פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים-ועדת מאוימי

7 בבית המשפט העליון עע"מ 44648-11-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת רות רונן המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני נגד המשיב: מתאם פעולות הממשלה בשטחים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מיום 17.11.2024 בעת"מ 36809-10-24, שניתן על ידי כב' השופטת ה' עובדיה בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן בשם המשיב: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ה' עובדיה) מיום 17.11.2024 בעת"מ 36809-10-24, בו נדחתה בקשת המערערים להנפיק להם היתרי כניסה לישראל ושהייה בה בשל מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם מדינת ישראל. רקע עובדתי בא כוח המערערים פנה ביום 15.2.2024 לוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת מאוימים או הוועדה) בבקשה להכרה במערערים כמאוימים; וכפועל יוצא מכך – לקבלת היתר שהייה זמני בשטחי מדינת ישראל (להלן: הבקשה). בבקשה טענו המערערים כי הם מאוימים משום שמיוחס להם סיוע ללכידת מחבל שדקר אזרח ישראלי בפיגוע בינואר 2023, כשלאחר מכן לטענתם נטרלו כוחות בטחון את המחבל והרגו אותו. לתמיכה בבקשתם, הגישו המערערים מסמכים שנחזים להיות זימון לחקירה; הודעה של גדודי עז א-דין אל-קסאם על כך שהמערערים ניסו לגזול אדמות ולשתף פעולה עם ישראל; צו חיפוש והבאה של המערערים בשל גזל אדמות לטובת גורמים עוינים; וכתב אישום שהוגש כנגדם על ידי "התביעה הכללית במדינת פלסטין", ומייחס להם פגישות עם קצין מודיעין ישראלי במטרה לספק לו תמונות ומידע על אודות מבוקשים וכן גיוס אנשים שיעבדו עמם במטרה להשיג חלקות אדמה למכור אותן לישראל. ביום 26.3.2024 השיבה מרכזת הוועדה לבא כוח המערערים, וציינה כי פנייתו מזכירה פניות דומות שהוגשו על ידיו באופן המעלה ספק בדבר מהימנותה. על כן הוא התבקש להבהיר מה מקור המידע הנטען בפנייה. עוד צוין כי המסמך שצורף לפנייה שנחזה להיות כתב אישום – אינו תואם את תוכן הבקשה (שכן לא נזכר בו אירוע לכידת המחבל); וכן כי חיסול המחבל באירוע המדובר נעשה על ידי אזרח שהיה במקום הפיגוע, ולא על ידי כוחות הביטחון כפי שצוין בבקשה. לצד זאת, צוין כי לא ניתן להמשיך בטיפול בבקשה משום שלא צורפו אליה טפסי בקשה (להלן: טפסי בקשה או הטפסים) כמתחייב מהוראות "נוהל הטיפול בטוענים למאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה בטחוני עם גורמי בטחון ישראליים ו/או מכירת קרקעות לישראלים" (להלן: הנוהל). לאחר שהוחלפו תכתובות נוספות בעניין, הגישו המערערים ביום 10.4.2024 עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 25956-04-24, להלן: העתירה הראשונה), בה ביקשו כי בית המשפט יורה כי יוענקו להם היתרי שהייה בישראל עד אשר לא תישקף להם סכנה בשטחי הרשות הפלסטינית. בד בבד הוגשה בקשה למתן צו ביניים אשר יאסור את הרחקת המערערים משטחי מדינת ישראל. ביום 11.4.2024 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת המערערים מישראל, ובית המשפט הורה למשיב להגיב לבקשה לצו ביניים. לאחר שהוגשה תגובת המשיב, הורה בית משפט קמא (כב' השופטת ה' עובדיה) ביום 2.5.2024 על מחיקת העתירה הראשונה, וזאת מחמת אי מיצוי הליכים (להלן: פסק הדין הראשון). בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי הבקשה הוגשה ללא הטפסים הרלוונטיים בהתאם לנוהל. לצד זאת, האריך בית המשפט את תוקפו של הצו הארעי למשך שבועיים נוספים ממועד מתן פסק הדין, על מנת לאפשר למערערים להגיש לוועדה בקשה חדשה כנדרש. המערערים לא פעלו תוך פרק הזמן האמור. רק למעלה מחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין הראשון, ביום 13.10.2024, פנה בא כוח המערערים לוועדה (להלן: הפנייה). בפנייה זו טען בא כוח המערערים כי אף שהוגשה בקשה על ידי המערערים ביום 15.2.2024, הם טרם זומנו "לתחקור אצל קצין המאוימים". ככל שניתן להבין, לפנייה זו צורפו טפסי בקשה. ביום 29.10.2024 השיבה מרכזת הוועדה לפנייה. בתשובתה צוין כי כפי שהוסבר לבא כוח המערערים מספר פעמים, טפסי הבקשה אינם תואמים את הנוהל וזאת משום שמדובר "בקטעים מושתלים בשיטת העתק הדבק, בנוסח אחיד לגבי כל אחד מהמבקשים, וחתימות סרוקות", באופן המעיד על חוסר אמינות בגרסת המבקשים. הובהר כי על כל מבקש לפרט את עניינו ונסיבותיו בנפרד. עוד צוין כי מרישומי המעברים לאזור יהודה ושומרון של רוב המערערים עולה כי ישנו רצף של כניסות ויציאות מישראל לאורך השנים, באופן החותר תחת טענתם כי הם מאוימים. הודגש כי ככל שהמערערים יגישו בקשות בהתאם לנוהל תוך מתן מענה להערותיה של מרכזת הוועדה במכתב מיום 26.3.2024 – הן יטופלו בהתאם. זמן קצר לאחר פניית המערערים לוועדה (ועוד בטרם ניתנה תשובתה של מרכזת הוועדה), הוגשה לבית משפט קמא העתירה נושא הערעור דנן. בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיורה על איסור הרחקתם של המערערים מישראל. ביום 20.10.2024 הורה בית משפט קמא (כב' השופט י' אליהו) על מתן צו ארעי והעביר את הבקשה למתן צו ביניים לתגובת המשיב. המשיב השיב לבקשה לצו ביניים ועתר לסילוק העתירה על הסף. בפסק דינו מיום 17.11.2024, נעתר בית משפט קמא (כב' השופטת ה' עובדיה) לבקשתו, והורה על מחיקת העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים וחוסר ניקיון כפיים. בפסק דינו הבהיר בית משפט קמא כי על אף שהאריך בפסק הדין הראשון את תוקפו של הצו הארעי לשבועיים בלבד, המערערים פנו לוועדת מאוימים רק מספר חודשים מאוחר יותר. עוד נקבע כי המערערים עשו דין לעצמם ולא יצאו מישראל בתום התקופה שננקבה בפסק הדין הראשון; וכי התנהלותם מעלה חשש לשימוש ברעה בהליכי משפט. לצד זאת, צוין כי העתירה הוגשה 13 ימים בלבד לאחר פניית המערערים לוועדה; וכי מהמענה של מרכזת הוועדה לפנייה עולה כי נפלו בה פגמים שאינם מאפשרים את המשך הטיפול בה, בלא שימולאו ההנחיות שניתנו בתשובתה של מרכזת הוועדה. טפסי הבקשה שצורפו אינם תואמים את הקבוע בנוהל, והמשך טיפול בפנייה יתאפשר לאחר השלמת המסמכים. משכך, הוחלט על סילוק העתירה על הסף. על פסק דין זה הוגש הערעור דנן. בערעור נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא אשר סילק על הסף את עתירת המערערים על הסף ניתן ללא תשתית מספקת; כי תגובת המשיב הטעתה את בית המשפט משום שהמערערים פעלו כנדרש ומסרו לוועדה את כל הדרוש; וכי נשקפת למערערים סכנה שבשלה ניתן להם צו ארעי בהליך קמא. בד בבד עם הערעור הגישו המערערים בקשה לסעד זמני בערעור שיאסור על הרחקתם מישראל. ביום 18.11.2024 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקתם של המערערים. המשיב הגיב לבקשה לסעד זמני, התנגד לה וביקש כי הערעור יסולק על הסף. לטענתו, אין לערעור סיכוי להתקבל. זאת מאחר שהמערערים לא מיצו הליכים כנדרש, שכן הם טרם העבירו לוועדת מאוימים טפסי בקשה ואסמכתאות בהתאם לנדרש בנוהל. כן צוין כי עתירתם של המערערים הוגשה לבית המשפט במועד מוקדם מדי, עוד בטרם התקבלה החלטה על ידי הגורמים המוסמכים, ועל כן בדין קבע בית משפט קמא כי יש למחוק את העתירה בהיעדר מיצוי הליכים. עוד נטען כי המערערים עשו דין לעצמם והמשיכו לשהות בישראל מבלי שנקטו בצעדים הדרושים להסדרת שהותם, וכי נדמה שתכלית הערעור היא לאפשר את המשך שהייתם בישראל חלף מיצוי הליכים סדור מול הרשות המנהלית, באופן המעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט. דיון והכרעה לאחר עיון בהודעת הערעור, בבקשה לסילוק על הסף ובתגובה לה – אני סבורה כי יש מקום לדחות את הערעור אף ללא צורך בתשובה. זאת מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בית משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. במענה שניתן למערערים מיום 29.10.2024 הובהר כי על מנת שניתן יהיה לטפל בבקשתם, עליהם להגיש בקשה מלאה ונפרדת עבור כל אחד מהם, הכוללת את פירוט עניינו ונסיבותיו של כל אחד בנפרד. עוד הובהר כי אם יוגשו הבקשות בהתאם לנוהל ויינתן מענה לתהיות שהועלו במכתב מרכזת הוועדה מיום 26.3.2024 – הן יטופלו בהתאם. כאמור, בהתאם לסעיף ב' לנוהל, בקשה של טוען למאוימות תמולא על גבי הטופס (שצורף כזכור כנספח א' לנוהל), ותיחתם על ידי המבקש. עוד צוין כי צירוף אסמכתאות בשפה זרה מחייב הגשת תרגום של האסמכתאות לשפה העברית; וכי לבקשה יצורפו כלל המסמכים הנלווים הקשורים לבקשה. הנוהל מבהיר כי אי מילוי מלא וקפדני של כל פרט מפרטי הטופס – לרבות היעדר חתימה או היעדר תרגום – עשוי להביא להחזרת הטופס להשלמה. בטופס שצורף כנספח א' מצוין מפורשות (בחלק העוסק בהנחיות למילוי הטופס) כי הטופס ימולא בהתאם לנאמר ישירות מפיו של המבקש. ההנחיות מדגישות כי "הבקשה תמולא במידת האפשר על ידי המבקש עצמו. בהיעדר אפשרות כזו, השיחה עמו תתקיים בשפה המובנת למבקש והדברים יירשמו מפיו (אם אין ביכולתו לרשמם אישית) באופן מדויק ומפורט ככל הניתן" [ההדגשה אינה במקור, ר. ר.]. עוד צוין כי חתימת המבקש נועדה לאשר את נכונות הדברים והבנת הכתוב. בחלקו האחרון של הטופס מצוינים הנספחים הנדרשים, ובכלל זה צילום ת"ז, צילום מסמכים, ייפוי כוח אם המבקש מיוצג על ידי עורך דין וכדומה. מעיון בטפסי הבקשה שצורפו לפניית המערערים לוועדה ביום 13.10.2024 עולה כי החתימות על גבי הטפסים הן סרוקות (ולא בכתב יד); וכי הטפסים מולאו באופן אחיד ולא בהתאם להנחיות שנכתבו – מפי כל מבקש בנפרד. עוד עולה כי לא צורפו לטופסי הבקשה הנספחים הדרושים או אסמכתאות כלשהן. לצד זאת, לא ניתן מענה להערות שניתנו במכתב הקודם בדבר הפער בין תוכן הבקשה לבין האסמכתאות שתומכות בה; ולא ניתן פירוט בדבר מקור המידע הנטען – וזאת בניגוד לנדרש במכתבה של מרכזת הוועדה מיום 26.3.2024. יודגש כי אין מדובר בפגמים טכניים בלבד, אלא בפגמים מהותיים שלמערערים הודע על אודותיהם וניתנה להם הזדמנות לתקנם. במצב עניינים זה, צדק בית משפט קמא עת קבע כי המערערים לא עמדו בחובתם למיצוי הליכים בטרם פנו לבית משפט קמא. יש ממש בטענת המשיב לפיה הפגמים שנפלו בטפסי הבקשה אינם מאפשרים את המשך הטיפול בבקשה, שכן טפסים אלה הוגשו בניגוד להוראות הנוהל והנחיותיה של הוועדה. על מנת שניתן יהיה לטפל בבקשתם, על המערערים לפעול בהתאם להנחיות הקבועות בנוהל; קרי – הגשת טופס בקשה נפרד על ידי כל אחד מהמערערים אשר ישקף את הדברים כפי שנאמרו מפיו של כל אחד מהם באופן מדויק ומפורט; שייחתם על ידי אותו מבקש; ואשר יצורפו לו כלל הנספחים הדרושים המפורטים בסוף נספח א'; כמו גם אסמכתאות רלוונטיות ומתורגמות לשפה העברית. נוסף על כך, וכפי שצוין במענה של מרכזת הוועדה מיום 29.10.2024, על המערערים לתת מענה להערות שהועלו במכתב מיום 26.3.2024 (ובכלל זה לאי ההתאמות בין האמור בבקשה לבין האסמכתאות שגיבו אותה). למעלה מן הצורך יצוין כי אין להתעלם מהתנהלותם של המערערים. אף שהעתירה הראשונה נמחקה בפסק הדין הראשון, בית משפט קמא האריך – לפנים משורת הדין – את הצו הארעי בשבועיים נוספים, וזאת כדי שיוכלו למצות את ההליכים כנדרש. המערערים לא פעלו בפרק הזמן שניתן להם וחלף זאת הגישו רק מספר חודשים לאחר מכן טפסי בקשה שאינם עומדים בהוראות הנוהל, כאשר במהלך כל התקופה האמורה הם שהו בשטחי מדינת ישראל מבלי להסדיר את מעמדם. במצב זה אכן מתעורר חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט ולחוסר ניקיון כפיים. סיכומם של דברים, צדק בית משפט קמא בפסק דינו המורה למחוק את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים, ועל כן אין לערעור שלפנינו סיכוי להתקבל. משכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור על הסף. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תשובה לערעור, אציע כי לא ייעשה צו להוצאות. ניתן ביום כ"ח שבט תשפ"ה (26 פברואר 2025) תוקן היום, ב' אדר תשפ"ה (02 מרץ 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט רות רונן שופטת