד על הפרק. לטענתו, יש לתת משקל לכך שבמסגרת צו התפיסה הקודם המשיב ביקש למצות את אדמות המדינה באזור מבלי שתידרש תפיסה של מקרקעין שאינם אדמות מדינה, אלא שאותו צו לא נתן מענה מספק לצורך הביטחוני. כמו כן, גם במסגרת הצו נושא דיוננו המשיב ניסה לתפוס כמה שפחות קרקעות פרטיות; ובהתאם לכך, כ-77 דונם מתוך 121 דונם, אשר נכללים בשני צווי התפיסה שנועדו להרחבת המטווחים, הם אדמות מדינה מוכרזות. עוד צוין כי עובר להוצאת הצו נערכה עבודת מטה מקיפה, במסגרתה נשקלו בכובד ראש הצורך הביטחוני המובהק אל מול הפגיעה במרקם החיים של תושבי האזור. עבודת המטה הובילה לצמצום היקף השטח שנתפס מכוח הצו, ובכלל זאת ויתור מלא על חלקות מעובדות שהיו כלולות בשטח המקורי שהיה מיועד לתפיסה. באשר לטענת העותרים ביחס לעתודות הקרקע ממזרח למחנה, המשיב טוען כי ככל שמדובר במקרקעין בסמוך למחנה, לא נמצא כי קיימות חלקות בעלות אופי טופוגרפי מתאים להקמת מטווחים. ככל שכוונת העותרים הייתה לחלקות מרוחקות יותר מהמחנה, הסביר המשיב כי הקמת המטווחים תוכננה להיות בצמידות למחנה הצבאי כדי למנוע התנהלות לוגיסטית מכבידה או אילוץ הכוחות להתרחק מהגזרה, עליה הם מופקדים, לצרכי אימונים. כך או כך, המשיב סבור כי האדמות שממזרח למחנה אינן עונות על הצורך הביטחוני הקיים. המשיב מוסיף ומבהיר כי בניגוד לנטען בעתירה, בשטח המיועד לתפיסה לא נמצאות חלקות מעובדות. המשיב מטעים כי מערבית לשטח המיועד לתפיסה מצויים עיבודים חקלאיים ומספר מבנים חקלאיים, אלא שננקטו צעדים אשר אמורים לצמצם עד למינימום הכרחי את ההפרעה לטיפול בעיבודים אלה. במסגרת זו, כיווני הירי במטווחים יפנו מזרחה על-מנת שלא לסכן את מי שיעסוק בעיבוד הגידולים; וכן תתאפשר גישה לאדמות המצויות בסמוך למטווחים, בכפוף לתיאום מראש. המשיב ציין בהקשר זה כי דרישת התיאום נובעת מהרצון לשמור על בטיחות התושבים לנוכח הסכנה הטמונה בהימצאות תושבים בקרבת אימוני ירי רטובים. המשיב סבור כי יש לדחות את הטענה לפיה הוא לא עמד בחובותיו לפרסם כיאות את הצו ולהעניק זכות טיעון לעותרים. לטענתו, הוא אפשר לעותרים להגיש השגה, והעותרים אכן ניצלו אפשרות זו. כמו כן, חרף העובדה שההשגה הוגשה באיחור, כל הטענות שהעלו בה העותרים נבחנו לגופם של דברים וקיבלו מענה מפורט. הדיון בעתירה ביום 4.6.2026 קיימנו דיון בעתירה. במהלכו של דיון זה, חזרו בעלי הדין על טענותיהם, פירטו אותן וענו לשאלותינו. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אשר הועלו לפנינו בכתובים ובעל-פה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות – שכן, לא מצאתי עילה מבוררת להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי בדבר הרחבת מתחם המטווחים המתוכנן בסמוך למחנה, באמצעות צו התפיסה שבמחלוקת. בית משפט זה עמד לא אחת על סמכותו הרחבה של המפקד הצבאי לנקוט צעדים להבטחת ביטחון האזור ותושביו. במסגרת סמכות זו, המפקד הצבאי רשאי להוציא צו תפיסה שנועד לתת מענה לצרכים ביטחוניים. בבואו להחליט על נקיטת אמצעים ביטחוניים, כמו גם על הוצאת צו תפיסה, על המפקד הצבאי לאזן בין השיקולים הביטחוניים, רווחת התושבים המקומיים וזכויות האדם של הישראלים הגרים באזור (ראו: בג"ץ 10309/06 מועצה מקומית אלפי מנשה נ' ממשלת ישראל, פסקה 15 (29.8.2007)). הלכה היא עמנו כי ביקורת שיפוטית שבמוקדה החלטות ביטחוניות הנתונות למומחיותו של המפקד הצבאי תיעשה במשורה ותהא מוגבלת למצבים בהם נפל פגם חמור היורד לשורש ההחלטה. בית משפט זה אינו שם עצמו כמומחה לענייני ביטחון וצבא, ולא ימיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו-שלו (ראו, מני רבים: בג"ץ 5779/22 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.1.2023); בג"ץ 6697/16 עיריית חברון נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 10 (28.12.2016); בג"ץ 239/23 חמדאן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 6 (19.3.2023)). טענת העותרים כי הצו אינו מאזן כראוי בין השיקול הביטחוני לזכויות העותרים, דינה להידחות. החלטת המפקד הצבאי נטועה בשיקול דעתו הביטחוני והמקצועי, שהפעלתו נהנית מחזקת התקינות (ראו, מני רבים: בג"ץ 1412/18 אבו עלאן נ' מפקד פיקוד המרכז, פסקה 31 לפסק דיני (1.11.2020)), אשר לא הופרכה על-ידי העותרים. כמו כן, נחה דעתי כי הצו נועד להגשים צורך ביטחוני מובהק – שמירת כשירותם של כוחות הביטחון הפועלים באזור באופן ששומר על ביטחון הגזרה. ברי הוא כי קיימת חשיבות רבה בהרחבת מתחם המטווחים בכדי לאפשר את הקמתו של מתחם אימונים מסודר, בקרבת המחנה, אשר יתן מענה למצבת הכוחות הגדולה הפועלת באזור. כמו כן, בבואנו לדון במידתיות אמצעי הביטחון שנבחר, שומה עלינו לתת משקל מיוחד לעמדתו המקצועית של המפקד הצבאי, כמי שמומחה לענייני ביטחון (ראו: בג"ץ 11205/05 מועצת הכפר עיזרייה נ' ממשלת ישראל, פסקה 14 (23.5.2006)). כפי שעולה מעמדת המשיב, צו התפיסה שבסוף היום הוחלט להוציאו הוא בגדר מינימום הכרחי להבטחת הצורך הביטחוני הנדון. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי המקרקעין שנתפסו הם אדמות לא מעובדות אשר לא נעשה בהן שימוש בפועל, וכן כי נעשה ניסיון לצמצם ככל שניתן את התפיסה של אדמות שאינן בגדר אדמות מדינה. מהאמור עולה כי ההחלטה התקבלה מתוך ניסיון למזער את הפגיעה בעותרים, והיא אינה חורגת ממתחמי הסבירות והמידתיות. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענות העותרים בנוגע לקיומם של שיקולים זרים. בידוע הוא כי רשות מנהלית מחויבת לפעול על בסיס שיקולים עניינים בלבד. כלל זה חל, כמובן, גם על המפקד הצבאי. ברם, בשים לב למומחיותו של המפקד הצבאי, ולכך שההחלטה להוציא צו תפיסה נהנית מחזקת התקינות המנהלית, הנטל להוכיח כי הצו הוצא ממניע זר ובלתי-ענייני, או ממטרה סמויה שאינה לגיטימית, רובץ על הטוענים לכך. כדי לבסס טענה כאמור יש להציג תשתית ראייתית מספקת (ראו: בג"ץ 12216-08-25 מנאסרה נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פסקה 11 (22.10.2025); בג"ץ 5469/17 עמרו נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.3.2020); בג"ץ 4330/17 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (26.9.2017)). העותרים בענייננו לא הציגו אפילו ראשית ראיה שבכוחה לתמוך בטענתם; ומשכך הוא, אין לי אלא לדחות את טענתם. לבסוף, לא מצאתי כי הליך פרסומו של הצו נפגם בפגם אשר מצדיק את התערבותנו. מדברי המשיב עולה כי צו התפיסה נמסר כדין לגורמי הקישור הפלסטיני, וכן פורסם בנציגות קלנדיה ובשטח המקרקעין המיועד לתפיסה. השגות העותרים על הוצאת צו התפיסה נשמעו ונענו בפירוט; ומכאן המסקנה כי זכויות השימוע והטיעון ניתנו לעותרים כדת וכדין ומוצו על ידיהם (ראו: בג"ץ 38611-03-25 עיריית חלחול נ' ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, פסקה 9 (12.1.2026)). לצד זאת, רשמנו לפנינו את נכונות המשיב לצמצם למינימום את ההפרעה לטיפול בעיבודים החקלאיים אשר מצויים ממערב לשטח המיועד לתפיסה. על המשיב לעשות ככל שלאל ידו על-מנת לא לסכן את מי שעוסק ויעסוק עיבוד הגידולים. כמו כן, חייב המשיב לשמור על ביטחון התושבים הפועלים באזור. סוף דבר: לא מצאתי עילה להתערבותנו בצו התפיסה. אשר על כן, אציע לחבריי כי נדחה את העתירה ועימה את הבקשה למתן צו ביניים – כל זה, ללא צו להוצאות. השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת השופט יחיאל כשר: אני מסכים. יחיאל כשר שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אלכס שטיין. ניתן היום, ‏כ"ו בסיון התשפ"ו (‏11.6.2026). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט