בג"ץ 4330-17
טרם נותח

עיריית חברון נ. מדינת ישראל

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 4330/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4330/17 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. עיריית חברון 2. הועד לפיתוח חברון 3. הווקף של חברון 4. פרייאל אבו הקל 5. עבד-אלמג'יד אלחטיב 6. מאג'ד אבו שח'ידם נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שר הביטחון 3. ראש המינהל האזרחי ליו"ש 4. המפקד הצבאי לאיו"ש עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ח באלול התשע"ז (19.9.2017) בשם העותרים: עו"ד סאמר שחאדה בשם המשיבים: עו"ד אבי מיליקובסקי פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים לביטול צו תפיסת מקרקעין 8/17/ת' וצו תפיסת מקרקעין 9/17/ת' (להלן: צווי התפיסה או הצווים), שהוצאו על-ידי המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (להלן: המפקד הצבאי) לצורך שדרוג מרכיבי הביטחון במרחב תל-רומיידה בחברון. עיקרי העובדות וטענות הצדדים 2. ביום 28.3.2017 חתם המפקד הצבאי על הצווים, מכוחם נתפסו 1047 מטרים רבועים במקרקעין המצויים במרחב H2 בחברון, הנתון לאחריות ביטחונית ישראלית, לשם הקמת עמדות בידוק 'תמר' ו'שפלה' (להלן: עמדות הבידוק). ביום 6.4.2017 הגישו העותרים התנגדות לצווים, וזו נדחתה על-ידי היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. בהודעת הדחייה מיום 11.5.2017 נכתב כי צווי התפיסה הוצאו במסגרת "ההחלטה לשדרג את התשתית הביטחונית במרחב H2 של חברון, מתוך מטרה לשפר, הן את המענה הביטחוני, הן את מרקם החיים במרחב". עוד צוין כי העמדות המשודרגות "נועדו להחליף את החסמים הקיימים כיום במרחב הסמוך להן [...] והכל באופן שיקל על תנועת תושבי המקום הפלסטינים וישפר את ביטחונם". משנדחתה ההתנגדות, הוגשה העתירה דנן, בד בבד עם בקשה למתן צו ביניים, בקשה שנדחתה בהחלטתי מיום 8.6.2017. 3. בעתירתם טוענים העותרים כי צווי התפיסה אינם עולים בקנה אחד עם כללי המשפט הבינלאומי וכללי המשפט המנהלי הישראלי. לטענתם, תכלית הצווים אינה מצדיקה את הרחבת שטח המקרקעין התפוסים, מ-106 מטרים רבועים טרם שדרוג עמדות הבידוק ל-1047 מטרים רבועים לאחר הוצאת הצווים. זאת, בייחוד נוכח העובדה שעמדות הבידוק הישנות נתנו מענה לצרכי הביטחון גם בימי האינתיפאדה השנייה, שבה הסיכונים הביטחוניים היו גבוהים במידה משמעותית מאלו שהיום. עוד נטען כי שדרוג עמדות הבידוק יפגע בצורה לא מידתית במרקם החיים של תושבי המרחב, לרבות: בחופש התנועה והדת שלהם, בקניינם, במסחר באזורי העיר העתיקה והשוק, וכן ביכולת ההגעה למוסדות החינוך במרחב. לדידם של העותרים, הפגיעה בזכויותיהם היא כה משמעותית, עד שיש בה כדי להתגבר על הצורך הביטחוני בשדרוג עמדות הבידוק. עוד נטען כי ההליך המנהלי להוצאת הצווים לקה בפגמים, מכיוון שלא כלל איסוף נתונים כנדרש, לא הושתת על תשתית עובדתית ראויה, והתבסס על שיקולים פוליטיים וזרים. 4. מנגד טוענים המשיבים בתגובתם לעתירה כי קיים צורך ביטחוני מובהק לשדרג את עמדות הבידוק לעמדות 'חכמות', וזאת נוכח כמות והיקף האירועים החבלניים שארעו בשנים האחרונות במרחב. לטענתם, האמצעים הביטחוניים הקיימים כיום אינם מגינים על כוחות הביטחון מפני תקיפה מטווח קרוב, ואינם נותנים מענה לזריקות אבנים, בקבוקי תבערה ומטענים, ואף להפרות הסדר המתרחשות במרחב. לדבריהם, עמדות הבידוק החדשות תוכננו על סמך ניסיון רב שנים והן נועדו ליתן מענה לסיכונים המתוארים. אשר להיקף השטח שנתפס, טוענים המשיבים כי הוא דומה להיקפם של שטחים שנדרשו להקמת עמדות בידוק משודרגות באזורים אחרים בחברון, שנדונו ואושרו בהליכים שהתקיימו לפני בית משפט זה בשנים האחרונות. אשר לטענות העותרים בנוגע לפגמים שנפלו לכאורה בהליך הוצאת הצווים, טוענים המשיבים כי ההחלטה התקבלה לאחר עבודת מטה מעמיקה, סדוּרה, ועל בסיס שיקולים ענייניים בלבד. 5. המשיבים מטעימים כי שדרוג מעברי הבידוק צפוי להקל על האוכלוסיה הפלסטינית במרחב במספר היבטים: ראשית, התכנית החדשה תאפשר מעבר כלי רכב בציר 'ציון', שעליו נמנעת כיום תנועת כלי רכב פלסטיניים. בד בבד, בכפוף להחלטת המפקד הצבאי ולמציאות הביטחונית במרחב, מתוכננת פתיחה מדורגת ומבוקרת של ציר 'תמר-שפלה'. שנית, סדרי הבידוק החדשים תוכננו כך שיגנו בצורה טובה יותר על פרטיות הנבדקים. שלישית, המשיבים הצהירו על כוונתם להסיר את חסם 'ג'ילבר', ובכך להפחית את כמות החסמים במרחב משלושה לשניים, דבר שיקל על הבידוק ועל המעבר של התושבים הפלסטיניים למרחב מערת המכפלה. רביעית, כתוצאה משדרוג המעברים, צפויות להיפתח 6 חנויות מסחר שנמצאות בציר 'תמר-שפלה'. זאת ועוד, לטענת המשיבים, מרכיבי הביטחון החדשים לא פוגעים בשטחים הפרטיים של העותרים 4-6, בניגוד לנטען על-ידם. 6. בדיון שנערך ביום 19.9.2017 חזרו ב"כ הצדדים על עיקרי טענותיהם כאמור. אל"מ איציק כהן, מח"ט יהודה, ענה לשאלותינו, הציג מפה שבאמצעותה הסביר את השינויים ואת משמעויותיהם על האוכלוסיה הפלסטינית, והוסיף לעדכן כי בינתיים הושלמה בניית שני המעברים, וכי לפני ימים אחדים הוסר חסם ג'ילבר מהמרחב. כמו כן, ציין אל"מ כהן שהמעברים החדשים שיפרו את ההקפדה על פרטיות התושבים, מכיוון שהבידוק נעשה עתה באמצעות מכשירים לגילוי מתכות ולא באופן ידני. מח"ט יהודה ציין עוד ששדרוג המעברים מאפשר עתה לתושבים הפלסטיניים באיזור להגיע במכונית עד לביתם, דבר שלא התאפשר במשך שנים רבות. דיון והכרעה 7. עיינתי בעתירה ובתגובה שניתנה לה, על נספחיהן, שקלתי את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. 8. הלכה פסוקה היא כי למפקד הצבאי נתונה סמכות להורות על הוצאת צווי תפיסה על מנת להגשים תכליות ביטחוניות (ראו למשל: בג"ץ 6697/16 עיריית חברון נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (28.12.2016) (להלן: עניין שדרוג עמדת 'ברית'); בג"ץ 772/16 הועד לפיתוח חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (15.1.2017) (להלן: עניין שדרוג 'עיקול 160')). סמכות זו מעוגנת הן במשפט הבינלאומי, הן במשפט הישראלי (בג"ץ 10356/02 הס נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נח(3) 443, פסקה 8 (2004) (להלן: עניין הס)), והיא כפופה לכך שתופעל "בצורה סבירה ומידתית, תוך איזון ראוי בין השיקול הביטחוני לבין הבטחת צרכיהם של כלל תושבי האזור" (עניין שדרוג 'עיקול 160', שם). 9. העותרים טוענים כאמור כי שיקולים זרים הביאו להוצאת הצווים. אין בידי לקבל טענה זו. מושכלות יסוד הן שרשות מנהלית חייבת להפעיל את סמכויותיה השלטוניות על בסיס שיקולים רלבנטיים בלבד (בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 34 (1997)). כלל זה חל כמובן גם על המפקד הצבאי בבואו להורות על הוצאת צווי תפיסת מקרקעין (עניין הס, פסקה 12), אולם, מפאת מומחיותו "עמדתו זוכה למשקל מיוחד", ומשכך הנטל רובץ על המבקש לסתור אותה (עניין שדרוג עמדת 'ברית', פסקה 10). בד בבד, ההחלטה על הוצאת צווי תפיסת מקרקעין, כמו כל החלטה מנהלית אחרת, עומדת בחזקת התקינות המנהלית, וזאת "כל עוד לא הונחה תשתית מבוססת המצביעה על ההפך" (עניין הס, שם). 10. המשיבים כופרים בקיומו של מניע זר כלשהו, והם עומדים על כך שהוצאת הצווים נועדה לשרת צורך ביטחוני טהור, ובד בבד יטיב שידרוג מרכיבי הביטחון גם עם האוכלוסיה הפלסטינית. המשיבים הציגו בצורה מפורטת את הצורך בשדרוג עמדות הבידוק, נוכח העלייה שחלה בכמות האירועים הביטחוניים במרחב, ומפאת העובדה שמרכיבי הביטחון הקיימים אינם מספקים מענה הולם לאיומים. דבריהם, בכתב ובעל-פה, משכנעים; מכל מקום, העותרים לא הניחו לפנינו תשתית עובדתית המבססת את טענתם כי מניעים זרים הביאו להוצאת הצווים, ודאי לא תשתית כזו המערערת את חזקת תקינותה של החלטת המפקד הצבאי (השוו: בג"ץ 4331/10 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (1.2.2012); עניין שדרוג עמדת 'ברית', פסקה 10). לא למותר לציין כי אין ממש בטענת העותרים, לפיה הצורך הביטחוני נשמט נוכח העובדה שעמדות הבידוק הישנות נתנו מענה לצרכי הביטחון אף בימים שבהם הסיכונים הביטחוניים היו גבוהים יותר. כאמור, המשיבים עמדו על הצורך הביטחוני המובהק בעמדות בידוק 'חכמות', נוכח האירועים בעת האחרונה ובהתייחס לאיומים הרלבנטיים לתקופה. 11. לצד התכלית הביטחונית הציגו המשיבים כאמור נתונים המלמדים כי שדרוג עמדות הבידוק יועיל לרווחת האוכלוסיה המקומית, בכך שיפחית את מספר החסמים במרחב, יקטין את החיכוך בין גורמי הביטחון לתושבים הפלסטיניים, וישפר את השמירה על הפרטיות של העוברים במעברים. השדרוג יביא גם לפתיחת מספר בתי מסחר שהיו סגורים, ואף יאפשר לתושבים במרחב להגיע עם מכוניותיהם עד לבתיהם. נראה אפוא כי לצד התכלית הביטחונית שביסוד הוצאת צווי התפיסה, אכן הצפי הוא לשיפור במרקם החיים של תושבי המרחב, כמתוכנן. בעניין דומה - שדרוג 'עיקול 160 - קבע לאחרונה השופט י' דנציגר כי "אף אם אין מדובר בתכלית העיקרית לשדרוג העמדה, אין לבטל כליל תכלית זו של טובת האוכלוסייה" (פסקה 10). אין לכחד, בצווי התפיסה יש משום פגיעה בזכות הקניין, ברם, מכלול העובדות מלמד אותנו כי המשיבים ערכו איזון ראוי בין כלל השיקולים והאינטרסים הרלבנטיים, ובכלל זה פעלו לכך שהפגיעה בעותרים תהיה מינימלית, ובעיקר – עשו להקלה במרקם החיים של האוכלוסיה המקומית. אשר על כן, נדחית טענת העותרים על פגיעה לא מידתית בזכויותיהם. העותרים גם לא הציגו חלופה ממשית שיש בה כדי לפגוע פחות בזכויותיהם, ועדיין להגשים את תכלית צווי התפיסה. 12. סוף דבר: צווי התפיסה הוצאו בסמכות ובהתאם לשיקול הדעת המסור למפקד הצבאי, ולא נפל בשיקול דעת זה פגם כלשהו המצריך את התערבותנו. משכך, אציע לחברַי לדחות את העתירה; בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ו' בתשרי התשע"ח (26.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17043300_O04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il