מדינת ישראל נ. גוואד מוסלמאן

פסק-דין בתיק ע"פ 10149/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10149/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: גוואד מוסלמאן ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.10.08 בת.פ. 3168/07 שניתן על ידי כבוד השופט ע' חבש בשם המערערת: עו"ד איתמר גלבפיש בשם המשיב: עו"ד וסים דראושה פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש), במסגרתו הוטל על המשיב, בין היתר, עונש של שנים-עשר חודשי מאסר בפועל, ושנתיים פסילה בפועל מהחזקת רישיון נהיגה, בגין עבירות שונות שעיקרן בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הערעור מופנה כנגד קולת העונש בלבד. 1. המשיב הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיפים 332(2) ו-332(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; ובעבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה). בד בבד, זוכה המשיב מעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, אשר יוחסה לו מלכתחילה בכתב האישום שהוגש נגדו. 2. בהתאם למסכת העובדתית שנטענה בכתב באישום, ואשר אומצה על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הכרעת הדין, באחד הימים בחודש מאי 2005 נהג המשיב במשאית לחלוקת מיכלי גז בכביש 443 מעטרות לכיוון מודיעין, כשעימו שני נוסעים, וכשבמשטח המטען של משאיתו מאוחסנים בצורה רשלנית עשרות מיכלי גז. מפקח בטיחות בגז מטעם משרד התשתיות, אשר חשד כי המשיב עובר אגב נסיעתו עבירות על חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989, החל לעקוב אחר המשאית, ומפקחת בטיחות נוספת שהוזעקה על-ידו לאזור התמקמה עם רכבה במחסום מכבים ונערכה לעוצרה. משהבחין המשיב במתרחש, הגביר את מהירות נסיעתו, התקרב במהירות לכיוון המחסום, וכשהגיע בסמוך אליו, ביצע פניית פרסה חדה, והחל להימלט בנסיעה פרועה ובמהירות רבה לכיוון ירושלים. שני מפקחי הבטיחות דלקו אחר המשיב, כל אחד במכוניתו, אך זה נמלט מהם, תוך שניסה לדחוק את אחת המכוניות לעבר מעקה הבטיחות, ואף נגח בה במטרה להסיטה לצד הכביש. המשיב המשיך לנהוג בפראות בניסיון להימלט מן המפקחים, כשהוא מבצע מעברים חדים ומהירים בין נתיבי התנועה. בשלב מסוים, פנה המשיב לכביש ללא מוצא, ומשעמד על כך, ביצע שוב פניית פרסה ונסע במהירות לעבר מכוניותיהם של המפקחים אשר חסמו את דרכו, ואז נגח בהן בעוצמה, פרץ את דרכו ביניהן, ונמלט חזרה אל הכביש כשהוא נוהג בניגוד לכיוון התנועה. המשיב המשיך לנסוע בניגוד לכיוון התנועה תוך שהוא מסכן כלי רכב אחרים על הכביש, עד שכעבור מספר מאות מטרים הגיע למחסום בטון, ואז דחף באמצעות המשאית את אחת מקוביות הבטון ונמלט אל תוככי כפר סמוך. במהלך הנסיעה המתוארת, היטלטלו מיכלי הגז שהובלו במשאיתו של המשיב לכל עבר בצורה מסוכנת. יתר על כן, כתוצאה מפגיעת המשאית במכוניותיהם של מפקחי הבטיחות, נפגעה המפקחת ונזקקה לטיפול רפואי בשל חבלות ברגליה, ונגרם נזק לשני כלי הרכב. 3. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של המשיב, אשר כפר במיוחס לו, וטען כי במועד האירוע כלל לא נהג במשאית, וכי זו, השייכת לאביו, נגנבה באותו יום. בית המשפט קבע כי גרסת ההגנה לא היתה אמינה, כי היא לקתה בסתירות רבות, וכי יש להעדיף את גרסת התביעה כגרסה אמינה ומהימנה ולקבוע כי המשאית לא נגנבה, וכי המשיב הוא שנהג בה בליל האירוע. לגופם של האישומים, מצא בית המשפט כי, למעט העבירה של הפקרה לאחר פגיעה, נתקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים בעבירות שיוחסו למשיב בכתב האישום, ועל כן ראה להרשיעו בהן. 4. במסגרת גזר הדין, נדרש בית המשפט לטיעונים שהעלו בפניו הצדדים באשר לעונש שראוי להשית על המשיב, ושקל את נסיבותיו המחמירות של המקרה, מזה, ואת הנסיבות להקלה בעונש, מזה. לבסוף, גזר בית המשפט על המשיב את העונשים הבאים: שנים-עשר חודשי מאסר בפועל; שמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור המשיב עבירה מסוג העבירות שבהן הורשע; פסילה בפועל מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים מיום שחרורו; שנים-עשר חודשי פסילה על-תנאי, כשהתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור המשיב עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; פיצוי לשני מפקחי הבטיחות בסך כולל של 3,500 ₪; וכן קנס בסך 1,000 ₪ או עשרה ימי מאסר תמורתו. מכאן ערעור המדינה המופנה כנגד קולת העונש שנגזר על המשיב. 5. לטענת המדינה, העונש שנגזר על המשיב אינו מבטא את חומרת המעשים בהם הורשע, ואינו משקף את הפגיעה בערכים המוגנים הטמונה במעשיו, ואת מדיניות הענישה המחמירה הנקוטה בבית המשפט בסוג זה של עבירות. המדינה טוענת כי המשיב סיכן הן את חיי המשתמשים בדרך, והן את גורמי אכיפת החוק כדי להימלט מאימת הדין, ומציינת כי המעשים בהם הורשע מלמדים על מסוכנות ממשית הנשקפת ממנו, ועל העדר מורא מן הדין. לדבריה, קיים צורך ממשי להרתיע את המשיב ואחרים שכמותו מפני מעשים המעמידים נוסעים תמימים בדרך בסכנת חיים מוחשית, ולגורם הרתעה זה לא ניתן ביטוי הולם בגזר הדין. עוד נטען, כי נסיבות המקרה מגלות חומרה יתירה, הן בשל אופן הימלטותו של המשיב מפני גורמי האכיפה, והן לאור היות משאיתו עמוסה במיכלי גז, אשר טמנו סיכון פוטנציאלי רב להתפוצצות ולנזק סביבתי רב מימדים, עקב כך. התנהגותו הפראית ונהיגתו משולחת הרסן של המשיב בעורק תנועה מרכזי, כשבמשאיתו חומר מסוכן העלול להתפוצץ, יצרו מעגל סיכון רחב במיוחד שלא ראינו כמותו גם בקשת המקרים המוכרים של נהיגה תוך הימלטות מהמשטרה, אגב סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. מקרה זה מצוי ברף החומרה העליון בשל נסיבותיו המיוחדות, ויש לתת לכך ביטוי מיוחד בענישה, בצד הנטייה להחמרה, הקיימת בלאו הכי בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. המדינה מודה כי חל שיהוי בהגשת כתב האישום, אשר הוגש רק בחלוף כשנתיים וחצי ממועד האירוע, והיא גם אינה חולקת על כך שיש להתחשב לקולא בנתון זה. יחד עם זאת, היא טוענת כי אין בגורם זה כדי להצדיק עונש המקל עם המשיב מעבר למידה היחסית הראויה, דבר אשר נעשה בידי בית משפט קמא, והביא לתוצאה עונשית בלתי-מאוזנת. עוד נטען, כי עברו של המשיב בתחום התעבורה, הכולל מספר עבירות תעבורה, ובהן שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, מחזק את הרושם כי מדובר באדם המזלזל בכללי התעבורה ובגורמי אכיפת החוק, ונזקי הגוף והרכוש שנגרמו בפועל למפקחת הבטיחות ולמכוניותיהם של מפקחי הבטיחות מהווים אף הם עילה להחמיר בעונשו. לבסוף, מציינת המדינה כי לאחר ביצוע העבירות נשוא ערעור זה, הורשע המשיב גם בעבירה של נהיגה בקלות ראש, ונדון לעונש של שלושה חודשי פסילה וקנס. לאור כל אלה, טוענת המדינה כי בית משפט המחוזי שגה אף בהשיתו על המשיב פסילה מהחזקת רשיון לתקופה קצרה מן הראוי. לאור האמור, מבקשת המדינה לבטל את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, להחמיר באופן משמעותי בעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב, וכן להאריך באופן ניכר את תקופת פסילת הרשיון שהוטלה עליו. 6. בא-כוח המשיב טוען מנגד, כי אין מקום להתערב בגזר הדין. לדבריו, בית המשפט המחוזי התייחס למכלול נסיבות הענין, לרבות היבט רמת הענישה המקובלת בסוג העבירות בהן הורשע המשיב, וגם אם יש בגזר הדין סטייה מרמת הענישה המקובלת, אין מדובר בחריגה מוגזמת, המצדיקה התערבות של בית משפט שלערעור. הסניגור טען עוד כי הסיכון הפוטנציאלי שהיה טמון במעשיו של המשיב לא התממש, וכי בית המשפט המחוזי ציין במסגרת הכרעת הדין כי בהתנהגותם של מפקחי הבטיחות היתה משום הסתכנות מרצון. עוד מדגיש הסניגור את השיהוי הניכר שחל בהגשת כתב האישום, וטען כי נסיבות אלה מצביעות על קושי לוגי בטענת המדינה בדבר מסוכנותו הרבה של המשיב, ובדבר חומרתו היתרה של מקרה זה, המצדיקים החמרה בעונשו. כן מציין הסניגור, כי המשיב הינו אדם צעיר, ללא כל עבר פלילי, אשר נטל פרנסת משפחתו מוטל על כתפיו, וכי האירוע נשוא הערעור היה אירוע חד-פעמי, וכי ממועד התרחשותו חלף זמן רב. בהתחשב בכל אלה, כך נטען, יש להותיר את העונש שהוטל על המשיב בעינו. 7. במסגרת הדיון שבפנינו, ביקש בא-כוח המשיב כי יוגש תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן אודות מרשו, וזאת, בין היתר, בהינתן העובדה כי בית המשפט המחוזי הורה בשעתו על הגשת תסקיר כאמור, אך זה לא הוגש בסופו של דבר עקב חוסר יכולתו של שירות המבחן לעמוד במועדים שקבע בית המשפט. בהעדר התנגדות מצד המדינה, נעתרנו לבקשה והורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר מטעמו. בתסקיר שהוגש, תיאר שירות המבחן את הרקע המשפחתי, התעסוקתי והכלכלי של המשיב, תוך שציין כי במשך השנים לקח המשיב אחריות לפרנסת המשפחה – אשר לטענתו נתונה כיום במצב כלכלי קשה – וכי הוא מבטא דאגה בולטת למשפחתו המצומצמת והמורחבת. אשר לעבירות שבהן הורשע, ציין שירות המבחן כי המשיב לא הביע התייחסות רגשית כלשהי לעבירות וכי הוא עודנו מכחיש את מעורבותו בעניין ואינו לוקח אחריות על המעשים. ככלל, התרשם שירות המבחן כי מדובר באדם המתייחס למצבו באופן קונקרטי ומצמצם, וציין כי למעט קשייו האישיים וקשיי משפחתו, לא ביטא המשיב קושי או נזקקות. בנסיבות אלו, ציין שירות המבחן כי אין בידו לבוא בהמלצה כלשהי בעניינו של המשיב. 8. לאחר שעיינו במכלול החומר שהונח בפנינו ושקלנו את טיעוני הצדדים ואת כלל נסיבות העניין, באנו לידי מסקנה כי דין ערעור המדינה על קולת העונש להתקבל ויש להחמיר בעונשו של המשיב. בפסיקה מקיפה ועקבית, שב וחזר בית משפט זה על הצורך לנקוט מדיניות ענישה מחמירה במיוחד ביחס לעבירות שעניינן נהיגה פרועה ונטולת-רסן בכבישי הארץ, המתבצעות תוך סיכון ממשי של חיי אדם – הן של נהגים אחרים בכביש, הן של הולכי רגל, והן של גורמי אכיפת החוק – הנעשית תוך התעלמות מכללי החוק והבטיחות, ומהוראות וציוויי הגורמים המופקדים על אכיפתם. תכליתה של מדיניות ענישה זו לבטא מסר של גמול והרתעה לעבריינים המתפרעים בנהיגה בכבישי הארץ, מסכנים חיי אדם, ונמלטים מגורמי אכיפת החוק אגב סיכונם הם, ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים מהתנהגות עבריינית דומה, תוך הבלטת המחיר העונשי שעל העבריין לשלם על סיכון חיי אדם הנגרם מהתנהגותו, ועל פגיעתו הקשה בגורמים המופקדים על אכיפת החוק (ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 308/06 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם, 15.5.2006); ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 7.6.2006); ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען (לא פורסם, 7.6.2006); ע"פ 10656/06 אבו סיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2007)). מדיניות ענישה מחמירה זו יושמה בפועל גם על נאשמים חסרי עבר פלילי, וכן במקרים בהם לא נילוו לעבירות סיכון חיי אדם עבירות נוספות, וגם כאשר תוצאתה של נהיגה פרועה אגב הימלטות מאנשי המשטרה נסתיימה בדרך נס ללא פגע. בית המשפט אמר בהקשר זה: "שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה" (ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2006)). עם זאת, גם בהינתן מדיניות ענישה מחמירה זו, אין בית המשפט פטור מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה המובא בפניו, ומנקיטה בענישה שקולה ומאוזנת, הנותנת ביטוי הולם לא רק לשיקולי החומרה ולמדיניות ענישה כללית, אלא גם לשיקולים פרטניים, אינדיבידואליים, המיוחדים לנאשם. שהרי, לעולם נדרש בית המשפט לתת דעתו לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולצורך לשקלל את ההיבטים לחומרה הטמונים במעשיו, עם ההיבטים לקולא, העומדים לזכותו. 9. ענייננו מתאפיין במעשי עבירה שיש בהם חומרה מיוחדת, גם בהתייחס להליכים פליליים בעבירות דומות, הפוקדים את בית המשפט לעיתים מזומנות. המשיב חטא בנהיגה פרועה פורצת כל גבולות, תוך סיכונם של נהגים ונוסעים תמימים בכביש, תוך סיכון הולכי רגל, ותוך סיכונם הישיר של מפקחי הבטיחות, אשר בקשו למנוע את הסכנה שיצר המשיב בנהיגתו, במסגרת ביצוע תפקידם. נהיגתו הפרועה והמסוכנת של המשיב אסורה על כל אדם הנוהג בכבישי הארץ, אולם היא אסורה שבעתיים על מי שמתוקף תפקידו משמש מוביל של חומרים מסוכנים, ומחוייב עקב כך בחובת זהירות ברמה גבוהה במיוחד, המטילה עליו אחריות עליונה לבטחון הציבור, בהכירו את הסיכונים הטמונים בחומרים המסוכנים שהוא נושא עמו. החומרה הנילווית לנסיעה פראית במשאית שעליה מיכלי גז המתנועעים מצד לצד, ועשויים להתפוצץ במקרה של תאונה ניצבת ברף עליון, ורק בנס לא נגרם אסון ולא קופחו חיי אדם. מעבר לפוטנציאל הסיכון הרב שנילווה להתנהגותו של המשיב, ישנה חומרה רבה גם בהתנהגותו המתנכרת להוראות גורמי אכיפת החוק, להימלטותו מפניהם, ובסופו של דבר אף לפגיעה בהם, בגוף וברכוש. שילוב זה של הסיכון הרב בנהיגה שלוחת רסן במשאית שעליה מיכלי גז העלולים להתפוצץ, בצירוף הפגיעה שנהיגה זו גרמה לגורמי אכיפת החוק, מעמיד מקרה זה ברף חומרה מיוחד. מנגד, עומדים לזכותו של המשיב השיהוי המשמעותי שחל בהגשת כתב האישום נגדו, הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות, והעובדה כי, למעט עבירות תעבורה שונות, אשר אין להמעיט בחומרתן, אין לו עבר פלילי נוסף. 10. המשיב ביצע עבירות חמורות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה בנסיבות מיוחדות של נשיאת מיכלי גז, אשר יצרו פוטנציאל סיכון רחב ממדים לחיי אדם ולרכוש. גם היום, לאחר שהורשע החל בריצוי עונש המאסר שהושת עליו, הוא אינו לוקח אחריות על המעשים, ומכחיש את מעורבותו בארועים. בהינתן מכלול הנסיבות המתוארות, מצאנו כי עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב סוטה סטייה קיצונית מרף הענישה המקובל והראוי בעבירות מן הסוג שבו הורשע, וגם בהתחשב בנתונים לקולא, שיש לייחס להם משקל יחסי, יש להחמיר בעונש המאסר שהוטל על המשיב החמרה משמעותית, גם אם לא כדי מיצוי מלוא הדין, כדרכה של ערכאת ערעור. מאחר שעונש פסילת הרישיון לשנתיים הוחל בגזר הדין מתום ריצוי עונש המאסר, ולאור הארכת תקופת המאסר בפועל כאמור, לא ראינו להחמיר בענין עונש הפסילה, והוא ישאר בעינו. אשר על כן, אנו מקבלים את ערעור המדינה, ומעמידים את עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב על 3 שנות מאסר, במקום עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בפסק הדין קמא. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, כח' אדר התשס"ט (24.03.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08101490_R03.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il