פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

בבית המשפט העליון עע"מ 51918-04-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נגד המשיב: משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת א' כהן, ס.נ.) מיום 16.4.2026 בעת"מ 64824-02-26 בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת א' כהן, ס.נ.) מיום 16.4.2026 בעת"מ 64824-02-26, בו נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת המשיבה, הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה), לדחות את בקשתם למתן היתר שהייה זמני בישראל על רקע טענות למאוימות. בתמצית, החלטת הוועדה ניתנה כבר ביום 21.5.2024, ונקבע בה כי התנהלות המערערים לפני הוועדה מעוררת חשד כבד באשר לאמינות טענותיהם; כי נמצא פער בין הטענות שהוצגו בכתב על ידי בא-כוחם לבין הטענות שהוצגו על ידי המערערים עצמם בתחקוריהם; כי גם לטענות שהועלו בתחקורים לא נמצא אישוש; וכי קיימת למערערים אפשרות מעשית לשנות את מקום מגוריהם בתוך שטחי האזור. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה שהוגשה על ידי המערערים כנגד החלטת הוועדה, בקבעו כי מרבית טענותיהם הועלו בעתירות קודמות שנמחקו זה מכבר; כי עניינם של המערערים נבחן כנדרש על ידי הוועדה; כי בניגוד לטענת המערערים, אין סיבה לסבור כי קצין המאוימים בדה מליבו את שכתב בתחקורים שערך; כי אכן קיים פער קיצוני בין תיאוריו של בא-כוח המערערים לבין דבריהם בתחקורים; וכי המערערים לא חששו לעבור במעברים שונים. מכאן הערעור שלפנינו, בו חזרו המערערים על עיקר טענותיהם בעתירתם. נטען בין היתר, כי החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות; כי קצין המאוימים לא בדק את טענותיהם ובדה מלבו טענות שהם כלל לא השמיעו; כי החלטת הוועדה ניתנה מבלי להתייחס לראיות שהוצגו לפניה, בהיעדר תשתית ראייתית מספקת, ומבלי שנומקה כדבעי; וכי דחיית הערעור תוביל לפגיעה קשה בהם נוכח הסיכון הנשקף לחייהם. לאחר עיון בערעור על נספחיו, לא ראינו מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך החלטנו לעשות שימוש בסמכות הנתונה לנו בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ולהורות על דחיית הערעור ללא צורך בתשובה. נפתח ונאמר כי קשה עד מאוד להשלים עם התנהלות המערערים, אשר הגישו את עתירתם בחלוף כמעט שנתיים ממועד מתן ההחלטה על ידי ועדת המאוימים שניתנה כאמור כבר ביום 21.5.2024. המערערים טענו כי הטעם לכך הוא שבא-כוחם קיבל לידיו את החלטת הוועדה רק ביום 19.2.2026. אולם לא הוצג לפנינו ולוּ מסמך אחד המלמד על ניסיון שנערך מצדו של בא-כוח המערערים לפנות לוועדה ולברר את סטטוס הבקשה. אמנם מעיון בתגובת הוועדה בבית המשפט המחוזי עולה כי בא-כוח המערערים פנה לוועדה לקבל את ההחלטה, ברם הוא עשה זאת אך ימים בודדים עובר ליום 19.2.2026, קרי בחלוף כשנתיים ממועד מתן ההחלטה, כך שאין בכך כדי לחזק את טענתם. אף יובהר בהקשר זה כי לבקשה שהונחה לפני הוועדה קדמו מספר עתירות, כאשר באחרונה שבהן הוסכם כי העתירה תימחק תוך הותרת צו ביניים המונע את הרחקת המערערים מישראל על כנו, עד 10 ימים לאחר מתן החלטת הוועדה (עת"מ 10158-01-24). בנסיבות אלה, הימנעותם של המערערים, תוך ניצול צו הביניים, מלפעול במהלך השנתיים האחרונות לבירור מצב בקשתם, עולה כדי חוסר ניקיון כפיים שהצדיק כשלעצמו את דחיית עתירתם, וממילא גם את דחיית ערעורם (והשוו: עע"מ 44648-11-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 13 (2.3.2025)). כל זאת אף מבלי להידרש לשימוש ההולך וגובר מצד בא-כוח המערערים בטענות לאי-קבלת החלטות שונות לידיו (וראו למשל: עע"מ 64389-02-26 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 6 (12.3.2026); עע"מ 71136-12-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשל בשטחים – ועדת מאוימים, פסקאות 6 ו-8 (29.12.2024)). למעלה מן הצורך נוסיף כי גם לגופו של עניין לא ראינו מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ועדת המאוימים היא הגורם המקצועי והמומחה בבחינת טענות למאוימות ושיקול הדעת שנתון לה הוא רחב כך שבית המשפט לא ייטה להתערב בו בנקל (עע"מ 47608-07-25 פלוני נ' מתאם הפעולות הממשלה בשטחים, פסקה 11 (14.9.2025); עע"מ 3819/24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 15 (5.8.2024); עע"מ 5676/24 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקה 6 (16.7.2024)). בענייננו, בית המשפט המחוזי עיין בטענות הצדדים בכתב וכן שמע את טענותיהם בדיון שהתקיים לפניו בעל-פה ולא מצא כל פגם בשיקול הדעת שהפעילה הוועדה. בתוך כך נקבע כי הוועדה בחנה את טענות המערערים ולפניה עמדו נתוני בדיקות גורמי המקצוע; כי עניינם של המערערים נבדק כנדרש; וכי ההחלטה שהתקבלה הייתה מנומקת וסבירה. אין כל מקום להתערב בקביעותיו אלו. כמו כן, כפי שגם עולה מתגובת הוועדה לעתירה בבית המשפט המחוזי, קיים פער משמעותי בין התיאורים בפניות בא-כוח המערערים לבין המציאות המשתקפת מתחקור המערערים, אשר לא ניתן לו הסבר המניח את הדעת. בהקשר זה גם אין בטענת בא-כוח המערערים שנטענה בעלמא כי קצין המאוימים בדה מלבו את שנכתב בתחקורים כדי ליתן הסבר לאמור, וטענתו זו אף נדחתה זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי. לכך יש להוסיף כי המערערים ביקשו לעבור לא פעם במעברים לאחר המועד בו החלו לטעון למאוימות. גם אם בקשות אלו סורבו, יש בכך להקשות על טענותיהם למאוימות הנשקפת להם מגורמי הרשות (עע"מ 59659-02-25 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 10 (26.2.2025)). הדבר אף מתיישב עם קביעת הוועדה כי למערערים עומדת אפשרות מעשית לשנות את מקום מגוריהם בתוך שטחי האזור. הערעור נדחה. הרבה לפנים משורת הדין, משלא נתבקשה תשובה, לא יינתן צו להוצאות. ניתן היום, י"א סיוון תשפ"ו (27 מאי 2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט