סמיר הואשלה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4797/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4797/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל המערער: סמיר הואשלה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.5.11 בת"פ 48267-08-10 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ע' מודריק – סג"נ תאריך הישיבה: כ"ב בכסלו התשע"ג (6.12.2012) בשם המערער: עו"ד מירב בן-שבת בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.5.2011 (ת"פ 48267-08-10, כבוד השופט ד"ר ע' מודריק). נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג' לחוק; עבירה של איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; עבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970; עבירה של פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו' לחוק; ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. לפי המתואר בכתב האישום, בליל 22.8.2010, פרץ המערער לרכב על ידי כך ששבר את הזכוכית האחורית השמאלית ואת לחצן ההנעה. המערער נהג ברכב הפרוץ, על אף שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה כדין, ומשהבחין ברכב משטרה עצר בשול הדרך. שוטר שהבחין במתרחש החל צועד לכיוונו ובתגובה, פתח המערער בנסיעת "רוורס" מהירה, בניגוד לכיוון התנועה. השוטר נכנס לניידת ונסע בעקבות המערער, שנעצר ברמזור אדום. לאחר שהשוטר הורה לו לעצור בצד הדרך, המערער החל לנסוע לאחור בניסיון להימלט. בעקבות מרדפו של השוטר, המערער נסע קדימה במהירות, פרץ אל תוך הצומת בעוד הרמזור מורה אדום, והחל בנסיעה פרועה לאורך הרחוב. במהלך הנסיעה הפרועה, חצה המערער מספר צמתים ומספר רמזורים אדומים וגרם לרכב חולף לבלום בפתאומיות. המערער חלף על פני ניידת נוספת שהגיעה במטרה לחסום את דרכו. בהגיעו לצומת נוספת, חצה המערער את הצומת חרף הרמזור האדום, אולם התנגש במונית אשר ישבו בה נהג ונוסע נוסף. המערער פגע בעוצמה במונית בצידה הימני והיא הסתחררה כך שנפתחו כריות האוויר. המערער יצא מן הרכב ונמלט בריצה לכיוון השדות שהיו באזור. כתוצאה מהפגיעה, לנהג המונית נגרמו חבלות בחלקים רבים בגופו. הנוסע נפגע בריאתו הימנית, במספר איברים פנימיים נוספים וכן נגרמו לו שברים בשמונה מצלעותיו. למחרת היום אותר המערער וכשנשאל לשמו מסר שם בדוי. המערער הדף את השוטר שבא לעצרו, השתולל וניסה למנוע את מעצרו. ביום 2.5.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 19.5.2011 הטיל עליו את העונשים הבאים: בגין העבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה – עונש של שבע וחצי שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; בגין העבירות של שימוש ברכב ללא רשות, פריצה לרכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו – 12 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; בגין העבירות של איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח – שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים ופסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה למשך חמש שנים. בנוסף, הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן שישה חודשים שהוטל על המערער במסגרת תיק קודם אחר וכן הוטל עליו לפצות כל אחד משני הנפגעים בסך 5,000 ש"ח. עקב קביעתו של בית המשפט כי עונשי המאסר שנגזרו בתיק הם חופפים, המערער נידון לשמונה שנות מאסר. בגזר דינו התייחס בית המשפט לזילות שהביע המערער במרות החוק ולנזקים הממשיים שגרם. בית המשפט קבע כי יש צורך בהצבת רף ענישה מרתיע, בשל התופעה המתגברת של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה כפועל יוצא מבריחה מידי המשטרה. כן התייחס בית המשפט לעברו הפלילי המכביד של המערער וקבע כי הרושם שנוצר הוא שהמערער אימץ לעצמו סגנון חיים עברייני. מבחינת שיקולים לקולה, בית המשפט ציין את מצבו המשפחתי של המערער, אולם קבע כי במידה ולא ייגזר עליו עונש מכביד לא תתהווה אצלו תובנת אחריות למעשים שביצע. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור ומבקש כי נפחית את תקופת המאסר בפועל שהושתה עליו. לטענתו, העונש אינו מידתי ואינו מבטא את מדיניות הענישה הנהוגה. כמו כן, לדידו, בית המשפט לא נתן משקל מספק לכך שמקום האירוע היה בכביש שאינו מרכזי ובשעה שבה הכבישים אינם עמוסים וכן לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות. עוד נטען כי בית המשפט לא נתן משקל לכך שהוא נפצע בעקבות מעצרו – ללא שהיה צורך בשימוש בכוח פיזי. כן טוען המערער כי יש להתייחס לכך שהוא הורשע על בסיס "הלכת הצפיות" וכי "אין עוררין" שהוא לא חפץ בגרימת חבלה או בסיכון חיי אדם. לבסוף, הוא טוען כי החל בהליכי שיקום במהלך מאסרו ויש להתחשב גם בכך. מנגד, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת וכי מדובר בעונש ראוי בנסיבות העניין. לעניין הטענה בדבר העדר כוונה, טוענת המשיבה כי התנהגות המערער נובעת מאדישות כלפי אפשרות פגיעה בציבור הנהגים ועל כן יש בה משום מסוכנות מוגברת. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). המקרה שלפנינו, הוא מקרה ייחודי המצדיק התערבות בעונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי. אין מחלוקת כי בית המשפט שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים לעניין גזר הדין. יחד עם זאת, כמפורט להלן, מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג דנן. העיון בפסיקה מעלה כי ככלל, מתחם הענישה הראוי לשילוב העבירות שבהן הורשע הנאשם הוא נמוך משמעותית מכפי שנגזר עליו. כך לדוגמא, בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004) הורשע נאשם בעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לאחר שגרר בעזרת רכב שני שוטרים שניסו ללכוד אותו. בית משפט זה קבע כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם בכדי לייצר הרתעה וגזר עליו ארבע שנות מאסר, וזאת בין היתר, עקב העובדה כי לנאשם היו 36 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. בדומה, בע"פ 10149/08 מדינת ישראל נ' מוסלמן (טרם פורסם, 24.03.2009), הורשע נאשם בעבירות דומות לאלו שבהן הורשע המערער ובכללן עבירת גרם חבלה בכוונה מחמירה. הנאשם נהג במשאית הנושאת מיכלי גז, תוך שהוא נוגח במכוניות מפקחי הבטיחות שבאו לבדקו ואף פגע במפקחת שנכחה במקום. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה על קלות העונש ועקב קביעתו כי יש להחמיר שבעתיים עם אדם הנושא חומרים מסוכנים, גזר על הנאשם שלוש שנות מאסר. העבירות המיוחסות למערער הן עבירות חמורות, כל אחת בפני עצמה וודאי שכולן יחד. לצערנו, מגיעים לפתחנו מקרים רבים של עבירות הגורמות לסיכון חייהם של עוברי אורח בדרכים, תוך ניסיונות בריחה והימלטות מרשויות החוק. לא פעם הדגשנו את החומרה היתרה של עבירות אלה ואת הצורך במדיניות של ענישה מרתיעה. יפים לעניין זה דברים שנכתבו בע"פ 9750/09 ליפייקו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.10.2010): "בית משפט זה נדרש לא אחת, ולמרבה הצער לעיתים תכופות מדי, לעבירה הנמצאת בליבו של תיק זה ול'תופעת המרדפים' אשר קנתה לה אחיזה במחוזותינו. תופעה חמורה זו, קוראת תיגר על שלטון החוק ושמה לאל את ביטחונם וחייהם של המשתמשים בדרך. האיסור הפלילי על סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה הינו אחד האמצעים להתמודדות עם תופעה חמורה זו, ורף הענישה החולש על העבירה משלים את המאמצים למיגורה. האינטרסים החשובים שבבסיסה של העבירה, שכיחותה של תופעת המרדפים, והקטל המתמשך בכבישי ארצנו חיזקו את משקלו של האינטרס הציבורי בדבר הרתעת העבריין והציבור כולו, והובילו לקביעתו של רף ענישה מחמיר. הענישה המקובלת עומדת כיום על מספר שנות מאסר ומספר שנות פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון רכב". אל חומרת העבירות שביצע המערער מצטרפת העובדה שאלה בוצעו בעת שהיה עומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. כמו כן, עיון בגיליון המרשם הפלילי שלו מלמד שאין זו הפעם הראשונה שבה הוא מורשע בעבירות דומות לעבירות שבהן הורשע בכתב האישום. על יסוד נסיבות אלה, בצירוף העובדה שהמערער נהג ברכבו באופן המסכן את חיי אדם עד כדי פגיעה קשה בשני עוברי אורח, השתכנענו כי יש לגזור עליו עונש מאסר משמעותי. אולם יחד עם זאת אנו סבורים, כאמור, כי העונש שהוטל על המערער הוא עונש החורג ממדיניות הענישה הנהוגה כפי שהוצגה לעיל. נוכח כל האמור, מצאנו כי יש לקבל את הערעור ולהפחית את עונשו של המערער בגין העבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה כך שרכיב המאסר בפועל יעמוד על ארבע וחצי שנים. יתר רכיבי גזר הדין, ייוותרו על כנם כך שהמערער ירצה במצטבר חמש שנות מאסר, וזאת לאחר הפעלת ששת חודשי המאסר על תנאי שהוטלו עליו במסגרת הליך קודם. ניתן היום, כ"ט בכסלו התשע"ג (13.12.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11047970_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il