פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

2 בבית המשפט העליון עע"מ 64389-02-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערים: פלוני ו-9 אח' נגד המשיב: מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' צור) מימים 4.11.2025 ו-11.11.2025 בעת"מ 76267-09-25 בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' צור) מימים 4.11.2025 ו-11.11.2025 (אם כי בערעור נטען כי ההחלטה מושא הערעור ניתנה ביום 12.1.2026 או לחלופין ביום 6.2.2026), בעת"מ 76267-09-25. בהחלטות נמחקה עתירת המערערים שעניינה בבקשתם לקבל היתר שהייה בישראל על רקע טענתם כי הם מאוימים בשל חשד לשיתוף פעולה עם הצבא הישראלי, ולמתן צו שיורה על הימנעות מגירושם או הרחקתם מישראל עד להכרעה בעתירה. בתמצית שבתמצית, כעולה מהערעור המערערים הינם בני משפחה אחת, תושבי העיר יטא שבנפת חברון. לפי הנטען הם שיתפו פעולה עם מדינת ישראל ועם גורמי ביטחון מטעמה ובשל כך ברחו לישראל והגישו בקשה שיוכרו כמאוימים ושיינתן להם אישור שהייה בישראל לפני המשיבה, הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: הוועדה). ביום 30.9.2025 הגישו המערערים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים ובה טענו כי עד למועד הגשת העתירה הוועדה לא הכריעה בבקשתם ולא ניתן להם סעד זמני כלשהו. בהחלטת בית המשפט מיום 4.11.2025 נקבע כי על פני הדברים עניינם של מערערים 6-1 הובא לידיעת הוועדה רק ביום 15.10.2025, לאחר הגשת העתירה, כך שלכאורה מדובר בעתירה מוקדמת. כן צוין כי לאחר בחינת הבקשה, הוועדה פנתה למערערים לצורך השלמת פרטים רלוונטיים. על רקע האמור ובהינתן שעניינם של כלל המערערים כרוכים זה בזה, הוצע להם למחוק את עתירתם לצורך מיצוי הליכים מול הוועדה. לאחר שהם לא העבירו את עמדתם במועד כפי שנתבקשו, הורה בית המשפט ביום 11.11.2025 על מחיקת העתירה. מכאן הערעור שלפנינו. המערערים טענו כי יש לבטל את החלטות בית המשפט לעניינים מינהליים וליתן להם אישורי שהייה בישראל. עוד התבקש כי יינתן להם סעד זמני לתקופת הערעור האוסר על הרחקתם. נטען כי מחיקת העתירה הובילה לתוצאה קשה נוכח הסכנה הנשקפת להם; כי בניגוד לקביעת בית המשפט נערך מיצוי הליכים כנדרש; וכי היה מקום ליתן להם סעד זמני, שכן מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לאחר עיון בערעור על נספחיו ובבקשה למתן סעד זמני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה וכך אמליץ לחבריי שייעשה. זאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות). ראשית ייאמר כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט למחוק את העתירה בשל היותה מוקדמת ובשל היעדר מיצוי הליכים כנדרש. אמנם המערערים טענו כי הם פעלו למיצוי הליכים. ברם, טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שצורפו לערעור אסמכתאות כלשהן התומכות בה. עיון בעתירה אף מגלה כי אין לה בסיס. ודוק, הגם שהמערערים צירפו לעתירתם טופס בקשה להכרה בעותר 1 כמאוים, שפרטיו מולאו לכאורה ביום 21.7.2025, הוועדה צירפה לתגובתה העתק דואר אלקטרוני שנשלח מטעם המערערים לפיו פנייתם התקבלה רק ביום 15.10.2025. בנוסף, על בסיס המתואר בערעור, דומה כי המערערים אף טרם השיבו לדרישת הוועדה להשלמת פרטים רלוונטיים. בהינתן האמור, אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט, ודי בכך להביא לדחיית הערעור (עע"מ 32483-05-25 פלוני נ' משרד הביטחון – מתאם הפעולות בשטחים, פסקה 8 (14.9.2025); עע"מ 65484-03-25 פלוני נ' מתאם הפעולות בשטחים – ועדת המאוימים, פסקה 6 (28.4.2025)). שנית, ולמעלה מן הצורך, יש רגליים לסברה כי הערעור הוגש בחלוף המועד להגשתו. ככלל מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער (ראו: תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ותקנה 34 לתקנות). ברם, במקרים בהם אין ספק כי החלטה שיפוטית הובאה לידיעת בעל הדין, חל "חריג הידיעה" לפיו מניין הימים להגשת הליך ערעורי יחל מיום הידיעה (ראו: רע"א 21416-10-24 מזרחי נ' עירית ירושלים, פסקה 12 (7.8.2025) (להלן: עניין מזרחי)). אכן בערעור נטען כי ההחלטה הומצאה למערערים רק ביום 1.2.2026, ואולם העתירה נמחקה לכל המאוחר בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 11.11.2025, ומעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי בא-כוח המערערים צפה בהחלטה זו כבר ביום 11.11.2025 בשעה 14:19. יתרה מכן, ההחלטה שצורפה כנספח א' לערעור כהחלטה עליה הוא נסוב, היא ההחלטה מיום 4.11.2025, אשר לפי מערכת "נט המשפט" נצפתה אף היא על ידי בא-כוח המערערים עוד באותו היום. בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שלא הוצג על ידי העותרים כל נימוק שיש בו כדי לשכנע מדוע אין להחיל את "חריג הידיעה" בעניינם, ברי כי במועד הגשת הערעור, ביום 19.2.2026, כבר חלפו למעלה משישים הימים שעמדו למערערים לצורך הגשת הערעור (ראו והשוו: עניין מזרחי, פסקה 12; בע"מ 4279/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 ‏(‏28.6.2021‏)). הערעור נדחה אפוא ועמו ממילא גם הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"ו (12 מרץ 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת