עמנואל קרילוב נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 47234-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: עמנואל קרילוב נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יעקב פלדשטיין פסק-דין השופט דוד מינץ: עתירה שעניינה בבקשת העותר כי נורה על ביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה (השופט ד' ספיבק) מיום 15.4.2026 בבר"ע 84943-12-25, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט ט' גולן) מיום 30.12.2025 בב"ל 39188-02-25, בו נדחה ערעור העותר על החלטת ועדה רפואית לערר (נכות מעבודה) של משיב 2 (להלן: הוועדה) בעניינו. בתמצית, ביום 28.11.2023 נחבל העותר בתאונת דרכים במהלך עבודתו אשר הוכרה כתאונת עבודה. בעקבות כך נקבעה לו על ידי הוועדה הרפואית של המשיב מדרג ראשון, בין היתר, נכות נפשית צמיתה בשיעור של 5 אחוזים. על קביעה זו הגיש העותר ערר לפני הוועדה, וביום 6.2.2025 זה התקבל חלקית לעניין דרגת הנכות הנפשית של העותר שהועמדה על 10 אחוזים אך בד בבד שונתה מנכות צמיתה לנכות זמנית למשך כשישה חודשים בלבד. העותר הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בו טען כי על הוועדה הייתה מוטלת חובה להזהיר אותו עובר למתן החלטתה כי בכוונתה לשנות את הנכות הצמיתה שלו לנכות זמנית ולאפשר לו למחוק את עררו. בית הדין דחה את הערעור תוך שקבע כי החובה להזהיר נפגע חלה אך במקרים בהם בדעת הוועדה להפחית מדרגת הנכות ובכל מקרה שינוי מנכות יציבה לזמנית אינו מהווה בהכרח הרעה. העותר לא השלים עם פסק הדין והגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין דחה את הבקשה תוך שסמך ידיו על קביעת בית הדין האזורי לעבודה. עוד הוסיף כי הדבר נכון ביתר שאת במקרה הנוכחי שעה שהעותר יכול היה לצפות בנסיבות המקרה שקבלת עמדתו עשויה להיות מלווה גם בקביעה המשנה את נכותו מצמיתה לזמנית. מכאן העתירה שלפנינו בה נטען כי יש לבטל את החלטת בית הדין הארצי לעבודה; לקבוע כי על הוועדה חלה חובה להזהיר עורר כי בדעתה לשנות את נכותו מצמיתה לזמנית במקרים בהם העורר הוא הנפגע בלבד כפי שהיא עושה במקרים בהם בדעתה להפחית מדרגת הנכות; וכן להשיב את עניינו של העותר לוועדה כדי שתזהיר אותו ותאפשר לו לשקול את צעדיו. עוד נטען כי ההחלטה של בית הדין ניתנה בדן יחיד חרף בקשה שהגיש העותר להעברת התיק לדיון לפני מותב; כי לקביעת בית הדין השלכות מהותיות בדין הסוציאלי תוך פגיעה בזכות הטיעון, זכות הגישה לערכאות, זכות הערעור ובכללי המנהל התקין; כי אם ההחלטה תיוותר על מכונה ייווצרו חשש והרתעה מהגשת עררים כך שייתכן שתגרם פגיעה בתכלית הסוציאלית שבבסיס ההליך; כי בעניינו שינוי הנכות מצמיתה לזמנית גרם לו להפסד מענק בסך של כ-41,000 ש"ח שנתבקש להשיב; כי לאחרונה ישנו ריבוי מקרים בהם הוועדה מעלה את אחוזי הנכות במעט ופוטרת עצמה מחובת האזהרה אך בד בבד גם הופכת את הנכות הקבועה לנכות זמנית; כי במקרים אחרים בפרקטיקה הוועדה כן נוהגת להזהיר; וכי ההחלטה סותרת את הפסיקה בנושא ובפרט את פסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה. דין העתירה להידחות. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבות בהחלטותיו שמורה אך למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בסוגיה עקרונית וכאשר ההתערבות דרושה לשם עשיית צדק (בג"ץ 31786-04-26 נוימן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (21.4.2026); בג"ץ 13692-07-25 הסתדרות העובדים הלאומית בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (28.7.2025); בג"ץ 4064/23 חלפון נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פסקה 4 (27.11.2023)). הדבר נכון ביתר שאת שעה שהחלטת בית הדין הארצי לעבודה עוסקת בסוגיה המצויה בתחומי התמחותה של מערכת בתי הדין לעבודה, או אז ההתערבות תהיה מצומצמת עוד יותר (בג"ץ 1132/24 בן דוד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 (8.2.2024); בג"ץ 1431/23 קביליו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 7 (20.2.2023)). כמשתקף מהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה הסוגיה במוקד העתירה נדונה זה מכבר במספר מקרים מהם עולה כי אין בשינוי מנכות יציבה לזמנית כדי להרע בהכרח את מצבו של עורר ומכאן שגם לא חלה חובה להזהיר את הנפגע – העורר – על החלטת הוועדה בכל מצב כגון דא (וראו לדוגמה: בר"ע (ארצי) 451/09 הר נבו – המוסד לביטוח לאומי (11.10.2009); בר"ע (ארצי)‏ 63776-11-20 שמריז – המוסד לביטוח לאומי (31.12.2020)). בנסיבות אלו, אין מקום כי בית משפט זה יידרש לסוגיה המצויה בליבת דיני העבודה, שעה שעל פני הדברים לא נראה כי נפלה בעניינו הפרטני של העותר טעות מהותית המצדיקה התערבות. אף אוסיף כי גם אם יש מקום לסבור שההלכה בסוגיה זו טרם הוכרעה, הרי שאין מקום כי בית משפט זה יידרש וידון בה במסגרת המקרה דנן חלף בית הדין לעבודה (ראו והשוו: בג"ץ 12142-09-25 הממונה על השכר במשרד האוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 18 (9.2.2026); בג"ץ 10226/17 מדינת ישראל – הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פסקה 5 (10.7.2018)). העתירה נדחית כאמור. אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ו (24 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט